אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1465/05

החלטה בתיק בש 1465/05

תאריך פרסום : 04/10/2006 | גרסת הדפסה
ב"ש, פ
בית המשפט המחוזי חיפה
1465-05,4077-05
16/05/2005
בפני השופט:
ר. ג'רג'ורה

- נגד -
התובע:
רן בן ציון מויאל
עו"ד פרקליטות מחוז חיפה
הנתבע:
רן בן ציון מויאל ת.ז. 300194909
עו"ד חמוד אחסאן
החלטה

להלן הנימוקים להחלטתי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, שנמסרה לבאי כח הצדדים ולמשיב בבוקר:

1.       המבקשת הגישה נגד רן בן ציון מויאל, בן 18.5, להלן: " המשיב", כתב אישום ביום 25.4.05 המייחס לו ביצוע חמש עבירות של סחר בסם מסוכן מסוג חשיש, שבע עבירות של החזקת סם שלא לשימוש עצמי, חמש מתוכן של סם מסוכן מסוג חשיש ושניים של סם מסוכן מסוג LSD וכן עבירה של הספקת סם מסוכן מסוג חשיש ו LSD; עבירה של עשיית עסקה בסם מסוכן מסוג חשיש ו LSD; עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, איומים ותקיפת שוטר.

על פי הנטען בכתב האישום, העבירות בוצעו, חלקן במקובץ, במועדים שונים, בין יולי 2004 לבין אפריל 2005 ומפעיל משטרתי, כמו גם שוטר שפעל כסוכן, היו צדדים לעסקאות הסמים. מעשיו של המשיב, המתוארים בכתב האישום, מהווים, בין היתר, עבירות סחר בסם מסוכן לפי ס' 13+ 19א והחזקה של סם לשימוש עצמי, לפי ס' 7(א)(ג) רישא, והכל לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג - 1973, קשירת קשר לביצוע פשע לפי ס' 499(א)(1), איומים לפי ס' 192 ותקיפת שוטר לפי ס' 273 והכל לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

2.      יחד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים, לפי ס' 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, להלן: " החוק", בשל קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב. כן נטען בבקשה כי קיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחרר המשיב, ולו בתנאים מגבילים, יסכן את שלום הציבור ובמידה זו קמה עילה למעצרו מכח ס' 21(א)(1)(ג)(3) לחוק מחד גיסא ולא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר, מאידך גיסא.

המבקשת טענה כי המשיב היה מעורב במקרים רבים בעסקאות סמים מסוג חשיש וכי בביתו נתפסה כמות גדולה מאוד של סמים מסוג LSD, אותה התכוון למכור בחודשי הקיץ. עוד ציינה המבקשת בנימוקי הבקשה כי אף שהמשיב צעיר בגילו כבר הספיק לצבור לחובתו הרשעות קודמות בעבירות של תגרה, גניבה, ניסיון לקבל דבר במירמה וכן פריצה.

3.      בדיון הראשון שהתקיים בבקשה, ביום 25.4.05, ציין הסניגור כי המשיב הוא צעיר ללא הרשעות קודמות מלבד עבירת רכוש אחת. הוא ביקש להורות על הכנת תסקיר מעצר. המבקשת התנגדה בטענה כי על בית המשפט להקדים ולהחליט האם יש מקום לחלופת מעצר ורק אם יסבור כך, יורה על הכנת תסקיר מעצר לבחינת חלופות מעצר מתאימות. כן חזרה על טענתה בעניין עברו של המשיב. המשיב הביע חרטה על מעשיו וביקש לחזור למסלול חיים נורמטיבי. בהחלטתי מאותו היום הוריתי על שירות המבחן להכין תסקיר מעצר.

4.      תסקיר המעצר הוגש ביום 8.5.05, להלן: "התסקיר". המשיב ציין בפני קצין המבחן כי כדרך להתמודדות עם תחושות חוסר השליטה שאפיינו את תקופת התבגרותו הוא פנה לשימוש בסמים. כן צוין בתסקיר כי במהלך השיחה עימו בלטה נטייתו של המשיב להשליך את תיפקודו הבעייתי על נסיבות סביבתיות וכי הוא התקשה לקחת אחריות אישית על מצבו. כך, טען, כי הסחר בסמים נבע מלחץ אינטנסיבי מצד אדם אחר, ללא מטרת רווח מצידו. כן טען כי הסתבכויותיו בעבירות רכוש ואלימות נבעו מהתמכרותו לסמים ומהצורך שלו להשיגם. בפני קצין המבחן הביע רצונו לעבור טיפול גמילה יסודי ומעמיק לשם עריכת שינוי מהותי בחייו, והוסיף כי מאז מעצרו הוא עובר תהליך חשבון נפש מעמיק, ומצליח להפנים את חומרת התנהגותו בעבר וכן את הצורך להביא לתפנית בחייו.

מהתסקיר עולה כי המשיב הוא הבכור מבין חמשת אחיו, האווירה המשפחתית היא נורמטיבית. אביו של המשיב הוא פנסיונר של צה"ל ואימו מלווה תלמידים בחינוך המיוחד. הם הביעו אכזבה ותסכול ממצבו של המשיב וציינו את נכונותם להתגייס לסייע לו במצוקתו ובשילובו בתוכנית שיקומית.

אשר לחלופת המעצר שהוצגה בפני קצין המבחן, במסגרת עמותת אדם לאדם, בעפולה, להלן: "העמותה", ציין קצין המבחן כי לטעמו מדובר בחלופה טיפולית מתאימה שבכוחה לעמוד ברמה הנדרשת של פיקוח ודיווח. ברם, בשל אופי העבירות והחזרה עליהן יחד עם היעדר יוזמה טיפולית מצד המשיב עד למעצרו, לא היה מוכן קצין המבחן לחוות דעתו באם ראוי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

5.      בדיון שהתקיים ביום 9.5.05 חזרה ב"כ המבקשת על הבקשה ונימוקיה והוסיפה כי אינה מסכימה להצעת הסניגור לשלוח את המשיב לקהילה טיפולית. היא ציינה כי קצין המבחן לא היה מוכן ליתן "המלצה חד משמעית" בעיקר לאור העובדה כי המשיב לא הביע נכונות קודם למעצר, לעבור גמילה מסמים. בנסיבות אלו, טענה ב"כ המבקשת כי רק במקרים חריגים על בית המשפט להיעתר לבקשה לחלופת מעצר בקהילה טיפולית. לטעמה, לא זהו המקרה כאן והציגה פסיקה לפיה אין להורות בנסיבות העניין על חלופת מעצר לאור המסוכנות הרבה הטמונה במשיב. עוד טענה כי שחרור לחלופה לא יכול למנוע את המשך הפצת הסם, מאחר ועבירות מסוג זה מבוצעות גם דרך הטלפון והאינטרנט "וכל מיני טכנולוגיות" ואילו במקרה זה אנו יודעים כי הנאשם היה בקשר עם הספקים שלו דרך האינטרנט. כן הוסיפה וציינה כי העמותה נותנת מענה לחודש וחצי הקרובים, שעה שהמשיב אמור בסיום תקופה זו לעבור למוסד הגמילה מלכישוע, להלן: "המוסד", ואין לדעת אם האחרון יהיה מוכן לקלוט את המשיב בתום התקופה. 

מבלי שהדבר יתפרש כהסכמה לשחרור המשיב לחלופת מעצר, ביקשה ב"כ המבקשת לחקור את מר אניג'ר, יו"ר העמותה. מחקירתו עולה כי העמותה פעולת כשנתיים ונכון ליום החקירה היא מטפלת ב- 13 מטופלים, שעה שהטיפול עניינו בהכנה לגמילה במוסד גמילה האורך עד לחודש וחצי. הצוות מצוי במתקן 24 שעות ביממה ושער הכניסה והיציאה ממנו נעול, שעה שהמפתחות אצל המדריך. כן ציין כי הוא מודע לחובתו לדווח לבית המשפט על קיום תנאי השחרור והמשך הטיפול, והוסיף כי הוא מדווח לבית המשפט אף על המעבר, מקום שהוא מתקיים, למוסד ה"נכנס לתמונה" מקום שהמטופל מגיע לעמותה לתחילת הטיפול ועובר בדיקות רפואיות מקדימות. בהמשך, המוסד מודיע לו על קבלת או אי קבלתו של המטופל.

6.      הסניגור לא חלק על קיומן של הראיות לכאורה המקימות עילת מעצר. עם זאת, הוא העלה טיעונים שונים ביחס לראיות שנועדו לתאר את חלקו השולי של המשיב בעבירות ולהדגיש כי האדם הפעיל והדומיננטי בעבירות המיוחסות למשיב הוא שותפו, "שהפעיל את כל המערכת והפיק את הרווח, תוך כדי שהוא מנצל קטין עוד בהיותו קטין וממשיך הלאה גם אחרי שהתבגר". אני מציין זאת כדי להוסיף ולהדגיש כי לטענות הסניגור במישור הראיות לכאורה לא ייחסתי כל משקל לאור אי המחלוקת בדבר קיומן. כן הוסיף הסניגור כי המשיב עדיין "בגיל הטיפשעשרה, מכור לסמים כבדים, כדורי אקסטזי, עברו אינו מכביד כלל, לא היה לו עסק עם סמים בעבר". עוד הוסיף וציין כי עברו הפלילי של המשיב כולל עונש ללא הרשעה בצירוף תיקים בעבירות שב"כ המבקשת ציינה. 

אציין כאן כי עיון ברישום הפלילי שהוגש מלמד על הרשעה בבית משפט לנוער בעבירת תגרה במקום ציבורי ממרץ 2003. העבירות הנוספות, בין אם הסתיימו בהרשעה או בענישה ללא הרשעה הינן עבירות רכוש. על כל פנים, האישום הנוכחי הוא האישום הראשון בעבירות סמים. עבירות הרכוש, על פי דברי המשיב בפני קצין המבחן, נבעו מהצורך לממן את הסמים שצרך.

הוסיף ב"כ המשיב וטען כי החלופה המוצעת תכין את המשיב לקבלת המשך טיפול מוצלח במוסד גמילה, לטווח ארוך ובכך תופג מסוכנותו ואף "נרוויח חזרה ילד כמו המשיב, שעוד בגיל הטיפשעשרה התמכר לסמים וכעת זקוק מאוד לעזרה." אף ב"כ המשיב צירף פסיקה לתמיכה בטיעוניו.

בסיום טענות הצדדים וברשות בית המשפט ביקש האב, שרק לפני שנה השתחרר מהצבא, הזדמנות לדאוג ולשקם את בנו.

7.      לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים ולאחר התלבטות הגעתי למסקנה כי יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר להכנה לגמילה בעמותה מכל אחד ואחד מן הנימוקים המפורטים להלן וממשקלם המצטבר:

1)       סבורני שאין מחלוקת על כך, כעולה מלשון ס' 21 לחוק ופסיקה ענפה כי בית המשפט חייב לשקול חלופת מעצר בכל מקרה ומקרה בו הונחו ראיות לכאורה להוכחת אשמת הנאשם בעבירות המיוחסות לו וקמה עילה למעצרו. בעניינו טענה ב"כ המבקשת כי העילה למעצרו של המשיב היא קיומו של יסוד סביר לחשש כי שחרורו יסכן "את שלום הציבור". אעיר כאן, לא בפעם הראשונה, כי עילת המעצר שנועדה להתמודד עם חשש ל"שלום הציבור" אינה קיימת עוד וכיום נדרש יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את "ביטחון הציבור", תיבה מצומצמת יותר בהיקפה מ"שלום הציבור", ושיש בה כדי להגשים את המגמה החדשה-ישנה הטמונה בחוק, ברוח חקיקת היסוד. כאמור, הסניגור לא חלק כי קמה עילה למעצר. בנסיבות אלה, ס' 21(ב) לחוק מורה מופרשות כי בית המשפט לא ייתן צו מעצר לפי סעיף קטן (א)(1) (הקובע, בין השאר, את עילת המעצר שיסודה בסיכון לביטחון הציבור) "אלא אם כן נתקיימו  גם אלה: "(1) לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה;"

2)       אסקור להלן פסיקה שדנה בסוגיה זו: על בית המשפט להציב לעצמו את השאלה אם ניתן לקבוע תנאים שיבטיחו הגנה מירבית על הציבור מפני מסוכנותו של המשיב ועבירות דומות שעלול לבצע בהיותו משוחרר, ועם זאת  להשיג את תכלית המעצר ולכבד את זכויות היסוד של הנאשם שהוא בבחינת חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו - ראה בש"פ 4578/98 אילן (דרור) פחימה נ' מ"י, תק-על 98 (3) בע' 3, החלטתה של כב' השופטת ט. שטרסברג - כהן בתיק בש"פ 4755/00 ערן לוי נ' מ"י, תק-על 2000   (2), בע' 451, והחלטתה בבש"פ 4224/99, מ"י נ' איתמר כהן, תק-על, 99(2) ע' 1/10: גם אם ייקבע כי אכן יש ראיות לכאורה מספיקות, חובה היא, הן על פי הוראות ס' 21 (ב) (1) לחוק והן על פי הפסיקה,לשקול חלופת מעצר. לא די בקביעה, באופן כללי, שלא ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר אלא צריך לבדוק באופן מיוחד את החלופה המוצעת - ובלשונה של כב' השופטת שטרסברג - כהן בבש"פ 4224/99: 

"חובה היא לשקול בכל מקרה, וגם בעבירות החמורות, חלופת מעצר, והשאלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. עליה לבדוק אם חלופת המעצר מבטיחה את תכלית המעצר. אם תמצא לומר שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת המעצר, נמצאת מרוקן חובת שקילת החלופה מתוכן". 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ