אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 20081/07

החלטה בתיק בש 20081/07

תאריך פרסום : 04/09/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
20081-07
22/01/2007
בפני השופט:
רויטל יפה-כ"ץ

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
נעים בן מחמד מסרוואה
החלטה

1.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו ביצוע עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

            יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, ובקשה זו הינה נשוא החלטתי דנן.

2.         בכתב האישום נטען, כי בתאריך 17/12/06, סמוך לשעה 20:30, נהג המשיב ברכב  מסוג פורד, בשטח עפר סמוך לכביש 40, באזור רמת בקע, כשלצידו אדם נוסף, שזהותו אינה ידועה למאשימה. באותה עת נסעו השוטרים רמי סיבוני ואלי ועקנין ברכב משטרתי על הכביש באיזור רמת בקע, והבחינו ברכבו של המשיב בעת שעלה לכביש מהשטח. השוטרים, ביצעו פניית פרסה והחלו בנסיעה אחרי המשיב, כאשר הם מפעילים אור כחול מהבהב ברכבם וכורזים למשיב לעצור. המשיב לא שעה להוראות השוטרים, עלה על כביש 40 והחל לנסוע במהירות רבה צפונה. בנסיעתו עבר המשיב מנתיב לנתיב ונסע נסיעת עקלתון, כשהוא עוקף כלי רכב שנסעו הן בנתיב שלו והן בנתיב הנגדי למרות שעל הכביש סומן פס הפרדה רצוף, הכל כדי למנוע את מעצרו. במהלך נסיעתו גרם המשיב לפחות לרכב אחד, שנסע בכביש בנתיב מולו, לסטות מנתיב נסיעתו ולרדת לשולי הכביש כדי למנוע התנגשות עם רכבו של המשיב. לאחר מכן, הסיט המשיב את הגה רכבו בחדות ופנה בפניה חדה ימינה, כאשר במהלך הפניה זרק מהרכב שקית שהכילה סכום כסף בסך של 17,400 ש"ח ו- 5,300 דולר לצידי הכביש.

            לאחר כל זאת, הצליח המשיב להימלט מהשוטרים והמשיך בנסיעתו בשטח. שוטרי משמר הגבול, אשר סרקו את השטח בו נסע המשיב, הבחינו ברכבו הנוסע ללא אורות דרך. שוטרי מג"ב  ניסו להתקרב לרכב, כאשר הם מפעילים אור כחול מהבהב בניידת, אלא שאז החל הנאשם לנסוע בשטח העפר כשהוא מתחמק מהשוטרים. רכבו של המשיב ניזוק ולכן הוא נטש אותו יחד עם האחר, ונמלט רגלית מהמקום.

3.         ב"כ המשיב טען הן לגבי חומר הראיות והן לגבי עילת המעצר, ובכל מקרה ביקש לשחרר את המשיב בחלופה בדמות מעצר בית בביתו ובפיקוח אשתו, אחיו ועו"ד של החברה בה עובד המשיב.

            לעומתו, ביקשה ב"כ המבקשת להעתר לבקשה ולהורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.         למעשה, המחלוקת הנוגעת לחומר הראיות אינה רבה. מתברר, כי המשיב מודה (הן במשטרה והן בגירסה שהציגו באי-כוחו במהלך הדיון), כי נסע ברכב נשוא כתב האישום במועד הנטען ובאופן הנטען בכתב האישום, ואף מודה שזרק מהרכב, תוך כדי הנסיעה, את השקית ובה הכסף נשוא כתב האישום. אלא, שלטענת המשיב הוא חשש שלא מדובר בשוטרים הרודפים אחריו אלא בעבריינים שביקשו לגנוב ממנו את כספו (ובלשונו, חשש מ"פרטיה"), וכן נמלט מהם. אשר לכסף שהחזיק טען, כי היה מיועד לקניית כבשים.

            בנוסף להודאה זו של המשיב בכל הנוגע לאופן נהיגתו, הרי שחומר הראיות כולל גם את דוחו"ת השוטרים שרדפו אחריו הן במהלך המרדף הראשון עד להשלכת הכסף והן בכל הנוגע למרדף השני של שוטרי המג"ב.

            די אם כן, בכל אלה, כדי להוות תשתית ראייתית מספיקה לצורך שלב זה של הדיון. גירסת המשיב באשר לסיבת נסיעתו הפרועה תבחן על ידי המותב שישמע את הדיון ואין בה, אפילו לא לכאורה, כדי לאיין את גירסת התביעה, ולו רק לאור עדויות השוטרים, שכאשר רדפו אחרי המשיב נסעו בניידת, אשר אורות מהבהבים היו על גגה וכי אף כרזו למשיב תוך כדי המרדף.

5.         אשר לעילת המעצר, הרי שלאור האמור בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן: "החוק"), קמה עילת מעצר כנגד המשיב נוכח החשש שמא יסכן את בטחון הציבור ושלומו במידה וישוחרר. אופי העבירות המיוחסות למשיב ונכונותו לסכן את משתמשי הדרך, אך ורק כדי לא להיתפס, יש בה כדי ללמד, לכאורה, על מסוכנותו הלכאורית של המשיב.

            זאת ועוד. עילת מעצר קמה גם נוכח האמור בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק הנ"ל, שכן קיים יסוד סביר לחשש, כי המשיב ינסה להימלט מאימת הדין באם ישוחרר, וזאת בשים לב לנחישותו להימלט מהשוטרים בארועים נשוא כתב האישום, אף במחיר סיכון חיים.

6.         הפסיקה של ביהמ"ש העליון דנה פעמים רבות בעבירות הדומות לעבירות אותן עבר, לכאורה, המשיב, וביהמ"ש העליון קבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי עבירות אלה מסכנות את שלום הציבור ויש להורות על מעצרם של העוברים אותן כדי להגן על הציבור מפגיעה אפשרית בו.

לאחרונה, בבש"פ 9701/06, מדינת ישראל נ' סלים אלטסד, לא פורסם (מיום 27/11/06), קבעה כב' השופטת ברלינר במקרה דומה כדלקמן:

            " עצם ההתעלמות מאנשי משטרה שמנסים כברת דרך ארוכה לעצור את המשיב בדרכים חוקיות, מצביעה בפני עצמה על מסוכנות. לא סתם מסוכנות, אלא מסוכנות שיש לה השלכה רבתי לענין האפשרות לבטוח במשיב, כאשר על הפרק עומדת האפשרות לשחרורו בחלופת מעצר. מי שאיננו נרתע משוטר העומד בפניו ומסמן לו פיזית בצורה הברורה ביותר לעצור, וכי מדוע ירתע מהוראה ערטילאית של ביהמ"ש המכתיבה לו תנאים כאלה ואחרים".

            באשר למדיניות המשפטית, ניתן לומר, כי הקו המוביל בפסיקה הוא שיש להילחם בנגע הנהיגה  המסוכנת והפראית בין היתר באמצעות מעצר עד תום ההליכים, למרות שכמובן יש גם פסיקה אשר הורתה על שחרור עבריינים במקרים דומים. הדברים הנ"ל חוזרים על עצמם בשורה ארוכה של פסקי דין (ר' למשל בש"פ 8857/06 מחאג'נה נ' מ"י, לא פורסם, החלטת כב' השופט רובינשטיין מיום 6/11/06; בש"פ 6433/06 מדינת ישראל נ' אבולקיען, לא פורסם, החלטת כב' השופט רובינשטיין מיום 9/8/06; בש"פ 2613/06 סראיעה נ' מ"י, לא פורסם, החלטת כב' השופט א.א.לוי מיום 2/4/06).

די, לפיכך, אם אצטט את דברי כב' השופט א.א.לוי בהחלטה מנחה שניתנה ביום 11/10/05, במסגרת בש"פ 9608/05 מדינת ישראל נ' אלקווקילי (לא פורסם):

                       " תופעה זו של נהגים הקוראים תגר על שלטון החוק, הינה שכיחה באזור הדרום וכבר גבתה לא אחת מחיר יקר בחיי אדם. כדי לתת מענה הולם להתנהגות מופקרת זו, ובעיקר בתקופה בה אנו עדים כמעט בכל יום לתאונות דרכים קטלניות אותם גרמו נהגים עבריינים, מחוייבת המערכת הממונה על אכיפת החוק על כל שלוחותיה, לנקוט באמצעים לא שגרתיים, ובכללם מעצר של נאשמים גם בטרם הוכרע דינם. אכן, זהו רק צעד אחד בנסיון לצמצם את ההפקרות הנוהגת ברחובותינו, אולם סבורני כי אם בדרך זו ניתן להציל ולו נפש אחת - דיינו".

7.         יחד עם זאת, במקרה זה, ישנם נימוקים נוספים, אשר יש בהם כדי להשפיע על ההחלטה הסופית בתיק זה.

            ראשית לכל יש לומר, כי המשיב לא נעצר מיד לאחר ביצוע העבירה. אמנם המשיב נמלט מהמקום, אך השוטרים היו אמורים לשמור על הרכב של המשיב, שננטש בשטח, ולו רק כדי לעצור את מי שיבוא לאחר מכן כדי לקחת את הרכב. ואכן, המשיב מודה, כי כשעתיים לאחר שנמלט מהשוטרים (לטענתו לא היה בטוח שמדובר בשוטרים), אכן חזר למקום, מצא את רכבו ללא שמירה ונסע איתו חזרה לצפון. אמנם השוטרים טוענים, כי הרכב ניזוק ולא ניתן היה לקחתו מהמקום, אך לאור העובדה, שהמשיב אכן הצליח לקחת את הרכב ולאור העובדה שהרכב אכן נלקח מהמקום כטענתו, הרי שניתן לומר, כי בנקודה זו חקירת המשטרה היתה רשלנית.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ