אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 20234/05

החלטה בתיק בש 20234/05

תאריך פרסום : 06/09/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
20234-05
07/04/2005
בפני השופט:
ח. עמר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד סעדון
הנתבע:
טלאל אבו עסא
עו"ד א. בר-ציון
החלטה

1.         זוהי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, על פי כתב האישום שהוגש נגדו בבימ"ש זה (בתיק פ' 8070/05) ואשר בו מיוחסות לו - בשני אישומים - העבירות הבאות: שתי עבירות קשירת קשר לביצוע פשע; שתי עבירות חבלה בכוונה מחמירה; שתי עבירות בנשק; הסתייעות ברכב לביצוע פשע; וירי באיזור מגורים.

העבירות הנטענות - כך על פי כתב האישום - בוצעו בשני אירועים שונים, בהפרש זמן של כחודש זמ"ז, ועל רקע סכסוך ממושך בין משפחת הנאשם לבין משפחת המתלוננים.

על פי הנטען, באישום השני - שהוא האירוע הראשון מבין השניים - קשר הנאשם עם אחר (שזהותו אינה ידועה) קשר לפגוע  במתלונן שבאירוע זה ( עומאר אבו - עסא; להלן: " עומאר") ולצורך זה, הצטיידו השניים באקדחים, ובתאריך 28.12.04 (בשעה 16:30 לערך) - וכאשר עומאר ואביו ( סאלם אבו-עסא; להלן: "סאלם") שהו בסמוך לחנות מכלת בתל-שבע - התקרבו השניים אליהם וירו באקדחיהם לעבר עומאר; וגם לאחר שזה החל בורח מהמקום, המשיכו  השניים לירות לעברו, עד שלבסוף נמלטו ברכב שבו הגיעו אל המקום.

ובאשר לאירוע השני -  הוא נשוא האישום הראשון -  נטען בכתב האישום, כי המשיב קשר, שוב, קשר עם אחרים, והפעם, כדי לפגוע ב סאלם ולגרום לו חבלה חמורה. ואכן, כך נטען, ביום 30.1.05 בשעה 14:00, לערך - וכאשר סאלם ובנו האחר (שהינו קטין - להלן: "הקטין") היו ליד מפעל בלוקים בתל-שבע, שם ירד  המתלונן מרכבו ואילו  הקטין נשאר ברכב - הגיעו המשיב ואחרים למקום ברכב, שהיה נהוג בידי המשיב. בחלוף המשיב בנסיעה איטית על פניו  של סאלם, כיוון אחד מחבריו של המשיב (בשם פריד) שישב לידו ברכב, אקדח לעבר סאלם וירה מתוך הרכב, מבעד לחלונו הפתוח, כ - 10 כדורים, אשר שניים מהם פגעו ברגלו של סאלם; ולאחר מכן, נמלטו המשיב וחבריו ברכבם מהמקום.

עקב כך, אושפז המתלונן בביה"ח, ורגלו נותחה וגובסה.

2.         בחקירתו במשטרה מיום 15.2.05 (יום בו נעצר) הכחיש המשיב כל מעורבות בשני האירועים וטען, כי בעת התרחשותם כלל לא היה בתל-שבע, אלא בעבודתו במפעל ביבנה, שבו הוא נמצא במשך כל ימות השבוע, ומגיע הביתה (לתל-שבע) רק לסופ"ש (שישי-שבת); וכי כלל אינו מכיר את אותו פריד (היורה באירוע השני) ואין לו קשר עימו; וכי אין לו כל סכסוך עם סאלם או עם עומאר, וכי הפעם האחרונה שראה אותם, היתה מספר חודשים קודם לאירועים; וכי כלל אינו נוהג ברכב, משאף אין לו רישיון נהיגה.

3.         טרם הטיעונים לגופה של הבקשה, עתרה סניגוריתו של המשיב לקבלת תסקיר מעצר; ובהסכמת ב"כ המבקשת  - שהבהירה כי אינה מחוייבת להמלצת התסקיר - הוריתי, בהחלטה מיום 24.2.04, על קבלת תסקיר מעצר, ותוך שטרחתי להוסיף באותה החלטה כי אין בכך כדי לטעת תקווה בלב המשיב, או כדי לשמש, ולו רמז, באשר לתוצאות הליך הבקשה.

            לאחר שהוגשו שני תסקירי מעצר - וכשבשורה האחרונה, לא המליץ שירות המבחן, על חלופת מעצר; ולפחות, לא על החלופה שהוצעה - נשמעו הטיעונים לגופה של הבקשה.

                טענתה הבסיסית של הסניגורית היא, כי גם אם קיימות ראיות לכאורה, הרי שבראיות אלו יש משום "כירסום של ממש", ולפיכך -  ובהצטרף עובדה זו למחדלים בחקירה,  שעיקרם, אי בדיקת טענת האליבי - הרי שעוצמתן של הראיות הינה כזו שאינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים; ובמיוחד, משלמשיב אין עבר פלילי מכביד; ועל כן, יש להורות על שיחרור המשיב לחלופת המעצר שהוצעה.

ראיות לכאורה

4.         לאחר עיון בחומר החקירה, נחה דעתי, כי קיימות ראיות לכאורה במידה הדרושה והמספקת, וככזו שעומדת במבחן ההילכתי לענין משקלן ודיותן של ראיות, לצורך הליך זה של בקשה למעצר עד תום ההליכים.

5.         ביחס לאירוע הראשון (נשוא האישום השני) מסר עומאר באימרתו מיום 29.12.04, כי זיהה בוודאות את המשיב ואת קרוב משפחתו של זה, בשם עימאד, כשהם יורדים מתוך ג'יפ "פג'ארו", שבו הגיעו למקום, ומכוונים את האקדחים לעברו. הוא החל לברוח, ולאחר כ - 50 מ' נפל ארצה, וראה אותם יורים מהאקדחים, בהיותם במרחק של כ - 30 - 25 מ' הימנו. עומאר מוסר, אמנם, באימרה זו, כי ראה את השניים "יורים באוויר". אך ברור, לכאורה, מתוך האימרה בכללותה כי השניים ירו לעברו.  ואכן, באימרתו השנייה מיום 16.2.05 - בה חזר על פרטי האירוע - מסר, מפורשות, כי השניים ירו לכיוונו. יצויין, כי באימרה הראשונה הנ"ל מסר, כי הוא אף מוכן לבצע עימות עם המשיב, אך באימרה השניה הנ"ל טען שאינו מוכן, על שום שעימות רק יחמיר את המצב.

            גם האב ( סאלם) מסר אימרה מיום 29.12.04, ואף הוא מסר כי זיהה, בוודאות, את המשיב ו עימאד יורדים מאותו גי'פ, בהיותו עם בנו ( עומאר) והשניים, שהחזיקו אקדחים בידיהם, אף דרשו ממנו שלא להתערב, וכשבאותה עת החל עומאר לנוס מפניהם; ולאחר מכן, שמע את היריות וראה את השניים נמלטים באותו ג'יפ. הוא הגיע אל בנו ( עומאר) שאמר לו כי השניים ירו לעברו, אך הוא לא נפגע.

            על אותם דברים חזר סאלם גם באימרתו השניה מיום 16.2.05.

            עוד מסרו הן סאלם והן עומאר באימרותיהם הנ"ל, כי מספר חודשים קודם לאירוע, חשדו המשיב ו עימאד הנ"ל ב עומאר, כי זה גנב כסף מבת משפחתם, אך ב"משפט הבדואי" שנערך לו, הוסר החשד מעליו, ובכך "נגמר הסיפור".

            ואכן, המבקשת הציגה בפני את תיק החקירה שנפתחה בזמנו (פ.א. 3325/04) ועיון בחומר החקירה שבו העלה, כי מספר חודשים קודם לאירוע, הוגשה תלונה ע"י אחת, בשם גאזיה אבו עסא, בגין התפרצות בחור לביתה וגניבת כסף מהבית, ואף בגין נסיון לאונסה.

            ביחס לתלונה זו, הוחשד עומאר, אשר גם נחקר במשטרה. אלא, שבנוסף  - כך עולה לכאורה - גם לקחו המשיב ואותו פריד את עומאר לביתה של אותה מתלוננת, כדי שתזהה אם הוא זה שביצע את המעשים, שעליהם התלוננה; אך זו טענה שלא מדובר ב עומאר. כן, נערך ל עומאר אותו "משפט בדואי", בו "נפסק" כי עומאר "זכאי", לענין גניבת הכסף; ובעקבות כך,  הצהירו הצדדים היריבים, כי הסכסוך ביניהם תם.

 6.        ובאשר לאירוע השני (נשוא האישום הראשון) - גם ביחס אליו נעוצות הראיות לכאורה, בעיקר, באימרותיהם של סאלם ושל בנו הקטין.

            באימרתו מיום 30.1.05, שנמסרה כחצי שעה לאחר האירוע, מסר סאלם כי באותו יום, בשעה 14:00 לערך - בהיותו עם בנו הקטין ליד מפעל בלוקים בתל-שבע, ובעומדו בצד ימין  של הכביש - הבחין ברכב טויוטה לבן, שבו נהג המשיב, ולידו ישב ברכב אחד בשם פריד, ובמושב האחורי ישב אותו עימאד. לדבריו, מכיר הוא את שלושתם וזיהה אותם (לרבות את המשיב) בוודאות. רכב הטויוטה נסע לאט לכיוונו, ואותו פריד ירה לעברו, מבעד לחלון הפתוח של הרכב, כ - 10 כדורים או יותר, ממרחק של כ - 5 מ', שמתוכם פגעו שני קליעים ברגלו; ומיד לאחר מכן, נמלט הרכב מהמקום בנסיעה מהירה. סאלם הקפיד להדגיש באימרה זו כי עימאד שישב במושב האחורי, לא עשה  מאומה.

            גם הקטין מסר אימרה מאותו יום, ובה מסר כי זיהה את המשיב נוהג ברכב הטויוטה ואותו פריד יושב לידו. את שניהם זיהה בוודאות, אך את האדם השלישי שישב במושב האחורי לא זיהה. לדברי הקטין, בזמן שאותו פריד ירה לעבר אביו, ישב הוא ( הקטין) בתוך רכבו של אביו, וכי זיהה את היורה ( פריד) ואת המשיב (הנהג) בחולפם על פניו ברכבם, בנסיעה איטית, ובהיותו  במרחק קצר מריכבם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ