אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1241/06

החלטה בתיק בש 1241/06

תאריך פרסום : 26/09/2006 | גרסת הדפסה
ב"ש, פ
בית המשפט המחוזי חיפה
1241-06,5023-06
06/02/2006
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
מחמוד בן חוסין עודה - ת"ז 023118359 יליד 1969
החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בת"פ 5023/06 של בית משפט המחוזי בחיפה המייחס לו עבירה של תקיפה לשם ביצוע פשע, תקיפת סתם, חטיפה לשם סחיטה, כליאת שווא, סחיטה בכוח, הדחה בעדות ושיבוש מהלכי משפט. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים, זו הבקשה שבפני.

המשיב למעשה אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה. טענותיו מתמקדות בסוגיית המסוכנות. אלא שסבור אני שבמקרה זה, בשים לב לטיב העבירות, עצם קיומן של ראיות לכאורה, יש בהן כדי להקים עילת מעצר ולשלול אפשרות לשחרור ממעצר בכל חלופה. אבהיר להלן.

לב ליבו של כתב האישום הוא סכסוך מתמשך בין המשיב והמתלוננת. במסגרת סכסוך זה התלוננה בעבר המתלוננת על המשיב ובגין תלונה זו הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית משפט השלום בעכו, ת"פ 2086/05. הארוע נשוא כתב האישום מתאר סדרה של עובדות במהלכן הכריח המשיב את המתלוננת להכנס בניגוד לרצונה לרכבו, שם השכיב אותה על המושב האחורי, תפס אותה כך שלא תוכל לברוח, נסע עם הרכב למקום מבודד אחר, ושם נקט באלימות כלפי המתלוננת, כאשר כל המטרה היא להכריח אותה לבטל את תלונתה ולחזור בה מעדותה נשוא המשפט האמור להתנהל בעכו.

יצוין כי המשיב עצמו הכחיש בעדותו את הטענות כנגדו, ואולם אחיינו שהיה עמו ברכב בכל הארוע מסר עדות התומכת בגירסת המתלוננת. מכאן שיש ראיות לכאורה שכאמור גם הסנגור לא כפר בקיומן.

עצם טיבו של הארוע מקים עילת מעצר, הן במסגרת תיק זה ולמעשה גם במסגרת התיק המתנהל בבית משפט השלום בעכו, מאחר ומדובר, על פניו, בארוע בו מנסה, כך לכאורה, המשיב, לשבש את הדיון המתנהל בבית משפט השלום בעכו, להדיח את המתלוננת לשנות עדותה, וכל זאת תוך אלימות ואיומים.

עיינתי בחומר הראיות, יצוין כי חלק מהעבירות שבכתב האישום חופפות זו את זו, כך למשל כליאת השווא והחטיפה. יתכן כי בסופו של דבר ניתן יהיה להרשיע את המשיב בעבירה של סחיטה באיומים ולאו דווקא בסחיטה בכוח, ונראה גם כי עבירת תקיפת הסתם נבלעת בעבירה של תקיפה לשם ביצוע פשע, ולחילופין בעבירה של סחיטה בכוח. ואולם, מעבר לכך, סבור אני כי קיימת תשתית ראייתית מוצקה להרשעתו של המשיב בעבירות.

כאשר מדובר בעבירות אלימות המקימות חזקת מסוכנות מעצם ביצוען, כי אז קמה עילת מעצר. במקרה זה, כאשר מטרת האלימות המוצהרת היא שיבוש הליך משפט וגרימה למתלוננת שתחזור בה מעדותה, הרי שמתקיימת עילת מעצר לא רק מעצם המסוכנות אלא מעצם טיבם של המעשים שעניינם שיבוש הליכי משפט.

עם זאת, וגם כאשר קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לבחון אפשרות לשחרורו של נאשם לחלופה שפגיעתה בחירותו פחותה. כבר נפסק כי:

"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות.

ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר."

בש"פ 4414/97, מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה ואח' , תק-על 97(2), 59.

וכן ראה:

בש"פ 3442/98, מדינת ישראל נ' אייל מלכא, תק-על 98(2), 1161 ,עמ' 1162, שם נאמר:

" כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה".

הלכה היא כי על בית המשפט לבחון, אל מול הראיות ועילת המעצר, את המסוכנות הנשקפת מאפשרות השחרור של המשיב. כל מקרה ונסיבותיו וכל נאשם והמסוכנות האינדבידואלית הנשקפת, לכאורה, ממעשיו.  כבר נפסק  כי:

"בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד ענינו במעשה. במסגרת זו על ביהמ"ש לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו".

                                     (ההדגשות הוספו.ר.ש.)

בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה, תק-על 2004(3), 322.

כן ראה:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ