אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1740/05

החלטה בתיק בש 1740/05

תאריך פרסום : 01/02/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי חיפה
1740-05
27/06/2005
בפני השופט:
יצחק כהן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד גב' ד' רויטגרונד [פמ"ח]
הנתבע:
1. זידאן סואעד
2. איאל סואד

עו"ד מ' גלעד ואח'
החלטה

1.       בכתב אישום שהוגש על המשיבים (בתיק פ"ח 2013/05 בבית משפט זה) מואשמים שני המשיבים בצוותא בעבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, ובעבירת ניסיון לרצח לפי סעיף 305 לחוק זה.

למשיב מס' 1 מיוחסת אף עבירה נוספת של ניסיון לרצח.

2.       לצד כתב האישום הוגשה נגד המשיבים בקשה להורות על מעצרם עד לתום ההליכים. בתאריך 11.4.05 הודיע ב"כ המשיבים כי הוא מסכים למעצרם של המשיבים, בשמירת זכותם להגיש בקשה להורות על שחרורם לאחר שיקבלו חומר חקירה נוסף מאת המאשימה.

3.       בתאריך29.5.05 הגישו המשיבים בקשה לעיון חוזר, בגדרה עותרים הם לכך שאורה לשחררם לחלופת מעצר, באשר, לטענתם,  לאחר שקיבלו את מרבית חומר החקירה ולאחר שעינו בו "עיון מעמיק", הגיעו למסקנה שהראיות שנאספו נגד המשיבים אינן מצדיקות את המשך מעצרם עד לתום ההליכים.

4.       כתב האישום שהוגש נגד המשיבים מגולל שרשרת של אירועים שאירעו בתאריך 19.2.05, על רקע סכסוך בנוגע לשטחי מרעה, שקיים בין משפחת המשיבים ומשפחה אחרת, היא משפחת אבו קמיר. על פי הנטען בכתב האישום, ראשיתם של האירועים בתאריך 18.2.05, שאז פנה המשיב מס' 1 אל המשיב מס' 2 ושידל אותו להגיע לחיפה ביום שבת (19.2.05) כשהוא מצויד ברובה מסוג 16-M, אותו הוא מחזיק בתוקף היותו חייל בשירות סדיר בצה"ל.

          ביום שבת, 19.2.05 הגיע המשיב מס' 1, מצויד באקדח, לדרך העפר המובילה לביתם של בני משפחת אבו קמיר, הבנוי בסמוך לצומת הקריות (צומת הידוע עוד מתקופת המנדט הבריטי בשם "צומת הצ'ק פוסט"). נטען כי המשיב מס' 1 ירה באקדחו ופצע את פאיז אבו קמיר, וזאת עשה המשיב מס' 1 בכוונה לגרום למותו של פאיז. לאחר מכן רץ המשיב מס' 1 אל הכביש הסמוך והצטרף אל המשיב מס' 2 ואל בני משפחה נוספים שהיו במקום. נטען כי המשיבים התמקמו על שפת עברו השני של הכביש, המשיב מס' 2 דרך את הרובה שהיה בידו וירה לעבר קבוצת נשים וילדות מבנות משפחת אבו קמיר, שעמדו על דרך העפר קרוב לביתן. המשיב מס' 2 ירה מספר יריות בכוונה לפגוע בבנות משפחת אבו קמיר ופגע בנוואל אבו קמיר ז"ל, שנפצעה באופן אנוש בגבה, וכן פצע את רסמיה אבו קמיר. נוואל רסמיה ופאיז פונו לבית החולים. בבית החולים נקבע מותה של נוואל, אשר לטענת המאשימה נפטרה כתוצאה מנזק חמור שנגרם לליבה ולריאתה השמאלית, עם איבוד דם נרחב. לפאיז נגרם פצע ירי כתוצאה מחדירת קליע לאשכיו ויציאה מהעכוז, ולרסמיה נגרם פצע כתוצאה מחדירת קליע לאזור האגן. רסמיה נותחה בבית החולים, ובניתוח הוצא קליע מירך רגלה הימנית.

5.       המאשימה טוענת כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות בכתב האישום, ולעומתה טוען ב"כ המשיבים, כי אין בידי המאשימה ראיות להוכחת אשמתם, ובכלל זה, אין בידי המאשימה ראיות להוכחת העובדה, כי נוואל ז"ל נפגעה מירי שבוצע על ידי המשיב מס' 2.

6.       ב"כ המאשימה פתחה טיעונה בכך שאין מקום לדון בבקשה לעיון חוזר, שכן חומר הראיות המצוי כיום כלל אינו שונה מזה שהיה מצוי בתאריך 11.4.05, עת הסכימו המשיבים למעצרם עד לתום ההליכים. גם אם אניח שטענה זו נכונה, אין אני סבור שיהיה זה נכון לחסום דרכם של המשיבים לטעון כי אין בידי המאשימה ראיות לכאורה, ומשעלתה טענתם בדבר העדר ראיות לכאורה, אפילו קודם לכן הסכימו למעצרם, יש לדון בטענתם ולבחון אותה לגופה.

אין זה סוד, שנאשם שמבוקש לגביו, כי יוחזק במעצר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו, עלול למצוא עצמו תקופה ארוכה במעצר, עד שתתבררנה הטענות נגדו, וראוי על כן, שאם הוא עומד על טענתו כי אין ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, שבית המשפט יבחן את החומר, גם אם בשלב מוקדם יותר נתן הנאשם הסכמתו למעצר.

6.       ראיות לכאורה:

          במהלך החקירה נאסף חומר רב, ולא אסקור את כולו במסגרת החלטתי זאת. עם זאת, לאחר שקראתי את חומר החקירה ושקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני סבור כי יש בידי המאשימה ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות נגד שני המשיבים בכתב האישום.

אציין, כי המאשימה טוענת, שאחריותו של המשיב מס' 1 לירי בנוואל היא אחריותו של מבצע בצוותא, לפי סעיף 29 לחוק העונשין, שכן הזמין את המשיב מס' 2 לבוא לשטח עם הרובה שקיבל מצה"ל, עמד לידו ותמך בו, ואף ידע כי המשיב מס' 2 מוכן לירות בבני משפחת אבו קמיר כדי לגרום למותם. ואולם, גם אם לכאורה יש ראיות לכך שהתקיימו היסודות העובדתי והנפשי ביחס לאחריותו של המשיב מס' 1 כמבצע בצוותא, הנני סבור, כי לצורך הבקשה שלפני די בכך שקיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב מס' 1 עשה שימוש באקדחו ופגע בפאיז.

7.         ואלה הראיות העיקריות שנאספו במהלך החקירה:

(א)     בעת שהמשיב מס' 1 היה נתון במעצר, הוכנסו לתאו שלושה מדובבים, והשיחות שקיימו בינהם הוקלטו ותומללו. במסגרת שיחותיו עם המדובבים אמר המשיב מס' 1 כי ביום שקדם לאירוע ביקר את המשיב מס' 2 "וסיכמנו ביחד שהוא יבוא" (מ"ט 114/05 קלטת 14, עמ' 60  ו- 61 לתמליל). המשיב מס' 1 הוסיף וסיפר למדובבים, כי המשיב מס' 2 אמר לו, שאם בני משפחת אבו קמיר יפגעו במישהו "אני לא ארחם על אף אחד" (שם, עמ' 62). עוד סיפר המשיב מס' 1 למדובבים, כי בשעת האירוע ראה את המשיב מס' 2 יורה לעבר קבוצה מאנשי משפחת אבו קמיר (שם, עמ' 55 לתמליל), וראה שפגע "באישה ובעוד שלושה" (שם, עמ' 62). אוסיף, כי מתמליל הקלטת עולה, שלפי דברי המשיב מס' 1, המשיב מס' 2 היה האדם היחידי שירה מנשקו (וראה מראי המקום הנזכרים לעיל).

(ב)      הודעות שמסרו שלושת המדובבים על דברים שסיפר להם המשיב מס' 1. אציין, כי ערכן של הודעות אלה קטן ביותר, שכן השיחות שהתקיימו בין המשיב מס' 1 והמדובבים הוקלטו. כיון שהשיחות בתא המעצר הוקלטו, אין צורך בהודעות המדובבים המספרות מה אמר להם המשיב מס' 1. קלטות השיחות הן הראיה העיקרית. עם זאת, נעשו עימותים בין המשיב מס' 1 ושניים מהמדובבים, במסגרתם התבקש המשיב מס' 1 להתייחס לדברי המדובבים, אך משקלם של עימותים אלה יהיה רלבנטי רק במהלך המשפט עצמו, כאשר בית המשפט יבוא לשקול מהימנותו של המשיב מס' 1. מכל מקום, ככל שהדברים נוגעים לבקשה שלפני, משקלם של עימותים אלה קטן.

(ג)      שחזור שנעשה בתאריך 24.2.05 עם המשיב מס' 2 (מ"ט 106/05), המאשר שהגיע למקום בו ממנו נעשה הירי עם רובה ה- 16-M שקיבל מצה"ל, וכן מאשר שירה בנשקו לעבר בני משפחת אבו קמיר.

(ד)      הודאתו של המשיב מס' 2 (מ"ט 107/05 עמ' 42 - 43, וכן עמ' 48 - 49) כי ירה מנשקו לעבר בני משפחת אבו קמיר, ולגרסתו עשה זאת לאחר שירו עליו.

(ה)     במקום ממנו נפתחו היריות על בני משפחת אבו קמיר נמצאו שבעה תרמילים, ואלה הועברו למעבדת הנשק של המחלקה לזיהוי פלילי של המשטרה. בחוות דעת של מומחה, מתאריך 2.3.05, נקבע כי שבעת התרמילים שנמצאו נורו מהרובה שקיבל המשיב מס' 2 מצה"ל (ושובר ניפוק הרובה והכוונת נמצא אף הוא בתיק החקירה) ועוד נקבע, כי אף הקליע שהוצא מגופה של רסמיה בבית החולים, והועבר לבדיקת המעבדה, נורה מרובה מסוג זה שהחזיק בו המשיב מס' 2, אם כי לא נמצאו בו די סימנים על מנת לקבוע שהוא נורה מהרובה שנתפס.

(ו)      תמצית עדותה של רסמיה אבו קמיר (שעדותה המלאה צולמה ככל הנראה במצלמת וידאו), המתארת כיצד נפגע פאיז מירי של אדם באקדח בעת שהלך על שביל העפר, וכן מתארת כי לאחר שהיורה נמלט נפתח מטר יריות עליה ועל נשים נוספות בקרבתה, לרבות נוואל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ