אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1838/07

החלטה בתיק בש 1838/07

תאריך פרסום : 18/12/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי נצרת
1838-07
29/05/2007
בפני השופט:
שאהר אטרש

- נגד -
התובע:
זועבי חסאן
עו"ד מסאלחה ראפי
הנתבע:
מדינת ישראל
החלטה

1.         זוהי בקשה לעיון חוזר בעניין מעצרו של המבקש עד תום ההליכים ולשחרורו בערובה בתנאים מגבילים.

2.         נגד המבקש, יליד 1988, הוגש ביום 9.11.06 כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין ואיומים. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, המשיב דקר את המתלונן על רקע סכסוך עתיק יומין בין משפחותיהם; מדובר במספר דקירות שגרמו למתלונן פצעים בבטנו, בחזהו ובזרוע ידו והמתלונן נדרש לניתוח ולתפירות. המשיב לא הסתפק בכך, הוא הגיע למחרת היום סמוך לביתם של בני משפחת המתלונן כשהוא מחזיק סכין בידו ומנופף לעבר אחיו של המתלונן ומאיים עליהם.

3.         בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים. בישיבה מיום 15.11.06, הודיע ב"כ דאז של המבקש, עו"ד קוקוש, על הסכמתו לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית ולקיומה של עילת מעצר בעניינו של המבקש וביקש להורות על הגשת תסקיר מעצר. לאור בקשת הסניגור ובהסכמת ב"כ המשיבה הוריתי על הגשת תסקיר מעצר כאמור.

4.         בהחלטתי מיום 7.12.06, עמדתי על חומרת המעשים המיוחסים למבקש ועל מדיניות בית המשפט העליון המדגישה את הצורך לפעול בנחרצות למיגור תופעת הסכינאות, לרבות בדרך של מעצר עד תום ההליכים. יחד עם זאת, ולאור תסקיר המעצר החיובי שהוגש בעניינו של המבקש, גילו הצעיר (בן 18), עברו הנקי, העדר חשש ממשי להישנות מעשים דומים ע"י המבקש, כעולה מהתסקיר ולאור המלצת שירות המבחן להעמידו בפיקוח מעצר למשך 6 חודשים, נחה דעתי, כי ניתן לשחרר את המבקש לחלופת מעצר.

5.         בדיון מיום 10.12.06 הוגשו תצהיריהם של שני הערבים המוצעים; שני הערבים נחקרו שתי וערב ע"י ב"כ המשיבה. בהחלטתי מיום 11.12.06 החלטתי לשחרר את המבקש למעצר בית מלא בביתם של הערבים. כמו כן, הוריתי על הפקדת ערבות כספית בסך 15,000 ש"ח ושתי ערבויות צד ג' בסך 15,000 ש"ח כל אחת. לאור בקשת ב"כ המשיבה, הוריתי על עיכוב שחרורו של המבקש וזאת על מנת לאפשר לערכאת הערעור לבחון את החלטת השחרור.

6.         ביום 14.12.06 קיבל בית המשפט העליון (כב' השופט גרוניס) את עררה של המשיבה, ביטל את החלטת השחרור והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. בית המשפט העליון הדגיש את חומרת מעשיו של המבקש ואת המסוכנות הנשקפת ממנו באומרו:

           "חובה לומר שוב כי מקרים דוגמת זה הנוכחי מחייבים, דרך כלל, להימנע משימוש בחלופת מעצר. המשיב, כך על פי העובדות שאין לגביהן מחלוקת לעת הזו, תקף אחר באמצעות סכין, דקר אותו מספר פעמים, והכל בלא התגרות. אין צורך לומר כי גם עצם הסכסוך בין משפחתו של המשיב לבין משפחתו של הנדקר, אין בו כדי לשמש הסבר או צידוק למעשים שלכאורה בוצעו על ידי המשיב. הואיל ולמדנו כי המשיב הודה בביצוע עבירת אלימות טרם האירועים הנזכרים, הרי החומרה והמסוכנות זועקים ביתר שאת" (בש"פ 10270/06).

7.       בבקשתו דנן, טען המבקש, כי התיק העיקרי (ת.פ. 1138/06) נקבע לדיון בפני כב' השופטת דה לאו לוי לתאריכים 7.6.07 ו- 18.6.07 וכי חלף זמן ניכר ועתיד לחלוף זמן ניכר ביותר למן החלטת המעצר ועד לסיומם של ההליכים בתיק. לשיטתו, יש בחלוף הזמן האמור משום נסיבה חדשה המצדיקה עיון חוזר בשאלת מעצרו של המבקש. ב"כ המבקש הוסיף וטען, כי המבקש הינו אדם צעיר, שזהו מעצרו הראשון, כאשר נסיבותיו האישיות, לרבות עברו הפלילי, מטים את כף לטובת שחרורו ממעצר. לטענתו, אין המדובר במקרה חמור במיוחד (יחסית) מבחינת הנזק שנגרם למתלונן.

8.       בטיעוניו בפני מיום 20.5.07, חזר ב"כ המבקש על נימוקי הבקשה והוסיף, כי על-פי ההלכה הפסוקה, נקודת האיזון בין האינטרסים של הנאשם לבין החברה, שמדריכה את בית המשפט בעת ההכרעה אם לשחרר או לעצור, הינה דינאמית ומשתנה ככל שחולף הזמן. לטענתו, החלטת בית המשפט העליון (כב' השופט גרוניס) בעניין מעצרו של המבקש ניתנה ב- חודש 12/06 ומאז חלפו למעלה מ- 5 חודשים כאשר מועד ההוכחות הראשון עתיד להיות בחלוף 6 חודשים מאז החלטת המעצר. ב"כ המבקש הוסיף וטען, כי ניסיון החיים מלמד, כי בשני המועדים הקבועים להוכחות אין סיכוי לסיום משפטו של המבקש. ב"כ המבקש הגיש לעיוני אסופה של פסקי דין, שבהם, לטענתו, הכיר בית המשפט העליון בחלוף זמן כעילה לעיון חוזר גם כאשר חלפה לה תקופה קצרה מזו שחלפה במקרה דנן. באשר לחומרת העבירות המיוחסות למבקש, טען ב"כ המבקש, כי אין זה מתפקידו של המעצר להרתיע אלא זה יעשה בענישה בשלב גזר הדין (בש"פ 7200/97).

          הסניגור המשיך וטען גם כנגד עצם מעצרו של המבקש; לטענתו, בפסקי דין בעניינם של נאשמים שיוחסו להם עבירות חמורות לאין שיעור מאלה המיוחסות למבקש ואשר לחובתם עבר פלילי מכביד, הורה בית המשפט על שחרורם לחלופה.

9.       ב"כ המשיבה טענה, כי אכן המחוקק קבע עילות להגשת בקשה לעיון חוזר כגון, באם השתנו הנסיבות ובאם חלף זמן ניכר; לטענתה, השאלה היא, מהו זמן ניכר, מי תרם להמשכותו ומה באשר למסכונותו של המבקש בשלב הנדון. ב"כ המשיבה הוסיפה וטענה, כי המבקש דנן הוא אשר תרם לאי שמיעת הראיות בתיק עד לשלב זה; כתב האישום הוגש ביום 9.11.06, הקראה ראשונה התקיימה בפני כב' השופטת לוי ביום 27.11.06, הקראה נוספת התקיימה ביום 3.12.06 וביום 28.12.06 נקבעו שתי ישיבות הוכחות, אחת ליום 25.2.07 והשניה ליום 15.3.07. בתקופה זו, התפטר עו"ד קוקוש, שייצג את המבקש בהליך המעצר ונכנס במקומו עו"ד אבו נאסר, שניהל מו"מ עם ב"כ המשיבה והוגשה בקשה לקביעת מועד לגישור. במסגרת הגישור שהתקיים בפני מותב זה, הודיעו ב"כ הצדדים על הסדר טיעון. באותה תקופה היו מספר דחיות על מנת למצות את הליך הגישור ואף בוטלו שתי ישיבות ההוכחות כיוון שהגיעו להסדר טיעון. בישיבה מיום 8.3.07 הוחלף שוב סניגורו של המבקש ובמקומו נכנס עו"ד ראפי מסאלחה שקיבל על עצמו את ייצוגו של המבקש. יובהר, כי הסדר הטיעון עליו הודיעו ב"כ הצדדים במסגרת הגישור אינו עומד יותר על הפרק והתיק שוב נקבע להוכחות.

ב"כ המשיבה הדגישה בטיעוניה, כי לא חלף זמן ניכר שמצדיק עיון חוזר, שעה שהמסוכנות עודנה קיימת והתיק קבוע לשתי ישיבות ההוכחות בעוד כשבועיים. עוד טענה ב"כ המשיבה, כי חלוף הזמן יכול להיות רלוונטי כאשר התביעה היא זו שתרמה להתמשכות ההליכים וכאשר רמת המסוכנות אינה גבוהה, ולא כמו במקרה זה, שבית המשפט העליון כבר אמר את דברו בעניין מסוכנותו של המבקש.

10.     בטרם אדון בבקשה לגופה, רואה אני לנכון להדגיש, כי אין מקום לדחות את הבקשה רק משום שבית המשפט העליון אמר את דברו בעת שקיבל את ערר המשיבה על ההחלטה לשחרר את המבקש לחלופת מעצר. בבש"פ 8099/06 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 18.10.06) נידונה סיטואציה דומה, לפיה, בית המשפט המחוזי הורה לשחרר את העורר לחלופת מעצר אך ערר המדינה נתקבל בבית המשפט העליון, שהורה על מעצרו. בדונו בערר על החלטת בית המשפט המחוזי לעיון חוזר הדגיש בית המשפט העליון (כב' השופט ד' חשין), כי:

"הליך העיון החוזר, מטבעו, נועד לאפשר עיון מחדש במעצרו או שחרורו של נאשם, מקום בו הנתונים שעמדו ביסוד ההחלטה המקורית השתנו. זאת אף אם ההחלטה המקורית כבר נידונה בפני ערכאת ערעור, ואף אם קודם לכן כבר הוגשה בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה גם היא על ידי ערכאת הערעור (ראו המ' 955/72 אל-סעדי נ' מדינת ישראל פ"ד כז(1) 146;  מ' שלגי וצ' כהן סדר הדין הפלילי (מהדורה שנייה, תשס"א) עמ' 171-172).  ברי כי בית המשפט הדן בבקשה לעיון חוזר, מקום בו קמה עילה לכך, אינו כבול להחלטה המקורית, אף אם זו יצאה מבית משפט זה; שאם תאמר אחרת, לא היה כל טעם בהליך העיון החוזר מלכתחילה".

11.     הוראת סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: " החוק") קובעת בהאי לישנא:

                    "עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".

          אם כן, העילות הקבועות בחוק לשם עיון חוזר בהחלטה הנוגעת למעצר או לשחרור, הן התגלותן של עובדות חדשות, השתנות נסיבות או מעבר של זמן ניכר מעת מתן ההחלטה. באשר לעילה של מעבר זמן ניכר, נפסק בבש"פ 5825/06 חנן גולדבלט נ' מדינת ישראל (החלטת כב' השופט ד' חשין מיום 29.8.06) כדלקמן:

"הקביעה כי עבר "זמן ניכר" מעת מתן ההחלטה, לצורך עיון חוזר בה, הינה תולדה של נסיבות העניין (ראו בש"פ 6286/06 פלוני נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 21.8.06). במסגרת נסיבות אלו, יש לאזן בין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי בשל חלוף הזמן, אל מול האינטרס הציבורי (ובכללו האינטרס של קורבן העבירה) כי יוותר במעצר, או, במקרה של משוחרר בערובה, כי ימשיך לשהות בחלופת מעצר באותם תנאים שנקבעו. במאזן זה יובאו בחשבון, בין היתר, חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, רמת מסוכנותו, התנהגותו במעצר או אופן עמידתו בתנאי שחרורו. כן תילקחנה בחשבון נסיבותיו האישיות: נסיבות משפחתיות, כלכליות, רפואיות ונפשיות".

12.     לענייננו, מדובר במבקש אשר מיוחסות לו עבירות אלימות קשות לרבות דקירת המתלונן מספר דקירות באמצעות סכין כאשר המבקש שב למחרת היום ואיים על בני משפחתו של המתלונן תוך שהוא מנופף בסכין; הנטייה הטבעית היא לקבוע, כי מסוכנותו של המבקש כה גבוהה, עד כי אין בנמצא חלופת מעצר שתאיין את מסוכנותו. על מסוכנות בעבירות כגון דא עמד בית המשפט העליון בשורה של החלטות (ראה: בש"פ 7880/04 משה ימר נ' מדינת ישראל; בש"פ 7807/04 דסוקי ואח' נ' מדינת ישראל; בש"פ 3079/06 פלוני נ ' מדינת ישראל). בית המשפט העליון אף עמד על חומרת המעשים המיוחסים למבקש דנן ועל המסוכנות הנשקפת ממנו בהחלטתו מיום 14.12.06 כמפורט לעיל. עם זאת, האם עומדות לו למבקש נסיבות המקטינות ממסוכנותו. אין חולק, כי המדובר בנאשם צעיר, בן 18, שזהו מעצרו הראשון, מאידך, עברו הפלילי של המבקש אינו נקי, כנטען ע"י סניגורו. נגד המבקש הוגשו לבית משפט השלום שני כתבי אישום בגין עבירות אלימות, כאשר מחומר הראיות עלה, כי הוא הודה בביצוע עבירת אלימות טרם האירועים נשוא תיק זה, דבר שמחזק את מסוכנותו של המבקש.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ