אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1445/05

החלטה בתיק בש 1445/05

תאריך פרסום : 05/10/2006 | גרסת הדפסה
ב"ש, פ"ח
בית המשפט המחוזי חיפה
1445-05,2030-05
18/05/2005
בפני השופט:
רון סוקול

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד גב' ביטון - פרלה
עו"ד גב' אולמן (באת כוח משפחת המתלוננים)
הנתבע:
בוטרוס סובחי עזאם ת"ז 953800496
עו"ד יפתח
החלטה

1.         בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו בתיק פח' 2030/05.

2.         כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נסיון לרצח, 4 עבירות לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

3.         בכתב האישום נטען כי ביום 26.3.05 בסביבות השעה 12:00 או בסמוך לכך התפתח ריב בין אישתו של הנאשם וילדיהם לבין שכניהם ממשפחת אלחאג'.

            בין המשפחות היריבות התפתח ויכוח כשהצדדים נמצאים בכביש המפריד בין בית הנאשם לבין בית משפחת אלחאג'. בשלב מסויים הגיע הנאשם לביתו נטל מהארון בחדר השינה רובה ציד, חצי אוטומטי, וכן כדורים ויצא למקום הקטטה. הנאשם הגיע למקום כשהוא חמוש ברובה, כיוון אותו וירה בחסאן אלחאג' בכוונה לגרום למותו. לאחר מכן כיוון את הרובה וירה באבתסאם אלחאג' ובמועתז אלחאג' בנסיון לגרום למותם. מיד לאחר מכן יצא איברהים אלחאג', בנה של אבתסאם מהבית ובטרם הספיק להגיע אל אמו ושני אחיו הפצועים נכנס הנאשם לחצר בית משפחת אלחאג', כיוון את הרובה לעבר איברהים וירה בו בנסיון לגרום למותו.

            כתוצאה ממעשיו של הנאשם נפגעו אבתסאם אלחאג' ושלושת ילדיה, מועתז, חסאן ואיברהים.

            בכתב האישום נטען כי מועתז הגיע לבית החולים במצב אנוש עם פגיעות בחזה, בבטן וביד ימין, וככל הנראה הוא עדיין מאושפז.

            חסאן, אבתסאם ואיברהים הגיעו עם פציעות קלות יותר ונזקקו לטיפול רפואי בבית החולים רמב"ם, לרבות לניתוחים בגופם.

4.         בא כח המשיב הצהיר בדיון שנערך בפניי ביום 15.5.05 כי הינו מסכים כי לצורך ההליך הנוכחי ישנן ראיות לכאורה וכי קיימת עילת מעצר בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996. עם זאת, טען כי המשיב לא פעל בכוונה לרצוח או לפגוע במי מהמתלוננים אלא יצא להגן על ילדיו לאחר שנמסר לו שרוצחים אותם. עוד טען כי מהראיות עולה שהמשיב לא ירה על מנת לפגוע אלא כיוון לעבר הרצפה והמתלוננים נפגעו אך ורק מנתזים.

            בא כח המשיב מבקש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר שתכלול מעצר בית מלא בבית משפחתו בכפר פסוטה. כמו כן הסכים לכל הפקדה כספית שיקבע בית המשפט כולל מתן ערבויות.

5.         בא כח המבקשת מתנגדת לחלופת מעצר וטוענת כי לא ניתן להפיג את המסוכנות הנלמדת ממעשי המשיב בחלופה המוצעת.

6.         שני הצדדים הפנו לחומר הראיות שהוצג לעיוני על מנת שחומר ראיות זה יוכל לשמש בבית המשפט לקביעת מסוכנותו של המשיב ולהכריע בשאלה האם ניתן להפיג את המסוכנות בחלופת המעצר המוצעת.

            המבקשת מציינת כי המשיב ירה ירי מכוון לעבר בני משפחת אלחאג', אם ושלושת ילדיה כאשר כולם היו נטולי כל אמצעי הגנה. עוד טענה כי בעת הירי לא היה אף אחד מבני משפחת המשיב בסכנה ולכן גם אם הסיבה שבגינה יצא המשיב עם הרובה היתה הגנה על ילדיו, הרי שבמועד ביצוע הירי לא היה כל צורך בהגנה. עוד נטען כי הירי בוצע באמצעות רובה ציד אשר קליעיו יכולים להתפזר לכל עבר ויכלו לפגוע גם באנשים נוספים שהיו במקום ואשר אין להם כל קשר למחלוקות שבין משפחת המשיב למשפחת אלחאג'.

            המבקשת טוענת כי המשיב יצא מביתו כשהוא חדור רצון נקמה בלבד ולכן סכנתו היא רבה. המבקשת מדגישה כי על פי המסמכים הרפואיים שהוצגו, אף כי טרם הוגשה חוות דעת סופית, ברי שהנאשם לא היה בכל מצב פסיכוטי בעת ביצוע המעשה, ידע והבין את משמעות מעשיו ולמרות זאת ירה במתלוננים.

7.         המבקשת מוסיפה ומבהירה כי הנאשם ירה באיברהים אלחאג' למרות שזה הגיע למקום ויצא מביתו רק לאחר שאמו ושלושת אחיו נפגעו. משמע, גם אם המשיב נתון היה בחמת זעם ולא שלט במעשיו הרי שבירי אחרון זה היה כבר צריך להיות מודע למשמעות מעשיו ולהרגע. עוד הדגישה כי המשיב ירה לפחות 5 כדורים, דבר שניתן היה לבצע רק לאחר טעינה נוספת של הרובה שיכול להכיל רק 4 כדורים. גם עובדה זו מלמדת כי למשיב היתה אפשרות לעצור, להרגע אך למרות זאת המשיך בירי. לבסוף טענה כי מהראיות עולה כי גם לאחר ביצוע הירי איים המשיב גם על מי שהתקרב אליו.

8.         בא כח המשיב ביקש להדגיש כי המשיב הינו בן 49 שנה, מנהל חשבונות במקצועו אשר מעולם לא היה מעורב בכל מעשה אלימות קודם. מדובר באדם נורמטיבי לגמרי, ללא עבר פלילי, נשוי ואב לילדים. בא כח המשיב צירף מסמכים שונים המלמדים לטענתו על התנהגותו החיובית כל חייו. בין היתר צירף מכתב של בית הספר "האפיסקופי הקתולי" בשפרעם ממנו ניתן ללמוד כי המשיב נהג לבקר רבות בבית הספר בו למדו ילדיו, סייע למנהל בעצה טובה וגילה רצון טוב לסייע ולעזור לתלמידים. עוד צירף מכתבים שונים כמו של מר יצחק שדה, רב פקד בדימוס במשטרת ישראל, המכיר את המשיב בהיותם חברים משותפים בציד. המשיב צירף גם מכתבים של האב, שקור נדים, ראש העדה הקתולית בשפרעם ושל ה"אקסרכוס", פאוזי חורי, הממונה על נכסי הכניסה הקתולית. כל אלו ציינו במכתביהם לבית המשפט כי המשיב מוכר להם כאדם שקט, שליו, איש פשרות ורחוק מכל מעשי אלימות.

            בא כח המשיב מוסיף כי המשיב היה אדם שדרך חייו של פיוס ושלום ומה שקרה ביום האירוע הינו חריג ביותר. כל מי שהכיר אותו ציין כי הנאשם דמה למי "שהתנתק מן הסביבה". לדבריו, חששו של המשיב מפני הפגיעה במשפחתו גרמה לו להתנהג באופן שאינו מתאים לאורח חייו הרגיל.

            בנסיבות אלה סבור בא כח המשיב כי מדובר באירוע חד פעמי על רקע מיוחד ולכן אין חשש שמא המשיב יחזור על מעשיו, ומכל מקום די בחלופת מעצר כפי שהוצעה כדי להבטיח שהמשיב לא יסכן את סביבתו.

9.         קצין המבחן המציא תסקיר מעצר אודות המשיב. מהתסקיר עולה כי בעקבות האירוע בגינו נעצר המשיב נשרפו ביתו ומשרדו וכחלק מהמשפחה עזב את שפרעם מחשש לנקמה. עוד עולה כי עד למעצרו ניהל המשיב אורח חיים נורמטיבי. המשיב סיים 12 שנות לימוד, למד ניהול חשבונות, מספר שנים עבד כשכיר ולאחר מכן פתח משרד ועבד כמנהל חשבונות עצמאי. קצין המבחן התרשם כי המשיב הינו אדם אחראי, רציני, מסוגל להציב גבולות ולעמוד בציפיות ממנו. קצין המבחן לא התרשם כי מדובר באדם בעל רמת סיכון גבוהה ולכן העריך כי החלופה המוצעת יכולה להתאים והמליץ לבית המשפט לאמצה.

10.        מקום שבו קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירות וקיימת עילת מעצר, על בית המשפט לבחון האם ניתן להפיג את מסוכנותו של הנאשם בדרך של חלופת מעצר. כאשר בוחנים את מסוכנותו של נאשם על בית המשפט לבחון נתונים רבים; את נסיבות ביצוע העבירה, את חומרת העבירה, הרקע לביצוע העבירה, את הרקע האישי ונסיבותיו האישיות של הנאשם, עברו הפלילי של הנאשם, התנהגותו של הנאשם לאחר מעצרו ועוד. נסיבות ביצוע העבירה וחומרת העבירה כשלעצמן אינן מספיקות כדי לקבוע את רמת המסוכנות ולשלול חלופת מעצר. עם זאת, אין ספק כי מעשי העבירה של נאשם הינם בעלי חשיבות רבה להערכת מסוכנותו. לפיכך, גם כאשר בוחנים חלופת מעצר בוחן בית המשפט את חומר הראיות ומנסה ללמוד ממנו עד כמה הינו מסוכן ועד כמה ניתן ליתן בו אמון ולשחררו בתנאים מגבילים (ראה בש"פ 3985/99 עוזיאל נ. מדינת ישראל , דינים נו' 270).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ