אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 20610/05

החלטה בתיק בש 20610/05

תאריך פרסום : 25/09/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
20610-05
26/05/2005
בפני השופט:
ח. עמר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
מנקוב איליה
החלטה

1.         זוהי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, על פי כתב האישום שהוגש נגדו (בתיק פ' 1034/05 של בימ"ש זה) ואשר בו מיוחסות לו - בשלושה אישומים - העבירות הבאות: מספר (לא מוגדר) של עבירות מעשה סדום, לפי סעיף 347 (ב) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן:" החוק"); מספר (לא מוגדר) של עבירות מעשה מגונה, לפי סעיף 348 (ב) לחוק; שלוש  עבירות מעשה סדום, לפי סעיף 347 (א), רישא, לחוק; ו שתי  עבירות נסיון למעשה סדום, לפי סעיפים 347 (א), רישא, ו - 25 לחוק.

המדובר הוא - כך על פי כתב האישום - במספר רב של עבירות מין שביצע המשיב (שהינו, כיום, בן 20) במהלך השנה שלפני מעצרו בקשר עימהן, כלפי ועם שני קטינים, שאחד מהם (להלן:" הקטין ט'") היה אך בן 11 שנים ומספר חודשים; והשני (להלן:" הקטין ג'") - היה בן 15 שנים.

על פי הנטען באישום הראשון, התגורר המשיב מאז חודש 4/04 בבית של הקטין ט' (ועם בני משפחתו של קטין זה) אשר במושב מסויים, ואת המעשים בו (או כלפיו) ביצע המשיב בביתו של הקטין ט', או במקומות שונים במושב. מעשיו אלו, שבוצעו במספר רב של פעמים, התבטאו בכך שהמשיב היה מנשק אותו בפיו; משפשף את איבר מינו של הקטין ט'; ו"מוצץ" את איבר מינו של הקטין ט'. המעשים התבצעו, פעמים רבות, לאחר שהמשיב שיכנע את הקטין לצפות בסרטים פורנוגרפיים ובתמונות פורנוגרפיות במחשב, ואשר בהם הוצגו יחסי מין הומוסקסואליים בין נערים וילדים; ולאחר שנהג לשכנעו כי אין לו ממה להתירא, וכי הדבר "לא יהפוך אותו להומו", או כי אין פסול בכך ש"יהפוך להומו". כן, ובנוסף, נהג לשכנע את הקטין ט' לנשק אותו (את המשיב) ואף להכניס את איבר מינו (של הקטין ט') לפי טבעתו (של המשיב) - מעשים עליהם חזר במספר הזדמנוינות. כן נהג המשיב ללחוץ באצבעו את פי הטבעת של הקטין ט', וכן ללקק, בלשונו, את פי הטבעת של הקטין ט', ואף להחדירה (את הלשון) לפי טבעתו של הקטין ט'; וזאת, בכוח וללא הסכמת הקטין ט', ולמרות שהקטין חזר והתריע בפניו על כך שהדבר מסב לו (לקטין ט') כאבים בפי הטבעת. המשיב גם תיעד חלק מהמעשים במצלמה דיגיטאלית, שצילמה את הקטין ט', כשהוא ערום, ובתנוחות שונות; וכן צילמה אותו (את המשיב) מבצע בקטין ט' מין אוראלי, כאמור.

כן, ועל פי הנטען באישום השני - המתייחס לקטין ג' - החדיר המשיב (בחדש 10/04) את איבר מינו לפי הטבעת של הקטין ג'; ובמועד מאוחר יותר, ניסה, שוב, לחזור על אותה פעולה; ובמועד אחר החדיר את אצבעו לפי הטבעת של הקטין ג'.

עוד נטען -  באישום השלישי - כי בערבו של אחד מימי חודש 1/05 (ולאחר שהמשיב שיחק כדורגל עם שני הקטינים הנ"ל) הפשיט את מכנסיהם של הקטינים, פשט גם הוא את מכנסיו וביקש מהקטין ט' לאפשר לו (למשיב) למצוץ את איבר מינו (של הקטין ט'). למרות שהקטין ט', סירב לכך, ביצע המשיב מעשה זה (ו"מצץ" את איבר מינו של הקטין ט'); וכן, ומאידך, החדיר המשיב את אצבעו לפי הטבעת של קטין זה, שלא בהסכמה החופשית, וחרף מחאתו של הקטין, כי הדבר כואב לו.

כן, ותוך שהוא מנשק את הקטין ט'  הנחה אותו המשיב להחדיר את איבר מינו (של הקטין) לפי טבעתו של המשיב.

כן, ובאותו מעמד, נישק המשיב את הקטין ג', בהחדירו את לשונו, לתוך פיו, ותוך כדי כך החדיר (המשיב) את אצבעו לפי טבעתו של ג', ואף ניסה להחדיר גם את איבר מינו לפי טבעתו של ג'.

לאחר אירוע זה, דרש המשיב מהקטין ט' שלא לספר דבר לאיש, הואיל ולכשיתגלה הדבר -  "ישב" הקטין ט' במאסר לחצי שנה; ואילו הוא ("המשיב") ייאסר למספר שנים.

2.         במהותם של דברים, אין הסניגור חולק על דבר קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישומים המיוחסים למשיב, ועיקר הסתייגותו מתייחסת למספר המקרים בהם מדובר על החדרת אצבעו של המשיב לפי טבעתו של הקטין ט', ומשלטענת הסניגור, יש ראיות לכאורה אך ורק ביחס לשני מקרים כאלה (שאחד מהם נבלע באישום השלישי); ועוד נטען, כי גם בשני אלה, אין מדובר במצב של שימוש בכוח, מראש, כדי לאפשר ביצוע הפעולה; אלא היפוכו של דבר, היינו, כשהקטין היה אומר ש"כואב לו", היה המשיב מפסיק את המעשה.

3.         ואולם, לדידי, וגם אם כך הם הדברים, כטענת הסניגור, הרי שעדיין מדובר במסכת מעשים ממושכת וחמורה ביותר, וכשחומרה מיוחדת נודעת למעשים שעשה המשיב עם הקטין ט' או כלפיו. שכן, המשיב ניצל, באופן מחפיר, את האמון שניתן בו, כאשר הוריו של קטין זה, נתנו לו מחסה וקורת גג בביתם וקיבלו אותו כבן משפחה וכאחיו הבגיר של הקטין ט'; והנה, נמצא הוא (המשיב) מנצל מצב זה ואת נגישותו הפיזית אל הקטין, לרעה, תוך גילוי כפיות טובה.

יתר על כן, מדובר בקטין שאף טרם מלאו לו 12 שנים ביום שבוצע בו המעשה האחרון.

            המשיב גם לא הסתפק רק בקטין ט' -  כקורבן למאוויו החולניים - אלא נטפל גם לקטין ג', שגילו היה מתחת לגיל 16, והוא (המשיב) גם ידע זאת.

            אינני מתעלם מכך, שמעשיו המרובים של המשיב לא היו כרוכים באלימות פיזית או אלימות של ממש. ואולם, ניתן לשער, לכאורה, את גודל הנזק הנפשי שגרם המשיב במעשיו לשני הקטינים - ובמיוחד, לקטין ט' - נזקים שסופם מי ישורם, לכאורה.

            אכן, אין ספק, כי המשיב לוקה בבעיה קשה עד מאוד והטעונה טיפול שורשי, וליבי ליבי עליו. אלא, שמאידך גיסא, גם לא יכול להיות ספק בדבר הסיכון הרב הנשקף הימנו, בעליל, לשלומם ולבטחונם של קטינים; ואין לדעת אלו וכמה יהיו עוד קורבנותיו - אם יתאפשר לו להלך חופשי; ומכאן קיומה המובהק של העילה למעצרו, אותה העלה על עצמו, בעליל, נוכח מהות ותדירות מעשיו כמתואר לעיל.

4.         ובאשר לחלופת מעצר - שכידוע, מן הדין לבחון אפשרות העדפתה על פני מעצר של ממש - הרי, שבשלב זה, אף אין מקום להידש לשאלה  האם, ומעיקרא, יש מקום לנקיטת חלופת מעצר; וזאת, משעל כל פנים, אין בנמצא, לעת הזו, כל חלופת מעצר נאותה וההולמת את מהות העבירות ורמת הסיכון הנשקף מהמשיב, כאמור; וכך עולה גם מתסקיר המעצר שהוגש אודותיו, ואשר בו הביע שירות המבחן דעתו כי חלופת המעצר הראוייה וההולמת הינה במסגרת "טיפולית סגורה, בעלת גבולות ברורים ביותר, וללא נוכחות ילדים" (ואין כזו,      לעת עתה, כאמור) ותוך ששירות המבחן ראה להוסיף, כי הוא מתכווין לבחון אפשרות שילובו של המשיב בהוסטל לטיפול בעברייני מין אשר אמור להיפתח בחסות שירות המבחן, בעוד כחודשיים.

            במצב דברים זה, אינני רואה, איפוא, מנוס מלהורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים. אך, פתוחה הדרך בפניו להגיש בקשה לעיון חוזר - אם ולכשיעלה בידו להציג חלופת מעצר נאותה והולמת, כאמור לעיל.

            ראוי לציין עוד, כי בתסקיר זה הביע שירות המבחן הערכתו בדבר קיומה של "חשיבות רבה להפנותו (את המשיב) לאיבחון פסיכיאטרי לצורך הערכת מצבו הנפשי והשלכות מעצרו על מצבו הנפשי".

            ואולם, לא בימ"ש וגם לא סניגורו המלומד של המשיב הצליח לרדת לסוף דעתו של שירות המבחן בדברים אלו; ומשלא ברור באיזה "איבחון פסיכיאטרי" מדובר, ובאיזו מסגרת אמור הוא להתבצע.

5.         אשר על כן, אני מורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים (ובכפוף לאפשרות עיון חוזר, כאמור לעיל).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ