אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1866/06

החלטה בתיק בש 1866/06

תאריך פרסום : 12/09/2006 | גרסת הדפסה
ב"ש, פ
בית המשפט המחוזי חיפה
1866-06,1867-06,5069-06
11/04/2006
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. אדוארד בן ג'מיל יוסופוף ת"ז 320840499 יליד 1973 - ב"ש 1866/06
2. שלמי בן יונתן שלמייב ת"ז 311867790 יליד 1973 - ב"ש 1867/06

החלטה

כנגד שני המשיבים הוגשו כתבי אישום נפרדים, ת"פ 5069/06 ות"פ 5070/06, המייחסים להם עבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) + סעיף 29 לחוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשו גם שתי הבקשות שבפני ובהן עותרת המאשימה להורות על מעצרם של שני המשיבים עד לתום ההליכים כנגדם.

על פי עובדות כתב האישום שדדו שני המשיבים את המתלונן לאחר צאתו מקניון בחדרה. הם תפסו אותו בכוח, האחד נתן לו אגרוף בפנים ואז הוציאו מכיסו ארנק וברחו עם הארנק והכסף.

יוסופוף לא טען כנגד קיומן של ראיות הקושרות אותו לשוד. שלמייב טוען כי לא היה בזירה כלל. כפי שיפורט, סבור אני כי קיימת תשתית ראייתית המבססת סיכוי סביר להרשעת שני המשיבים בעבירה שיוחסה להם.

המתלונן העיד על נסיבות השוד וזיהה את המשיבים באלבום תמונות עבריינים. קב"ט הקניון שרדף אחר שני המשיבים זיהה אותם וצין כי הוא מכיר את שניהם מאירועים קודמים מאותו סוג. אמנם בראשונה ציין את שמו של יוסופוף ורק לאחר מכן נזכר גם בשם של שלמייב ואולם לדבריו שניהם מוכרים לו והתיאור שמסר היה מדויק בכל הנוגע לשניהם. מעבר לכך, בעדותו הראשונה של יוסופוף הוא סיפר כי שלמייב היה שותף בביצוע השוד. רק בעדותו השניה שינה את גרסתו וטען רק כי פגש את שלמייב בקניון ואולם הוא לא היה שותף לשוד.

יצוין כי שלמייב סיפק עדות אליבי של אחיו לפיה היה באותו בוקר בבית. עדות זו נסתרת גם ע"פ גרסתו המאוחרת של יוסופוף לפיה נפגשו שניהם בקניון. בכל מקרה, סוגיית אמינות גרסת האליבי שמספק בן משפחה תיבחן בבוא העת.  לצורך הדיון בבקשה שבפני די בעדויות המתלונן, קב"ט הקניון ועדותו הראשונה של יוסופוף כדי לבסס תשתית המספיקה, לכאורה, להרשעת שני המשיבים בעבירות המיוחסות להם. ההלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע " ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראה:

בש"פ 8087/95, זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 ;

בש"פ 1915/95, חליל אבו עיסא נ. מדינת ישראל, תק-על 95(2), 221 ;

בש"פ 7159/04, אבו ג'ילדן נ. מדינת ישראל ,תק-על 2004(3), 1767 ;

בש"פ 1119/04 , סאלם זנון נ. מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 1537 .

סבור אני כי די בראיות שפורטו כדי לבסס פוטנציאל ראייתי להרשעת המשיבים, כנדרש על פי החוק והפסיקה.

עבירת השוד בנסיבות בה נעברה אינה מבין העבירות המקימות חזקת מסוכנות סטאטוטורית. אין מדובר בשוד שבוצע באכזריות או באלימות חמורה. עם זאת, וגם כאשר אין המקרה נכנס בגדר החזקות הקבועות בחוק, יכול בית משפט לקבוע כי מתקיימת במשיבים ובהתנהגותם מסוכנות המקימה עילה למעצרם. סבור אני כי זה המקרה.

מחומר הראיות עולה כי מדובר בשני נרקומנים הפועלים תחת הדחף למימון סמים. אמנם כתב האישום אינו מיחס להם עבירות על פקודת הסמים ואולם לא ניתן להתעלם מהעולה מחומר הראיות בכל הנוגע לדלק המצית את מנוע הפשיעה של שניהם. מכאן גם המסוכנות הנשקפת משניהם. מעבר לכך - נראה מהראיות כי השניים מכירים או לפחות מזהים את המתלונן (כך עולה מעדותו הראשונה של יוסופוף שדיבר על שיחה עם המתלונן על רקע היכרות). מכאן גם החשש שאם ישוחררו יצרו עמו קשר וישבשו את עדותו.  מכאן שקימות עילות למעצרם של השניים.

גם אם קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר, זאת בכל מקרה. כבר נפסק כי:

"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות.

ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר."

בש"פ 4414/97, מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה ואח' , תק-על 97(2), 59.

וכן ראה:

בש"פ 3442/98, מדינת ישראל נ' אייל מלכא, תק-על 98(2), 1161 ,עמ' 1162, שם נאמר:

"כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ