אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 20227/05

החלטה בתיק בש 20227/05

תאריך פרסום : 30/08/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
20227-05
23/03/2005
בפני השופט:
ח. עמר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
אוחנה אדיר ת.ז. 039638085
עו"ד א. בן - נתן
החלטה

1.         זוהי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, על פי כתב האישום שהוגש נגדו (בתיק פ' 8068/05 של בימ"ש זה) ובו מיוחסות לו - בשני אישומים - העבירות הבאות : חבלה בכוונה מחמירה; תקיפה בנסיבות מחמירות; תיגרה; החזקת סכין שלא למטרה כשרה; והפרת הוראה חוקית.

נסיבות ביצוע העבירות, כאמור - כך על פי הנטען בכתב האישום - הן, בתמצית, כדלהלן:

ביום 22.1.05, סמוך לשעה 04:00, הגיע המשיב יחד עם אחרים לקיוסק בערד אשר בו ישבו אותה עת המתלונן ( אבשלום טספאי) ואחרים. בשלב מסויים, פרץ ויכוח בין אחד מחבריו של המשיב (ניצן לוי) לבין אחד מחבריו של המתלונן (יאיר מלסה - להלן:" יאיר") ואשר התפתח לתיגרה, אליה הצטרפו המשיב ואחרים. לאחר שהמתלונן ניסה להרגיע את יאיר, ניגש המשיב אל המתלונן, קילל אותו וניסה להכותו; וכאשר המתלונן ניסה להתרחק הימנו, שלף המשיב סכין מכיס מכנסיו. תוך כדי כך, הצטרפו גם חבריו של המשיב, ויחד עימו היכו את המתלונן בפניו, ובכל חלקי גופו, בבעיטות ובידיהם; ובמהלך התקיפה, כאמור, דקר המשיב את המתלונן באותה סכין, 6 דקירות - בחזהו, בבטנו וברגלו השמאלית, וזאת, כך נטען, בכוונה לגרום לו לחבלה חמורה, מום או נכות.

בביה"ח - אליו הובהל המתלונן -  הוברר שהדקירה בירך גרמה לו לקרע בעורק, ובין היתר, נזקק הוא להכנסת נקז לחזהו; ולאחר אישפוז, שוחרר ביום 24.1.05.

עוד נטען - כך באישום השני - כי את המעשים, כאמור לעיל, ביצע הנאשם, תוך הפרת תנאי שיחרורו בערובה ע"י ביהמ"ש (בקשר עם תיק אחר), ולפיהם אמור היה להיות באותו יום ובאותה שעה במעצר בית בבית אימו; ועוד התבטאה ההפרה, כאמור, בכך שמאז האירוע ועד יום 13.12.05 לא נמצא בבית אימו (וזאת - כך על פי הנטען - משברח, למעשה, לאחר ובעקבות האירוע הנ"ל).

2.         בחקירתו במשטרה (באימרתו מיום 13.12.05) הכחיש המשיב את כל המיוחס לו - למעט, עבירת הפרת ההוראה החוקית - וטען, כי כל מעורבותו באירוע התמצתה בכך שניסה להפריד בין הניצים באותה קטטה, וכבר לאחר מכן עזב את המקום; וכי מעולם לא הסתובב כשסכין על גופו.

ובאשר להפרת תנאי השיחרור - טען, כי ביום האירוע יצא כדי לברר עם "איזה בחור" מדוע זה "התחיל" עם חברתו של המשיב, ואח"כ המשיך לבלות. ובאשר לאותם שלושה שבועות שלא היה בבית אימו, טען כי מספר שעות אחרי האירוע נסע לקרית אונו, כי חשב שהדיון אליו הוזמן (בקשר עם תיק אחר בביהמ"ש בתל אביב) קבוע כבר ליום ראשון הקרוב; ואחרי כן, נשאר אצל קרובי משפחתו, עד שחזר לערד ביום מסירת האימרה הנ"ל (13.2.05), ולדבריו, לא ידע עד יום זה, כי הוא דרוש ע"י המשטרה.

3.         בטיעוניו בפני, טען הסניגור, כי בחומר החקירה אין ראיות, ואף לא לכאורה, העומדות במבחן ההילכתי, כדי לבסס את העבירות המיוחסות למשיב - ופועל יוצא מכך, הוא שיש להורות על שיחרורו בערובה, בלבד, וללא צורך בחלופת מעצר כלשהי; ולחלופין - ולכל היותר, כך נטען עוד - מידת עוצמת הראיות לכאורה, הינה כזו שאינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, ובאופן המצדיק חלופת מעצר.

על כל פנים, ובהיות הסניגור ערוך לאפשרות הכרעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה (בעוצמה כזו או אחרת) עתר להגשת תסקיר מעצר אודות המשיב, שבו תיבחן, בין היתר, חלופת המעצר שבדעתו להציע וטיבה.

ואכן - ובתום הדיון מיום 20.2.05, שהתמקד בשאלת הראיות לכאורה - הוריתי בהחלטה מאותו יום (ובטרם היה סיפק בידי לעיין בחומר הראיות) על הגשת תסקיר מעצר, ותוך שהבהרתי והדגשתי באותה החלטה, כי אין בכך כדי לטעת תקווה בלב המשיב, או כדי לשמש, ולו רמז, באשר לתוצאות הליך זה.

שאלת הראיות לכאורה

4.         לאחר שעיינתי, עיון היטב, בחומר החקירה, אקדים ואומר, כי התשתית הראייתית הלכאורית, מבוססת בעיקרה  על אימרותיו של המתלונן - בין אם אלה שנמסרו על ידו בחקירתו, ובכתב; ובין אלו שנשמעו מפיו, על פה, ושלא במסגרת מסירת הודעה בפני חוקר. בנוסף לאלה, ביקשה המבקשת להצביע גם על התנהגותו של המשיב, לאחר האירוע, וככזו, שמחזקת את הראיות לכאורה נגדו.

5.         בהודעתו הראשונה של המתלונן (שנגבתה הימנו ביום 22.1.05, בהיותו בביה"ח ומספר שעות אחר האירוע) מסר זה אודות הקטטה הרבתי שהתפתחה בין שתי החבורות, ושבמהלכה גם הוחלפו מהלומות בינו לבין המשיב (שבשמו המלא גם ידע לנקוב - אדיר אוחנה - וכמי שאותו הכיר מערד). תוך כדי הקטטה, התרחקו, אמנם, המתלונן והמשיב זה מזה. אולם, אז החלו חבריו של המשיב (כ - 8-7) להכות את המתלונן וגם לאחר שזה שנפל ארצה; וכשהורם, על ידי מאן דהו מהארץ, או אז, חש "ברטיבות" ברגליו, היינו, דם שניגר מגופו; ובאותה עת, ראה את המשיב אוחז "משהו חד" בידיו, ונמלט מהמקום. עוד הוסיף המתלונן וטען באימרה זו, כי גם חבריו של המשיב דקרו אותו.

הודעתו השניה של המתלונן, שנגבתה הימנו ביום 30.1.05 (לאחר שיחרורו מביה"ח) היתה מפורטת וממוקדת יותר.

בהודעה זו, סיפר המתלונן אודות מהלך ואופן התפתחות התיגרה והקטטה שקדמו לדקירתו, ולדבריו, בשלב מסויים, בעת שהחל ויכוח בינו לבין המשיב, הבחין במשיב - שאותו הוא מכיר מערד - כשזה מנסה להוציא דבר מה מקידמת מכנסיו, וזאת, בהיותו במרחק של כחצי מטר מהמשיב. בשלב זה, הצטרפו חבריו של המשיב (כשמונה) והחלו להכותו. במהלך המהלומות שספג מאת כל אותם תוקפים ובהיותו על הארץ, אך כאשר הורם על הארץ, ע"י מאן דהו הבחין במשיב כשהוא מחזיר את הסכין לתוך כיס מכנסיו ונמלט מהמקום.

בהודעה זו מסר המתלונן כי זיהה, בוודאות, את המשיב כמי שהיה זה שדקר אותו, אף כי הוסיף ואמר כי הוא בטוח שהיה עוד דוקר אחר או דוקרים אחרים. אך זאת, הוא למד - כך הסביר - מריבוי הדקירות וממיקומן על חלקי גופו השונים.

באימרה זו הוסיף המתלונן וטען, כי בהיותו בביה"ח, ביקר אותו אחד, בשם יניב בוהדנא, וזה אמר למתלונן, כי המשיב ביקש למסור כי הוא מצטער על אשר עשה למתלונן, וכי מאז האירוע אין המשיב מסוגל לאכול ולישון, וכי המשיב מוכן לפצותו בסכום נכבד (כארבעים עד חמישים אלף ש"ח) ובלבד "שיצא מהפרשה" הזו. כן, לא למותר לציין - לענין יכולת וכושר הזיהוי שלו - כי המתלונן ידע להצביע, באימרה זו , גם על אחד בשם אילן איצקוביץ כמי שחבט בו בפניו, במהלך האירוע.

ואולם, ביום 17.2.05 (ארבעה ימים אחרי שהמשיב אותר ונעצר) הגיע המתלונן, לפתע וביוזמתו, לתחנת המשטרה וביקש למסור אימרה נוספת "מתוקנת". באימרה מתוקנת זו, טען המתלונן כי במהלך הקטטה, החליף, אמנם, מהלומות עם המשיב (שאת שמו, ולדבריו עתה, כלל לא הכיר קודם לכן). אך, ולדבריו עתה, לא זיהה ולא ראה מי הוא זה אשר דקר אותו. יחד עם זאת, עמד המתלונן על כך שראה אותו אחד (שלדבריו, עתה, הוברר לו שמו רק בדיעבד, והוא המשיב) בורח מהמקום.

6.         הנה כי כן - ואינני מתעלם מאימרתו האחרונה של המשיב, ושאל משמעותה ומשקלה אתייחס להלן - עולה משתי הודעותיו הראשונות של המשיב, כי זיהה את המשיב (אותו הכיר קודם לכן) כמי שדקר אותו.

            אכן, בהודעתו האחרונה - שכאמור אותה מסר, בהגיעו מיוזמתו לתחנת המשטרה - ולאחר שנודע לו שהמשיב אותר ונעצר,  סוף סוף, ביקש המתלונן לחזור בו, למעשה, משתי הודעותיו הקודמות (או, וכדבריו, "לתקן" אותן) בטוענו, בזו הפעם, כי לא זיהה את המשיב כמי שדקר אותו. ואולם, גם בהודעה זו, עדיין עמד על כך שראה את המשיב בורח מהמקום, וזאת, שעה שעל פי העולה מכל חומר החקירה, איש זולתו לא נראה בורח מהמקום.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ