אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 20580/06

החלטה בתיק בש 20580/06

תאריך פרסום : 30/08/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
20580-06
11/04/2006
בפני השופט:
צלקובניק יורם

- נגד -
התובע:
רשואן עומר
עו"ד סמדר בן נתן
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד שרה טל
החלטה
  1. בפני ערר כנגד החלטת בית המשפט קמא (כב' השופטת רז-לוי יעל) בתיק בש 3101/06, מיום 2.4.2006, לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
  2. נגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום באר שבע (פ 1631/06) בעבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 , הסתננות לאחר גירוש, לפי סעיף 3 לחוק למניעת הסתננות (עבירות שיפוט) תשי"ד - 1954, (להלן: חוק ההסתננות), התחזות לאחר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שיבוש מהלכי משפט, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, בהתאמה, לפי הסעיפים 441, 275, 244 ו - 420 סיפא, לחוק העונשין.
  3. עפ"י עובדות כתב האישום, בתאריך 31.12.2005, יצא העורר, עם שניים אחרים, מעזה לאל-עריש במצרים, במטרה לחצות את הגבול ממצרים לישראל. באל-עריש יצרו קשר עם שני תושבים מצריים, שאחד מהם היה אמור לעזור להם בחציית הגבול, ושילמו סך של 1,000 $ בתמורה לכך. 6 ימים לאחר מכן חצו השלושה את הגבול, ונכנסו לישראל שלא כדין. בתאריך 24.2.2006 נעצר העורר בתל אביב על ידי שוטרים, כשברשותו תעודת זהות מזויפת על שם תושב כפר קאסם, אחמד טאהא שמו, עליה הודבקה תמונתו. הנאשם טען באופן כוזב בפני קצין משטרה כי הינו אחמד טאהא, וזאת, כדי למנוע מאנשי המשטרה לגלות את העובדה כי הסתנן לישראל, ולמנוע חקירתו על ידי שירות הבטחון הכללי.
  4. אין חולקין כי העורר, תושב עזה, שהה בעבר מספר שנים בישראל, נישא לאזרחית ישראלית, ונולדו לו שני ילדים; העורר קיבל אשרת שהייה בארץ שהוארכה מעת לעת, ואף שם יהבו על הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ה - 2005, המתיר איחוד משפחות בתנאים מסוימים. דא עקא, שלאחר שרשיון השהייה של העורר פג בחודש יולי 2005, זומן העורר לפגישה עם רשויות הבטחון, ובחודש אוגוסט 2005 הורחק מישראל על פי הוראות חוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952. בעתירה מנהלית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (עת"מ 2252/05) נדחתה בקשת העורר להחזירו לישראל, ונקבע כי לאחר שבידי רשויות הבטחון היה מידע הקושר את העורר לתכנון פעילות חבלנית, וקשר לפעילי טרור, בהם קרוב משפחה מדרגה ראשונה, הרי שאין פגם בשיקולים להרחקת העותר מישראל, חרף נסיבותיו האישיות. עם זאת מתח בית המשפט ביקורת על כך שעובר להרחקתו, לא ניתנה לעורר זכות שימוע, ואולם העתירה נדחתה לאחר שבית המשפט לא ראה טעם מעשי לאפשר לעורר למצות את זכות השימוע, ולאחר שקבע כי הגירוש בוצע כדין, גם אם היה נגוע בחוסר תום לב מסוים.
  5. ב"כ העורר קובלת על השימוש שעשתה התביעה בחוק ההסתננות, במסגרת אישומיו של העורר. אין להלום שימוש בחוק זה, ובמיוחד בסעיף 3 שבו, כך נטען, לאחר שגירושו של העורר היה נגוע באי-חוקיות, ומשחוק ההסתננות, שהוחק בשנים לאחר קום המדינה, נועד להילחם בתופעת הפורעים החמושים שחדרו לגבולות המדינה מארצות אויב, ולא בשוהים בלתי חוקיים כדוגמת העורר, שכל חטאו היה רצונו להתאחד עם בני משפחתו מהם גורש, כרעם ביום בהיר.

עוד נטען כי בהחלטת בית המשפט קמא נקבע ללא בסיס ראייתי כלשהו, כי המשיב השתמש בתעודה המזויפת כדי להכשיל את החקירה, כיוון שידע כי הוא מבוקש על ידי שירות הבטחון. בענין זה הסתמך בית המשפט על אסמכתא לכליאה, המצויה בחומר הראיות, בה ציין העורר בפני קצין ממונה, כי ידע שהוא מבוקש שב"כ, ולפיכך נאלץ להשתמש בתעודת זהוי מזויפת. לקביעה זו, כך טוענת ב"כ העורר, אין כל ממשות אובייקטיבית, ומדו"ח שוטר המצוי בתיק עולה כי שירות הבטחון הורה למשטרה לעצור את העורר בגין עבירות של שהייה בלתי חוקית, והתראות לאחר, ולא בגין עבירות אחרות.

עוד נטען על ידי ב"כ העורר כי נוכח רקעו ונסיבות העבירה, היה על בית המשפט קמא לאפשר לעורר להשתחרר בתנאים מגבילים, ולשהות בבית אשתו בתל אביב, עד סיום משפטו. לחלופין, הוצע בדיון בפני כי העורר ישהה בבית חברו ביפו, והוצג תצהיר בענין.

  1. לאחר שקילת הטיעונים, החלטתי שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.
  2. גם אם אאמץ את גישת ב"כ העורר, כי נשמעים קולות רבים המביעים ספק אם יש עוד מקום, אם בכלל, לעשות שימוש בהוראות חוק ההסתננות, חלקן דרקוניות בעליל, שכיוונו לימים אחרים, לחודרי גבול אחרים, ולמדינות עימות, וגם אם אניח לשיטת ב"כ העורר, כי די באיסורי חוק הכניסה לישראל כדי להלום מסגרת אישום הנוגעת לשהייתו האסורה של העורר בארץ, הרי שלא אמצא פטור מלבחון אם עולה מסוכנות בהתנהגותו של העורר, או נא ניתן לנטרלה בתנאים מגבילים.
  3. למרבית הצער הפך גבול מצרים ישראל לגבול פרוץ. גבול זה שאפשרויות הפיקוח עליו מוגבלות, יחסית, הפך מטרה להברחות אמל"ח, סמים ונשים, והעורר עצמו מעיד על תופעה זו בהודעתו מיום 1.3.2006 (עמ' 3, שורה 21, וראו ע"פ 1329/05 - חאלד בריקאת נ' מדינת ישראל, לא פורסם). למעיין בהודעותיו המפורטות מאוד של העורר מסתבר כי העורר היה נכון, בחפץ לב, לסייע גם לאחרים לחצות את הגבול על ידי פעולות תיווך בינם לבין אנשי רשת המבריחים, וחמור מכך, הוא מעיד על עצמו כי סייע בהספקת תעודת זיהוי ישראלית מזויפת לתושב חאן יונס, העובד בתל אביב. (הודעתו של העורר מיום 1.3.2006 עמ' 1, שורה 27), ואף עמד בקשר עם אחיו, איאד, תושב חאן יונס, לאחר כניסתו הנוכחית לישראל, מתוך מטרה לתווך בין אותו אח לרשת המבריחים, כדי לאפשר כניסת האח לישראל; לא רק זאת, אלא שהעורר הבטיח לאחיו כי יספק לו תעודת זהות מזויפת באמצעות אותו אדם, שסיפק לעורר עצמו את התעודה המזויפת שנתפסה ברשותו.
  4. מקובל עלי כי החזקת תעודת הזיהוי המזויפת נועדה למנוע זיהוי מיידי, שהיה עשוי להביא למעצר ולגירוש. ואולם באופן טבעי לפעולות אלה מתלווית חקירה ובדיקה, שהחזקת התעודה המזויפת נועדת למנוע אותן. פיו של העורר עצמו ענה בו כי בשלב מסוים נודע לו גם כי גם שירות הבטחון קיבל מידע כי חצה את הגבול, והעורר שפחד להיעצר עזב את תל אביב ונסע לקלקיליה למשך שבועיים. (ההודעה הנ"ל, עמ' 4). לא למותר לציין כי בחשש זה היה ממש, שכן, לאחר מעצרו, נחקר העורר בעבירות בטחון על ידי שירות הבטחון, ואף נמנעה ממנו בשל כך, פגישה עם עו"ד. (ר' בש בית המשפט המחוזי, מ/ 1494/06).
  5. ב"כ העורר לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה, להוכחת שהייתו הבלתי חוקית של העורר בתחומי ישראל, וזיוף תעודת הזיהוי. בנסיבות שפורטו לעיל, סבור אני על פי חומר הראיות שבפני, כי קיימת מסוכנות לבטחון נוכח התנהגותו של העורר, הן באמצעים בהם הגיע הוא עצמו ארצה, ולנוכח קשריו, בעבר ובהווה עם תושבים אחרים באיזורי הרשות, ורצונו לסייע להם להגיע לישראל באמצעים בלתי חוקיים, באופן שיש בו בעליל, כדי לסכן את הבטחון. נסיבות אלה אינן מלמדות על כך כי כל מעייניו של העורר היו להימצא ליד אשתו וילדיו, כפי שטענה ב"כ העורר.
  6. נוכח הנסיבות הכרוכות בחזרתו לישראל, זמן קצר לאחר שגורש, ההימלטות מחקירת שירות הבטחון כמתואר לעיל, קשריו של העורר עם תושבים ביו"ש ועם גורמים עבריינים בתחומי ישראל, מתערער האמון בעורר, וקיים חשש כי העורר עלול להימלט מהדין, אם ישתחרר בתנאים מגבילים.
  7. בנסיבות אלה, דוחה אני את הערר נגד החלטת בית המשפט קמא.

ניתנה היום י"ג בניסן, תשס"ו (11 באפריל 2006) במעמד הצדדים

                                                                                    _________________

                                                                                                י. צלקובניק - שופט

020580/06בש 055 אילנה אסף

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ