אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 20483/07

החלטה בתיק בש 20483/07

תאריך פרסום : 11/09/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
20483-07
25/04/2007
בפני השופט:
אברהם יעקב

- נגד -
התובע:
שולמן אלכסיי
עו"ד ליבדרו
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד צרי
החלטה

1.                   בפני עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971 (להלן: הפקודה).

2.                   ביום 17/09/06 הוגש נגד העותר כתב אישום המייחס לו עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין התשל"ז-1977 ועבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 329 (א) (1) ו- (2) לחוק הנ"ל.

3.                   ביום 4/12/06, נחתמה תעודת חיסיון בידי השר לביטחון פנים, לפיה, בין היתר, הוטל חיסיון על "כל פרט ומידע שיש בו כדי לגלות זהות האדם אשר מסר למשטרה את המידע המתועד בדו"ח ידיעה מס' 348006060083" בנימוק לפיו "גילוי מידע זה או מסירתו יש בהם כדי לפגוע בעניין ציבורי חשוב, באשר הם עלולים: לסכן שלומם של בני אדם; לפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה; לחשוף שיטות עבודה ודרכי פעולה של המשטרה ולפגוע ביעילות פעולותיה". תוכנו של דו"ח הידיעה האמור הובא לידיעת ב"כ העותר, כמו גם תוכנה של ידיעה נוספת, ובקשתו כעת היא לחשוף את מקור הידיעה ולאפשר את חקירתו בבית המשפט, לפי שלטענתו עדות זו חיונית להגנת הנאשם.

4.                   ב"כ העותר העלה טענה נוספת לפיה תעודת החיסיון שהוצאה ואשר מתייחסת לידיעה ספציפית, אינה חלה על הידיעה הנוספת שהוגשה. כבר כאן אציין, כי על אף הפגם הפורמלי, אין להתעלם מתוכנה ומטרתה של תעודת החיסיון, אשר נועדה במהותה למנוע את חשיפתו של המקור המודיעיני, בין אם מדובר בידיעה זו או אחרת. כמו כן, הידיעה הנוספת ניתנה כיומיים לאחר הידיעה המקורית, שמספרה צוין בתעודת החיסיון, ולדידי יש לראות בה המשך ישיר לה. מכל מקום, לאור התוצאה אליה הגעתי, אין לטענה זו נפקות מעשית.

5.                   התקיימו דיונים בפני, הן במעמד הצדדים והן במעמד כל אחד מהצדדים בנפרד ובדלתיים סגורות. במסגרת הדיונים שנערכו בדלתיים סגורות חשף הסניגור את קו הגנת הנאשם ואילו המאשימה פירטה מהם הסיכונים הכרוכים בחשיפת המקור, ומטבע הדברים לא אוכל להרחיב בעניינים אלו. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים טענה ב"כ המשיבה כי המנוח נמצא כשהוא ללא רוח חיים, בדירתו, יחד עם הנאשם ולטענתה הראיות מצביעות על כך שאף אדם אחר לא נכנס לדירה במועדים הרלוונטיים. יחד עם זה, ציינה ב"כ המשיבה כי הנאשם בגרסאותיו אמר בהזדמנות הראשונה כי נכנס לדירה אדם בשם מישה, שהרביץ לו ולמנוח, ככל הנראה הנאשם איבד בשלב זה את הכרתו, וכשהתעורר מצא את המנוח ללא רוח חיים, אולם לטענתה, כיוון חקירה זה נבדק ונשלל.

6.                   על פי תוכן הידיעות המודיעיניות, אשר אין חולק כי החיסיון לא חל עליו, למנוח היה סכסוך עם אדם בשם מיכאל שפירא וישנם דיבורים על כך שאותו מיכאל הוא האחראי למותו של המנוח. מידע זה מתיישב עם גרסת הנאשם, אשר הועלתה, כאמור, מייד בחקירתו הראשונה ועוד טרם נחשף לתוכנן של הידיעות. לטענת המשיבה, לא תהיה לנאשם כל תועלת בחקירת המקור מאחר ותוכן דבריו משקף את כל הידוע לו ואינו קביל בהיותו עדות מפי השמועה.

7.                   סעיף 45 לפקודת הראיות קובע כך:

"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בענין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על-פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה".

על פי הוראת החוק שלעיל, בית המשפט נדרש, אם כן, לאזן בין שני אינטרסים מנוגדים. מחד גיסא, אינטרס ציבורי המחייב הותרת החיסיון על כנו על מנת להגן על "עניין ציבורי חשוב" ובין היתר על עבודת המשטרה, שיתוף הפעולה עם המקורות המודיעיניים ושלומו ובטחונו של המודיע הספציפי. מאידך גיסא, ניצב אינטרס "עשיית הצדק", התומך בהסרת החיסיון וגילוי הראיה. לאינטרס זה משמעות במישור האישי, כלפי הנאשם הספציפי העומד לדין ולניהול משפטו, ואולם משמעות נוספת קיימת במישור הציבורי, לפי שזכותו של נאשם, כל נאשם, למשפט הוגן ולגילוי האמת עומדת על הכף.

8.                   בהלכה הפסוקה נקבע כי המבחן לפיו יש להכריע באם להסיר את החיסיון אם לאו, הוא מבחן חיוניות הראיה החסויה להגנת הנאשם. במידה וכך, יגבר אינטרס עשיית הצדק ובית המשפט יורה על הסרת החיסיון, על אף הפגיעה בעניין הציבורי שבגינו הוטל. במצב דברים כזה, עומדת הברירה בפני רשויות התביעה, באם להמשיך את ההליך המשפטי, למרות הסרת החיסיון ועל אף הפגיעה כאמור, או לחזור בה מן האישום ולהביא לזיכויו של הנאשם, תוך שמירה על האינטרס הציבורי שבאי חשיפת המידע.

9.                   בהתייחסו לסוגיה זו קבע כב' השופט ברק בב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 729, 738 כך:

"שום נימוק ביטחוני, ויהא הוא הנכבד ביותר, אינו שוקל יותר, במשקלותיו היחסיות של הליך פלילי נתון, ממשקל הרשעתו של חף מפשע. עדיף זיכויו של נאשם, שאת אשמתו אין להוכיח בשל הצורך לגלות ראיה שיש אינטרס ביטחוני שלא לגלותה, על פני הרשעתו של נאשם שאת חפותו אין להוכיח בשל הצורך שלא לגלות ראיה חסויה".

10.               בע"פ 889/96 מאזריב מוחמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1)433, קבעה כב' השופטת דורנר כך:

"ראיה העשויה לעורר ספק באשמת הנאשם, בין באופן ישיר, על ידי ביסוס טענות הגנה, ובין בעקיפין, על ידי כרסום משקלן של ראיות התביעה, היא חיונית להגנת הנאשם" ..... "ככלל יש להכריע בחיוניותה להגנת הנאשם של עדות חסויה על סמך ההנחה כי היא תניב את המידע שהוא מבקש להציג באמצעותה, ובלבד שקיים פוטנציאל ראייתי לנכונותה של הנחה זו ואין היא מופרכת. הדבר בוודאי נכון אם העדות החסויה היא הראיה היחידה האפשרית באותו עניין מלבד עדותו של הנאשם".

11.               בענייננו, אני סבור כי מאזן האינטרסים נוטה לזכות ההגנה על אינטרס הצדק. חקירת המקור המודיעיני ע"י הסניגור, על פי הקווים שתוארו בפני בדיון שנערך בדלתיים סגורות, הגם שדבריו בידיעה עצמה הינם בגדר עדות מפי השמועה, הינה חיונית ואף קריטית להגנת הנאשם, ונראה כי טמון בה פוטנציאל ראייתי היכול לעורר, לכל הפחות, ספק סביר באשמו. האיזון הראוי מחייב, כי לא תימנע מן הנאשם האפשרות להביא בפני בית המשפט הדן אותו, ראיות היכולות לתמוך בהגנתו.

בין היתר, נתתי דעתי לכך שגרסת הנאשם הועלתה בשלב מוקדם של החקירה והיא מתיישבת עם תוכן דבריו של המקור, ובכך יש לאשש את מהימנות גרסתו.

12.               הסיכונים הצפויים למקור, כפי שפרטה בפני ב"כ המשיבה, ניתנים למזעור באמצעות העדת המקור בתחפושת, מאחורי פרגוד, בדלתיים סגורות, בהעדר הנאשם ובנוכחות ב"כ בלבד, כפי הצעתו. באם סבורה המאשימה כי הפגיעה בעניין הציבורי שבהעדת המקור, גוברת על חשיבות הגנת אינטרס הצדק, יש בידיה הברירה, כאמור, לחזור בה מן האישום ולהימנע מחשיפת המקור. ברירה דומה אינה מצויה בפני הנאשם, אשר יתכן וזיכויו מן האשמה תלוי בחקירת עד זה.

13.               לפיכך, אני מורה כי תעודת החיסיון תישאר בעינה בכפוף לכך שיתאפשר לב"כ הנאשם לחקור את המקור המודיעיני כשהוא מחופש ומאחורי פרגוד, ללא נוכחות הנאשם ובדלתיים סגורות.

ניתנה היום ז' באייר, תשס"ז (25 באפריל 2007) במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ