אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 20609/05

החלטה בתיק בש 20609/05

תאריך פרסום : 09/10/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
20609-05
15/05/2005
בפני השופט:
ח. עמר

- נגד -
התובע:
מושאילוב מרט
עו"ד בונדר
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד ל. ווגנר
החלטה

1.         זהו ערר על החלטת בימ"ש השלום בבאר-שבע (כב' השופטת נ. נצר) מיום 18.4.05 (בתיק  ב"ש 3142/05), לפיה הורה בימ"ש קמא על מעצר העורר עד תום ההליכים, על פי כתב האישום שהוגש נגדו (בתיק 2186/05 של בימ"ש הנ"ל) ובו יוחסו לו עבירת הפרת הוראה חוקית ו שתי עבירות איומים.

            על פי הנטען בכתב האישום, ניתן ביום 18.1.05 ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה - לבקשת בת זוגו של העורר (להלן:" המתלוננת") - צו הגנה, האוסר על העורר להימצא ברדיוס של 300 מ' מביתה של המתלוננת; להטרידה בדרך כלשהי ובכל מקום בו תימצא; או ליצור קשר כלשהו עימה (להלן: "צו ההגנה"). צו הגנה זה ניתן בהעדרו של העורר, ומשך תוקפו, כפי שנקבע, הינו למשך 3 חודשים (היינו, עד יום 18.4.05).

            עוד נטען בכתב האישום, כי ביום 4.3.05 - ובמסגרת בקשה למעצר העורר לצורכי חקירה (בתיק מ' 1492/05) - ציווה בימ"ש קמא (כב' השופטת נצר הנ"ל) על העורר שלא להתקרב לבית המתלוננת, וזאת, במסגרת תנאי שיחרורו, בקשר עם הליכי אותה בקשה למעצר לצורכי חקירה (להלן:" תנאי השיחרור"). ואולם, ביום 7.3.05, ותוך הפרת צו ההגנה ותנאי השיחרור, כאמור - כך נטען בכתב האישום - הגיע העורר לבית המתלוננת, ובהתיישבו על מפתן הדלת, איים על המתלוננת, בכך שאמר לה, כי אם לא תפתח לו את הדלת ולא תאפשר לו להיכנס, הוא "יתלה את עצמו".

            עוד נטען בכתב האישום, כי קודם לכן (ביום 12.1.05) - ובהיותו מרצה תקופת מאסר - התקשר אל המתלוננת, טלפונית, מבית הכלא, ואיים עליה, כי אם לא ימשיכו לחיות יחדיו, ייעשה "משהו" לה ולעצמו...; ו"תהיה טרגדיה גדולה גם בשבילי וגם בשבילך... . אל תעשי את זה, כי הילדים יישארו לבד".

2.         בהחלטתו הראשונה מיום 20.3.05 - החלטה ארוכה, מלומדת ומפורטת (להלן: "ההחלטה הראשונה") הביע בימ"ש קמא ספק, באשר לשאלה אם ניתן לייחס לעורר עבירת הפרת הוראה חוקית, ככל שהדברים נוגעים להוראה נשוא צו ההגנה, משאין מחלוקת כי זה ניתן בהעדרו (ובעת היותו מרצה את תקופת המאסר - עובדה שגם הובאה לידיעת בימ"ש לענייני משפחה) ובאופן שבהעדר ידיעה העורר עליו, ספק אם ניתן לייחס לו הפרה לגביו - כך שבקשר עם הפרת צו ההגנה קיים "כירסום של ממש".

            ואולם - כך קבע בימ"ש קמא בהחלטה זו - הרי, שמכל מקום, תנאי השיחרור, שבכפוף לו שוחרר, על פי החלטתו מיום 4.3.05 (במסגרת הליכי הבקשה להארכת מעצרו של העורר לצורכי חקירה) - וודאי, היה ידוע לעורר, כך שבמעשהו מיום 7.3.05, יש משום הפרתו, לכאורה. בקשר עם תנאי שיחרור זה, התייחס בימ"ש קמא לטענתו של ב"כ העורר, לפיה תנאי שיחרור זה הוטל שלא כדין ובחוסר סמכות, משבימ"ש קמא כך על פי הנטען, לא היה מוסמך להטילו, מעיקרא. ואולם, כך קבע בימ"ש קמא, בהחלטתו זו, כי גם אם  נכונה הטענה, הרי שתנאי השיחרור אינו בטל מאליו וכל זמן שהוא לא בוטל (בהחלטה שיפוטית) לא היה רשאי העורר להפרו; ומשכך - ובבואו לבית המתלוננת ובאיימו עליה, כאמור בכתב האישום - יש משום הפרת תנאי השיחרור, ובכך חטא העורר בהפרת הוראה חוקית, ולו באופן ליכאורי; ובכך די, לצורכי הבקשה המונחת בפניו למעצר עד תום ההליכים.

            ובאשר לאיומים - שלגביהם טען הסניגור, כי אין באמירות המיוחסות לעורר, משום עבירת "איומים", מכיוון שתכן האיום היה פגיעה בעצמו (התאבדות) ולא במתלוננת או באחרים - דחה בימ"ש קמא את הטענה, לאחר ניתוח משפטי ארוך ומעמיק, וקבע שיש בדברי העורר (הן מיום 7.3.05 והן מיום 12.1.05) משום עבירות איומים.

            נוכח האמור, קבע בימ"ש קמא כי קיימת עילה למעצר העורר - והיא זו הנעוצה במסוכנות הנשקפת הימנו למתלוננת. זאת, הן על שום שגם בהיותו מרצה מאסר שהוטל עליו בשל עבירות אלימות כלפי המתלוננת, לא היסס להוסיף ולאיים על המתלוננת; והן, על שום שהוסיף ואיים עליה ביום 7.3.05 ואך שלושה ימים לאחר הטלת "תנאי השיחרור" נשוא החלטת בימ"ש קמא מיום 4.3.05.

            עם זאת - ובצד דחייתו את הבקשה לשיחרור העורר, ובתנאי הבלבדי של הרחקתו מבית המתלוננת, כפי שהציע הסניגור - לא סתם בימ"ש קמא את הגולל על בחינת חלופת המעצר שהוצעה לחלופין, היינו, כי העורר ימצא בתל אביב במעון עמותת "גגון", המיועד לחסרי קורת גג.

            לצורך זה, דחה בימ"ש קמא את המשך הדיון לשם קבלת תסקיר מעצר, שבו תינתן הדעת, בין היתר, על החלופה האמורה; והורה על מעצר העורר עד להחלטה סופית.

            בהחלטה מיום 18.4.04, שניתנה לאחר קבלת תסקיר המעצר (להלן: "ההחלטה הסופית") ובהתבסס על תסקיר המעצר - לפיו אין בחלופה המוצעת (הימצאות באותה עמותת "גגון") כדי להציב בפני העורר את הגבולות הדרושים - קבע בימ"ש קמא, כי אף שהאיומים המיוחסים לעורר אינם "מהמדרג הגבוה", הרי שמשאלה באו תוך מאסרו של העורר (מאסר שריצה בגין עבירות אלימות כלפי המתלוננת) וגם לאחר מכן, ואך זמן קצר לאחר שיחרורו באותו תנאי שיחרור - קיים ספק רב, אם יהא בהרחקת העורר ממקום מגורי המתלוננת, וגם אם לאותו מעון (שאינו מסגרת נעולה) כדי לנטרל את המסוכנות הרבה הנשקפת מהעורר למתלוננת. על כן, הורה בימ"ש קמא, בלית ברירה, על מעצר העורר עד תום ההליכים.

3.         בערר זה שבפני, חזר ב"כ העורר על כל הטענות שטען בפני בימ"ש קמא - הן לענין חוקיות תנאי השיחרור (כך, שעל פי הנטען, אין ראיות, ואף לא לכאורה, לביסוס עבירת הפרת הוראה חוקית, וכך גם בהתייחס לצו ההגנה); והן לענין השאלה אם יש בדברי העורר, בשתי ההזדמנויות, כאמור, משום עבירת איומים.

            בסיכומו של דבר, עתר הסניגור לשיחרור העורר, בתנאים של הרחקתו מהמתלוננת, ובטוענו כי המתלוננת עברה או עומדת לעבור להתגורר באילת - כך, שממילא, נוצר ריחוק ביניהם; ועל כן, גם אין נשקפת סכנה הימנו אליה.

4.         כשלעצמי - ולאחר ששבתי ועיינתי בשתי החלטותיו של בימ"ש קמא, ובחומר הראיות, ושקלתי את טענות הצדדים  - סבורני, כי, אכן, וכל זמן שהעורר לא ידע על צו ההגנה, שניתן בהעדרו, כזכור, אין ניתן לדבר על הפרת הוראה חוקית מצידו.

            ואולם, במהלך הדיון שהתקיים בפני בימ"ש קמא ביום 4.3.05 (במסגרת בקשה להארכת מעצר לצורכי חקירה) כבר ידע העורר על הצו. אכן, יש מקום לשאלה אם באותה עת היה צו ההגנה חוקי. שכן, בעת שתוקפו הוארך בדיון שאמור היה להתקיים במעמד שני הצדדים בבימ"ש לענייני משפחה, היה העורר אסיר, ועל כן לא התייצב באותו בימ"ש, ומשכך, לא היה לכאורה, בסיס להארכתו של צו ההגנה (בהיעדר העורר) עד ליום 18.4.05. כן, ייתכן וניתן להטיל ספק באשר לחוקיותו של תנאי השחרור - אף כי, כשלעצמי, ואינני קובע מסמרות בדבר, לא נראה מדוע לא ניתן היה להטיל תנאי זה כתנאי מתנאי השיחרור, ונוכח נסיון העבר, ולצורך הגנה על שלום המתלוננת.

ואולם, כל אלה, הן שאלות שעליהן יתן המותב, שידון בכתב האישום לגופו, את דעתו.

            מכל מקום - ותהא ההכרעה אשר תהא בשאלות אלו - הרי שבעינם עומדים האיומים שהפנה העורר, לכאורה, כלפי המתלוננת, ואשר אין להקל בהם ראש.

            העורר איים על המתלוננת אף בהיותו במאסר, בגין עבירות אלימות שביצע כלפי המתלוננת; וביחס לאיומים אלו, הרי שעל פי תוכנם, לא התייחסו הם רק לפגיעה עצמית, אלא גם לפגיעה במתלוננת, באומרו לה כי יפגע גם בעצמו וגם בה, ו"הילדים יישארו לבד". אמירה כזו, בוודאי, מצביעה היא  על איום המופנה, ישירות, גם כלפי המתלוננת.

            הדברים אמורים גם ביחס לאיום השני מיום 7.3.05. אכן, באיום זה, המדובר היה באמירה שתוכנה הוא אובדן עצמי, "בלבד". ואולם, גם בו יש, לכאורה, משום איום המופנה כלפי המתלוננת, בהיותו משום אמצעי ליצירת לחץ עליה ועל מצפונה, כביכול, ואשר באמצעותו ניסה הוא להניאה מסירובה להמשיך לחיות איתו ובמחיצתו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ