אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1532/06

החלטה בתיק בש 1532/06

תאריך פרסום : 07/09/2006 | גרסת הדפסה
ב"ש, פ
בית המשפט המחוזי חיפה
1532-06,5045-06
28/02/2006
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
חסנין מוסטפא ת"ז 026188300 יליד 1976
החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה על פי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני ובה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

כתב האישום מתאר אירוע בו פרץ במקום העבודה בו עובד המשיב, מוסך בכפר דיר אל אסד, סכסוך בינו לבין עובד אחר במוסך. במהלך אותו סכסוך נטל המשיב מכונה לשפשוף דיסקים והיכה באמצעותה בראשו של המתלונן אשר כתוצאה מכך נגרם לו חתך מרוסק באיזור הקרקפת וחתך במצח. הוא הובא לבית החולים, שם התגלה גם שבר דחוס בראשו.

המשיב חלק על קיומן של ראיות המבססות סיכוי סביר, לכאורה, להרשעתו. לאחר שבחנתי את חומר הראיות סבור אני כי התשתית להרשעתו בדין מוצקה במידה המבססת את עילת המעצר.

הראיה העיקרית היא עדותו של המתלונן המתאר את הסכסוך ואת האופן בו פגע בו המשיב עם אותו כלי עבודה. עדות המתלונן נתמכת בעדותו של עד ראיה, סלאח אמון, אשר מסר את עדותו ותיאר למעשה אירוע דומה לזה שמתאר המתלונן. יצוין גם כי עד זה ליווה את המתלונן לתחנת העזרה הראשונה הסמוכה למקום האירוע. על זאת יש להוסיף עדות של אחד בשם באסם מסרי, אשר סיפר כי המשיב הודה בפניו בתקיפת המתלונן מיד לאחר האירוע.

עצם החבלות בראשו של המתלונן מתועדות בתיעוד רפואי. יצוין כי רופא תחנת העזרה ראשונה ציין בתעודה הרפואית כי המתלונן סיפר לו כי קיבל מכה במכונת שפשוף מבחור שהוא מכיר.

גרסתו של המשיב לפיה המתלונן נפל ונפגע מהנפילה אינה מתיישבת עם עדויות עד הראיה והמתלונן, מה גם שהמשיב לא הצביע בשום שלב על מקום בו פגע המתלונן בראשו ברצפה באופן שיכול היה ליצור שני חתכים שונים, כפי שמצויים בראשו.

בנסיבות אלה סבור אני כי די בעדויות שבפני ביהמ"ש כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בתקיפתו של המתלונן ובגרימת החבלה לראשו. ההסתייגות היחידה שיש לי מעיון בחומר הראיות היא בהוראת החיקוק המיוחסת למשיב. אמנם חבלה בגולגולת מקימה חזקת כוונה הנדרשת לצורך עבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין. ואולם מעיון בכל חומר הראיות נראה כי מדובר באירוע של התפרצות יצרים על רקע של אלימות הדדית בין שני ניצים במקום עבודה. נראה כי יהיה קושי להוכיח כוונה של ממש לגרום לחבלה חמורה. בהתאם סבור אני כי יש לייחס למשיב עבירה שאין בה יסוד נפשי של כוונה מיוחדת ובמקרה זה עבירה לפי סעיף 333 + 335 לחוק העונשין כאשר המכשיר בו היכה בראשו של המתלונן יכול להחשב כנשק קר לצורך אותו סעיף.

על אלו יש להוסיף כי ההלכה היא, לשלב דיוני זה שבפני, כי אין בית המשפט קובע " ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראה:

בש"פ 8087/95, זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 ;

בש"פ 1915/95, חליל אבו עיסא נ. מדינת ישראל, תק-על 95(2), 221 ;

בש"פ 7159/04, אבו ג'ילדן נ. מדינת ישראל ,תק-על 2004(3), 1767 ;

בש"פ 1119/04, סאלם זנון נ. מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 1537.

סבור אני כאמור, כי קיימת תשתית המבססת סיכוי סביר להרשעתו של המשיב במעשה התקיפה ובגרימת חבלה שיוחסו לו, בסייגים שפורטו לעיל לעניין קיום יסוד של כוונה מיוחדת, סייגים שמקומם בבירור לאחר שמיעת מכלול הראיות.

במקרה זה עצם העבירה (וגם אם נבחן את האירוע כעבירה לפי סעיף 333+335) מקימה חזקה של מסוכנות. אדם התוקף אחר בראשו באמצעות מכשיר שיש בו כדי לגרום חבלה של ממש מעיד על עצמו כי הוא אדם מסוכן. על זאת יש להוסיף כי המשיב מכיר את כל העדים למעשה ומכאן גם שקיים חשש להשפעה על עדים. יצוין כי בתיק ביהמ"ש עדות של אחד בשם דבאח ממנה עולה כי עוד בטרם הוגשה התלונה למשטרה ביקש ממנו המשיב להתערב ולמנוע את הגשתה. מכאן שהחשש להשפעה על עדים אינו ערטילאי אלא ממשי. נסיבות אלו מקימות עילת מעצר בהתאם למפורט בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996.

עם זאת, וגם כאשר קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לבחון אפשרות לשחרורו של נאשם לחלופה שפגיעתה בחירותו פחותה. כבר נפסק כי:

"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות.

ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר."

בש"פ 4414/97, מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה ואח' , תק-על 97(2), 59.

וכן ראה:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ