אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1163/06

החלטה בתיק בש 1163/06

תאריך פרסום : 26/09/2006 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי חיפה
1163-06
23/01/2006
בפני השופט:
ברכה בר-זיו

- נגד -
התובע:
טונגאי ביטונביצקסז
עו"ד ענת חולי מטעם הסניגוריה הציבורית
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד שרון לוי
החלטה

1.                   ערר העל החלטת בית משפט השלום בחדרה (כבוד ס.נ. השופט ס. מוחסן) מיום 15.1.06 בב"ש 5166/05, לפיה הורה כי העורר ישאר במעצר עד ליום 6.2.06.

2.                   נגד העורר הוגש ביום 14.12.05 כתב האישום המייחס לו עבירות של תקיפה סתם של בת זוג ותקיפה חבלנית של בת זוג. בד בבד, הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו בעילות מסוכנות ושיוב שהליכי משפט.

3.                   בהסכמת הצדדים הורה בימ"ש קמא ביום 14.12.05 על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. עוד הוסכם בין הצדדים כי העורר ישאר במעצר.

4.                   ביום 28.12.05 טרם הוגש תסקיר שירות המבחן ובאת כוח העורר ביקשה לשחררו למעצר בית בבית אחותו בימ"ש קמא דחה את הבקשה וקבע המשך הדיון ליום 15.1.06. גם במועד זה טרם הוגש תסקיר שירות המבחן. באת כוח העורר ביקשה לשחרר את העורר ממעצר הואיל שחלפו למעלה מ- 30 יום מעת מעצרו ומשפטו טרם החל. לחילופין , ביקשה לשחררו למעצר בית.הבקשה נדחתה על ידי בימ"ש קמא שדחה את המשך הדיון ליום 6.2.06. כמו כן קיים בימ"ש קמא הקראה באותו מועד.

5.                   החלטה זו היא נשוא הערר שבפני כאשר לטענת העורר לבימ"ש קמא לא היה שיקול דעת והיה עליו להורות על שחרור העורר לאלתר משלא התקיימה הקראה במועד. עוד טען כי שגה בימ"ש קמא לגופו של ענין כאשר קבע כי שחרורו ממעצר עלול לפגוע בסיכוייו להגמל מאלכוהול, כי אין בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו. לטענת העורר גם אין כל חשש כי יביא לשיבוש הליכי המשפט.

6.                   המשיבה מתנגדת לבקשה וטענה כי מדובר בפגם טכני בלבד וכי אין לשחרר את העורר קודם שיתקיים דיון לגופו של ענין בבקשת המעצר - דיון שטרם התקיים בהעדר תסקיר המעצר.

7.                   הרציו לקביעה בדבר פתיחת משפטו של נאשם הובא על ידי כבוד השופט טירקל בבש"פ 8437/04 - כפיר כהן נ' מדינת ישראל . תק-על 2004(4), 109 ,עמ' 111:

"לפי סעיף 95 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - "חוק סדר הדין הפלילי") ולפי תקנה 20א לתקנות סדר הדין הפלילי יש להמציא לנאשם הזמנה בכתב למשפט בצירוף העתק מכתב האישום, ואם יש לו סנגור יש להודיע על המועד בכתב גם לסנגור. אם הוגש כתב האישום מטעם היועץ המשפטי לממשלה או מטעם פרקליט מפרקליטות המדינה - שזה המצב בענייננו - יש להמציא את ההזמנה וההודעה לא פחות מארבעה עשר ימים לפני המועד הקבוע למשפט. החשיבות הרבה שיש לקיומן של מצוות אלה אינה רק בכך שהן באות להודיע לנאשם ולסנגורו מה מועד המשפט, אלא בעיקר בכך שהן באות לאפשר לנאשם להתכונן למשפטו בעוד מועד (ראו דברי השופט א' מצא בבש"פ 7287/02 כאמל נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3) 1525). עם זאת נאמר לא אחת כי "הגישה המתחייבת היא בדיקה עניינית של השאלה אם נפגעו זכויות הנאשם, ואין להיתפס לעניין זה לטענות פורמליות ופגמים שאין בהם כדי לפגוע בזכותו המהותית של הנאשם להתכונן להשמעת תגובתו לכתב האישום" (דברי השופטת ד' ביניש בבש"פ 7465/03 סלים נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(3) 839; כמו כן ראו דברי בבש"פ 9828/02 עומר נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1)496 ובבש"פ 3670/01 מצלאווי נ' מדינת ישראל, תק-על 2001 (2) 768). יתר על כן, "הזכות לקבלת הזמנה במועד הקבוע בתקנה 20א עומדת לנאשם רק פעם אחת, היינו לקראת המועד הראשון שנקבע על-ידי בית המשפט לפתיחת משפטו, ותקנה 20א כלל אינה חלה על הזמנתו להמשכי הדיון במשפטו" (ראו דברי השופט א' מצא בבש"פ 10704/02 איסקוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(1) 30; י' קדמי, על סדר הדין בפלילים (חלק שני, תשנ"ח) 639-637). עוד יודגש כי אפילו הפך מעצרו של נאשם לבלתי חוקי, אין בכך כדי להפוך הליכי הזמנה שהיו כשרים בשעתם לחסרי נפקות, כאילו לא היו (ראו דברי בבש"פ 9888/02 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם); וכן בבש"פ 9828/02 הנ"ל ובבש"פ 3670/01 הנ"ל). לשון אחרת, ההגנה על זכויותיו המהותיות של הנאשם היא העיקר ואילו הזכויות הדיוניות - ככל שלא נפגעות הזכויות המהותיות - הן בבחינת טפלות לעיקר.

ראינו כי במקרה הנדון נקבע מלכתחילה מועד להקראתו של כתב האישום ליום 1.9.04. מועד זה בוטל לאחר מכן, וניתן להניח - ומכל מקום, אין עוררים על כך - כי ההזמנה לדיון זה בוצעה כדין. לעורר ניתנה, אפוא, בעוד מועד האפשרות להתכונן למשפט ולהשמעת תגובתו לכתב האישום כך שזכותו המהותית לא נפגעה. לפיכך, לא היה צורך לחזור ולהמציא לו הודעה בכתב על ההקראה ארבעה עשר ימים לפני המועד שנקבע - 8.9.04 - כמצוות תקנה 20א לתקנות סדר הדין הפלילי, ודי היה בהודעה בעל פה שנמסרה לו יום לפני כן בעת הדיון בעררו בבית המשפט העליון. מכאן, שהקראת כתב האישום ביום 8.9.04 היתה כדין ובכך נפתח משפטו. אכן, העורר היה נתון במעצר יותר מ- 30 ימים אחרי הגשתו של כתב האישום, ומשפטו לא החל, ומטעם זה שחרר אותו בית המשפט העליון מן המעצר. אולם, פגם זה אינו הופך את ההליכים שהיו כשרים בשעתם לחסרי נפקות, כאילו לא היו, ואינו שולל את סמכותו של בית המשפט המחוזי - שקמה מחדש עם פתיחתו של המשפט - לחזור ולצוות לעצור את העורר (ראו בש"פ 2179/99 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 187, 190; בש"פ 1694/99 מטר נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 22, 26 - 27; בש"פ 10704/02 הנ"ל; בש"פ 7287/02 הנ"ל). עם זאת, בדיון בבקשה לעצור מחדש נאשם שהוחזק במעצר שלא כחוק ושוחרר, יינתן, בין יתר השיקולים, משקל ראוי לעובדה שהנאשם היה נתון במעצר בלתי חוקי וכן לעובדה ששוחרר בינתיים ממעצרו (ראו דברי השופט א' א' לוי בבש"פ 8024/02 אלכסנדר נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3) 1441; בש"פ 2179 הנ"ל; בש"פ 10704/02 הנ"ל; בש"פ 1552/04 אבו עסא נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1) 2002). בית המשפט המחוזי, בהחלטת המעצר מיום 8.9.04, נתן משקל לעובדות אלה, אולם סבר כי "הסיכון הממשי הקיים לפגיעה בשלום הציבור גובר על הפגיעה במשיב [העורר - י' ט'] במקרה זה".

            דהיינו - הדגש הוא על כי לא יגרם לנאשם עיוות דין וזכויותיו המהותיות לא יפגעו.

8.                   בענייננו - העורר היה מיוצג ומרוח הדיונים בבימ"ש קמא עולה כי גם לא כפר בקיומן של ראיות לכאורה (דהיינו הוא בקי במיוחס לו). בנוסף, ריפא בימ"ש קמא את הפגם על ידי קיום ההקראה מיד לאחר שהתברר כי המועד של 30 הימים חלף ובכל מקרה לא היתה מניעה כי ישוב ויורה על מעצרו של העורר במועד זה.

9.                   מכל האמור - אין להורות על שחרור העורר בחלופת מעצר לאור הפגם - שהתרפא.

10.               לגופו של ענין - צדק ב"כ המשיבה בטענתו כי טרם התקיים דיון לגופו של ענין בבקשה למעצרו של העורר וכי בהסכמת הצדדים נדחה הדיון עד אשר יונח בפני בימ"ש קמא תסקיר מעצר. אכן, אין זה ראוי כי נדרש לשירות המבחן זמן כה רב לשם עריכת תסקיר המעצר - אך לאור חומרת העבירות המיוחסת לעורר והמסוכנות הלכאורית הנשקפת ממנו (כאשר הוא אינו חולק,כאמור, על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים נגדו) - תסקיר כזה הוא חיוני לדיון ולא ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר קודם שתידון האפשרות לאיון המסוכנות.

11.               אשר על כן - אני דוחה את הערר.

ניתנה היום כ"ג בטבת, תשס"ו (23 בינואר 2006) בנוכחות הצדדים.

ב. בר-זיו, שופטת

קלדנית-עדי שיטרית

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ