אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1187/05

החלטה בתיק בש 1187/05

תאריך פרסום : 25/10/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי נצרת
1187-05
03/02/2005
בפני השופט:
אברהם אברהם

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד רותי כהן
הנתבע:
1. מנהל כילאני
2. רדואן עלי אל סלאח

עו"ד סרי ח'ורי
החלטה

המשיבים הועמדו לדין, יחד עם אביו של המשיב 1, בשל מעשה אלימות, שכך תואר בכתב האישום:

            בבית משפט זה מתנהל נגד אחיו של המשיב 1 משפט פלילי, שעניינו דקירה שדקר האח - באמצעות סכין - את בגין עובייד ('בגין'). בגין ואחיו הם מעדי התביעה במשפט זה.

            בתחילתה של שנה זו עמד המשפט להתחיל. על רקע זה פנה המשיב 1 לבגין פעמים אחדות ודרש, כי הוא ואחיו יימנעו מלהעיד במשפטו של אחיו ויבטלו את התלונה שהגישו נגדו. בנוסף פנה אביו של משיב 1 לאביו של בגין ודרש להימנע מלהעיד במשפטו של בנו, תוך שהוא מציין, כי אם יעידו הבנים, כי אז 'יהיה משהו לא טוב'.

            ביום 19.1.2005 הגיעו המשיבים 1-2 כשהם מלווים באנשים נוספים לקרבת ביתו של בגין, כשהמשיב 1 אוחז בידו מקל עץ באורך מטר אחד, המשיב 2 מחזיק בידו סכין, וחבריהם אוחזים אף הם במקלות ובסכינים. בשלב זה הגיע למקום אחיו של בגין ('ג'ריס'), שאז התנפלו עליו המשיבים 1-2 וחבריהם, התנפלות שבמהלכה ניסה המשיב 2 לדוקרו בסכין אך לא הצליח, והמשיב 1 היכה בו בחוזקה בראשו באמצעות המקל שבידו. בגין ואחיו האחר ('ג'ימי') היו אותה עת בביתם, וממשמעו את צעקות התוקפים וראו את אחיהם ג'ריס מגיע, יצאו את ביתם וקרבו לתוקפים. המשיב 1 התנפל על ג'ימי והיכהו בחוזקה במקל על מרפק ידו. הוא ניסה להכות גם את בגין במקל, אלא שהאחרון התגונן מפני מכת המקל, שאז דקר אותו המשיב 2 במותנו, באמצעות הסכין שבידו.

            כתוצאה מן התקיפה נגרם לג'ימי שבר פתוח בעצם האולנה, עם תזוזה ופצע באורך 2 ס"מ. הוא אושפז משך 5 ימים, נותח, בוצע לו קיבוע בברגים וידו הושמה בגבס. לבגין נגרם חתך בעומק כשלושה ס"מ ובאורך 2 ס"מ במותן שמאל, פצע שנתפר בבית חולים. לג'ריס נגרם פצע באורח כעשרה ס"מ  בחלק האחורי של ראשו, ואף הוא טופל בבית חולים בחיטוי ובחבישת הפצע.

            בשל מעשה זה הואשמו המשיבים 1-2 בחבלה בכוונה מחמירה  (ס'  329(1)  ו-329(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977). בנוסף הואשמו המשיבים 1-2, יחד עם אביו של המשיב 1, בהדחה בעדות (ס' 246(ב) לאותו חוק).

            עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת את מעצרם של המשיבים, משום מסוכנותם לציבור, ומשום החשש כי יפגעו בעדי התביעה. היא סבורה, כי לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בכל חלופה שהיא.

            בראשית הדיון בבקשת המעצר אישר הסניגור המלומד, בהגינות, את קיומה של תשתית ראיה לכאורה להוכחת האישום, הגם שהצביע על הטיפול הרשלני לטעמו של המשטרה בחקירת האירוע, על חד-הצדדיות (לטובת משפחת המתלוננים) והשטחיות שאיפיינו אותה, שהרי גם המשיבים נפגעו באותה חליפת מהלומות, ואחד מהם אף נפצע בחתך בפניו מתקיפתם של המתלוננים, ללמדך כי היתה זו תקיפה הדדית, לכל הפחות. מכל מקום הוא ביקש למקד את מירצו בניסיון לשכנע, כי ניתן להשיג את תכלית המעצר בחלופה, שהרי עילה למעצר מתקיימת, ולו משום החזקה הקבועה בכגון דא בחוק.

            משאישר הסניגור את קיומה של תשתית ראיה לכאורה, נתמקד אף אנו בקיומה של עילה למעצר, ובסוגיית החלופה למעצר.

            ובכן, המבקשת מבססת, כאמור, את קיומה של עילה למעצר על מסוכנותם של המשיבים, מסוכנות המתבססת מכוחה של החזקה שב'חוק המעצרים', והיא אינה נסתרת בידי המשיבים. היא מתחזקת בעמדתה מן הרקע לתקיפה, משמע הנסיון להניא את המתלוננים מלהעיד במשפטו של אחיו של המשיב 1. משום אלה היא מוצאת, כי לא תימצא חלופה למעצר.

            הסניגור המלומד עמד, בתורו, על כך, שלשני המשיבים, והרי הם צעירים לימים (ילידי 1980 ו-1985), זו הסתבכות ראשונה בפלילים. אין להם ולו רישום אחד בפלילים. הם אנשים נורמטיביים, 'בני טובים' כלשונו, העובדים לפרנסתם. הוא ביקש, משום נסיבות אלה, לקבל תסקיר מעצר בעניינם, שיסייע בשקילתה של חלופת מעצר. הוא הציע להרחיקם ממקום מושבם, על מנת שישהו במעצר בית מלא הרחק ממקום ההתרחשות.

            אכן, עילה למעצרם של המשיבים מתקיימת, משום חזקת המסוכנות הקבועה בחוק, המתבססת משום מעשה האלימות החמורה, שלוותה בתקיפה במקלות וסכינים. דומה, כי אף בלא החזקה שבחוק מתבססת מסוכנותם של המשיבים, כשאנו מדברים על תקיפה חמורה שעשו בצוותא חדא עם חבריהם, תקיפה שלוותה, כאמור, בשימוש במקלות ובסכינים שאחזו בידיהם המשיבים וחבריהם (החברים לא נתפסו בידי המשטרה). מעשה התקיפה כשהוא לעצמו, המסתיים בדקירה ובחבלות כגון אלה שנמנו בענייננו, משמע שברים ופצעי דקירה פתוחים, די בו לבדו כדי לבסס את מסוכנותם של המשיבים, הגם שבענייננו נוסף נדבך למסוכנות, בשל הרקע למעשה התקיפה, משמע הנסיון להניא את המתלוננים ובני משפחתם מלהעיד נגד אחיו של המשיב 1. מסוכנות זו מקבלת, איפוא, דגש מיוחד על רקע זה.

            על עילה זו למסוכנותם של המשיבים נוספת עילה אחרת של שיבוש מהלכי משפט, שהרי אם פעם אחת עשו המשיבים מעשה לשם השפעה על עדים (במשפטו של אחי המשיב 1), הם עשויים לשוב על מעשיהם, והפעם - לשם השפעה על עדים במשפטם שלהם.

            משום שתי עילות מעצר אלה נדחקות לקרן זווית הנסיבות האישיות של המשיבים, שאין חולק כי זו להם הסתבכות ראשונה בפלילים. זהו הטעם המביא אותי גם למסקנה, כי אין מקום להטריח את שירות המבחן, כי יתן דעתו לרקע ממנו באו המשיבים ('בני טובים' כהגדרת הסניגור), ועל חלופה שתוכל להשיג את תכלית המעצר בפגיעה פחותה בחירותם. לשם העניין אני נכון להניח, כי השניים הם בנים למשפחות נורמטיביות, והם עצמם חיים חיים נורמטיביים, כשם שטען הסניגור. ואף תחת הנחה זו יש לומר, מי שעשה מעשים כגון אלה שבהם הואשמו המשיבים מעיד על עצמו כי נודעת ממנו סכנה מיוחדת לציבור. אינני יודע מיהו האדם הנורמטיבי, שמבקש להניא כך מעדותו את מי שעומדים להעיד במשפטו של אחיו, תוך שהוא מצויד במקלות ובסכינים. מי שממהר לעשות שימוש בסכין ובמקל לשם תקיפה איננו יכול להיראות בעיניי אדם נורמטיבי, אפילו זו לו הסתבכותו הראשונה בפלילים, ומכל מקום, אם כך הוא עושה, כי אז נודעת ממנו סכנה. ואם מעשה התקיפה נעשה על מנת להניא עדים מלהעיד במשפט, כי אז המעשה חמור שבעתיים, שהרי הוא מצביע על היחס המזלזל כלפי החוק וכלפי מערכת האכיפה שלו, ובכלל זה בית המשפט (המברר את משפטו של אחי המשיב 1), ובפגיעה הגופנית שפגעו המשיבים במתלוננים הם הביעו את דעתם על החוק ועל החשיבות שבכיבודו.

            על אלה אוסיף, כי הבסיס לחלופת מעצר טמון באימון שנותן בית המשפט בנאשם כי יקיים אחר תנאי השחרור בערובה אם ישוחרר. המשיבים שלפנינו הראו, במעשי האלימות שעשו במתלוננים, כי הם אינם ראויים לאמון זה. אם לא נרתעו מלתקוף את מי שעתידים היו להעיד כעדים במשפטו של אחי המשיב 1, מדוע נאמין להם כי יקיימו אחר תנאי השחרור בערובה, יהיו מחמירים ככל שיהיו? מדוע נאמין, כי הפעם לא יעזו לפגוע בעדי תביעה, ולא ינסו להניא אותם מלהעיד נגדם עצמם, אם הם מואשמים - באישום הנוכחי - במעשה תקיפה שנועד להניא עדים מלהעיד במשפט?

            מכל הטעמים הללו סברתי, כי אין בנמצא כל חלופה למעצרם של המשיבים, גם על ידי הרחקה זו או אחרת שלהם ממקום האירוע או ממקום מושבם של המתלוננים. על כן אני נענה לבקשה ומורה על מעצרם של המשיבים עד תום הליכים.

ניתנה היום כ"ד בשבט, תשס"ה (3 בפברואר 2005) במעמד הנוכחים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אברהם אברהם, שופט

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ