אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1617/07

החלטה בתיק בש 1617/07

תאריך פרסום : 26/07/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי חיפה
1617-07
21/03/2007
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
בוטבול אדם ת"ז 038752291
הנתבע:
מדינת ישראל
החלטה

זוהי בקשה לעיון חוזר בענין מעצרו של המבקש שנעצר עד תום ההליכים במסגרת תיק פח 2071/05 של בית המשפט המחוזי בחיפה.

למען הסדר תצוין ההשתלשלות הדיונית בעניינו של המבקש. כנגד המבקש הוגש כתב אישום ביחד עם אחרים, כאשר מיוחסת לו מכוח דיני השותפות עבירה של רצח. הארוע נשוא כתב האישום מתאר, בתמצית, ירי שבוצע ע"י חבורה אל כיוון של מועדון לילה בשם "רוקוביץ'" בחיפה. במהלך הירי נפגע צעיר שהיה במקום באקראי ומצא את מותו. הירי עצמו אינו מיוחס למבקש ואולם, הוא הואשם בהיותו אחד מחבורה שחברה לבצע את הירי הנ"ל, וזאת לאחר ארוע קודם בשעה מוקדמת יותר, בין חלק מאותם נאשמים ומאבטחי המועדון.

בעת שהוגש כתב האישום, ולאחר חלוף זמן, נעצר המבקש עד תום ההליכים בהסכמתו, וזאת תוך שמירה על זכותו לפנות בבקשה לעיון חוזר ללא צורך בהצבעה על נסיבות חדשות. בין לבין, התקיימו דיונים במסגרת התיק העיקרי. במסגרת אותם דיונים העידו שוטרים המרכזים את צוות החקירה וכן עד מדינה, אשר עדותו היתה ראיה מרכזית בכל הנוגע לכל הנאשמים בפרשה זו. כעת, לאחר שהסתיימה עדותו של עד המדינה, הגיש המבקש בקשה זו, בה טוען לכרסום בראיות באופן המצדיק את שחרורו לחלופת מעצר.

עוד אוסיף, כי בין לבין חלפו כבר תשעת חודשי המעצר הראשונים מזמן. לאחרונה, ביום 16/02/07 הוארך שוב מעצרם של הנאשמים בתיק העיקרי, לתקופה של 90 ימים, שמניינם מיום 12/2/07. במסגרת אותה החלטה, בש"פ 1111/07, התייחס בית המשפט העליון לטענות שהעלה בפניו ב"כ המבקש בדבר כרסום בראיות. בית המשפט קבע באותה החלטה, כי מהחומר שהוגש לעיונו לא ניתן להגיע למסקנה כי אכן חל כרסום בראיות, ובמצב דברים זה הונחה המבקש ע"י בית המשפט העליון להגיש בקשה לעיון חוזר, אם סבור הוא שחל שינוי משמעותי בחומר הראיות המצדיק את שינוי החלטת המעצר. הבקשה שבפני הוגשה, למעשה, בהתאם להנחייה הנ"ל.

לאחר שעיינתי שוב בכל העדויות שנמסרו במסגרת ההליך העיקרי וכן בכל העדויות שמסר עד המדינה, בשלב חקירתו במשטרה, סבור אני כי לא חל כרסום בחומר הראיות המצדיק את שחרורו של המשיב ממעצרו.

הכלל הבסיסי בדבר שחרור של מבקש שנעצר עד תום ההליכים, לאחר שנקבע כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו (בין אם במסגרת הסכמה, בין אם במסגרת קביעה שיפוטית בהליך מעצר ובין אם במסגרת קביעה שיפוטית בהליך לפי סעיף 62 לחוק המעצרים), הוא כי על המבקש להצביע כי יש בחומר הראיות כרסום או שינוי מאותם נתונים שהנחו את בית המשפט להורות על מעצרו. שינוי זה צריך להיות משמעותי, במידה שיש בו לשנות באופן ממשי את כל אותם נתונים שהיו בפני בית המשפט אשר הורה על מעצרו בראשיתו של יום. ראה:

בש"פ 4794/95, יואב שאבי ואח' נ. מדינת ישראל, תק-על 95(3), 263, 264;

בש"פ 4955/05, אלכסנדר (פטיצה) פלדמן נ. מדינת ישראל, תק-על 2005(2) 250;

בש"פ 10512/05, פיינר נ. מדינת ישראל, תק-על 2005(4), 1961;

בש"פ 4593/06, מדינת ישראל נ. שורפי, תק-על 2006(2), 4152;

בש"פ 1119/07, מדינת ישראל נ. אליהו אריש, תק-על 2007(1), 2637.

על פי ההלכות שנקבעו, אין די בקשיים מסויימים בחומר הראיות כדי לשנות החלטה בדבר המעצר. על המבקש להצביע על כרסום ממשי ומשמעותי המשמיט לחלוטין את הבסיס הראייתי שהוביל להחלטה על מעצרו.

לא מצאתי כי נתקיימו התנאים הנ"ל, על פי חומר הראיות כפי שהובא בפני ההרכב במסגרת התיק העיקרי.

אבהיר מיד, בטרם אתייחס לעדויות, כי  עוד במועד הגשת כתב האישום, וגם כיום, אין וודאות בכל הנוגע לטיב הפעולות שביצע המבקש בזירת הארוע. עד המדינה קשר את המשיב במסגרת עדותו למעורבות ביחד עם כל החבורה בארוע שליד מועדון ה"רוקוביץ'". העד הנ"ל לא טען מלכתחילה כי המשיב הוא זה שירה, אלא שנטען כי היה מעורב בכל ההתארגנות של הגעה למקום והכנתו של הרכב אשר שימש את היורים או מי מהם כדי להגיע לזירה ולהמלט ממנה. יצוין עוד, כי בהמשך נעצר המבקש כאשר הוא נמצא באילת עם שניים מהמעורבים האחרים באותה פרשה.

איני מוצא לנכון לפרט את כל הראיות שבפני ההרכב, ולהשוות ביניהן ובין העדויות שמסר עד המדינה. אומר רק, כי לא השתכנעתי שחל כרסום של ממש בגירסתו של עד המדינה. העד תיאר את המבקש כמי שהגיע למפגש של החבורה כולה ליד הסקיי-בר. הוא ציין את נוכחותו של המבקש בעת שהחליפו וטישטשו את מספרי הרכב ששימש את החבורה בהגעה לזירה ובהמלטות ממנה. על זאת יש להוסיף, כי איכוני הטלפון הנייד של המבקש הצביעו על נוכחותו בזירת הירי ולאחר מכן ברכב שנמלט מזירת הירי בכיוון דרום. כאמור, בסופו של דבר נתפס המבקש ביחד עם אחרים, באילת, כאשר ברכב אותרו גם סיגריות ובהן שרידי די.אנ.אי של המשיב עצמו. 

על כל אלו יש להוסיף, כי המבקש לא מסר עד היום גירסה. יתכן שאם היה מוסר גירסה בכל הנוגע לראיות הקושרות אותו לביצוע המעשה, כי אז ניתן היה לשקול את גירסתו. ואולם, בהעדר גרסה של המשיב המתיחסת לנסיבות לכידתו וכן המתייחסת לאותם פרטים שמסר לגביו עד המדינה, יש לראות את שתיקתו כסיוע לראיות המאשימה, על כל המשתמע מכך. ראה לעניין זה דברים שנאמרו בבש"פ 1618/07, חגי זגורי נגד מדינת ישראל, החלטה מיום 7/3/07 (פורסם באתר בתי המשפט ttp://elyon1.court.gov.il/Files/07/180/016/h02/07016180.h02.HTM):

"לכל אלו יש להוסיף את שתיקתו של העורר בחקירתו. הלה יכול היה לנסות ולהפריך את החשדות המיוחסים לו באמצעות מסירת גירסה מטעמו לאירועים האמורים. אולם, הוא נמנע מלעשות כן ובכך תרם לחיזוק הראיות המסבכות אותו בביצוע העבירות והמיוחסות לו. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בבש"פ 7216/05 אגבריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם):

"אכן זכות השתיקה הינה זכות המוקנית לנאשם על-פי דין וכל נאשם רשאי לעשות שימוש בזכות זו - אולם במקרה שלנו העורר יכול היה בנקל להפריך את החשדות המיוחסים לו על ידי מסירת גרסה מפורטת מטעמו, אך הוא, מטעמים השמורים עימו, בחר שלא לעשות כן ודבק בזכות השתיקה. אם העורר היה מוסר את גרסתו למהלך האירועים, המשטרה יכולה הייתה לבדוק גרסה זו ולנסות לאמתה, ואם גרסתו הייתה מתאמתת, יש להניח, כי היה משוחרר ממעצר עוד מלפני זמן רב. (ראו בש"פ 4881/03 ליאור קביליו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). השתיקה אף מחזקת את הראיות האחרות המסבכות את העורר בביצוע העבירות המיוחסות לו (ראו בש"פ 8638/96 נחום קורמן נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(5), 200 בעמ' 206; בש"פ 1171/04 מדינת ישראל נ' שמעון(שמיעה) עמר (טרם פורסם); בש"פ 686/04 וחיד חטאר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם))".

אבהיר לענין זה, כי לא נעלמה מעיני העובדה שבכל הנוגע לרכב יתכן ויש הסבר למציאת הסיגריה, וזאת מאחר והמבקש הינו בעל גישה לאותו רכב וממילא יכול היה להשאיר ברכב שרידים ביולוגיים כאלה או אחרים. לא נעלמה מעיני גם העובדה ששמו עלה לראשונה לאחר שהשוטרים הציגו לעד המדינה במסגרת חקירה את שמו. כל אלו ישקלו בבוא העת. ואולם, בשלב זה ובהעדר גירסה של המבקש שניתן לבחון אותה, לא ניתן לקבוע כי תשתית הראיות כנגדו היא כזו שאינה מצדיקה את המשך החזקתו במעצר, כל זאת בהתחשב בתשתית הראיות, טיב העבירות והמסוכנות, הכל כפי שנקבע, בין היתר, בבש"פ 1111/07, שם הורה ביהמ"ש העליון על הארכת מעצרו של המבקש ביחד עם האחרים, וזאת בשים לב לחומרת המעשה והמסוכנות העולה מנסיבותיו של כתב האישום.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ