אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1573/06

החלטה בתיק בש 1573/06

תאריך פרסום : 12/09/2006 | גרסת הדפסה
ב"ש, פ
בית המשפט המחוזי חיפה
1573-06,5048-06
13/03/2006
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
זוהר שמעון בן משה ת"ז 050141472 יליד 1950
החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בת"פ 5048/06 של בית המשפט המחוזי בחיפה, המייחס לו עבירה של אחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא ועבירה של החזקת כלים ללא היתר, עבירה לפי סעיף 10 רישא, הכל לפי פקודת הסמים המסוכנים. בכתב האישום עותרת המאשימה גם להכריז על המשיב כסוחר סמים ולחלט כספים שנתפסו ברשותו.

ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו בה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

אין חולק על קיומן של ראיות המבססות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו.  יצוין כי בביתו נתפסו סמים מסוגים שונים (הירואין, קוקאין וחשיש) כאשר כמות ומשקל של כל סם שנתפס היא מעל הכמות הקבועה בחוק ככמות המשמשת לצריכה עצמית בלבד. מכאן שקיימת חזקה כי הסמים הוחזקו שלא לצריכה עצמית. כמו כן נתפס בביתו משקל אלקטרוני המשמש לשקילת הסמים וכן כספים ותכשיטים.

כאמור, לא חלק הסניגור על קיומן של ראיות המבססות תשתית לכאורית שיש בה כדי להרשיע את המשיב. עיקר טיעונו התמקד בחלופת מעצר, ולכך עוד אתייחס בהמשך.  אציין רק כי המשיב טען בחקירתו כי כל הסמים שנתפסו בביתו הם לשימושו העצמי. עוד טען הוא כי התכשיטים שנתפסו וכן חלק מהכספים הן מעיסוקיו במתן הלוואות. לעניין זה של עיסוק במתן הלוואות יש בסיס בחומר הראיות בעדות של אישה (גב' אולגה יאבקין) שלוותה מהמשיב כסף וכבטוחה מסרה לו תכשיטים. בכל מקרה - לא במסגרת הליך זה תוכרע הטענה כי הסמים שימשו לצריכה עצמית בלבד. מקומה של הטענה להתברר בשלב הדיון בתיק העיקרי. לעת הזו קיימת תשתית ראייתית מוצקה המבססת, לכאורה, סיכוי סביר להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו.

כאמור, מיקד הסניגור את טיעוניו בחלופת המעצר והציע כי המשיב יועבר למרכז גמילה סגור בשם "בית חם" בקרית אתא. מדובר במוסד גמילה הפועל על פי רשיון של משרד הבריאות שיש בו גם מנגנוני פיקוח ודיווח על השוהים במובן זה שאם יעזוב המשיב את המוסד, ידווח המוסד על כך מידית למשטרה.  התביעה אינה חולקת על עצם טיבו של מוסד הגמילה ואולם מתנגדת לשחרורו של המשיב לכל חלופה שהיא.

לאחר ששקלתי  את טיעוני הצדדים החלטתי להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

אין חולק כי קיימת תשתית שיש בה סיכוי סביר להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו. עבירות הנמנות על שרשרת הפצת הסם הן עבירות שטבועה בהן מסוכנות, לא רק מכוח הוראות החוק אלא מהטעם שהפצת הסמים היא הדלק המניע את מנגנוני פשיעת הרחוב. מכאן גם ההלכה שבעבירות מסוג זה הכלל הוא מעצר עד לתום ההליכים.

ראה:

בש"פ 10317/05 מדינת ישראל נ' פרי דדון-אוחנה, תק-על 2005(4), 1174;

בש"פ 9911/05 ראובן אבוקסיס נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4), 850;

בש"פ 7698/05 מרדכי אילוז נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4), 187.

אמנם גם במקרים מסוג זה, וכאשר קיימת עילת מעצר מובהקת, יש לשקול שחרורו ממעצר לחלופה שפגיעתה בחירותו של נאשם שטרם הורשע פחותה. אין גם  חולק כי גמילה של אדם המכור לסמים מהשימוש בהם היא יעד שרצוי להשיגו, מאחר ורק גמילה אמיתית יש בה סיכוי להרחקתו של המשתמש והסוחר בסמים מעולם הפשע. קיימים מקרים בהם מורה בית משפט כבר בשלב מעצר על הפנייתו של נאשם בעבירות סמים לטיפול במסגרת של גמילה. ואולם אלו הם המקרים החריגים. ראה דברים שנאמרו בעניין זה בבש"פ 8560/05 אילן אברג'יל נ' מדינת ישראל ,  תק-על 2005(3), 3874, עמ' 3875:

"הכלל הוא שהליכי טיפול וגמילה מסמים מקומם בשלב העונש ולא בשלב המעצר. על כן, שחרור לחלופת מעצר לשם תחילתו של טיפול גמילה ראוי שייעשה במקרים חריגים בלבד ואין להורות על כך כדבר שבשגרה (ראו בש"פ 11981/04 שפק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המקרה שבפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. מסוכנותו של העורר לשלום הציבור ברורה ומובהקת ...

רצונו של העורר להתחיל בטיפול גמילה היא בהחלט צעד בכיוון החיובי אך בנסיבות שתוארו יש להעדיף בשלב זה את השמירה על בטחון הציבור ועל שלומו מפני הסכנה הנשקפת לו מן העורר."

דברים אלו נכונים גם למקרה שבפני. אמנם מדובר בנאשם/משיב שבעבר היה אדם נורמטיבי ומוכן אני לקבל את תיאור ב"כ המשיב כנכון בכל הנוגע להתדרדרותו לסמים. ואולם כעת יש להגדירו כאדם שמסוכנותו לשלום הציבור ברורה ומובהקת. זאת בשים לב לעברו ומאסרו הקודם בעבירות סמים, למאסר בעבירות אחרות ממנו השתחרר רק לאחרונה, ובשים לב לעובדה שתלוי כנגדו מאסר מותנה של שנתיים ימים  אשר לא הרתיעו מלחזור ולבצע עבירות סמים.  העובדה שמאסר מותנה ממושך לא מרתיעה את המשיב מביצוע עבירות היא ראיה למסוכנותו, זאת מעבר למסוכנות הקבועה בחוק לעבירות הנמנות על שרשרת הפצת הסם.

על זאת יש להוסיף כי אין מדובר בנאשם שפנה לטיפול גמילה מסמים בטרם נעצר ואין מדובר באדם שזו לו מעידתו הראשונה. בעברו מספר רב של הרשעות בעיקרן בעבירות סמים, רובן לאחר 1998. מכאן שאין הוא עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה לאותם מקרים חריגים בהם מורה בית המשפט על הפנייתו של נאשם בעבירות סמים לטיפול גמילה בשלב המעצר.  ראה לעניין זה דברים שנאמרו בבש"פ 5840/01 יעקב שריקי נ' מדינת ישראל,  פ"ד נה(5), 381 ,עמ' 383-384:

"דווקא בשל כך, ולנוכח העובדה כי העורר ביצע את העבירות זמן קצר ביותר לאחר שחרורו מבית הסוהר.... אינני רואה כי מקרה זה מצריך חריגה מן הכלל לפיו מן הדין שיוחלט על האפשרות ליתן לעורר טיפול גמילה בסיום ההליך המשפטי, אם וכאשר ייגזר דינו של העורר. כלל זה נקבע בשורה של החלטות שיצאו מלפני בית משפט זה [ראו: בש"פ 3701/95 נינה מלי (ביטון) נ' מדינת -ישראל (לא פורסם) - השופט זמיר ; בש"פ 5840/97 יהודה זקן נ' מדינת-ישראל (לא פורסם) - השופט מצא ; בש"פ 3572/98 ג'ורנו נ' מדינת-ישראל (לא פורסם ) - השופט זמיר]. דברים שנאמרו בהחלטות קודמות בבש"פ 6188/96 ובבש"פ 3797/00 יפים לענייננו:

"הליך הטיפול לגמילה הינו רציני וקשה באשר הוא מחייב הליכים של גמילה פיזית ובעיקר נפשית. מסע קשה זה מצריך נכונות רצינית וכנה ובדיקות התאמה לפני השמתו של מועמד במוסד. כבר קבעתי בעבר כי בדרך כלל, אם לא החל החשוד בטיפול גמילה ולא גילה כל כוונה לעבור טיפול כזה בטרם נעצר - ראוי כי ההחלטה בדבר טיפול גמילה מן הסם תעשה בשלב של גזירת הדין, כאשר מכלול השיקולים הנוגעים לסיכויי הנאשם להיגמל מצויים בפני בית המשפט ובידו לשקול את הסיכויים אל מול יתר מטרות הענישה [ראו: בש"פ 6188/96 מדינת -ישראל נ' אסרף (לא פורסם)]."

[בש"פ 3797/00 זרעיני נ' מדינת-ישראל (לא פורסם)].

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ