אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1059/06

החלטה בתיק בש 1059/06

תאריך פרסום : 27/09/2006 | גרסת הדפסה
ב"ש, פ"ח
בית המשפט המחוזי חיפה
1059-06,3003-06
30/01/2006
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. מוחמד (חמודי) בן עבד עויס ת"ז 040903841 יליד 1981
2. ג'לאל בן עבד עויס ת"ז 032645459 יליד 1984

החלטה

כנגד המשיבים, אשר הינם אחים, הוגש כתב אישום, פ.ח. 3003/06, בו הם מואשמים בעבירה של ניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצרם עד תום ההליכים. זו הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, יום לפני האירוע נשוא כתב האישום התפתחה קטטה בין המתלונן למשיבים על רקע סכסוך קודם שהיה קיים ביניהם משום שהמתלונן חשד במשיבים כי גנבו ממנו דברי חשמל. במהלך הקטטה נפצע המשיב 2. למחרת, ביום האירוע, 23.12.05, בשעות הצהריים, המשיבים הגיעו לשוק העירוני בעכו ביחד עם אדם נוסף כשבאמתחתם סכינים, תקפו את המתלונן באמצעות סכינים ודקרו אותו בכוונה לגרום למותו. המתלונן ניסה לברוח מהמקום אך המשיבים רדפו אחריו והמשיב 1 דקר אותו שוב בליבו. המתלונן הובהל במצב קשה לבית החולים ונותח.

המבקשת טוענת כי ישנן ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים, הכוללות את הודעת המתלונן שהוקלטה על ידי חוקר המשטרה, עדויות שמפריכות את האליבי שמסרו המשיבים, שתיקתם של המשיבים אשר מחזקת את הראיות כנגדם וכן סתירות בין גרסאות המשיבים לעניין האירוע עם המתלונן שקדם לאירוע נשוא כתב האישום. כן טוענת המבקשת כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרורם של המשיבים יסכן את בטחון הציבור וזאת לאור העובדה שהמשיבים לא בחלו להשתמש בסכינים כנגד המתלונן באמצע היום בשוק העירוני שהינו הומה אדם. עוד טוענת המבקשת כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט מאחר והמשיבים מתגוררים בשכנות לעדים וישנן ראיות לכך שניסו להשפיע על המתלונן שלא למסור עדות כנגד המשיבים. עוד מציינת המבקשת כי המתלונן ועדים נוספים הביעו חשש רב למסור עדות כנגד המשיבים.

המבקשת מציינת כי למשיבים עבר פלילי עשיר ביותר, בין היתר גם בעבירות אלימות ולשניהם מאסרים על תנאי ברי הפעלה. על כן, טוענת המבקשת כי לאור חומרת העבירה ולאור עברם הפלילי המשמעותי של המשיבים לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירות המשיבים פחותה.

ב"כ המשיבים טוענים כי אין בחומר הראיות משקל  המגלם סיכוי של ממש להרשעתם בדין. עוד טוענים ב"כ המשיבים כי אין כל עדות ישירה הקובעת את מעורבותם של המשיבים במעשה הדקירה של המתלונן. לטענתם, העד שטרית מתאר את הדוקרים, אך התיאורים אינם מתאימים למשיבים. המתלונן סירב למסור מי דקר אותו וביום האירוע אמר מפורשות כי אינו יודע מי דקר אותו ולא ראה את התוקפים כלל. המתלונן טען כי הוא מכיר את המשיב 1 אך הוא אינו הדוקר. ב"כ המשיבים טוענים כי המשטרה הקליטה את המתלונן במטרה להרשעת המשיבים במעשה שהם אינם קשורים אליו ובניסיון להמציא יש מאין. לטענת ב"כ המשיבים, לא נלקחה כל עדות או חקירה ישירה מאמו ואחותו של המתלונן ועל כן המדובר בעדות שמועה. גם דבריו של המתלונן ביום 27.12.06 לא נאמרו במסגרת עדות או חקירה, אלא נכתבו בדו"ח, אשר משקלו נתון בספק. ב"כ המשיבים טוענים כי גם תמלול השיחה שהוקלטה עם המתלונן מעלה תהיות באשר להיותה של השיחה גלויה ללא רמיזות מצד החוקרים והנחיות ברורות מצדם בכדי להפליל את המשיבים.

עוד טוענים ב"כ המשיבים כי תיאור המעשה על ידי המתלונן בתמלול ההקלטה אינו תואם את זירת המעשה בפועל, לא הוברר מי הם ארבעת האנשים שלכאורה היו מעורבים במעשה, אין סימני דם בזירה וכדומה. על כן, טוענים ב"כ המשיבים כי אין בחומר החקירה ראיות לכאורה שיש להן משקל ראוי להחזיק את המשיבים במעצר ולכל הפחות יש בכך כדי לשקול חלופת מעצר.

בכל הנוגע לראיות, סבור אני כי בשלב זה קיימות ראיות לכאורה שיש בהן די כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתם של המשיבים בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום.  להלן אסקור בקצרה את חומר הראיות שהוגש לביהמ"ש.

מחומר הראיות עולה כי המשיבים מכחישים כל קשר לאירוע נשוא כתב האישום ומכחישים כי היו יחד בשוק בשעות הצהריים. המשיב 1 טוען כי הוא והמתלונן חברים, כי ביום האירוע היה בעיר העתיקה עד השעה 12.30, לאחר מכן ביקר חבר בשם סהאר שמוך, הם הלכו לנמל ביחד ומשם המשיך המשיב 1 לביתו, שם סיפרה לו אמו שהמשטרה מחפשת אותו ולכן ברח לאחותו במכר שם שהה עד למחרת בשעה 16.00. המשיב 1 מספר כי בבוקר יום האירוע הבחין שאחיו, המשיב 2, פצוע ושמע ממנו שדקרו אותו. בהודעות נוספות שנגבו מהמשיב 1 סירב המשיב 1 לדבר וטען כי מה שמסר הינו אמת. סהאר שמוך, עד האליבי של המשיב 1, מכחיש שנפגש עמו וטוען כי המשיב 1 שקרן וכי הוא והמשיב 1 אינם חברים כלל. גם המשיב 2 מכחיש את האירוע המיוחס לו וטוען שהיה כל היום בביתו עם אמו ביום האירוע, למעט 20 דקות מהשעה 15.00 בהם שהה אצל השכנים. לדבריו, אינו מכיר את המתלונן והדקירה בישבנו נגרמה לו מנפילה על בקבוק זכוכית יום קודם, משום שהיה שתוי. לטענתו, כלל לא היה עם אחיו בשוק. בהודעה נוספת שנגבתה ממנו בחר לשתוק.

אמם של המשיבים מפריכה את האליבי של המשיב 2 וטוענת שיצאה מהבית בשעה 08.30 כאשר שני המשיבים ישנו וחזרה בשעה 13.00 כאשר המשיבים לא היו בבית. היא מספרת כי המשטרה הגיעה לחפש את המשיבים בביתם, אך הם לא היו בבית, לאחר מכן הגיעו שני המשיבים לבית, היא סיפרה להם שהמשטרה מחפשת אחריהם. המשיב 1 יצא והמשיב 2 נשאר בבית. כן מפריכה היא את האליבי של המשיב 1 כאשר היא מספרת בהודעה נוספת מיום 28.12.05 כי סאהר שמוך לא חבר של הילדים שלה והוא לא מתקרב אליהם. כן מספרת היא באותה הודעה כי היא שמעה שהילדים שלה רבו בשוק עם בחור שנדקר ואשר עובד בשוק. היא מציינת כי כל עכו יודעת על כך וכך נודע לה הדבר. המשיבים לא סיפרו לה על כך.

על פי דו"ח פעולה של המשטרה, ביום האירוע בשעה 14.40 ביקרו שוטרים בבית המשיבים. המשיבים לא היו בבית והאם מסרה לשוטרים כי המשיבים לא בבית מהבוקר. המשיב 2 טען בתגובה לכך כי היה בשכונה ולכן מבחינתו היה בבית.

עד נוסף בשם שטרית, בעל חנות בשוק בעכו, מספר כי ביום האירוע, כאשר סגר את חנותו, ראה שלושה בחורים מדברים, אחד מהם הוציא סכין ופתח אותה, העד פנה אליהם ואמר שזה לא יפה והם אמרו לו לא להתערב. אז הגיעו מולו אדם נוסף שצעק בערבית "הנה הוא", שלושת האנשים והאדם הרביעי החלו לרוץ לתוך השוק. את הדקירות עצמן לא ראה העד. העד תיאור באופן כללי את הבחורים, אך טען כי לא ראה אותם במשך זמן רב. העד מציין בהודעתו כי הוא לא רוצה להתערב וחושש שיפגעו בעסק שלו ובחייו, לכן כשהוא רואה דברים כאלה הוא עוצם עיניים ומתרחק מהמקום.

כאשר נחקר המתלונן לראשונה, כשעתיים לאחר האירוע, טען שאינו יודע מי דקר אותו וכי הוא אינו מסוכסך עם המשיבים. עם זאת, על פי דו"ח תחקור מיום 27.12.05, המתלונן טען שהמשיבים הם אלו שדקרו אותו על רקע חשדו של המתלונן כי המשיבים גנבו ממנו רכוש. המתלונן טען כי הבטיח לדודו שלא לספר מי הם הדוקרים ושמשפחת הדוקרים הגיעה כבר לבית החולים לעשות סולחה. כן ציין המתלונן כי הוא חושש לחייו וחיי אמו. נוכח סירובו של המתלונן למסור את הדברים, הוקלט המתלונן בסתר ובהקלטה סיפר כי ידע על האירוע המקדים של הגניבה, ידע כי אלו המשיבים כי ראה אותם מתצפתים על הבית. כן סיפר על מהלך האירוע וכיצד המשיבים דקרו אותו כאשר אחד מהם דקר אותו מאחור ואחד מלפנים. המתלונן מספר כיצד ברח והמשיבים רדפו אחריו וכיצד נדקר פעמיים על ידי המשיב 2. המתלונן מתאר את הסכינים/הדוקרנים ומספר כי דקר את המשיב 2 עם מברג בישבן. המתלונן חוזר שוב ושוב בהקלטה על טענתו כי אינו רוצה להתלונן כנגד המשיבים וכי הוא חושש מפניהם. המתלונן לא מספר מיהו האדם השלישי שהתלווה למשיבים ביום האירוע.

על פי מזכר מיום 3.1.06 שתיים מאחיותיו ואמו של המתלונן סיפרו לשוטר כי המתלונן סיפר להם בבית החולים שהמשיבים הם שדקרו אותו, אך הוא אינו מתלונן כי הוא חושש לחייו וכי דודו של המתלונן מעוניין שיעשו סולחה.

הסתירות הרבות בין עדויותיהם של המשיבים ובין עדויותיהם לעדויות האנשים שלטענתם שימשו להם כאליבי מחזקות ראיות המבקשת לעניין האירועים נשוא כתב האישום. גם שתיקתם של המשיבים בחקירה, לאחר שמסרו את גרסתם הראשונית, משמשת כחיזוק לראיות המבקשת. כן ניתן להסיק מדבריו של המתלונן ושל בני משפחתו, אשר תועדו במזכרי החוקרים, כי קיים חשש מצדו של המתלונן לספר לחוקרים מי הם דוקריו. לשם כך נאלצו החוקרים להשתמש ב"תרגילי חקירה", על מנת לדלות מידע מהמתלונן. הדבר מצביע על חששו של המתלונן מדוקריו. טענתו של המתלונן ביום האירוע כי לא ראה את דוקריו אינה מתיישבת עם העובדה שהמתלונן נדקר גם מלפנים וכי האירוע אירע באמצע היום בשוק העירוני ולכן גרסתו כי אינו יודע מי דקר אותו איננה סבירה כלל ומצביעה על חשש מצד המתלונן להצביע על דוקריו. כפי שפורט לעיל, המתלונן טען כי המשיבים הם אלו שתקפו אותו ודקרוהו, אך זאת רק במסגרת הקלטה סמויה שנערכה, כאשר המתלונן אינו יודע כי דבריו הוקלטו ולא במסגרת גביית עדות כנהוג.

אינני מתעלם מהבעייתיות הנובעת מדבריו של המתלונן וסירובו להעיד בעניין זהות תוקפיו. סירובו של המתלונן למסור גרסה בוודאי יקשה על ניהול ההוכחות והוכחת האשמה. עם זאת אין בו, לכשעצמו, כדי להשמיט את הבסיס תחת חומר הראיות. מאידך - יש בו כדי ללמד על מסוכנות המשיבים והסיכוי המוחשי ששחרורם ישפיע על עדים. בכל מקרה ובשלב זה אין בית המשפט קובע "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה.

ראה:

בש"פ 8087/95 זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 ;

בש"פ 1915/95 חליל אבו עיסא נ. מדינת ישראל, תק-על 95(2), 221 ;

בש"פ 7159/04 אבו ג'ילדן נ. מדינת ישראל ,תק-על 2004(3), 1767 ;

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ