אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1691/08

החלטה בתיק בש 1691/08

תאריך פרסום : 15/06/2009 | גרסת הדפסה
ב"ש, פ
בית המשפט המחוזי חיפה
1691-08,7045-08
24/03/2008
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. זידאן בן מוחמד חאלדי
2. מוחמד בן חוסיין חאלדי
3. שאדי בן חסן חאלדי

החלטה

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לפשע והחזקת סכין שלא כדין. למשיב 1 מיוחסות, בנוסף, שתי עבירות של איומים. למשיב 2 מיוחסת עבירה נוספת של ניסיון לתקיפה בנסיבות מחמירות. למשיב 3 מיוחסת עבירה נוספת של תקיפה בנסיבות מחמירות. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים.

על פי עובדות כתב האישום, המשיבים נקלעו לויכוח ולקטטה עם המתלונן, נער כבן 16, על רקע לחיצתו את ידה של הנערה דועאא נאסר, אשר כפי הנראה הייתה חברתו של המשיב 2. המשיבים 2-3 קיללו את דועאא וירקו לעברה והמתלונן אמר למשיב 2 כי התנהגותו אינה נאותה. בעקבות זאת התפתח בין המשיבים 2-3 למתלונן ויכוח. המשיב 3 ירד מהרכב והיכה את המתלונן ברגלו באמצעות ברזל שאחז בידו. המתלונן דחף את המשיב 3 והמשיב 2 יצא מהרכב וניסה לתקוף את המתלונן, אך עוברי אורח מנעו ממנו. המשיבים 2-3 עזבו את המקום.

בעקבות האירועים הנ"ל קשרו המשיבים קשר לפגוע במתלונן. המשיב 1 הצטייד בסכין והמשיב 2 במקל. המשיבים הגיעו ברכב לשפרעם במטרה לאתר את המתלונן. משאיתרו את המתלונן יצאו המשיבים 1 ו-3 מהרכב בעוד המשיב 2 נותר בתוכו. המשיב 1 הורה למתלונן, תוך שהוא מאיים עליו באמצעות הסכין, להיכנס לרכב ולבוא עמם. המתלונן דחף את המשיב 1 והחל במנוסה. המשיב 1 רץ בעקבותיו כשהסכין בידו. המתלונן נפל על הכביש, המשיב 1 השיגו ודקר אותו מספר דקירות במקומות שונים. המשיב 3 עמד בסמוך ואיים באמצעות המקל על חבריו של המתלונן לבל יתקרבו ויסייעו לו וכן היכה את אחד מחבריו של המתלונן באמצעות המקל בחזהו. בהבחינו בניידת משטרה אשר הגיעה באקראי למקום התקרב המשיב 2 עם הרכב למקום והמשיבים נכנסו לרכב וברחו מהמקום בנסיעה מהירה. כמו כן, מואשם המשיב 1 כי במהלך עימות שנערך בינו למתלונן איים המשיב 1 על המתלונן שיפגע במתלונן לאחר שיצא מבית הסוהר. כן איים המשיב 1 במהלך העימות בפניו של שוטר ובנוכחות המתלונן כי "יוריד" את השוטר איציק כהן, תוך שהוא מניף את ידו ומצביע בתנועה המדמה החזקת אקדח.

המבקשת טוענת כי בידיה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמת המשיבים וביניהן הודעות מפורטות של המתלונן, זיהוי המשיבים במסדרי זיהוי תמונות, עדויות של עדי ראיה, עימות שנערך בין המתלונן למשיב 1 בו זיהה המתלונן את המשיב 1 כמי שדקר אותו, אמירות מפלילות ואיומים מצד המשיב 1 כלפי המתלונן ושוטר במהלך העימות וכן תעודות רפואיות.

המשיבה טוענת כי מדובר בעבירות אלימות חמורה ואכזרית תוך שימוש בנשק קר המקימות עילת מעצר וחזקת מסוכנות אשר המשיבים לא הצליחו להפריך. לטענת המשיבה, קיים יסוד סביר לחשש שבמידה וישוחררו, יסכנו המשיבים את ביטחונו של המתלונן וכן את ביטחון הציבור. כמו כן, קיים חשש שבשל חומרת העבירות המיוחסות להם, ימלטו מהליכי משפט או מריצוי עונשם.

המשיבה טוענת עוד כי אין בעובדה שהמשיבים נעצרו 4 חודשים לאחר האירוע כדי לאיין את מסוכנותם הרבה הנלמדת מהאירועים המפורטים בכתב האישום. לטענת המשיבה, יש להעדיף במקרה זה את האינטרס הציבורי ומניעת הסיכון.

באשר למשיב 1 טוענת המשיבה כי מסוכנותו נלמדת מהתנהגותו במהלך העימות וכי יש לו הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש וסמים והוא אף ריצה מספר מאסרים בעבר. כמו כן, תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה למשך 5 חודשים בגין עבירות אלימות.

למשיב 2 הרשעה בגין פציעה בנסיבות מחמירות והוא ביצע את העבירות נשוא כתב אישום זה כחודש לאחר שהסתיימה תקופת הפיקוח בתיק הנ"ל.

המשיב 1 מכחיש מעורבותו באירוע וטוען כי שמו עלה באקראי בחקירה. כן טוען הוא לפגמים שנפלו בעריכת מסדר הזיהוי. המשיב 1 טוען לפגמים שנפלו בפעולות החקירה. לטענתו, היה במקום אחר בעת האירוע והמשטרה לא חקרה טענותיו לעניין זה. כן טוען הוא כי עובדת היותו משוחרר 4.5 חודשים ללא כל הגבלה ו/או מעצר מצביעה על חוסר מסוכנותו ולכן אין הצדקה לעצרו. עוד טוען המשיב 1 כי יש לשקול חלופת מעצר שפגיעתה בחירות הנאשם פחותה. המשיב 1 טוען גם לבעיות בראיות התביעה כנגד המשיב 1, כגון בעיות בזיהויו על ידי המתלונן ועדים אחרים וכן בעיות בחקירתו של המשיב 1.

המשיבים 2-3 אינם טוענים כנגד קיומן של ראיות לכאורה. משיבים אלה טוענים כי יש לשחררם לחלופת מעצר וזאת בשל השיהוי במעצרם, גילם הצעיר והעדר עבר פלילי למשיב 3 ועבר פלילי מזערי למשיב 2. כן טוענים משיבים 2-3 כי הם לא מואשמים בביצוע הדקירות ולכן מסוכנותם פחותה. לטענתם לא ידעו שלדוקר היה סכין ולא ידעו שהוא מתכוון לשלוף אותו. כל מטרתם הייתה לנסות ללבן את הדברים עם המתלונן.

בחנתי את חומר הראיות והגעתי למסקנה כי קיימות ראיות שיש בהן כדי לבסס, לכאורה, סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום כנגד שלושת המשיבים.

באשר למשיב 1 הרי שמשיב זה זוהה על ידי המתלונן במסדר תמונות וכן זיהה אותו המתלונן במהלך עימות שנערך ביניהם כמי שדקר אותו. במהלך העימות עם המשיב 1, איים המשיב 1 על המתלונן. הן חברו של המתלונן שנכח באירוע והן שוטר שהגיע למקום האירוע תיארו את הדוקר כאדם בעל מבנה גוף מלא, תיאור התואם את מראהו של המשיב 1. ראיות אלה הינן ראיות שיש בהן כדי לבסס לכאורה סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום לגבי המשיב 1. המשיבים 2-3 אינם טוענים כנגד קיומן של ראיות לכאורה, כאמור לעיל, אלא טוענים הם כי לא ידעו שלדוקר יש סכין ובכוונתו לדקור את המתלונן.

המשיב 1 טוען לטעות בזיהוי. לטענתו, כלל לא היה נוכח באירועים נשואי כתב האישום וחלו פגמים בהליכי זיהויו. הלכה היא, כי ככלל קיומה של גרסה נוגדת איננו מאיין את כוחה של הגרסה המפלילה. בית המשפט בשלב זה דן בהערכת ערכן הגולמי של הראיות שהצטברו בפניו ומעריך את סיכוי ההרשעה על בסיס זה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 133, (1996); בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.10.06)). זאת ועוד, בית המשפט אינו דן בשלב זה במהימנות הגרסאות וגרסתו של מי מהעדים עדיפה, בבוא העת יחליט המותב שישב בתיק העיקרי את גרסתו של מי לקבל ואת גרסתו של מי לדחות.

לאור המפורט לעיל, סבורני כי בשלב זה קיימות ראיות מספיקות כדי לבסס לכאורה סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום לגבי המשיב 1 וגרסתו לעניין טעות בזיהוי ופגמים בחקירה תיבחן בבוא העת על ידי המותב שישב בתיק העיקרי.

באשר למשיבים 2-3 - הרי שהם אינם מכחישים קיומן של ראיות לכאורה כנגדם, מלבד הטענה כי לא ידעו שהמשיב 1 אוחז בסכין ומתכוון לדקור את המתלונן, טענה אשר תתברר בבוא העת במסגרת התיק העיקרי. בכל מקרה, גם אם המשיב 1 הוא זה שדקר בפועל את המתלונן באמצעות הסכין, הרי שעל פי הראיות, לכאורה, המשיבים 2-3 היו שותפים לתכנון ולביצוע האירועים ואפשרו זאת באמצעות התנהגותם כאשר המשיב 3 מאיים על חבריו של המתלונן באמצעות מקל והמשיב 2 אוסף את המשיבים האחרים ברכב כאשר מגיעה ניידת משטרה והם נמלטים יחד מהמקום.

מדובר במשיבים שקשרו קשר לאתר את המתלונן ולפגוע בו על ידי הפעלת אמצעי אלימות ותקפו את המתלונן באכזריות רבה ובאמצעות נשק קר. מעשים אלה מלמדים על אופיים המסוכן של המשיבים ומקימים עילה למעצרם עד תום ההליכים. שניים מהם הצטיידו בכלים שיסייעו להם בתקיפת המתלונן - סכין ומקל והשלישי שהה בתוך הרכב סמוך למקום האירוע, על פי העדויות התקרב עם הרכב ממש בסמוך למקום בו דקר אחד המשיבים את המתלונן וסייע למשיבים להימלט מן המקום ולברוח מניידת המשטרה שהגיעה למקום. מעשים אלה מצביעים על מסוכנות, כאשר המשיבים, בלב רחוב, מתנפלים על נער צעיר, תלמיד בית ספר ומפעילים כלפיו אלימות ואכזריות ולאחר מכן נמלטים מהמקום כאשר ניידת משטרה קוראת להם לעצור והם מתעלמים מקריאות אלה.

מעבר לכך, לשניים מהמשיבים עבר פלילי בעבירות אלימות וכנגד המשיב 1 אף תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה של 5 חודשים בגין עבירות אלימות. אמנם למשיב 3 אין עבר פלילי, אך הצטיידותו במקל ופעולותיו בעת האירוע מעידות על מסוכנות.

אבהיר עוד כי במסגרת הדיון בשלב המעצר ניתן לקבוע כי יש, לכאורה, סיכוי של ממש להוכחת כל עובדות כתב האישום. יתכן שלאחר שמיעת ראיות יתברר כי מעורבותם של משיבים 2-3 אינה בגדר של שותפות מלאה אלא בגדר של סיוע. כן  יתכן כי המותב שידון בתיק העיקרי ישתכנע כי הדקירה בפועל, כפי שבוצעה, אינה מקיימת את כל יסודות העבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין ובהתאם כי יש לראותה כעבירה לפי סעיף 333+335 לחוק העונשין. ואולם אין בכל האפשרויות הנ"ל כדי להשפיע על שיקולי המעצר, הבוחנים את המסוכנות שבהתנהגות, גם אם התוצאה הסופית של האלימות לא הגיע לכדי הגרוע מכל.

במקרה זה אין בעובדה שהמשיבים נעצרו רק מספר חודשים לאחר האירועים והיו משוחררים בפרק זמן זה כדי להוות נסיבה שיש לשקול לטובתם, זאת מאחר שמדובר בטעות ו/או ליקוי בעבודת המשטרה שאינם משליכים על שאלת מסוכנותם של המשיבים. יתכן שהמשיבים היו סבורים בתקופה זו כי המתלונן חושש להעיד נגדם ולכן נמנעו מלבצע מעשים שימשכו אליהם את תשומת הלב, אך אין בכך בנסיבות המקרה כדי להוות שיקול שיוביל לשחרורם של המשיבים בתנאים במקרה זה. עצם נכונותם, לכאורה, לקחת חלק במעשים האלימים והחמורים המתוארים בכתב האישום מעידה על אופיים האלים ומצביעה על הסיכון שיבצעו מעשים דומים ויסכנו את שלום הציבור. על כך גם מעיד חששם של המתלונן והעדים מהם. לכן אין במקרה זה בעובדת היותם משוחררים מספר חודשים לאחר האירועים בשל טעות או ליקוי בעבודת המשטרה כדי לאיין את מסוכנותם. ראה:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ