אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1510/07

החלטה בתיק בש 1510/07

תאריך פרסום : 23/07/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי חיפה
1510-07
04/03/2007
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
סימון בן יוסף סבג
החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המיחס לו עברות של אינוס, איומים, הפרת הוראה חוקית והטרדה. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני בה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

המתלוננת היא אשתו של המשיב. לטענת המאשימה היו יחסי הנשואין רווים איומים. על פי הנטען במהלך סוף חודש אוקטובר או תחילת נובמבר 2006 עברה המתלוננת טיפול רפואי בגינו היה עליה להתנזר מקיום יחסי מין. בשני מקרים שונים סירב המשיב לבקשותיה וכפה עליה קיום יחסי מין שלא בהסכמתה. בגין אירועים אלו יוחסה לו עבירת האינוס. בהמשך, עזבה המתלוננת את הבית והוציאה צו הגנה האוסר על המשיב להטרידה. המשיב הפר את הצו והטריד את המתלוננת טלפונית. כמו כן איים על אדם שחשד כי הוא מנהל עם המתלוננת קשר רומנטי כי יפגע בו.

במובנו הטכני של הביטוי אין חולק כי קיימות ראיות המבססות, ולו לכאורה, סיכוי להרשעת המשיב במיוחס לו. קיימת עדות מתלוננת, עליה חזרה גם בפני עובדת סוציאלית. כן קימות עדויות של אותו גבר בו חשד המשיב, וכן של אשתו, בכל הנוגע לשיחות טלפוניות של המשיב אליו. כמו כן קיימת עדות של אם המתלוננת שלטענתה הייתה עדה לאירוע בו איים המשיב על המתלוננת.

עם זאת קשה שלא להביא בחשבון את העובדה כי בעת שהתיצבה המתלוננת בבית  משפט לעניני משפחה בקריות ביום 19/12/06, בתיק תמ"ש 16431/06, וחזרה על עיקרי בקשתה לצו הגנה במפי כב' השופטת מרינה לוי, במסגרת דיונית בה הייתה יכולה להגיד את כל אשר על ליבה, לא איזכרה כלל ביצוע של עבירות מין. גם במזכר שרשמה עובדת הרווחה חנה בוקריס, הממוען לאפרת ממשטרת מעונה, הדגש היה על אוירת הפחד בתא המשפחתי. נרשם שם כי מדובר באווירה של איומים כאשר המשיב מעולם לא פגע פיזית המתלוננת. אמנם צוין כי לדברי המתלוננת המשיב כועס שהיא מבקשת לישון במיטה נפרדת וכפה עליה לקים יחסי אישות ואולם נוסח הדברים כפי שנרשמו יוצרים אצל הקורא תחושה שאין מדובר בביצוע עבירות אינוס וכי בעיקרו של דבר מדובר בחיים משותפים שעלו על שרטון על רקע של אלימות מילולית בעיקרה.

על זאת יש להוסיף כי המתלוננת ביקשה לחזור בה מעדותה. ככלל אין בחזרת מתלוננת מתלונה כדי להוות ראיה מכרעת, זאת כאשר מדובר בתיקי אלימות במשפחה. במקרה זה סבור אני כי יש לתת לחזרה מהתלונה משקל בעיקר בנוגע לעבירות האינוס, זאת בשים לב לכל האמור לעיל.

ההלכה היא, לשלב דיוני זה שבפני, כי אין בית המשפט קובע " ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראה:

בש"פ 8087/95, זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 ;

בש"פ 1915/95, חליל אבו עיסא נ. מדינת ישראל, תק-על 95(2), 221 ;

בש"פ 7159/04, אבו ג'ילדן נ. מדינת ישראל ,תק-על 2004(3), 1767 ;

בש"פ 1119/04, סאלם זנון נ. מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 1537.

עם זאת בנסיבות אלו, הגם שקיימות במובנו הטכני של ביטוי, ראיות לכאורה, סבור אני כי יש מקום להביא בחשבון את חולשתן היחסית והשאלות המתעוררות מעיון בהן ולהביא את עוצמת הראיות, שנפגמת בנסיבות המקרה, לפחות בהתיחס לעבירת האינוס, במסגרת מכלול השיקולים.        

אין חולק כי עבירות אינוס בפרט ועבירות אלימות במשפחה בכלל מקימות חזקת מסוכנות וכן חשש מובנה להשפעה על המתלוננת ובני משפחה אחרים. מכאן שקיימת מעצם טיבן של העבירות המיוחסות למשיב והנתמכות בראיות, גם במידה פחותה, כדי להקים עילת מעצר.

עם זאת, וגם כאשר קיימת עילת מעצר, ובמיוחד כשיש חסר מסוים בעוצמת הראיות, חובה על בית המשפט לבחון אפשרות לשחרורו של נאשם לחלופה שפגיעתה בחירותו פחותה. ראה:

בש"פ 4414/97, מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה ואח' , תק-על 97(2), 59.

בש"פ 7524/06  י' מ' נ' מדינת ישראל , תק-על 2006(3), 4652 ,עמ' 4653, שם נאמר:

" עקרון יסוד בדיני המעצרים הוא כי גם לנאשם בפלילים מוסיפה לעמוד חזקת החפות, ועמה זכותו לחירות, כל עוד לא הורשע. עיקרון זה מוביל לכך כי אין המעצר פתרון מועדף למסוכנתו של נאשם, אלא מוצא אחרון שבו נוקטים בהיעדר חלופות הולמות (בש"פ 5431/04 בדראן נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 2672). במסגרת ההחלטה באשר לקיומה של חלופת מעצר בוחן תחילה בית המשפט אם ניתן להסיר את המסוכנות (או כל עילת מעצר אחרת) באמצעות חלופת מעצר כלשהי".

על בית המשפט לבחון חלופה שתתאים למסוכנות הלכאורית הנשקפת מהנאשם שבפניו. ראה:

בש"פ 3441/98 מדינת ישראל נ' מקס לוי, תק-על 98(2), 179 , 180 (1998) שם נקבע:

" אכן, כפי שנקבע בחוק במפורש, חלופת מעצר נועדה להשיג את המטרה של מעצר עד תום ההליכים. לכן, כאשר מורה בית המשפט על שחרור למעצר בית בתנאי ערובה, עליו להשתכנע שמדובר בחלופה שתבטיח את השמירה על שלום הציבור ומניעת שיבוש הליכי משפט. כמו כן, בדרך כלל על בית המשפט להשתכנע שיקויים פיקוח נאות על הנאשם, במקום בו ישהה כחלופת מעצר, כך שאם הנאשם יפר את תנאי השחרור מן המעצר, תימסר מיד הודעה על כך למשטרה. לעניין זה מוטלת חובה על מי שבביתו הנאשם שוהה כחלופת מעצר, וצריך שניתן יהיה לסמוך עליו שיעמוד בחובה זאת".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ