אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1256/06

החלטה בתיק בש 1256/06

תאריך פרסום : 07/09/2006 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי חיפה
1256-06
05/02/2006
בפני השופט:
שושנה שטמר

- נגד -
התובע:
איליאגוייב אדיניאג
עו"ד שי לוי
הנתבע:
תביעות חדרה -משטרת ישראל
עו"ד אלי גורן

1.         לפני ערר על החלטה מיום 22/1/06 של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט קפלן) בב"ש 5091/05 ת"פ 2702/05, לפיה הורה בית-משפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

2.         נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של כליאת שווא לפי סעיף 377 רישא + 29(ב) לחוק העונשין ועבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק זה.

על פי כתב האישום ביצע העורר עבירות אלו יחד עם שניים אחרים, להלן - עמרם ואברהם - שהואשמו איתו באותו כתב אישום.  נטען בכתב האישום כי המתלונן היה חייב לעמרם 2,300 ש"ח עבור קניית סמים ממנו. ביום 28/11/05, כשבא המתלונן להוציא את כספי התמיכה מהביטוח הלאומי נפגש עם עמרם ועם העורר, ושילם להם 2,000 ש"ח. שלושתם נסעו לדירתו של עמרם, ועם כניסתם נעל עמרם את דלת הדירה, והעורר ועמרם פנו אל המתלונן והטיחו בו כי גנב להם סמים. העורר סטר לו על פניו. עמרם איים עליו כי "אני מוריד לך את הראש וזורק אותך בכפר ערבי שאף אחד לא ימצא אותך". בשלב  זה הודה המתלונן שאכן גנב את הסם. עמרם הצמיד סכין לצווארו של המתלונן, לקח מהאחרון את מפתח ביתו והלך אליו כדי להביא את הסמים.

העורר שמר על המתלונן. כעבור כשעה ומחצה חזר עמרם, טען כי לא מצא את הסמים, דקר את המתלונן בצווארו וגרם לו פצע תוך כדי שהוא מאיים עליו במותו אם יתלונן על כך. המתלונן הוחזק בדירה במשך יממה נוספת. למחרת, כאשר ניסה לברוח ונפל תוך כדי בריחה, ולאחר שהצטרף אליהם גם אברהם,  רצו אחריו עמרם ואברהם, עמרם בעט בו בפניו, נתן לו "ראשיה", ועמרם אף איים עליו ברצח.

3.         בית משפט קמא קבע בהחלטה מיום 13/12/05, הקודמת לזו שעליה הוגש הערר לפני, כי  קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר הוא זה שהשתתף בכליאתו ובתקיפתו של המתלונן, וזאת על פי הודעת המתלונן אשר טען כי "אדיק", שהוא כינויו של העורר, נסע איתם במונית לביתו של עמרם והוא שהחזיקו בדירה. בית משפט קמא קבע כך על אף שהיה ער לעובדה שהמתלונן גם הוא נרקומן.

            על אף האמור לעיל, קבע בית משפט קמא, כי "עם זאת קשה להתעלם מפירכות מסויימות במערכת הראיות, שעליהן הצביע הסניגור. הנטיה שלי היא אכן לשחרר את המשיב מס' 2 (העורר, ש.ש) לחלופת מעצר בשל כירסום בראיות הנוגעות אליו ומאי בדיקת האליבי הנטען". אולם בית משפט קמא הורה, לפני שיחליט על שחרור העורר לחלופת מעצר, לשירות המבחן לבדוק אפשרות חלופת מעצר.

            בהחלטתו השניה, מיום 22/1/05, שהיא העומדת לבדיקתי, דחה בית המשפט את בקשתו של העורר לשחרור לחלופת מעצר, כיוון שלגבי החלופה בישוב חריש, הקרוב לחדרה, מקום ביצוע העבירות, ניתנה דיעה שלילית על ידי שירות המבחן בשל קרבת המקום וכתוצאה מכך סיכון למתלונן. בית המשפט הורה על בדיקת חלופה נוספת, שהות בשדרות אצל אחותו של המשיב, אולם קצין המבחן נתן תסקיר מעצר (מיום 2/1/06) שלילי על העורר, לפיו העורר התפרץ כלפי קצין המבחן עת שהה במשרדו, קילל ואיים, ולא הפסיק לעשות כך גם כשהוצא מהמשרד. קצין המבחן לא המליץ על שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר, בשהוא מחווה את דעתו כדלקמן:

"להערכתנו, דפוסי התנהגות שבאו לידי ביטוי במפגש עמנו משקפים את רמת הסיכון שהוא עלול להוות לציבור בהעדר גורמים סמכותיים ומציבי גבולות מחוץ לבית המעצר. לאור זאת אין אנו ממליצים לשחררו לחלופת מעצר".

בית משפט קמא קיבל את המלצתו של קצין המבחן וקבע כי "המלצתו של שירות המבחן נראית על פניה הגיונית, הן לאור התנהגותו של המשיב כלפי ממלאי תפקידים בעלי סמכות מטעם ביהמ"ש (קצין המבחן) והן לאור העובדה שמדובר באדם שנזקק לטיפול שוטף במתדון".

4.         לעורר שתי טענות בעררו: ראשית טוען הוא כי די היה בכירסום הראיות על מנת להורות על שחרורו. לחילופין, יש לאפשר לו להשתחרר לחלופת מעצר בשדרות, לגביה קבע אף קצין המבחן כי היא חלופה ראויה.

5.         באשר לכירסום הראיות, אינני סבורה כי די בו, כשלעצמו, על מנת לשחרר את העורר.  המתלונן מסר בהודעותיו כי העורר הוא שהיה עם עמרם בדירה ואף הכה אותו. המתלונן אף הכיר את העורר כמי שגר בסמוך לביתו של עמרם. הסניגור טען כי העורר הציג אליבי, ששהה עם אמו ואחיו באותו יום של האירוע, וכי טענות אלה לא נבדקו. אכן מן הראוי היה לבדוק אותן, אולם אינני סבורה כי בשלב זה, כאשר ישנה עדות של המתלונן, עדותו של אחיו תשמוט את הקרקע מתחת להודעתו של המתלונן.  זאת ועוד, נראה, כדברי בא-כחה של המאשימה, כי העורר סתר עצמו בטענות האליבי שהציג. כך בהודעתו מיום 2/1/05, טען כי אחיו לא היה בבית ביום הארוע.

6.         השאלה הקובעת, לעמדתי, היא אם יש מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר. העורר הוא בן 43, מכור לסמים. בעברו ריצה שנות מאסר ברוסיה. לחובתו 26 הרשעות קודמות בגין עבירות סמים, רכוש ואחרות. יש לו שלושה מב"ד בגין חשד להחזקת סכין ואיומים.

7.         לא בלא היסוסים החלטתי להורות על  החלופה של שחרור למעצר בשדרות אצל אחותו של העורר, הגב' מלכה שמילוב, וזאת בתנאי שבית משפט קמא, ישתכנע לאחר הגשת תצהיר מטעמה ואולי גם לאחר חקירתה על ידי המאשימה, כי היא מפקחת ראויה.  גם השופט קמא סבר שיש מקום לשחררו לחלופת מעצר. אחותו זו התחייבה ללוות את העורר לקבל טיפול במתדון יומיומי, וקצין המבחן לא קבע שאין היא ראויה לפקח על העורר. קצין המבחן חיווה דעתו על סמך התנהגותו האלימה מילולית של העורר לפניו, ושכוונה נגדו. אין כל ספק כי התנהגות זו מעידה על חוסר מוסרות ונכונות לקבל משמעת של נציגי הציבור, אולם נראה לי כי הרחקתו לשדרות, תחת פיקוח משפחתי צמוד, כשהוא ממשיך לקבל את המתדון, עשויה לאיין את הסיכון שיש לו כלפי המתלונן ולהקטין את הסיכון שיש בו כלפי הציבור. כן התחשבתי בכך שתחילת משפטו של העורר נקבעה רק ליום 14/5/06.

8.         לפיכך, אני מורה על החזרת התיק לבית משפט קמא. העורר רשאי להגיש תצהיר מטעם האחות, הגב' מלכה שמילוב. כאמור, אם בית משפט קמא ימצא כי היא ראויה לפקח על העורר (ועל פי שיקול דעתו יחליט אם יש מקום למפקח נוסף, כגון אחד מאחיו) ישחררו לחלופת מעצר, במעצר בית מלא, בבית אותה האחות בשדרות. בית משפט קמא יקבע גם את גובה הערובות שעל העורר ועל המפקחת או המפקחים להפקיד בתיק בית המשפט כתנאי לשחרורו לחלופת מעצר.

9.         עד לקביעתו של בית משפט קמא, יישאר העורר במעצר, כאשר הדיון בעניינו של העורר ייעשה בהקדם האפשרי על פי יומנו של בית משפט קמא.

ניתנה היום ז' בשבט, תשס"ו (5 בפברואר 2006) בנוכחות המבקש, בא כוחו ובא כח המשיבה.

שושנה שטמר, שופטת

001256/06בש 051 שחר

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ