אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1394/06

החלטה בתיק בש 1394/06

תאריך פרסום : 07/09/2006 | גרסת הדפסה
ב"ש, פ
בית המשפט המחוזי חיפה
1394-06,5037-06
22/02/2006
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
בקירוב רוסטם ת"ז 314394941 יליד 1987
החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בת.פ. 5037/06 של ביהמ"ש המחוזי בחיפה המייחס לו 5 אישומים שונים. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה זו שבפני ובה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

האישום הראשון מייחס למשיב עבירה של דרישת נכס באיומים ועבירה של ניסיון לשידול גניבה. האישומים השני, השלישי והרביעי מייחסים לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, כאשר באישום הרביעי מיוחסת גם עבירה של כליאת שווא. האישום החמישי עניינו בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

ארבעת האישומים הראשונים עניינם באירועים בהם נקט המשיב באלימות כלפי ילדים ובני נוער תוך שהוא מוציא מהם, בין אם בנסיבות של שוד ובין אם בנסיבות של דרישת נכס באיומים, פרטי רכוש שונים. עניינו של האישום החמישי במסירת פרטים שאינם נכונים לשוטר.

אין למעשה מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה. מעבר להודאת המשיב עצמו קיימות עדויות של בני הנוער וכן של שותף לביצוע העבירה. הסניגור גם לא חלק על קיומן של ראיות כאמור.

טיעוניו של הסניגור למעשה התמקדו כולם בנושא חלופת מעצר. אמנם בהתייחס לאחד האישומים טען הסניגור כי למעשה גם אם יוכחו העובדות העבירה שם לא תהיה דרישת נכס באיומים אלא עבירת גניבה ואולם לא עמד על טענה זו, זאת בשים לב לריבוי האישומים. כאמור, טענותיו התמקדו בסוגיה של חלופת מעצר. הסניגור טוען כי מדובר בצעיר שהוא נרקומן אשר עשה נסיונות שלא צלחו לעבור טיפולי גמילה. כעת מבקש הסניגור כי ביהמ"ש יבחן את האפשרות לשלב את הנאשם בטיפול בקהילה סגורה באופן שזו תהווה חלופת מעצר.

כאמור קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב. מוכן אני לצורך הדיון להניח כי חלק מאירועי השוד יכולים בסופו של דבר להסתיים בהרשעה בעבירה של דרישת נכס באיומים במובן זה שאלימות לא הוצאה אל הפועל. ואולם בכך אין כדי לשנות את המסקנה הסופית בדבר קיומה של עילת מעצר וזאת בשים לב למסוכנות הנשקפת מהמשיב. המשיב עצמו מעיד כי הוא פועל תחת השפעת סמים ולמעשה בהיותו נתון להשפעת סמים אין הוא מסוגל לשלוט על מעשיו ומבצע את העבירות בכל אותם קטינים מתוך נסיון להוציא מהם פרטי רכוש ולממן את צריכת הסמים. מכאן שעל פי הצהרתו הוא מסוכן ואין צורך להזקק לחזקות הקבועות בחוק.

אוסיף עוד כי מעבר לחזקת מסוכנות, כאשר מדובר בקטינים, קיימת גם סכנה כי אם ישוחרר שלא במסגרת סגורה, כפי שמציע הסניגור, כי אז הוא יצור קשר עם אותם קטינים ובאיומים ישפיע על עדותם.

מכאן שקיימת עילת מעצר בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996.

עם זאת, וגם כאשר קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לבחון אפשרות לשחרורו של נאשם לחלופה שפגיעתה בחירותו פחותה. כבר נפסק כי:

"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות.

ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר."

בש"פ 4414/97, מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה ואח' , תק-על 97(2), 59.

וכן ראה:

בש"פ 3442/98, מדינת ישראל נ' אייל מלכא, תק-על 98(2), 1161 ,עמ' 1162, שם נאמר:

" כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה".

הלכה היא כי על בית המשפט לבחון, אל מול הראיות ועילת המעצר, את המסוכנות הנשקפת מאפשרות השחרור של המשיב. כל מקרה ונסיבותיו וכל נאשם והמסוכנות האינדבידואלית הנשקפת, לכאורה, ממעשיו.  כבר נפסק  כי:

"בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד ענינו במעשה. במסגרת זו על ביהמ"ש לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו".

                                     (ההדגשות הוספו.ר.ש.)

בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה, תק-על 2004(3), 322.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ