אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1428/05

החלטה בתיק בש 1428/05

תאריך פרסום : 10/10/2006 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי חיפה
1428-05,573-05
25/04/2005
בפני השופט:
רון סוקול

- נגד -
התובע:
אבי חורי (הורי) ת"ז 59697417
עו"ד קרזבום מטעם הסנגוריה הציבורית
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד מר גוטמן
החלטה

1.         בפני ערר על החלטת בימ"ש השלום בחיפה, כב' השופטת ר' חוזה, מיום 28.3.05 (ב"ש 2573/05), לפיה הורתה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו בת"פ 1860/05.

2.         כנגד העורר ושני אחרים הוגש כתב אישום ממנו עולה כי ביום 20.3.05 סמוך לשעה 12.00 התפרצו הנאשמים לביתה של הגב' שושנה לנדאו ("המתלוננת") וגנבו מתוך ביתה שני תיקים. על פי כתב האישום עולה כי נאשם בשם משה אזולאי צלצל בדלת הדירה, שוחח עם המתלוננת והסיח את דעתה. באותו זמן ניגשו העורר וכן מר רפאל רפאילוב לתוך הדירה, כנראה דרך חדר השירות בקומת הקרקע, וגנבו את התיקים. בתיקים עצמם היו ששה כרטיסי אשראי, משקפי ראייה, ארנקים, חפצים אישים וכדומה.

3.         לאחר שביצעו את הגניבה, כך נטען, נסעו הנאשמים מהמקום במונית והגיעו למרכז חורב, שם עצרו את המונית. שני הנאשמים הנוספים יורדים כדי למשוך כסף ממכשיר הכספומט במקום, ואילו העורר נותר ממתין במונית. תוך כדי כך שהנאשמים האחרים מנסים להוציא כסף מהמכשיר, נעצרו השלושה על ידי השוטרים.

בגין מעשים אלה הואשמו הנאשמים בעבירות של התפרצות לבית מגורים בכוונה לגנוב, עבירה לפי סעיף 406(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, גניבת כרטיס חיוב, עבירה לפי סעיף 16(א)(ג) לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, נסיון הונאה בכרטיס חיוב, עבירה לפי סעיף 17 לפי חוק כרטיסי חיוב ביחד עם סעיפים 29 ו-25 לחוק העונשין.

4.         בימ"ש קמא עיין בחומר החקירה, שמע טענות הצדדים והגיע למסקנה כי יש בתיק ראיות לכאורה הקושרות את כל שלושת הנאשמים, לרבות העורר, לעבירות המיוחסות להם. בימ"ש קמא קבע כי מחומר הראיות עולה כי כל שלושת הנאשמים פעלו בצוותא חדא להשגת המטרה ובביצוע העבירות. בימ"ש ציין כי העובדה שהעורר נמצא על ידי השוטרים במונית ולא יחד עם שני הנאשמים הנוספים אינה שוללת את היותו אחראי בצוותא עם האחרים.

            עוד קבע בימ"ש קמא כי קיימת עילת מעצר לגבי כל שלושת הנאשמים, תוך שהוא מפנה להחלטה בבש"פ 5431/98 רוסלאן פרנקל ואח' נ' מדינת ישראל, פד"י נב(4) 288.  בימ"ש ציין כי מדובר בעבירה שבוצעה תוך התארגנות של מספר עבריינים, כאשר לכל אחד מהם תפקיד משלו, תוך שהם עושים שימוש בתחבולה, כאשר אחד מסיח את דעת בעלת הדירה ומאפשר לאחרים לבצע את מעשה הגניבה. בימ"ש ציין כי במעשים אלה יש כדי לסכן את בטחונו של כל אדם בכלל.  בימ"ש גם ציין את עברו הפלילי של העורר, אשר כולל הרשעות רבות בעבירות רכוש וכן מאסרים על תנאי שהוטלו עליו. עוד ציין ביהמ"ש כי שלושת הנאשמים מוכרים כמכורים לסמים המקבלים טיפול גמילה ולכן יש להניח כי הם ביצעו את המעשים כשהם נתונים תחת השפעת הסמים או לשם השגת כספים לרכישת סמים.

            בימ"ש קמא דחה את בקשת העורר לקבלת תסקיר מעצר בעניינו אשר ישקול אפשרות להפנותו לקהילה טיפולית ואף שלל כל חלופת מעצר אחרת.

5.         בטעונים בפני טען ב"כ העורר כי אין די בחומר הראיות שהוצג כדי ללמד על ראיות לכאורה בדבר ביצוע העבירות על ידי העורר. לחלופין טען כי עוצמת הראיות ומשקלן מצדיקים התיחסות אחרת לגביו מאשר לגבי שני הנאשמים האחרים, ולחלופי לחלופין טען כי יש מקום לאפשר לעורר לצאת לחלופת מעצר. ב"כ העורר הפנה להחלטת ביהמ"ש העליון בבש"פ 3194/05 בעניין רפאלוב, שהוא אחד הנאשמים בפרשה. בהחלטת ביהמ"ש ועל פי הסכמת הצדדים, נקבע שיש מקום להגיש תסקיר מעצר לגבי אותו נאשם.

            אציין כי שני הצדדים לא ידעו להודיע מה עלה בגורל ההליכים לגבי מר רפאלוב והאם הוגש כבר תסקיר מעצר אם לאו.

6.         עיינתי גם אני בחומר הראיות שהוגש בפני בימ"ש קמא, וכמו בימ"ש קמא גם אני סבור כי ישנן ראיות לכאורה הקושרות את העורר לעבירות המיוחסות לו. בחומר החקירה מצויים דו"חות פעולה של השוטרים מהם עולה כי הגיעו למקום ביצוע העבירות על פי מידע מודיעיני. השוטרים זיהו את שלושת הנאשמים ובהם העורר נכנסים למונית, עקבו אחרי המונית עד שהגיעה למרכז חורב ושם ראו את שני הנאשמים הנוספים יורדים ומבקשים למשוך כסף מהכספומט. הדבר מלמד כי נוכחות העורר לא היתה מקרית אלא העורר הגיע עם שאר הנאשמים החל מזירת הגניבה ועד למקום משיכת הכספים. עוד עולה כי שכן של המתלוננת, מר יחזקאל לולאדי, העיד כי ראה שני בחורים אשר תאורו של אחד מהם תואם לזה של העורר. שני הבחורים הנ"ל נראו נכנסים לתוך הבנין בנסיבות חשודות ואותו שכן עקב אחריהם ואף הודיע למשטרה על הארוע. כמו כן ציין אותו שכן כי ראה את שני אותם בחורים, עליהם סיפר בתחילת עדותו, יוצאים מהבניין וביחד עם בחור נוסף עולים למונית. גם עדות זו קושרת את העורר כבר לשלב ביצוע העבירות.

7.         נסיבות המצאותו של העורר בקרבת דירת המתלוננת, ביחד עם הנאשמים האחרים, הנסיעה עמם במונית והמצאותו במונית בזמן שאחרים מנסים למשוך כסף, מלמדות לכאורה כי העורר שיתף פעולה עם שני האחרים לכל אורך הדרך החל מביצוע הפריצה ועד לנסיון משיכת הכספים.

חשוב לזכור כי העורר בהודעתו למשטרה לא נתן כל הסבר להמצאותו עם שני האחרים וסירב להשיב על אף אחת מן השאלות שנשאל. העדר כל הסבר לנוכחותו במקום ביצוע העבירה ביחד עם האחרים, מחזק את המסקנה כי העורר חבר לאותם אחרים לביצוע העבירה.

8.         ב"כ העורר טען כי אין מקום להחיל במקרה הנוכחי את ה"חזקה התכופה" שכן על גופו של העורר לא נמצאו כל פריטים שנגנבו מדירת המתלוננת. טענה זו אין לקבל, שכן המצאותו של העורר בצוותא חדא עם האחרים, בנסיבות כפי שתוארו לעיל, מספקת על מנת לקבוע כי החזקה התכופה חלה גם לגביו.

סעיף 34כד לחוק העונשין מגדיר את ההחזקה כדלקמן:

"החזקה" - שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו; ודבר המצוי בידם או בהחזקתם של אחד או כמה מבני חבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר יראו כמצוי בידם ובהחזקתם של כל אחד מהם ושל כולם כאחד; "

          משמעות ההוראה הינה כי נאשם ייחשב כמחזיק בנכס גם אם אינו  בעל השליטה הפיזית המיידית בו מקום שהרכוש בחזקת אחד מבני חבורה וההחזקה על ידי אחד מהם נעשית בידיעה ובהסכמה של האחרים. כדי לשכנע כי נאשם הינו מחזיק מכוח היותו חבר בחבורה יש להביא ראיות על כך כי הינו חבר בחבורה וכי ההחזקה על ידי אחד מבני החבורה נעשתה בידיעתו ובהסכמתו. הראיות שפורטו לעיל מהן ניתן ללמוד כי העורר היה במחיצת הנאשמים האחרים עוד בזמן הגניבה, נסע עמם במונית עד לעצירתה והמתין להם במונית מלמדות כי הנאשם ידע והסכים להחזקה ברכוש הגנוב. הנאשם לא נתן כל הסבר להחזקה זו ודי בכך כדי לחזק את החזקה (ראה  ע"פ 15/78 ביבס נ' מדינת ישראל, פ"ד לב (3) 64, 79; ע"פ 480/88 פרץ נ' מדינת ישראל,פ"ד מג (4) 397, 399).

9.         משקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה, דומה שאין מקום גם להתערב בקביעת בימ"ש קמא כי קיימת עילת מעצר ואין לי אלא להפנות לפרשת רוסלאן כפי שפורטה גם בהרחבה על ידי ביהמ"ש.

10.        קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר אינן מחייבות כי נאשם יעצר עד תום ההליכים ובכל מקרה על ביהמ"ש לבחון האם יש מקום להסתפק בחלופת מעצר. בימ"ש קמא שלל כל אפשרות של חלופה ושלל גם את האפשרות של קבלת תסקיר מעצר. דומני כי יש מקום להתערב במסקנה זו של בימ"ש קמא.

            כעולה מהחלטת בימ"ש קמא, הרקע לביצוע העבירות הינו התמכרותם של שלושת הנאשמים, וביניהם העורר, לסמים. אין ספק כי כאשר הרקע לביצוע העבירות הוא התמכרות לסמים, ראוי לשקול אפשרות של גמילה מסמים בתקופת המעצר. גמילה של נרקומן מסמים לא רק שתוציא אותו מעולם הסם אלא גם תבטיח שלא יחזור על ביצוע העבירות אשר מבוצעות לצורך השגת הסם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ