אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1661/05

החלטה בתיק בש 1661/05

תאריך פרסום : 05/10/2006 | גרסת הדפסה
ב"ש, פ"ח
בית המשפט המחוזי חיפה
1661-05,2037-05
29/06/2005
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
לאוניד בן יהודה רובישקין ת"ז 13345803
החלטה

זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו בת.פ. 2037/05 של ביהמ"ש המחוזי בחיפה.

לביהמ"ש הוגש כתב אישום המייחס למשיב עבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום הגיע המשיב לביתו ובטרם עלה לדירתו פגש את אשתו אשר סיפרה לו כי בדירה מצוי המנוח, אשר איתו ניהלה קשרים רומנטיים במשך תקופה ממושכת, וכן סיפרה לו כי המנוח רב איתה והיא ירדה מהבית והשאירה אותו לבד בדירתם. המשיב עלה לדירה ולאחר ויכוח עם המנוח הוציא סכין ממגירת הסכו"ם ודקר אותו בפלג גופו העליון. המנוח איבד את הכרתו. רק לאחר כשעה וחצי הודיעו המשיב ואשתו לרופא כי המנוח נפצע אצליהם בדירה וחלפו עוד כשעתיים עד שהוזמן אמבולנס ממד"א. אנשי מד"א שהגיעו לדירה קבעו את מותו של המנוח.

אין חולק בכל הנוגע לעיקרי העובדות. המשיב מאשר כי אכן הגיע לדירה כפי שמתואר בכתב האישום וכן כי נתגלע ויכוח בינו לבין המנוח. עוד מאשר הוא כי דקר את המנוח בגבו ואין חולק כי הדקירה היא זו שגרמה למותו של המנוח.

טענותיו של המשיב הן להגנה עצמית, ולחילופין, לקינטור. עוד טוען הוא כי למעשה ניסה למנוע את מותו של המנוח כאשר ניסה לטפל בו בעצמו ובהמשך, כאשר הזעיק טיפול רפואי. בהתאם טוען הוא כי חומר הראיות אינו תומך באישום בעבירת רצח. עוד טוענת ב"כ המשיב בפני ביהמ"ש כי בנסיבות הענין, וגם אם יקבע כי יש ראיות לכאורה, גם אז לא נשקפת סכנה מהמשיב ובנסיבות אלו ניתן להסתפק בחלופת מעצר כאשר הוצעה במקרה שבנדון חלופת מעצר בבאר שבע, מקום המרוחק ממקום מגורי משפחתו של המנוח.

ביום 5.6.05 ניתנה על ידי ביהמ"ש החלטת ביניים במסגרת הדיון בבקשה זו. לאחר עיון ראשוני בכל הראיות, הורה ביהמ"ש על הגשת תסקיר שיתייחס למסוכנותו של המשיב והן לחלופת המעצר המוצעת. התסקיר הוגש לביהמ"ש ביום 20.6.05 ובהמשך, ביום 22.6.05 השלימו הצדדים את הטיעון בפני.

בכל הנוגע לראיות, סבור אני כי בשלב זה קיימות ראיות לכאורה שיש בהן די כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירת הרצח המיוחסת לו בכתב האישום.

על פי גרסתו המפורטת של המשיב עצמו, וכן ראיות נוספות שבתיק ביהמ"ש עולה כי המשיב הגיע לביתו ביום הארוע בשעה 14.00 לערך. הוא פגש את אשתו אשר סיפרה לו כי המנוח מצוי בדירה. המשיב עלה לדירה והחל להתווכח עם המנוח. לדבריו, הוא צפה את האפשרות שתתפתח מריבה או מהומה ואולם, גם במצב זה לא בחר באפשרות של הזמנת משטרה או יציאה מהדירה. הוא נשאר בדירה והמשיך בויכוח שהתפתח לריב. לטענתו, ראה את המנוח לוקח סכין מתוך נרתיק ואז הלך הוא למטבח והוציא סכין קטנה ותוך כדי מאבק דקר את המנוח בגבו.

ארוע הדקירה היה בערך בשעה 15.00. המשיב ואשתו הזעיקו את מד"א רק בשעה 18.00 ואז כבר היה מאוחר מכדי להציל את המנוח.

אינני מוצא צורך להתייחס כעת לסתירות בעדותו של המשיב. אומר רק כי גם אם נאמין לו , גם אז יש בגירסתו תשתית מספיקה, לכאורה, להרשעתו בעבירת רצח. הארוע, כפי שהמשיב מתאר אותו , אינו מקים לו בסיס לטענת הגנה עצמית. המשיב עלה מיוזמתו לדירה, החל בויכוח תוך שהוא מודע לסיכון שהויכוח יתפתח לריב, וגם כאשר ראה שהמנוח מוציא (לטענתו) סכין, גם אז הלך למטבח וחזר עם סכין לזירת המריבה, וזאת במקום האפשרות לצאת את הדירה או לעבור לחדר אחר או להתקשר טלפונית למשטרה. מכאן שהמעשה שעשה לא " היה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה..." ולכאורה ניתן לומר שהוא "... הביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים", כמשמעו בסעיף 34 י' לחוק העונשין התשל"ז - 1977. עוד יצויין כי ספק רב האם מעשהו, בנסיבות הענין, לא חרג מהסבירות כדי למנוע סכנה, ככל שנשקפה לו, וזאת כאשר הסבירות נמדדת ביחס לאפשרויות האחרות שעמדו לרשותו, לרבות האפשרות לצאת את הדירה. מכאן שסבור אני כי גם אם נקבל את גרסתו במלואה (ואינני סבור כי זה המצב), גם אז לא תעמוד לו טענת הגנה עצמית.

אינני סבור גם כי ניתן יהיה לטעון במקרה זה לטענת קינטור וזאת מאחר והארוע, גם אם היה בבסיסו מעשה מכעיס ופוגע מצד המנוח, גם אז מדובר בארוע שאינו פתאומי ואשר התפתח בהדרגה. לא ניתן לראות בארוע הדקירה תגובה ישירה למעשה מכעיס. נראה עוד מגירסתו של המשיב עצמו כי לא ניתן לומר שהתנהגותו של המנוח גרמה לו לאיבוד שליטה עצמית, כאשר הוא מבצע את הדקירה במנוח מבלי לחשוב על תוצאות מעשהו.

גרסת המשיב עצמו, מצביעה על שליטה עצמית בכל מהלך הארוע ולא ניתן לייחס לו תגובה אשר ניתן להגדירה כתגובה לארוע שהטריף את דעתו. 

למעשה, גם אם התחיל הריב בדרך של התגרות, הרי שגם לגרסת המשיב ארוע הדקירה לא בוצע כתגובה להתגרות אלא כהגנה עצמית. מעבר לכך, לא מתקיים המבחן האוביקטיבי אשר ניתן לומר על פיו כי גם אדם אחר היה נוהג בדרך דומה לו נקלע לאותו מצב.

ההלכה הפסוקה פירשה את העדר הקנטור כמרכיב הכולל שני יסודות במצטבר: יסוד סובייקטיבי ויסוד אובייקטיבי. אודות שני מבחנים אלו ראו ע"פ 3071/92 מוריס אזואלוס נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2), 573, 578:

"המבחן הסובייקטיבי, על פי הפסיקה, הוא זה: "האם ההתנהגות המקנטרת השפיעה בפועל על הנאשם עד כדי לגרום לאיבוד שליטתו העצמית, כך שביצע את המעשה הקטלני בלי לחשוב על תוצאות מעשהו" (הנשיא אגרנט בע"פ 396/69 נעים אברהם בנו נ' מדינת ישראל, פ"ד כד 559, 561). המבחן האובייקטיבי הוא זה: "האם 'אדם מן הישוב' היה עשוי, בהיותו נתון במצבו של הנאשם, לאבד את השליטה העצמית ולהגיב בדרך קטלנית בה הגיב הנאשם" (שם, שם). המבחן הסובייקטיבי שולל מהכוונה של הנאשם את אופיה המיוחד פרי שיקול דעת ויישוב דעת.

הוא הופך אותה לספונטנית גרידא, כהחלטה פתאומית-רגעית המאופיינת באיבוד שליטה עצמית."

בהצבת המבחן האובייקטיבי במצטבר למבחן הסובייקטיבי, נוצר מצב בו די במקרה נתון בשלילת התקיימותו של המבחן האובייקטיבי כדי לשלול קיומו של קנטור, אף בלא צורך לברר אם נתקיים קינטור בהקשר הסובייקטיבי. ראה: ע"פ 759/97 אליאבייב אלכסנדר נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(3) 459,
472:

"עניינו [הכוונה למבחן האובייקטיבי- ר.ש] ביצירת ערך נורמטיבי המתבסס על מושג הסבירות, המבקש להציב אמת-מידה להבחנה בין התנהגות אנושית שהחברה מוקיעה בחומרה המרבית לבין התנהגות שהיא מוכנה לשאת כעילה להכרה בנסיבות מקלות על רקע הבנה לקיומן של חולשות הטבע האנושי (ע"פ 402/87 מדינת ישראל נ' גנדי, [פ"ד מב(3), 383], בעמ' 390). זהו בלם ערכי שנועד לכפות נורמה של התנהגות על רקע ההכרה כי יש להשיג באמצעותו תכלית חברתית-ערכית שלא ניתן בלעדיה בחברה תרבותית (ע"פ 357/95 וייצמן נ' מדינת ישראל [10], בעמ' 587; ע"פ 402/87 הנ"ל [פ"ד מב(3), 383], בעמ' 390). כמבחן מצטבר ליסוד הסובייקטיבי, מוציא המבחן האובייקטיבי לבחינת הקנטור את התנהגותו של נאשם ספציפי ממסגרת ניתוח אחריותו האישית בלבד, ומבקש לבחון את התנהגותו לא רק על-פי מהלכי הנפש המיוחדים לו אלא על-פי סטנדרד אנושי ממוצע המניח קיומן של חולשות אנוש באדם הממוצע. במובן זה, מתקיים תהליך של אובייקטיביזציה של האחריות הפלילית האישית בעבירת הרצח בכוונה תחילה שהוא תהליך ייחודי לעבירה זו ומהווה חריג לתפיסת האחריות הסובייקטיבית-האישית, המאפיינת את השיטה העונשית המקובלת."

לענין המבחנים של קינטור ראה:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ