אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1745/06

החלטה בתיק בש 1745/06

תאריך פרסום : 26/09/2006 | גרסת הדפסה
ב"ש, פ
בית המשפט המחוזי חיפה
1745-06,5064-06
11/04/2006
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. יוסף בן שלום ציציאשוילי - ת"ז 011064466 יליד 1958
2. חיים בן יוסף ציציאשוילי - ת"ז 060521432 יליד 1982

החלטה

כנגד שני המשיבים הוגש כתב אישום המייחס לשניהם במשותף עבירה לפי סעיף 329(א)(1) + סעיף 29 וכן עבירה לפי סעיף 274(1), הכל לפי חוק העונשין. בנוסף מיחס כתב האישום למשיב 1 עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין ולנאשם 2 עבירה נוספת לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני ובה עותרת המאשימה להורות על מעצרם של שני המשיבים עד לתום ההליכים.

האירוע המתואר בכתב האישום הוא של תקיפת נהג מונית, שהוא המתלונן, דקירתו בסכין, ובהמשך נסיון לפגוע בו באמצעות רכב נוסע, כל זאת על רקע של מחלוקת על מחיר הנסיעה, כאשר פער המחלוקת הוא של 3 שקלים. כתב האישום מפרט את השתלשלות האירוע, מהזמנת שירותי המונית, עובר לנסיעה של המשיב 1 עם בני משפחה  אחרים במונית, תחילתו של הויכוח והגעת המשיב  2 לזירה, תקיפתו של נהג המונית ודקירתו ובהמשך הנסיון לפגוע בו עם הרכב. לזירה הגיעו שוטרים שניסו להשתלט על המשיבים והותקפו אף הם.

אין חולק כי קימות ראיות הקושרות את המשיבים לאירוע האלימות כמעורבים בו. עובדות הרקע לאירוע אינן שנויות כלל במחלוקת. עצם המעורבות בריב האלים עם נהג המונית אף הוא אינו שנוי במחלוקת. המחלוקת בכל הנוגע לעצם האירוע מתמקדת בשניים. האחד - האם אין מדובר באירוע בו תקף הנהג את המשיבים כאשר התנהגותם היא בגדר של הגנה עצמית.  השני הוא השאלה העובדתית והמשפטית בכל הנוגע לחלקו של משיב 1 באירוע, והאם ניתן לראותו כשותף לכל מעשה שבוצע ע"י משיב 2, שלו מיוחסת דקירתו של המתלונן. מחלוקת נוספת היא האם בנסיבות המקרה ניתן ליחס למשיבים מסוכנות המצדיקה מעצרם, זאת בהיותם ללא עבר פלילי. אדון כסדרן במחלוקות.  

יאמר מיד, ובטרם אתייחס לראיות, כי בכל הנוגע לטענות הנוגעות לאירוע עצמו - מדובר בטענות שעל פניהן אינן מערערות את ההגדרה המשפטית של "ראיות המבססות, לכאורה, תשתית להרשעת נאשמים". טענה של הגנה עצמית וטענה של דרגת מעורבות הפחותה משותפות מלאה הן טענות שיוצאות מתוך נקודת מוצא של מעורבות מלאה באירוע כאשר ההכרעה בטענות מסוג זה יכולה להתברר בעיקר כאשר נשמעות הראיות וניתן אז להכריע בחלקו המדויק של כל מעורב בזירה, על רקע נסיבות מוכחות ועל יסוד בירור של יסודות עובדתיים ונפשיים של התנהגויות כל המעורבים.

מעבר לאמור לעיל, בחנתי את כל חומר הראיות. כפי שיובהר סבור אני כי יתכן שבסופו של יום אכן תיוחס למשיב 1 אחריות פחותה לעבירות העיקריות ממשיב 2, דהינו לא מעורבות מכוח סעיף 29 לחוק העונשין, בדרגת שותף מלא, אלא אולי עבירה פחותה יותר של סיוע. עם זאת אינני סבור כי תשתית הראיות שבפני מבססת, לכאורה, את טענת ההגנה העצמית. עם זאת לא אקבע מסמרות גם לענין זה בשים לב לנתונים סובייקטיביים של המשיבים, ובמיוחד משיב 2, שיצטרכו להישקל, בבוא העת וע"י המותב שידון בתיק, בבואו לשקול את טענת ההגנה העצמית. אבהיר להלן.

גרסת המתלונן, כפי שבאה לידי ביטוי בהודאותיו, נתמכת גם בראיות אחרות, חלקן אובייקטיביות. יאמר מיד כי ער אני להבדלים שבין גרסאותיו השונות בכל הנוגע לפרטים הקטנים של האירוע. לא ראיתי בהבדלים אלו, בעניינים צדדיים, כדי להשמיט את הבסיס העיקרי של גרסתו.  מדובר בהבדלים בנושאים צדדיים לסיפור העיקרי. ניתן להבין את ההבדלים על רקע העיתוי לחקירותיו, בתחילה בסמוך לפציעתו כאשר הוא מצוי בטיפול רפואי ואולי אף בהלם חלקי ובהמשך לאחר התאוששות. ניתן ליחס את תוספת הפרטים בעדויות המאוחרות יותר לשיפור במצבו הרפואי, כמו גם לירידת החקירה לפרטים כאשר נשאלות שאלות שלא נשאלו בחקירה הראשונית.  על זאת יש להוסיף שגרסתו נתמכת, בראש ובראשונה, בפציעות שבגופו. פצע הדקירה שבבטנו, בעומק 4 ס"מ, מתיישב יותר עם הגרסה לפיה נדקר ע"י משיב 2 מהגרסה שדקר את עצמו לאחר שתקף את המשיבים כדי ליצור מצג כאילו הוא זה שהותקף. הגרסה גם נתמכת בעדותו של משיב 1 שתיאר את השתלשלות האירוע וכיצד הגיע לזירה בנו, המשיב 2, ותקף את הנהג המתלונן. אמנם המשיב 1 תיאר כי בנו שהגיע לזירה רץ למתלונן ובעט בו בבטנו, ולא תיאר דקירה, ואולם עדותו מחזקת את עצם התיאור של מסגרת האירוע, כפי שתיאר המתלונן, לפיה הוזעק בנו של המשיב 1 לזירה, הגיע ברכב אחר, הוציא את המתלונן מהרכב ותקף אותו באכזריות ובאלימות רבה. עוד נתמכת גרסת המתלונן בעדות של שוטר שהגיע לזירה לקראת סיום האירוע והעיד כי המשיבים ניסו לפגוע במתלונן באמצעות רכבם. על אלו יש להוסיף כי על בגדיו של משיב 2 ועל מכוניתו אותרו סימני דם של המתלונן. גרסתו של משיב 2 כי הגיע באקראי לזירה נסתרה בעדויות אימו ואחיו. כאשר התקדמה החקירה ומשיב 2 עומת עם הסתירות שבגרסאותיו הוא בחר לשנות את התנהגותו והחל להקפיד בשמירה על זכות השתיקה. עובדות אלו תומכות, כולן, בגרסת המתלונן ויתר עדי המאשימה.  

מכאן סבור אני כי ניתן לקבוע כי יש תשתית ראייתית מספיקה, לכאורה, להוכיח את גרסת המתלונן לפיה החל האירוע בעימות על רקע מחלוקת כספית בינו ובין המשיב 1 והמשיב 2 שהוזעק לזירה תקף אותו באלימות, כמתואר בכתב האישום. נראה גם כי בנסיבות אלו קיים סיכוי של ממש כי יוכחו העובדות, ככל שהן מתייחסות גם למשיב 1.

עם זאת לא ברור כי ניתן יהיה ליחס למשיב 1 שותפות מלאה למעשיו של משיב 2. בהנחה שתוכח הגרסה כי משיב 2 הוזעק ע"י אם המשפחה לזירה לא ברור כי ניתן יהיה להוכיח כי המשיב 1, האב, ידע או צריך היה לדעת שבנו יגיע חמוש בסכין. לא ברור אם אכן התנהגותו במונית במהלך האירוע בו תקף המשיב 2 את המתלונן תבסס את התשתית להוכחת יסודות של שותפות מלאה. גם התשתית הלכאורית שבפני מעלה ספק האם חלקו הוא כשל שותף מלא או כשל מסיע. בכל מקרה, וכאמור לעיל, לא בשלב הזה תוכרע המחלוקת שבין הצדדים.

מכאן אבהיר את הסייגים בנוגע לטענת ההגנה העצמית. סבור אני כי במבחן העובדתי האובייקטיבי של האירוע לא ניתן ליחס  למשיבים, ובמיוחד למשיב 2, הגנה עצמית. לכאורה, וגם אם סבר המשיב 2 כי המתלונן תקף את הוריו ניתן היה להזעיק משטרה לזירה. התנהגותו האלימה חרגה מרמת האלימות שהייתה בזירה לפני הגעתו אליה, זאת גם לפי גרסתו של המשיב 1. מכאן שהיו ביסודות העובדתיים שבהתנהגותו של המשיב 2 חריגה מהמידתיות הסבירה ביחס לסיכון שנשקף, לכאורה, להוריו, המשיב 1 ואימו, וכל הגעתו לזירה הייתה בגדר של כניסה מרצון לאירוע אלים.

עם זאת, וכאשר יבחנו טענותיו, יהיה מקום לשקול גם את ההיבט הסובייקטיבי של האירוע, במיוחד ככל שהוא מתייחס להלך המחשבה והיסוד הנפשי של המשיב 2 באירוע.

ההלכה הפסוקה קובעת כדלקמן:

"הסבירות במהותה נקבעת על סמך מבחן אובייקטיבי. אף מי שמבחינתו הסובייקטיבית סבר כי הוא מגן על עצמו ובמצב הפחד שבו היה שרוי המשיך לתקוף את מי שביקש ליטול את חייו והרג אותו לאחר שהסכנה חלפה, נושא באחריות למות התוקף. יחד עם זאת, מובן כי סבירות ההתנהגות נקבעת על סמך הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה, שבגדרן נותנים את הדעת למצב הלחץ והמצוקה שבו נתון הנתקף"                                        (ההדגשות הוספו. ר.ש.)                                                                                                          

ראה:

ע"פ 485/90 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5), 221, 228;

ע"פ 1520/97 חדד מוריס נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2), 337, 352 ואילך;

ע"פ 20/04  אבי קליינר נ' מדינת ישראל,  פ"ד נח(6), 80 ,עמ' 90-91.

מכאן שמצב הלחץ והמצוקה הנפשי של משיב 2, ככל שיוכח בהליך העיקרי, יכול ויקים תשתית סובייקטיבית לטענת הגנה עצמית. אבהיר זאת.  משיב 2 הוזעק טלפונית ע"י אמו שהייתה ברכב. מדובר, על פי הנטען בפני, בצעיר שיש לו רקע של בעיות פסיכוטיות. על זאת יש להוסיף כי המשפחה חוותה בעביר אירוע של רצח בת המשפחה, אחותו. על רקע זה יתכן שידיעה לא ברורה שקיבל מאמו יצרה אצלו, בנסיבות הקונקרטיות של האירוע, תחושת לחץ ומצוקה סובייקטיבית לפיהן חשש לשלום אביו ועל רקע זה תקף באלימות שחרגה במבחן האובייקטיבי מהנדרש לשם הגנה על הוריו את המתלונן. 

יובהר עוד כי ככל שהמימד הסובייקטיבי בהלך המחשבה של המשיב 2 יוכח כבעל משקל רב יותר, כך אולי יהיה בסיס לטענת הגנה עצמית, ובכל מקרה יהיה בכך כדי להפחית את מידת האחריות של המשיב 1.

מצאתי לנכון להבהיר כל אלה כסייגים העולים מחומר הראיות שבפני ואולם אין בכל אלו כדי לפגום בתשתית הראייתית כפי שהיא נבחנת בהליך זה לצורך שקילת בקשת מעצר עד לתום ההליכים.   ההלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע " ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראה:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ