אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1505/06

החלטה בתיק בש 1505/06

תאריך פרסום : 07/09/2006 | גרסת הדפסה
ב"ש, פ
בית המשפט המחוזי חיפה
1505-06,5042-06
26/02/2006
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
מוסא בן עדנאן זייתון ת"ז 04095069 יליד 1981
החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בת"פ 5042/06 המייחס לו עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333+335(א)(2) + 29 וכן איומים, עבירה לפי סעיף 192 הכל לפי חוק העונשין. ביחד עם כתב האישון הוגשה בקשה זו שבפני בה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

על פי עובדות כתב האישום הנאשם ושלושה אחרים שלא זוהו תקפו את המתלונן על רקע של סכסוך בין נהגים וכתוצאה מהתקיפה נשברו שתי שיניו הקדמיות של המתלונן. בהמשך השמיעו כלפי המתלונן דברי אזהרה כי הם בדווים וידאגו למצוא אותו. בגין ביטוי זה מיוחסת לנאשם עבירת האיום.

במובנו הטכני של הביטוי סבור אני כי יש ראיות לכאורה שמבססות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירת התקיפה וגרימת החבלה, המיוחסת לו מכוח דיני השותפות. עם זאת, וכפי שיפורט, סבור אני כי יקשה על המשימה להוכיח כי הוא זה שהכה באופן אישי את המתלונן. כאמור - האחריות לחבלה מיוחסת מכוח דיני השותפות כך שזהותו של המכה אינה רלוונטית, עם זאת יש לדברים משמעות. בכל הנוגע לאיום, שאינו מיוחס מכוח דיני השותפות, סבור אני כי יקשה על המאשימה להוכיח כי מבין ארבעת הנוכחים בזירה דווקא הנאשם הוא זה שהשמיע את הביטוי המיוחס לו בכתב האישום, מה גם שהביטוי לכשעצמו יכול להיות נתון לפרשנויות ככל שהדבר נוגע להיותו בגדר של "איום" כמשמעו בסעיף 192 לחוק העונשין.

אוסיף עוד כהערה כי בעבירות אלימות הגבול שבין סוגי החבלות השונות, לצורך הגשת כתבי אישום, אינו ברור וחד. נראה כי כתב אישום זה יכול היה להיות מוגש גם בעבירה לפי סעיף 334+335 לכתב האישום והיה בכך כדי לשקף את חומרת הפגיעה במתלונן.

עצם אירוע התגרה בין המתלונן לחבורה עליה נמנה הנאשם אינו שנוי במחלוקת. המשיב מאשר כי עימות בין נהגים, שכל אחד מהם מאשים את השני שנהג בפרעות התפתח לעימות אלים. גרסתו של המשיב היא כי המתלונן תקף אותו. גרסה זו אינה מתיישבת עם עדותם של שני אנשי מד"א שצפו באירוע מעבר לרחוב וראו בבירור כי החבורה של הארבעה שיצאה מהרכב בו נהג המשיב היא זו שתקפה את המתלונן. מכאן שיש תשתית מוצקה לגרסת המאשימה כי האחריות לתקיפה מוטלת על ארבעת חברי חבורתו של המשיב.

אלא שבכל הנוגע לזיהוי התוקף שהכה בפניו של המשיב לא נעשה כל ניסיון של ממש. לא נעשה מסדר זיהוי ביחד עם אנשי מד"א לנסות לזהות את התוקף הספציפי. עדותו של המתלונן היא עדות יחידה לעניין הזיהוי, וגם עמו לא נערך מסדר זיהוי אלא שהוא זיהה את המשיב כאשר עומתו זה עם זה. מכאן שקיים ספק אם המשיב הוא זה שהכה במתלונן. כאמור - אין לכך השפעה על עצם אחריותו מאחר ועל פי העדויות האובייקטיביות של אנשי מד"א פעלה החבורה במשותף ואולם הדבר רלוונטי לעניין מכלול השיקולים של הדיון במעצרו.

בכל הנוגע לאותו ביטוי מאיים לכאורה - מאחר ובית המשפט אינו דן בשלב זה באמינות עדים הרי שעצם עדותו של המתלונן מהווה ראיה לכאורה להשמעת הביטוי. נראה כי זיהוי אומר הביטוי קשה להוכחה וכאמור סעיף אישום זה לא מיוחס מכוח דיני השותפות.  ההלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע " ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראה:

בש"פ 8087/95, זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 ;

בש"פ 1915/95, חליל אבו עיסא נ. מדינת ישראל, תק-על 95(2), 221 ;

בש"פ 7159/04, אבו ג'ילדן נ. מדינת ישראל ,תק-על 2004(3), 1767 ;

בש"פ 1119/04 , סאלם זנון נ. מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 1537.

בשים לב לאמור לעיל סבור אני כי יש סיכוי של ממש לקבוע כי המשיב השתתף בתקיפתו של המתלונן ובגרימת החבלה ולו מכוח דיני השותפות. יקשה על המאשימה להוכיח את חלקו המדויק בפרשה. לגבי עבירת האיום אין תשתית מספיקה לבסס סיכוי סביר להרשעתו.

תקיפתו של אדם על רקע של מה בכך וגרימת חבלה, או פציעה, הם מעשים המעידים על מסוכנות, גם מעבר לחזקות הקבועות בחוק. מכאן גם שקיימת עילת מעצר.  אינני סבור כי במקרה זה  קיים חשש של ממש להשפעה על עדים או שיבוש מהלכי משפט, במיוחד לאור עדותו של המשיב הקושר עצמו לאירוע והעובדה כי אין כל קשר בינו ובין העדים שאינם שוטרים. עם זאת המסוכנות הנובעת מהאלימות די בה כדי לבסס עילה למעצרו.  

גם אם קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר, זאת בכל מקרה. כבר נפסק כי:

"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות.

ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר."

בש"פ 4414/97, מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה ואח' , תק-על 97(2), 59.

וכן ראה:

בש"פ 3442/98, מדינת ישראל נ' אייל מלכא, תק-על 98(2), 1161 ,עמ'1162, שם נאמר:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ