אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1161/05

החלטה בתיק בש 1161/05

תאריך פרסום : 22/03/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי חיפה
1161-05
31/03/2005
בפני השופט:
יצחק כהן

- נגד -
התובע:
מדינת ישאל
עו"ד פמ"ח ל' תמיר
הנתבע:
1. דניס לוקיאננקו
2. אלכסנדר קוגן

עו"ד א' תגר
החלטה

1.       בכתב האישום שהוגש נגד המשיבים ( ת"פ 4052/05) מיוחסת למשיבים עבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, בצירוף סעיפים 335(א)(1) ו-(2).

          לצד כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיבים עד לתום בירור דינם, היא הבקשה המונחת עתה לפני.

2.       המשיבים, שניהם חיילים בשירות סדיר, בילו בתאריך 3.3.05 (יום ה' בשבוע) בשעות הלילה, במועדון לילה הנקרא "מועדון הזברה". בשלב מסוים יצאו לשתות בירה מחוץ למועדון, ובעודם מצויים מחוץ למועדון עברה במקום בחורה, והמשיב מסר 1 החליף עמה מספר מילים, וככל הנראה אף הציעה לה לרקוד עמו. חברה של הבחורה זעם על המשיב מס' 1 והכה אותו באגרוף בפניו, ומכאן התפתחה קטטה. מאבטחי המועדון אשר עמדו בסמוך נזעקו למקום והרחיקו את המשיבים מהמועדון כשהם חבולים וזבי דם.

          המשיבים פנו לביתו של המשיב מס' 1, שם נטל המשיב מס' 1 את רובה ה- 16-Mאותו הוא מחזיק בתוקף היותו חייל בשירות סדיר, ואף הצטייד בתחמושת, ובשעת בוקר מוקדמת חזרו שני המשיבים למועדון.

          לטענת המשיבים, המשיבים ביקשו מעובדי המועדון למסור להם מי היה הבחור שהכה אותם, ולטענת המבקשת דרשו המשיבים לדעת מי הם מאבטחי המועדון שהכו אותם. על פי הודעה שמסר יבגני רזניקוב, מעובדי המקום, המשיבים דרשו לדעת הן את שמו של הבחור שהכה אותם והן את שמות המאבטחים שהיו מעורבים באירוע. יבגני סרב למסור להם שמות המאבטחים, ולדבריו "דניס (המשיב מס' 1 - י"כ) אמר שהם לא יעזבו את זה בשקט, שאם הם לא יפגשו את אף אחד, אז הם יבואו ויעשו בלגן ואמרו שעדיף לי בכלל לא להיות שם". (הודעת יבגני רזניקוב, מתאריך 9.3.05, גיליון 2 שורות 38 עד 40).

3.       יבגני מעיד בהודעה שמסר, כי ידע שלמשיבים יש כלי נשק מהצבא "ודאגתי שהם יבואו ל"זברה" בערב ויעשו שטויות". על כן דניס התקשר לאדם אחר, המשמש כאחראי על המאבטחים במועדון (אם כי מפליא שאשתו כלל לא יודעת שהוא עובד שם), ושמו יאן טרכטנברג (להלן - " יאן"). יאן ביקש מיבגני למסור למשיבים את מספר הטלפון שלו, על מנת שיתקשרו עמו וישוחחו עמו.

          המשיבים אכן יצרו קשר עם יאן ושוחחו עמו, וכעולה מהודעתו של המשיב מס' 1 השיחה עם יאן לא הייתה נעימה כלל וכלל ויאן נקט כלפיו בלשון גסה ובוטה. לדברי באי כוח המשיבים, בשיחה עם יאן ביקשו המשיבים לדעת מי היה הבחור שהכה אותם, שאם לא כן יפנו למשטרה. המשיבים קיימו למעשה עם יאן מספר שיחות טלפון, ובסופו של דבר קבעו להיפגש עמו בגן ציבורי בקרית חיים. המשיב מס' 2 מסר בהודעתו, כי למשיבים הייתה תחושה שיאן יבוא לפגישה עם אנשים נוספים, ומהודעות המשיבים עולה, כי השניים חששו שיאן וחבריו יכו אותם.

          על כן, לקראת המפגש עם יאן וחבריו קראו המשיבים לחבר נוסף, דניס דלויה שמו (ששוחרר בהסכמה לחלופת מעצר) ובנוסף לכך אף המשיב מס' 2 הצטייד ברובה ה- 16- Mשברשותו, אם כי הוציא את הכדורים מהמחסנית, והשלושה הלכו לפגישה.

4.       על פי הראיות שנאספו, יאן אכן הגיע לפגישה עם המשיבים ועמו אנשים נוספים. מיד כאשר הגיעו יאן וחבריו למקום דרך המשיב מס' 1 את נשקו. בתחילת הפגישה ביקש המשיב מס' 1 לשוחח עם יאן בצד והשניים אכן סרו הצידה, ולפתע נשמעה יריה. התברר כי מנשקו  של המשיב מס' 1 נורתה ירייה שפגעה ברגלו של יאן, וקרעה עורק דם מרכזי ליד המפשעה, ולחייו נשקפה סכנה של ממש. יאן פונה באופן מיידי לבית החולים, במצב קשה, שם נותח ויצא מכלל סכנה.

5.       ראיות לכאורה:

רוב העובדות אינן שנויות במחלוקת, והמחלוקת העיקרית בין הצדדים נטושה בשאלת כוונתם של המשיבים. לטענת ב"כ המבקשת, המשיבים הצטיידו בנשקם הצבאי האישי משום שביקשו "לסגור חשבון" עם מאבטחי המועדון, על כך שהאחרונים הכו אותם והשליכו אותם זבי דם אל מחוץ למועדון. לעומת זאת טוענים ב"כ המשיבים, כי המשיבים ביקשו לברר את זהותו של הבחור אשר פתח את הקטטה על מנת למסור את שמו למשטרה. עוד טוען ב"כ המשיב מס' 1 כי אף הירי שבוצע לעברו של יאן לא היה מכוון, וכי הכדור למעשה נפלט מהרובה.

          טענת ב"כ המשיב מס' 1 אינה מדוייקת, שכן בהודעתו מיום 10.3.05 (גיליון 2 שורה 9) מסר המשיב מס' 1: "אני אמרתי ליאן  שאני רוצה להיפגש עם הבחור שהרביץ לנו וללכת איתו מכות או שאני אלך למשטרה". כמו כן, בהודעתו ציטט המשיב מס' 1 את דבריו של יאן בשיחת הטלפון שהתקיימה בין השניים: "יאן אמר לי שאם אני רוצה עוד פעם לקבל מכות אז שאבוא ל"זברה".

          שאלתי את עצמי, מה היה קורה אילו המשיב היה יודע את זהותו של הבחור שהכה את המשיב מס' 1, הרי המשיב הצהיר כי רצה "ללכת איתו מכות", ואזכיר כי לקראת זאת המשיב הצטייד בנשקו האישי. כלומר, לכאורה, אילו המשיב מס' 1 היה יודע את זהות הבחור שהכה אותו, הוא לא היה פונה למשטרה, אלא היה הולך להכותו. זאת ועוד, המשיב מס' 1 הבין משיחתו עם יאן כי כוונותיו של יאן אינן נקיות, שהרי איים עליו והשתמש כלפיו במילים בוטות (ראה הודעת המשיב מס' 2, גיליון 3 שורה 15), ולמרות זאת החליט ללכת לפגוש אותו. כמו כן מסר המשיב מס' 1 בהודעתו, כי למפגש בגן הציבורי הגיע יאן ועוד מספר אנשים, ובבואם הם שאלו את המשיבים מדוע באו לפגישה עם כלי נשק, וממשיך המשיב ואומר: "אני אמרתי שאני לא צוחק ואני דרכתי את הנשק כי הרגשתי מאויים".

          אף המשיב מס' 2 התייחס בחקירתו לשאלה מדוע השניים נטלו עמם את כלי הנשק שלהם, והשיב (הודעת מיום 9.3.05, גיליון 3 שורות 8 - 9):

"כי כאשר דיברנו עם יאן בטלפון הוא איים על דניס ואמר שאנחנו עוד נחטוף ולכן לקחתי את הנשק וכך גם דניס."

          למטה מדברים אלה מוסיף המשיב מס' 2 ואומר (שורה 19): "ואז מתוך עצבים לקחנו את הנשק".

          שני המשיבים כאחד מסרו בהודעותיהם כי לא התכוונו לפגוע ביאן, ולמעשה מכוונים הם לכך שנטלו את כלי הנשק שלהם לצורך הגנה עצמית. ראשית, אם המשיב מס' 2 נטל את כלי נשקו לצורך הגנתו  העצמית, כי אז כלי נשק זה היה חסר תועלת, משום שהמחסנית הייתה נטולת כדורים. שנית, אם המשיבים חששו שיאן וחבורתו עלולים לתקוף אותם, וזאת לאור התחושות שיאן נטע בהם בשיחות הטלפון, מדוע בכלל הגיעו למקום. שלישית, אם המשיבים חשו מאויימים, כפי שמסר המשיב מס' 1, מדוע זה לא הסתלקו מהמקום מייד כאשר ראו שיאן מגיע למקום בלוויית מספר אנשים, ובמקום זאת החליט המשיב מס' 1 לדרוך את נשקו. נראה, כי המשיבים הכניסו עצמם למצב מסוכן מלכתחילה, ולאור הסכנה אותה צפו, נטלו את כלי נשקם. אין אלה נסיבות בהן אדם יכול לטעון כי פעל להגנתו העצמית, שהרי אחד התנאים להחלת ההגנה העצמית הוא, שאם הייתה לחשוד אפשרות להימלט מהמקום היה עליו להימלט. לא זו בלבד שהכניסה למצב המסוכן נעשתה ביודעין, אלא שהמשיבים סברו כי יצליחו להיחלץ מהמצב המסוכן אם המשיב מס' 1 ישתמש ברובה הטעון והדרוך שהחזיק בידו.

6.       יאן נחקר על השיחה שקיים עם המשיב מס' 1 סמוך לפני שנורה, וכך מסר בהודעתו (הודעה מתאריך 14.3.05, גליון 2 שורה 19):

"איך שאני התקרבתי דניס פתח נצרה בנשקו. אמרתי לדניס שנדבר והוא לקח אותי לסמטה. אמרתי לו: "איפה אתה הולך?" והוא אמר לי: "בוא, בוא, אל תפחד, אני לא אירה בך." דניס עמד מולי, התחלנו לדבר, הוא אמר שהוא רוצה שמות של מאבטחים ושל אלו שנתנו לו מכות ושהם יעמדו מולו. אמרתי לו שזה בלתי אפשרי, אמרתי  לו מי אתה שאני אתן לך את השמות ואז הייתה יריה. דניס התחיל להשתגע ואמר לי לקום ולהפסיק לצעוק ואמר האם אני רוצה לקבל עוד כדור בראש ואני הבנתי שהוא יכול לעשות את זה (אני רוצה לציין שהוא אמר ברוסית קונטרולניי ויסטרל שזה כמו וידוא הריגה). אני ניסיתי עם הרגל הבריאה לבעוט לו בנשק ואז איבדתי הכרה."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ