אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 20405/05

החלטה בתיק בש 20405/05

תאריך פרסום : 04/09/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
20405-05
29/03/2005
בפני השופט:
ורדה מרוז

- נגד -
התובע:
1. טבגר אהרון
2. מגוס יובל
3. אפרתי יאיר

הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד שלום שיפר
החלטה

א.        כללי

1.        בפני ערר על החלטת בית משפט שלום באר שבע (כב' השופט עידו רוזין) מיום 20.3.05  לפיה, נדחתה בקשת העוררים לעיון חוזר, בגדרה עתרו האחרונים לביטול הצו אשר הוצא להרחקתם מגוש קטיף עד לתום הדיון בהליכים בת.פ. 1358/05.

2.        על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, נערך מפגש בין קציני צה"ל לגורמי בטחון של הרשות הפלשתינאית, במתקן צבאי סמוך למחסום. המשיבים ביחד עם אחרים, בקשו למחות על המהלך המדיני - צבאי אשר התבצע במתקן הצבאי, ולשם כך, התקהלו בסמוך למתקן הצבאי והחלו להתפרע, לנקב צמיגי כלי רכב של הרשות הפלשתינאית ושל משטרת ישראל ואף ניסו לפרוץ את גדר המתקן הצבאי.

קצין משטרה בכיר הודיע לצבור המתקהלים, ביניהם המשיבים, כי מדובר בהתקהלות בלתי חוקית וביקש מהקהל להתפזר. חרף זאת, המשיכו המשיבים וחבריהם באותה התקהלות.

3.        לכל העוררים מיוחסות עבירות של התקהלות אסורה והתפרעות. בנוסף, לעורר מס' 1 מיוחסת עבירה שעניינה, תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, בכך שזרק לעבר אחד הקצינים חפץ דמוי בקבוק וכן ברח ממשמורת חוקית. לעורר מס' 2 מיוחסת עבירה לפיה, שידל את המתקהלים להמשיך בהתפרעות וכן הפריע לשוטר בשעת מילוי תפקידו בכך שלא שעה להוראותיו לפנות את המקום ולעורר מס' 3 מיוחסת עבירה של הסגת גבול בכך שניסה להיכנס לשטח המתקן הצבאי ודחף את אנשי המשטרה במקום.

4.        בבקשה לעיון חוזר, בפני בית משפט קמא, שם הסנגור את יהבו בטענה, לפיה אין בראיות התביעה, כדי להניח תשתית מוצקה דיה, אשר תבסס את הרשעתם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם. כפועל יוצא, טען הסנגור, כי לא הוכחה חזקת מסוכנות, כמו גם לא קמה עילת מעצר.

5.        לאחר שבחן את ראיות התביעה הגיע בית המשפט השלום למסקנה, כי יש בהן כדי לבסס את העבירות המיוחסות למשיבים. בנסיבות אלו, דחה בית המשפט את הבקשה לעיון חוזר והשאיר את התנאים המגבילים שהושתו על המשיבים על כנם.

6.        על החלטה זו משיגים העוררים.

           במהלך הדיון בערר, הודיע הסנגור כי הוא חוזר בו מטענתו בדבר העדר קיומן של ראיות לכאורה ודבק בטענה, לפיה אין בעבירות המיוחסות לעוררים, כדי להקים עילת מעצר;  לדבריו, אין מדובר בעבירות המקימות עילת מעצר מכוח חוק סדר הדין הפלילי (אכיפה- מעצרים) התשנ"ו - 1996 וכשלעצמן, אין בחומרתן או בנסיבותיהן, כדי להקים עילת מעצר.

7.        הסנגור הוסיף, כי העוררים מופלים לרעה מחבריהם, הנאשמים 4 ו - 5, אשר מיד לאחר מעצרם, הותר להם לשוב לבתיהם בגוש קטיף, תחילה בתנאים מגבילים, אשר הוסרו סמוך לאחר מכן ועתה חופשיים הנאשמים 4 ו -5 לעשות כאוות רצונם, למעט התחייבותם שלא ליטול חלק בהפגנות אסורות.

           בשים לב לעובדה לפיה, מקום לימודיהם של העוררים, כמו גם מגוריהם רוב ימות השנה - בישיבת הסדר בנווה דקלים - טוען סנגורם כי הרחקתם מגוש קטיף מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכותם להשלים את לימודיהם ובנסיבות אלו, לא היה מקום להפלותם לרעה מחבריהם.

ב.       דיון

1.        השאלות העומדות לדיון בערר זה, מתמקדות בסוגיית עילת המעצר - האם זו קמה בעטיין של העבירות המיוחסות לעוררים ואם אכן, האם החלטת בית משפט קמא פוגעת בזכויותיהם של העוררים לחירות מעבר למידה הראויה.

2.        הואיל ומדובר בעוררים, אשר דפוסי התנהגותם אינם עבריינים,  אין לבחון את התנהגותם ומעשיהם על רקע עברם הנקי, שהרי אין בו כדי להשליך על מידת מעורבותם או על הסכנה הנשקפת מהם, ביחס לביצוע עבירות שעניינן התקהלות אסורה והתפרעות.

3.        הגם שמדובר בעבירות, אשר ביסודן עומד רקע אידיאולוגי - אין בו כשלעצמו כדי להשליך  לעניין חומרתן של העבירות.

           מידת הסיכון הקיים, שמא העוררים ייטלו חלק באירועים נוספים העלולים להתרחש ולהפוך לאלימים ומסוכנים - היא העומדת ביסוד החלטת בית משפט קמא.

           בבש"פ 1821/05 יהודה נמבורג ואח' נ. מדינת ישראל, נקבע על ידי כב' השופטת פרוקצ'יה כדלקמן:

                    "על מערכת אכיפת החוק להתגונן כראוי כנגד תופעה מסוכנת זו ולנקוט באמצעי מנע מתאימים כדי למנוע אותה. חופש ההפגנה שיסודו בחופש הביטוי אכן מקודש בשיטה המשפטית שלנו אולם זאת, כל עוד הוא נעשה בגדרי החוק. חופש הביטוי וחופש ההפגנה אינם ערכים מוחלטים הדוחקים הצידה ערכים אחרים ובתוכם שמירה על החוק וקבלת מרות אנשי החוק. חופש הביטוי וההפגנה אינם נותנים היתר לבצע פעולות שלוחות רסן המסכנות את שלום הציבור. מפגינים אשר אינם נענים להוראות המשטרה ומתנכלים לאנשי החוק המבקשים להשליט סדר ולהגן על חיי אדם צריכים להסכין עם הגבלות שנועדו להגן על הציבור מפני מעשיהם".

4.        הסכנה להפרת סדר, אגב הפגנת כוח ואלימות כלפי אנשי מרות, היא המקימה אפוא, את עילת המעצר ביחס לעוררים. כתב האישום, על פניו, מגלה כי העוררים בהתנהגותם, סיכנו את שלומם וביטחונם של כוחות הביטחון, כמו גם סיכנו את עצמם, תוך הפרעה לשוטרים במילוי תפקידם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ