אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1559/05

החלטה בתיק בש 1559/05

תאריך פרסום : 30/10/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי נצרת
1559-05
31/03/2005
בפני השופט:
סגן הנשיא נסים ממן

- נגד -
התובע:
אמיר שבלי
עו"ד אבו אחמד
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד מפקח בן צור
החלטה

זהו ערר שהוגש על ידי אמיר שיבלי (להלן: "העורר"), על החלטת בית משפט השלום בנצרת [כב' סגן הנשיא ג. אזולאי] מיום 20.02.05 בתיק ב.ש.1567/05, לדחות את בקשת העורר להחזיר לו "תפוס" שהוא רכב מסוג מיצובישי בעל מס' הרישוי  20-161-89 (להלן: "המכונית").

העובדות הרלוונטיות

העורר הינו הבעלים והמחזיק במכונית המשמשת לו, לטענתו, לצורכי פרנסתו ועסקיו. בעקבות תלונה בגין גניבת בקר ושחיטתו בשטח (להלן: "העבירה או הפרשה") נפתחה חקירה על ידי המשיבה במסגרתה נתפסה המכונית ביום 12.01.05. היא נתפסה, כך מסתבר, מאחר ואחד יוסף שיבלי, בן דודו של העורר (להלן: "בן הדוד") נתפס ונעצר לאחר מרדף על ידי אנשי רשות הטבע ומג"ב בצומת מנחמיה, בחשד שנהג במכונית נשוא הערר ועשה בה שימוש לפתיחת ציר בזמן העבירה. המכונית אומנם היתה ברשות בן הדוד ביום העבירה, אולם לטענת העורר היא נמסרה לו יום קודם לצורכי נסיעה או טיול או בילוי כפי שנטען בפניו, והוא לא ידע ולא היה עליו לדעת על העבירה העומדת להתבצע. יוסף שיבלי נעצר במסגרת חקירת העבירה, אולם שוחרר לאחר מכן. טרם הוגש נגדו כתב אישום. גם העורר נעצר לחקירה ושוחרר לאחר כ- 24 שעות. לטענת המשיבה העורר לא נחקר מאחר והסתתר מהמשטרה. המשיבה טוענת כי נעשו מאמצים להביאו לחקירה והוא הוכרז כדרוש חקירה, ורק לאחר שווידא כי חבריו המעורבים בעבירה שוחררו ואינם עוד במעצר ורק לאחר שהתאפשר לו לתאם גרסאות, הגיע העורר למשטרה.

טענות הצדדים

העורר טוען כי המשך החזקת המכונית ותפיסתה בידי המשיבה גורם לו נזק כספי  חמור, פוגע בפרנסתו ובערך הרכב, וגם פוגע בזכות הקניין שלו. עוד טוען העורר כי יש להחזיר לידיו את המכונית שנתפסה וכי אין מקום לתפוס אותה כל שכן לחלטה, לאור סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט- 1996 (להלן: "פקודת סדר הדין") הקובעת במפורש כי החילוט הינו בבחינת עונש כנגד הבעלים של התפוס, וברי שטרם הגיע המועד לדון בכך.

המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה כי המכונית נשוא הערר היתה מעורבת בעבירה, ויש בידיה ראיות ועדויות הקושרות את העורר, חד משמעית, לאירוע נשוא העבירה. עוד טוענת המשיבה כי המכונית נתפסה במטרה לחלטה שכן לפי סעיף 39 הנ"ל, ניתן לחלט כל רכוש שבוצעה בו עבירה ללא קשר לבעלות בו. עוד טוענת המשיבה כי מבחינתה החזרת המכונית לעורר תאפשר לעורר לחזור לשטח ולבצע עבירות ברכב.

המסגרת הנורמטיבית

האם יש מקום לתפוס את המכונית נשוא הערר ולחלטו? ההוראות בעניין זה מצויות בראש ובראשונה בפקודת סדר הדין. בכל הנוגע לעצם הסמכות לתפוס את המכונית לשם חילוט, טען העורר כי רכבו לא היה  מעורב בעבירה. סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין קובע -

"32. סמכות לתפוש חפצים

(א) רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כ אמצעי לביצועה".

לפי טענות המשיבה על סמך חומר הראיות, מכוניתו של העורר שימשה לביצוע העבירה על ידי פתיחת הציר כאמור, ובשל כך רשאית היתה לתפסה. אני יוצא על כן מהנחה שהיתה למשיבה הסמכות לתפוס את המכונית ולהחזיקה.

הכלל על פי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הוא שכל עוד לא הוגש כתב אישום רשאי אדם התובע זכות בחפץ שנתפס לפנות לבית משפט השלום שיחליט איך ינהג בחפץ, האם להחזירו לתובע הזכות או לאחר, או שיורה על דרך אחרת הכל לפי הנסיבות ועל פי שיקול דעתו של בית המשפט.

      האם יש הצדקה שהמשטרה תמשיך ותחזיק במכונית, ואם כן עד מתי? פקודת סדר הדין מסמיכה את בית המשפט הדן באישום, להורות שלא להחזיר את החפץ אלא לחלטו. בכך עוסק סעיף 39 לפקודת סדר הדין האומר:

"39. צו חילוט

[א] על אף האמור בכל דין, רשאי בית המשפט, בנוסף על כל עונש שיטיל, לצוות על חילוט החפץ שנתפס לפי סעיף 32, או שהגיע לידי המשטרה כאמור בסעיף 33, אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ; דין צו זה כדין עונש שהוטל על הנאשם.

[ב] ניתן חפץ כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה ולא חל עליו אחד התנאים האחרים האמורים בסעיף 32 , לא יחולט אלא אם החפץ ניתן מאת בעליו, או מאת המחזיק בו כדין, או על דעתו, כשכר בעד ביצוע העבירה שעליה הורשע הנידון, או כאמצעי לביצועה, או בעד ביצוע עבירה אחרת הקשורה בעבירה שבה הורשע הנידון, או כאמצעי לביצוע העבירה האחרת. ואין נפקא מינה אם ביצע הנידון את העבירה האחרת ואם לאו, ואף אם לא נתכוון לבצעה.

[ג] צו חילוט לפי סעיף זה יכול שיינתן בין בגזר הדין ובין על פי עתירה טעם תובע".

סעיף זה מתיר לחלט חפץ לאחר הרשעה ובתנאי שהאדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ. ניתן לחלט רכוש של אדם שאינו המורשע רק אם נתן את החפץ "כשכר בעד ביצוע העבירה שעליה הורשע הנידון, או כאמצעי לביצועה, או בעד ביצוע עבירה אחרת הקשורה בעבירה שבה הורשע הנידון, או כאמצעי לביצוע העבירה האחרת, או שהנתינה היתה על דעתו". נמצא כי חילוט המכונית, על פי פקודת סדר הדין, יתאפשר מבחינה משפטית בעתיד אף אם העורר יורשע, אם יוכח כי המכונית ניתנה על ידיו כאמצעי לביצוע העבירה, או שמסירתה למטרה זו היתה על דעתו. 

במקרה שבפנינו אנו נמצאים בשלב ביניים, מחד, עומדים לנגד עיננו השיקולים הציבוריים נגד השחרור שכן אף כי העורר אינו עומד לדין. בכוונת המשיבה, כך לפחות נטען, להגיש כתב אישום נגדו ונגד בן דוד דודו, ובשל כך המכונית עשויה לשמש כראיה במשפט. בנוסף ישנההמטרה למנוע ביצוע עבירה נוספת, וכן הצורך להבטיח חילוט עתידי לרכב. מנגד עומדות חזקת החפות של העורר והפגיעה המתמשכת בזכותו הקניינית, פגיעה שאינה עומדת במבחן המידתיות. הנזק שייגרם לעורר מהמשך תפיסת המכונית עולה על התועלת. ובנוסף, ניתן להשיג את תכלית התפיסה על ידי נקיטת אמצעים שפגיעתם בעורר קטנה יותר.

בעניין זה, כך נקבע בבש"פ 7715/97   חג'ג' ואח' נגד מדינת ישראל ואח' (טרם פורסם),  נאמר:

"תפיסה בפועל של הרכוש היא האמצעי הדרסטי ביותר להשגת התכלית של האפשרות לחלט בעתיד. היא שוללת מן הבעלים שהועמד לדין ובטרם נחרץ דינו, את השימוש בכלי הרכב בעצמו או באמצעות אחרים למשך תקופה ארוכה, וזאת, כאמצעי בטחון. ... הפגיעה ברכושו של אדם על-ידי נטילתו ממנו, על מנת להבטיח אפשרות חילוט בעתיד היא פגיעה ברכושו ובקניינו ולפיכך יש לנקוט בו רק כאמצעי אחרון ובהעדר אמצעים חלופיים להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכך יש לעשות על פי עיקרון המידתיות המקובל עלינו." (ראה בש"פ 6686/99 - אליהו עובדיה נ' מדינת ישראל . פ"ד נד(2), 464 ,עמ' 470-471)".

לאור כל זאת, ולאחר שקילת כל השיקולים ועריכת האיזונים הראויים לשמירת האינטרס הציבורי וצמצום הפגיעה בזכות הקניינית אני מורה כדלקמן:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ