אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 20246/05

החלטה בתיק בש 20246/05

תאריך פרסום : 30/08/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
20246-05
23/03/2005
בפני השופט:
ח. עמר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
מחמד נבארי
עו"ד א. בר - ציון
החלטה

1.         זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, על פי כתב האישום שהוגש נגדו (בתיק פ' 8071/05 של בימ"ש זה) ובו מיוחסות לו עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ועבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

            נסיבות ביצוע העבירות, כאמור - כך נטען בכתב האישום - הן, כדלהלן:

            ביום 16.2.05, בשעת לילה נהג המשיב בבאר-שבע, ברכב שהיה מצוייד בסירנה ומערכת כריזה... , וכשנער קטין יושב לצידו ברכב. בשלב מסויים - וכששלושה מתנדבים במשטרה, שהיו לבושי מדים, הבחינו בו כשהוא חוצה צומת, תוך שהוא מפעיל את הסירנה ברכבו - נסעו אלה אחריו ברכב משטרתי של מג"ב, והורו לו לעצור, באמצעות כריזה וסימון, תוך שימוש באורות כחולים, סירנה ומערכת כריזה. אולם, המשיב לא שעה להוראה וביצע פניית פרסה אל רח' דרך חברון, שם כיבה את אורות רכבו והחל נוסע במהירות, בחצותו צומת ברמזור אדום - וכך נאלצו נהגים שנסעו מולו בצומת (באור ירוק) לבלום במהירות, כדי למנוע התנגשות של המשיב בהם. משם המשיך בנסיעתו המהירה וחצה עוד שני צמתים נוספים -  גם כן, ברמזור אדום ובזה אחר זה -  וכשבכל פעם נאלץ נהג שנסע מולו (באור ירוק) לבלום במהרה כדי להימנע מהתנגשות. כל אותה עת המשיך הרכב המשטרתי לדלוק בעקבות המשיב כשהמתנדבים מורים לו לעצור, תוך שימוש באותם אמצעים, אך הוא הוסיף להתעלם מההוראה.

            המשיב המשיך בנסיעתו המהירה, ובהגיעו לכיכר, נכנס לתוכה במהירות, ובלא ליתן זכות קדימה, כדין, לכלי רכב שנסעו בכיכר - וכך נאלצו, גם אלה, לבלום במהירות כדי להימנע מהתנגשות המשיב בהם.

            משם המשיך  המשיב בנסיעה מהירה, עד הגיעו לכביש דו סיטרי (בעל נתיב אחד לכל כיוון) ובכביש זה עקף רכב שנסע לפניו, למרות שרכב נסע בכיוון הנגדי אל מולו - וכך נאלצו שני כלי הרכב לבלום בלימת פתע, כדי להימנע מהתנגשות במשיב, שהיתה גורמת לתאונת שרשרת.

            משם המשיך המשיב, ושוב, חצה צומת ברמזור אדום, ובאלצו - עקב כך - כלי רכב שנסעו מולו בצומת (באור ירוק) לבלום בפתע, כדי להימנע מהתנגשות ברכב המשיב.

            תוך שהוא ממשיך ונוסע במהירות לכיוון היציאה מהעיר, חצה המשיב עוד צומת ברמזור אדום; ושוב, ולאחר מכן, נכנס לתוך כיכר, בלא מתן זכות קדימה לנהגים שנסעו סביב הכיכר - וכך, נאלצו, שוב, הן הנהגים בצומת והן הנהגים בכיכר לבלום במהירות כדי למנוע התנגשות בו - ומשם המשיך בנסיעה מהירה, תוך עקיפת כלי רכב, עד שהגיע לכיכר נוספת.

            רק בשלב זה, וכאשר הוצב רכב משטרתי אחר בכיכר זו, שחסם את המשך נסיעת המשיב, ובאופן שהמשיב לא יכול היה עוד להמשיך בנסיעתו, או אז, עצר את רכבו, סוף סוף; וכששוטרים ניגשו אליו ודרשו ממנו לצאת מהרכב, סירב הוא לדרישה, והשוטרים נאלצו למשוך אותו ולהוציאו מהרכב בכוח; וכך בא מרדף זה אל קיצו.

2.         בדיון בפני, לא חלקה סניגוריתו המלומדת על דבר קיומן של ראיות לכאורה לביסוס העבירות והמעשים המיוחסים למשיב, כשם שלא חלקה גם על קיומה של עילת מעצר; אך, לטענתה, יש לנקוט בחלופה; ועל כן גם - וכבר בשלב הראשוני של הדיון בבקשה זו -  עתרה היא להגשת תסקיר מעצר אודות המשיב, בהתחשב בגילו הצעיר של המשיב (בן 23) ובהיותו נעדר כל עבר פלילי. ואכן, בהחלטה מיום 23.2.05 - ובלא התנגדות ב"כ  המבקשת לעצם הגשת התסקיר, ותוך שהדגיש כי יעמוד על כך שאין לנקוט חלופת מעצר במקרה זה - הוריתי על הגשת תסקיר מעצר, ותוך שטרחתי להבהיר, כי אין בכך כדי לטעת תקווה בלב המשיב, או כדי לשמש, ולו רמז, באשר לתוצאות בקשה זו.

            לאחר דחיות שנתבקשו על ידי שירות המבחן, לצורך זה, הוגש תסקיר המעצר מיום 14.3.05.

3.         כאמור, אין מחלוקת באשר לקיומה של עילת מעצר נגד המשיב. ואכן, זו עולה וניבטת, מאליה ובעליל, ונעוצה היא במסוכנות הטמונה במשיב לשלום הציבור ולבטחונו, ואשר עליה תעיד התנהגותו ונהיגתו משולחת הרסן בכבישי העיר באר-שבע, ואשר בה גילה אדישות ושיוויון נפש ביחס לסיכון המתמשך שיצר, לשלומם ואף לחייהם של נהגים אחרים. התנהגות המשיב מהווה עוד דוגמא נוספת במסגרת התופעה החמורה, לה אנו עדים בשנים האחרונות, ברחבי הדרום והנגב (ואשר אליה נדרשתי, ועודני נדרש, בעשרות תיקים שהובאו בפני - אם כי במסגרת הכרעות דין או גזרי דין, ולא במסגרת  בקשות למעצר עד תום ההליכים). המדובר הוא, בתופעה שלבשה מימדים של "מכת אזור" - כפי שראיתי להתבטא בעשרות מקרים דומים, כאמור - ואשר מתבטאת היא, כמעט מידי יום, במרדפים של המשטרה בכבישים עירוניים ובינעירוניים אחר צעירים פורעי חוק, המבקשים להימלט מפני המשטרה הדולקת אחריהם, כדי לעוצרם או לעכבם בשל עבירה כזו או אחרת שביצעו; או אף, ולעיתים, אך מתוך דחף לשם סיפוק ריגושים, בלתי נשלטים, משל מבקשים לחוש כמי שמככבים במעין סצינה קולנועית.

            ואכן, ולאחרונה,  נדרש גם ביהמ"ש העליון לתופעה זו, במסגרת ערעור שהוגש על גזר דין שניתן ע"י מותב של בימ"ש זה. היה זה בע.פ. 2410/04 מדינת ישראל נ' סלמאן אבולקיעאן, בו התייחס ביהמ"ש לחומרת התופעה, ולצורך שבענישה מחמירה וכואבת, לשם הרתעה.

4.         ואולם, הליך זה שבפני, אין עניינו במסגרת תורת הענישה שלאחר הרשעה, אלא במסגרת הדינים, הכללים והשיקולים הנוגעים להליך של בקשה למעצר עד תום ההליכים (ולפני הרשעה) ואשר, וכידוע, שונים הם מכללי תורת הענישה באופן מהותי - שוני, אשר ביסודו עומדת ההלכה אשר לפיה, תכלית המעצר עד תום ההליכים, אינה תכלית ענישתית או הרתעתית, אלא תכלית מניעתית, היינו, מניעת הסיכון שבהמשך התנהגותו המסוכנת של הנאשם לציבור, עד יוכרע דינו (או גם עד ייגזר דינו - אם ולכשיורשע) או סיכול החשש לשיבוש הליכי המשפט על ידיו.

            הבחנה זו, וכידוע, גם מוצאת את ביטוייה המובהק בהוראת המחוקק, לפיה - וגם לאחר שנמצאה עילה למעצר - עדיין יש לבחון, האין בנמצא חלופה למעצר, אשר יהא בה כדי להשיג אותה תכלית מניעתית שביסוד עילת המעצר.

5.         בהיות ב"כ הצדדים מודעים, כמובן, לדברים אלה, ואשר אין בהם כל חידוש (אך ראוי לשוב ולשננם מעת לעת) הציגו הם בפני - זה בכה וזה בכה - החלטות של ביהמ"ש העליון וכן של מותבים בבימ"ש זה, ואשר עניינם בהליכי בקשות למעצר עד תום ההליכים, ובהתייחס למקרים שונים, במסגרת התופעה הנדונה; וכשבעיקרם של דברים, ביקשה סניגוריתו המלומדת של המשיב לטעון לשינוי במגמה ובנטייה שהסתמנה, בתחילה, בפסיקת ביהמ"ש העליון בקשר עם התופעה הנדונה, ואשר בה התבטאה הנטייה למעצרם עד תום ההליכים של נאשמים בעבירות שבמסגרת התופעה האמורה; ולעומתה, ביקשה ב"כ המשיבה - בהתבססה, אף היא, על החלטות של ביהמ"ש העליון ושל מותבים בבימ"ש זה - להראות כי, ועל כל פנים, במקרה זה, בוודאי יש להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים.

6.         עיינתי, עיון היטב, בכל ההחלטות שהציגו הצדדים שבפני. ואכן - ולא אלאה בפירוט הנסיבות הספיציפיות של כל מקרה ומקרה נשוא אותן החלטות - נראה, לכאורה, כי כל צד, טעמיו עימו, ויש בידו לעגן יתדותיו בהחלטות שעליהן ביקש להתבסס. אלא שלדידי - כך נראה לי מעיוני באותן החלטות - נעוצה ההבחנה בין ההחלטות השונות, במידת החומרה של האירוע, בכל מקרה ומקרה, וכשעל פי רוב, אותן החלטות בהן הורה ביהמ"ש על מעצר עד תום ההליכים התייחסו לאירועים חמורים, אשר פרט לעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, היו כרוכים בעוד עבירות נוספות, והחמורות כשלעצמן, כגון: תקיפת שוטר; חבלה בנסיבות מחמירות; אחזקת סם; ואף אחזקת נשק.

            ובאשר למקרה דנן. אכן - ואף שנדרשתי כבר לאירועים חמורים בהרבה מזה דנן, וכשהחמורים ביותר שבהם הגיעו עד לכדי פגיעה מכוונת בגופם של שוטרים או בניידות משטרה - הרי שגם המקרה דנן חמור הוא. המדובר הוא, כזכור, ב - 5 פעמים, במהלך המרדף, בהן חצה המשיב צומת ברמזור אדום, או התפרץ לכיכר בלא מתן זכות קדימה, ואין ספק שבכך סיכן גם את עצמו וגם את הקטין שנסע עימו וגם את חייהם או שלמות גופם ובריאותם של נוסעים ונהגים אחרים, אשר נאלצו לבלום בפתאומיות כדי להימנע מהתנגשות ברכב המשיב; ובפעם נוספת, גם ביצע עקיפה מסוכנת, שבעטיה נאלצו נהגי שני כלי רכב לבלום בפתע, כדי למנוע תאונת שרשרת. כל זאת, כשרכב המתנדבים דולק אחריו ומורה לו לעצור, אך הוא בשלו. אך התמזל מזלו של המשיב ושל השוטרים האחרים - אשר חסמו ברכבם, לקראת סוף המרדף, את נתיב המשך נסיעתו של המשיב - משבשלב זה השכיל להתעשת ולעצור, ולא ניסה להחמיר ולהעצים את מעשיו, כשנמנע, למשל, מלנסות לנגח את הרכב המשטרתי הנ"ל, או לבצע פעולה אחרת -  כפי שאירע באירועים לא מעטים אחרים, במסגרת תופעה זו - וכדי להוסיף ולהימלט.

7.         ואכן, נתלבטתי, לא מעט, אם יש מקום להורות על חלופת מעצר, במקרה זה, ובסופו של יום, הגעתי למסקנה - גם אם לא בלי לבטים, כאמור - כי אין זה מן ההכרח להורות, במקרה  זה,  על מעצר עד תום ההליכים, ומשנראה לי, על כל  פנים, כי ניתן להשיג את התכלית שביסוד עילת המעצר, באמצעות חלופת המעצר שהוצעה, ואשר תלווה גם בערובות מתאימות, ובכלל זה, ערבון כספי משמעותי.

            למסקנה זו הגעתי, בהתחשב בגילו הצעיר של המשיב, ובעיקר, בעובדת היותו נעדר כל רבב בפלילים עד לאירוע זה; ומשגם מתסקיר המעצר עולה, כי מדובר באדם בעל התנהלות נורמטיבית ביסודו - דבר שהתבטא גם בסיום 12 שנות לימוד, ובתחילת לימודים אקדמאיים, שהופסקו עקב קשיים כלכליים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ