אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1598/08

החלטה בתיק בש 1598/08

תאריך פרסום : 01/06/2009 | גרסת הדפסה
ב"ש, פ
בית המשפט המחוזי חיפה
1598-08,7039-08
27/02/2008
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
יוסף בן אלי מטר
החלטה

בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום והמייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה בניגוד לס' 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") והחזקת סכין שלא כדין עבירה בניגוד לס' 186 לחוק העונשין.

א.    כתב האישום וטענות הצדדים:

בכתב האישום נטען כי כשבועיים לערך עובר לאירוע נשוא כתב האישום נתגלע סכסוך בין הנאשם לבין המתלונן ראמז סלמאן (להלן: "המתלונן").

ביום 16.2.08 בסמוך לשעה 14:00 עמד הנאשם עם שני חבריו בקרבת חומת בטון הממוקמת בסמוך לצומת דרכים (להלן: "הצומת") בכפר אעבלין. באותה עת הגיע לצומת המתלונן כשהוא נוהג ברכב מסוג מונית (להלן: "הרכב") כשבמושב האחורי ישובים שלושת ילדיו הקטינים בגיליאי 9, 10 ושנה ו- 4 חודשים. המתלונן עצר את רכבו בטרם פנייתו שמאלה, בקצה הצומת ובסמוך לנאשם.

משראה הנאשם את המתלונן, ניגש הנאשם אל רכבו, ולעיני ילדיו הקטינים, שלף הנאשם סכין שהחזיק מבעוד מועד והניפה אל עבר המתלונן. נטען, כי את זאת עשה הנאשם בכוונה לפגוע במתלונן ולהטיל בו נכות או מום.

המתלונן בהבחינו בסכין, הרים מיד את זרועו כדי להגן על עצמו, ובעשותו כן ננעצה הסכין בזרועו השמאלית. מעוצמת הדקירה להב הסכין נכנסה בזרועו של המתלונן.

בהמשך משכו שני חברי הנאשם אותו מן המתלונן והרחיקוהו מהמקום.

בגין המתואר ייחסה המאשימה לנאשם את העבירות המפורטות ברישה החלטתי זו.

ב"כ המאשימה טענה לקיומן של ראיות לכאורה, בין היתר היא הפנתה להודעת הנאשם בה הוא הודה כי דקר את המתלונן. כן הפנתה להודעת המתלונן וחברו של הנאשם.  בהמשך טענה ב"כ המאשימה לקיומה של חזקת מסוכנות כאמור בס' 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: "החוק"). כמו כן, טענה ב"כ המאשימה לקיומה של עילת מעצר נוספת של חשש לשיבוש מהלכי משפט בשים לב לכך שהמתלונן הינו קרוב משפחתו של הנאשם.

ב"כ הנאשם הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אך טען כי יש מקום לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר. לטענתו, הנאשם תיפקד כאדם נורמטיבי ומעולם לא הסתבך בפלילים, עד לאותו אירוע. כמו כן, הוא טען, כי הנאשם הודה בחקירתו במיוחס לו והתחרט על כך. בנוסף הגיש הסנגור הסכם סולחה שלטענתו נערך בין הצדדים.  

ב.     דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בחומר הראיות הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה טובות המבססות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

חומר החקירה כולל את הודעת המתלונן שבה הוא פירט את אירוע התקיפה והדקירה לפרטי פרטים ואת הודעת המשיב שבה הוא מודה לכאורה כי תקף את המתלונן עם כלי חד- ברזל חד- שנטל מהמקום, מכיוון שהמתלונן מתנקל לו, כך לטענתו.

בנוסף לעדויות המתלונן והמשיב ישנם עדויות של שני חברי הנאשם אשר מחזקים את גרסת התביעה. כן יש להוסיף לכך את דו"ח ההובלה והצבעה, התעודה הרפואית והמזכרים השונים שנרשמו ע"י החוקרים.

 יש לציין, כי המשיב טען, שאת הכלי החד הוא נטל מהזירה (טענה זו נתמכת גם בעדות אחד מחבריו) ואילו המתלונן טען, כי המתלונן תקפו עם "סכין גדולה". לצורך הליך המעצר איני רואה חשיבות של ממש לאבחנה שיתכן ויהיה לה מקום כאשר יבורר יסוד הכוונה במסגרת ההליך העיקרי.   אדגיש, כי בית המשפט בשלב זה אינו עוסק בקביעת "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואף אינו עוסק בסיכום הראיות בתיק ובהכרעה באשמה. בית המשפט בשלב זה דן בהערכת ערכן הגולמי של הראיות שהצטברו בפניו ומעריך את סיכוי ההרשעה על בסיס זה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד (נ(2) 133, (1996)); בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.10.06)).

אשר על כן אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי של ממש להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

העבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות כאמור בס' 21(א)(1)(ג)(4) לחוק. על המסוכנות הנודעת מתופעת הסכינאות אין להרבות מילים. אדם המרשה לעצמו לנעוץ סכין בגופו של אדם אחר, בשר ודם, ללא שנרתע מכך מעיד על עצמו כאדם מסוכן הוא. רמת מסוכנותו היא לפי התוצאה האפשרית של המעשה, גרימת מוות, ולא לפי התוצאה בפועל שבדרך כלל היא פרי מקריות. במקרה דא יש לראות חומרה נוספת בהתנהגותו של המשיב, אשר לא נתרע לכאורה מהעובדה כי ילדיו הקטינים של המתלונן היו עמו. בשים לב לאמור, הרי קמה עילת מעצר של מסוכנות נגד המשיב.

עוד אני סבור כי קיימת עילת מעצר נוספת של חשש מפני שיבוש מהלכי משפט כאמור בס' 21(א)(1)(א) לחוק. המדובר בתושבי אותו מקום ויתכן כי לטובת המשיב יעידו קרובי משפחה. כן יש לציין, כי המשיב והמתלונן הינם קרובי משפחה.

יחד עם זאת, הלכה היא כי גם כאשר קיימות עילות מעצר וכאשר מדובר בעבירות חמורות על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופות המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל ואם לאו כקבוע בס' 21(ב) לחוק. כבר נקבע באחת הפרשיות:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ