אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1762/08

החלטה בתיק בש 1762/08

תאריך פרסום : 04/06/2009 | גרסת הדפסה
ב"ש, פ
בית המשפט המחוזי חיפה
1762-08,6041-07
09/04/2008
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
לירן הוברט
הנתבע:
מדינת ישראל
החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר במעצרו של המבקש, שנעצר עד לתום ההליכים בהחלטת בית משפט זה מיום 21/5/08 בב"ש 2224/07 (להלן: " החלטת המעצר"). דין הבקשה להדחות.

עיקרי העובדות פורטו בהחלטת המעצר. כנגד המשיב הוגש כתב אישום שייחס לו שני אישומים נפרדים. באישום הראשון הואשם בעבירת קשר לפשע, כניסה למקום מגורים בנסיבות מחמירות, שוד מזויין בחבורה וחבלה בכוונה מחמירה. העבירות באישום זה יוחסו לו ביחד עם נאשמים נוספים. מדובר באירוע שבו נכנסו השלושה תוך תחבולה לדירתה של קשישה ילידת 1939 ושדדו ממנה תכשיטים וחפצי ערך שונים תוך ששני השותפים האחרים מתעללים בקשישה התעללות אכזרית וברוטלית. האישום השני ייחס למשיב עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, סחר בסם מסוכן ושימוש בסם מסוכן.

יצוין כי בינתיים הורשע אחד משני הנאשמים האחרים, אריק שכטר, ודינו נגזר. בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, הורה בית המשפט העליון להחמיר בעונשו ולהעמיד את העונש על 15 שנות מאסר, מהן 13 שנים לריצוי בפועל, זאת תוך הדגשת הכלל כי בית משפט בערעור אינו ממצה את הדין עם הנאשם שבפניו (ראה: ע"פ 7961/07 מדינת ישראל נ' אריק שכטר, (2008) פסק דין מיום 19/3/08). לעניין זה השלכה גם על החלטתי זו.

המבקש טוען כי מהראיות שנשמעו בבית משפט קמא עולה כי גרסתו לפיה לא היה ביחד עם שני האחרים בדירת הקשישה בעת השוד היא גרסת אמת ומכאן שלא ניתן לייחס לו אחריות לכל מעשי האלימות שבוצעו באותה קשישה. כפועל יוצא מכך טוען הוא כי לא ניתן יהיה ליחס לו אחריות לכל העבירות שבוצעו בקשישה וגם אם במובן המשפטי יש לו אחריות הרי שחלקו פחות מחלקם של האחרים ובהתאם אין מקום להמשך מעצרו.

גם בהביאי בחשבון את כל טיעוניו לא מצאתי עילה לשינוי החלטתי מיום 21/5/07 בעניין מעצרו של המבקש ולא מצאתי כי מתקימים התנאים המצדיקים עיון חוזר ושינוי בהחלטה בה הוראתי על מעצרו עד לתום ההליכים.

בהחלטת המעצר ציין בית המשפט כי יש, לכאורה, ראיות להוכחת עובדות כתב האישום. עם זאת הדגיש בית המשפט בהחלטת המעצר כדלקמן:

" עם  זאת אבהיר כי מוכן אני להניח, לצורך החלטה זו, כי המשיב היה מחוץ לדירה בעת שבוצעו המעשים. ואולם, גם בהביאי בחשבון הנחה זו, לטובתו, אין בכך כדי לשנות את המסקנה הסופית של ההחלטה.

בהיותו שותף לתכנון ולביצוע, יש לראותו גם כשותף לכל מעשה אלימות שבוצע אגב שוד הקשישה. מכוח דיני השותפות, לא ניתן לטעון בשלב זה של מעצר, להעדר אחריות להתנהגות של השותפים האחרים, גם אם רמת האלימות שנקטו בה גלשה מעבר לרמת האלימות שתוכננה מלכתחילה. יתכן, שלאחר שמיעת ראיות יקבע המותב השומע את התיק העיקרי כי אחריותו מופחתת. לעת הזו, כאשר בית משפט בוחן את הראיות על תשתית לכאורית, אחריותו של כל שותף למעשה חלה על כל חלקי המעשה, בין אם היה שותף פיזי ובין אם לאו. ההלכה היא כי רואים את השותפים אחראיים לכלל המעשים ללא כל קשר לחלוקת העבודה הפנימית ביניהם. בהתאם, גם אם אחד מהמבצעים היה מחוץ לדירה ואיבטח את ביצוע השוד, הרי שיש לראותו אחראי לכל המעשים שבוצעו. כך לכאורה. ...

מכאן, שאינני נדרש לכל אותם אבחנות שעשה הסניגור המלומד. יש לראות את המשיב, ולו לצורך בקשת המעצר, כשותף באחריות לכל מעשי ההתעללות שבוצעו בקשישה.

על זאת אוסיף כי גם לו השוד היה פחות אכזרי, גם אז על פי ההלכה הפסוקה ראוי היה להורות על מעצרו של כל אחד מהשותפים. הלכה היא כי שודדי קשישים יעצרו עד תום ההליכים..."

מכאן שטענות הסניגור בכל הנוגע למצב העובדתי בעניין חלקו של המבקש בפרשה הן אלו שהיו בבסיס החלטת המעצר, כאשר בית המשפט כבר הניח לטובתו כי גרסתו היא גרסת אמת. מכאן, שככל הנוגע להחלטת המעצר, לא חל כל שינוי בתשתית הראיות המצדיק עיון חוזר בהחלטה. הכלל בדבר כרסום או שינוי בראיות המצדיק שחרור ממעצר, לאחר שנקבע קודם לכן כי קימות ראיות המבססות סיכוי להרשעה ועילת מעצר, נקבע בשורה של פסקי דין. ראה למשל  בש"פ 4794/95 יואב שאבי ואח' נ' מדינת ישראל (2005) שם נקבע כדלקמן:

"על מנת שתקום עילה לשחרור ממעצר במהלך משפט לאחר שנמצא בשלב קודם שקיימות הוכחות לכאורה להרשעת הנאשם, יש להצביע על שינוי דרמאטי במערכת ראיות התביעה, ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה. צריך להיות בשנוי שחל, כדי להפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזכוייו עולים על הסיכויים להרשעתו. מהפך זה צריך להסתבר מניה וביה מתוך העדויות.... כל עוד אין בחומר הראיות על פניו כדי להפוך את גירסת התביעה או כדי לכרסם בה כרסום עמוק, אין מקום להורות על שחרור הנאשמים ממעצר (ראה בש"פ 3716/91 מדינת ישראל נ' דוד לויאן, טרם פורסם (1991); בש"פ 2884/95 מרים ויסמן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 3940/93 אליהו אזולאי ואח' נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (1993)."

ראה גם:

בש"פ 1955/05 אלכסנדר (פטיצה) פלדמן נ' מדינת ישראל (2005) ; 

בש"פ 10512/05 דניאל פינר נ' מדינת ישראל,  (2005).

במקרה זה וגם אם נקבל את גרסת הסנגור (ואיני קובע כי אכן ברור מאליו כי המבקש לא היה בדירה כלל)  הרי שלא חל כל שינוי בתשתית העובדתית על בסיסה נעצר המבקש אלא שתשתית זו, שבית המשפט הניח לטובת המבקש, מתחזקת, כך לטענת הסנגור.

אוסיף עוד לעניין זה כי במסגרת החלטת מעצר בוחן בית המשפט את הראיות שבפניו והסיכוי להוכחת עובדות כתב האישום. הגבול שבין צורות השותפות השונות והאבחנה בין סיוע לבין שותפות מלאה בדבר עבירה הוא גבול דק שיקבע ע"י המותב הדן בתיק העיקרי. אין מקום לערוך אבחנה זו במסגרת דיון בבקשת מעצר או בבקשה לעיון חוזר. כך גם אין מקום להכריע במידת יכולתו של השותף או המסיע המצוי מחוץ לזירת ביצוע העבירה, לטענתו, לצפות את כל ההתפתחויות והמעשים המבוצעים ע"י אלו שנמצאים בזירת העבירה ממש. כל אלו יקבעו ע"י המותב הדן בתיק העיקרי על בסיס התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים והראיות שבפניו.

בהביאי בחשבון כל אלו אין למעשה כל  שינוי של ממש בתשתית הראיות כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטת המעצר ושינויה.

אוסיף עוד כי לטעמי חלה התעצמות של עילת מעצר והיא החשש מאימת הדין והסיכון של המלטות. כאמור הודה אחד הנאשמים בפרשה, אריק שכטר. דינו נגזר ועונשו אף הוחמר ע"י בית המשפט העליון. משהועמד עונשו של הנאשם שהודה בביצוע העבירה על 13 שנות מאסר לריצוי בפועל, תוך הדגשת בית המשפט העליון שאין הוא ממצא, כבית משפט של ערעור, את הדין עם הנאשם, ממילא יהיה בסיס מוצק לטעון בהמשך כי עונשם של האחרים שבחרו לנהל הוכחות צריך להיות חמור אף יותר, זאת כמובן אם יורשעו. מכאן שהתמריץ שיש למבקש להימלט מאימת הדין הוא כעת משמעותי ומוחשי יותר מבעבר. עובדה זו מחזקת את הצידוק בהמשך מעצרו, זאת מעבר לכל אותם דברים שנקבעו בהחלטת המעצר המקורית.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ