אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 1045/06

החלטה בתיק בש 1045/06

תאריך פרסום : 18/10/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי נצרת
1045-06
30/01/2006
בפני השופט:
1. כב' הנשיא מנחם בן דוד - אב"ד
2. כב' סגן הנשיא חיים גלפז
3. כב' סגן הנשיא נסים ממן


- נגד -
התובע:
יהודה אוחיון
עו"ד מ' גלעד
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד ש' לוין
החלטה

[בעניין הסרת חסיון]

            1.  העותר עומד לדין בפנינו בעבירה של רצח של שלושה בני אדם ועוד עבירות שבוצעו על פי הנטען בכתב האישום, ביום 23.9.01 לפנות בוקר בחוף שלדג בכנרת. אין חולק כי ביום 7.10.01  לאחר הרצח, נסע העותר לתאילנד בדרכון מזויף ושהה שם כ- 9 חודשים. במהלך תקופה זו הצליחה המשטרה לחלץ דגימות DNA מתוך כובע גרב מאולתר שנמצא סמוך לזירת הרצח, והיא ביקשה לדעת האם הדגימות הללו שייכות לעותר, ששמו עלה במהלך החקירה.

            בחודש ספטמבר 2002 זומן העותר למשטרה באמתלה להזהירו מפני רוצח שכיר שהגיע לעיר טבריה במטרה לרצוח את העותר. בזמן ששהה העותר בתחנת המשטרה לצורך אזהרה זו, נלקחו ממנו דגימות DNA, ולאחר שהושוו עם הדגימות שנמצאו על גבי הכובע המאולתר, נעצר העותר והועמד לדין.

            החשש מפני רוצח שכיר, המבקש כביכול לרצוח את העותר, לא היה אמיתי, אם כי לא קלוט מהאוויר לגמרי. הוא הושתת על פרשה אחרת שהעותר היה מעורב בה בחודש יוני 2001, כשלושה חודשים לפני הרצח המשולש בחוף שלדג. בפרשה זו נעשה בטבריה ניסיון לרצוח אדם בשם אבי גליקרוב. החשד נפל על העותר והוא זומן לחקירה ואף נעצר למשך למעלה מ - 30 יום. הוא שוחרר בסופו של דבר מאחר והראיות שבידי המשטרה לא הספיקו להעמידו לדין על ניסיון הרצח. למרות שהעותר שוחרר ממעצר ולא הועמד לדין, השמעת אזהרה מעין זו מפי המשטרה נפלה על אזניים קשובות ועובדה היא שהעותר סר למשטרה והתייחס לאזהרה ברצינות. זוהי נקודת השקה אחת בין פרשת נסיון הרצח של גליקרוב ופרשת הרצח המשולש.

נשוא החלטה זו הוא חומר החקירה הנוגע לפרשת ניסיון הרצח של גליקרוב. מסקירת העובדות הקצרה שלעיל, עולה כי לכאורה יש קשר בין פרשייה זו לבין שלושת האישומים בדבר הרצח בחוף שלדג. נקודה אחת פורטה לעיל, ועוד ארבע נקודות תפורטנה בהמשך. בעתירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982, שהגיש ב"כ העותר ואשר נדונה בפני השופט כהן מבית משפט זה, נקבע כי עקרונית החומר הנמצא בידי המשטרה והנוגע לפרשת גליקרוב הוא "חומר חקירה" כמובנו בסעיף 74 לחוק הנ"ל לצורך כתב האישום שבפנינו. השופט כהן קבע כך לגבי 153 מסמכים מתוך התיק הנ"ל ומשמעות ההחלטה היתה שעל המשיבה למסור את המסמכים הללו לעיונו של הסניגור.

            כנגד החלטת השופט כהן הגישה המשיבה ערר לבית המשפט העליון. היא טענה כי שום מסמך מתוך תיק החקירה בפרשת גליקרוב אינו מהווה חומר חקירה לעניין הרצח המשולש.  בית המשפט העליון [מפי השופט רובינשטיין], קיבל חלקית את הערר וקבע כי 53 מסמכים [מתוך 153 המסמכים] הם חומר חקירה שיש להעבירו לסניגור. משכך - יזמה המשיבה פנייה אל השר לביטחון פנים על מנת שיעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971 [להלן - פקודת הראיות] ויורה על החסייתם של 37 מתוך 53 מסמכים שבית המשפט העליון הורה למוסרם לסניגור. יתר 16 המסמכים נמסרו לסניגוריה בידי התביעה ואין גביהם מחלוקת. ביום 29.6.05 חתם השר על תעודת חסיון כזו. בנימוקי התעודה נאמר כי גילוי תוכנם המלא של 37 המסמכים שפורטו בתעודה או מסירתם יש בהם כדי לפגוע בעניין ציבורי חשוב באשר הם עלולים לסכן שלומם של בני אדם, לפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה ולסכל פעולות חקירה עתידיות. כנגד התעודה הגיש הסניגור ביום 5.1.06 את העתירה שבפנינו.

            2.  גדר שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לדון בעתירה להסרת חיסיון נקבע בסעיף 45 לפקודת הראיות האומר שאין למסור ואין לקבל ראייה חסויה "אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר על פי עתירת בעל דין העותר גילוי הראייה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מהעניין שיש לא לגלותה". בבקשה טוען הסניגור כי אין בידיו ולו תמצית של 37 המסמכים החסויים והוא בבחינת מגשש באפילה, אך לאור העובדה כי משפטו של העותר מצוי בשלב מתקדם יותר לאחר שנסתיימה למעשה חקירתו הנגדית ובית המשפט כבר נחשף למלוא חומר הראיות שבתיק, לרבות גרסת העותר, נותן העותר את מלוא אמונו בבית המשפט אשר יבחן את החומר החוסה בצילה של תעודת החיסיון ואת מידת חיוניותו להגנתו של העותר.

            בטיעון בעל פה הוסיף הסניגור, עו"ד זמר, כי לגבי חלק מהמסמכים החסויים אין הוא יודע אפילו באיזה עד מדובר והוא חושש שמא יש ביניהם מסמכים שמקורם בעותר עצמו כגון אמרותיו, דוחות תשאול שלו וכו'. מצב כזה, לדעת הסניגור, אין לקבלו והוא פוגע בהגנת העותר. מבין שלוש העילות שפורטו בתעודת החיסיון, סבור הסניגור כי העילה הרלוונטית היחידה היא מניעת סיכול פעולות חקירה עתידיות. שאר העילות אינן רלוונטיות הן משום שהחקירה כבר הסתיימה והן משום שאנשים כגון מודיעים, מדובבים וכו', שמם יישאר חסוי בכל מקרה.  העילה השלישית - שמירה על ביטחונם של בני אדם, גם היא אינה מתקיימת שהרי הנפגע - אבי גליקרוב בוודאי שאינו פוחד מהעותר ויתר האנשים המעורבים בפרשה נמצאים בקשר זה או אחר עם העותר.

            התובעת עו"ד לוין טוענת כי כל החומר הרלוונטי, לדעתה, הועבר ביוזמתה לסניגור. מה שנותר חסוי הם מסמכים הנוגעים לעצם חקירת ניסיון הרצח של גליקרוב שהוא, לכשעצמו, איננו נוגע לפרשת הרצח בחוף שלדג. באשר לעילת החיסיון טוענת התובעת כי מדובר בחקירה שלא הסתיימה ולכן פריסת כל החומר בפני העותר תנחית מכה אנושה על החקירה ותסכל אותה. לטענתה התיק נסגר "זמנית" רק משום שהיה צורך לקבל החלטה בעניין זה, כשעמדו לשחרר את העותר ממעצר, אך לדידה התיק הוא תיק "חי". באשר לנוסח תעודת החיסיון המדבר על חשיפת "תוכנו המלא" של חומר החקירה ולא על חשיפה חלקית, טוענת התובעת כי יתכן שמדובר בניסוח לא מוצלח, אולם אין ספק כי כוונת השר היתה להחסות את תוכנם המלא של כל המסמכים.

            3.  בבואנו לדון בעתירה זו, אנו יוצאים מתוך הנחה שכל הראיות הכלולות בתעודת החיסיון הן חומר חקירה, שהרי כך קבע בית המשפט העליון. אך עצם העובדה שבית המשפט העליון קבע כך, אינה הופכת אותן רלוונטיות למשפט הרצח המשולש. מבחן הרלוונטיות של ראיה פלונית נקבע בסעיף 1 לפקודת הראיות הקובע כי "מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לעניין..". הוראה זו חלה בין אם מדובר בחומר חקירה ובין אם לאו. משמע: העובדה שמדובר ב"חומר חקירה" אינה מעלה ואינה מורידה לעניין ההחלטה בעתירה זו. העובדה שהראייה היא רלוונטית היא תנאי הכרחי אך לא מספיק. כשמדובר בהסרת חסיון המבחן מצומצם עוד יותר: על בית המשפט לבדוק אם הצורך לגלות את הראיה [הרלוונטית] לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שלא לגלותה.

הזכרנו לעיל נקודת השקה אחת בין פרשיית ניסיון הרצח של גליקרוב לבין הרצח המשולש המיוחס לעותר. גביה אין בידי המשיבה שום חומר שלא הועבר להגנה כך שהיא למעשה אינה רלוונטית להחלטה זו. אולם יש עוד נקודות בהן הקשר בין הפרשיות בא לידי ביטוי. כמי ששמעו את כל ראיות התביעה ואת חקירתו הנגדית של העותר, אנו יכולים לומר כי הקשר רלוונטי בנקודות הבאות:

א.  האם לאחר שניסו לרצוח  את אבי גליקרוב נסע העותר לחו"ל;

ב.  כמה פעמים נסע העותר לחו"ל לאחר ניסיון רצח אבי גליקרוב, מתי ובאילו נסיבות;

ג.  האם לאחר שנעשה באבי גליקרוב ניסיון לרצחו, התנהג העותר כאדם הנתון בפחד, הרבה להסתתר וכו';

ד.  האם נסיעתו של העותר לחו"ל ביום 7.10.01 בדרכון מזוייף, היתה המשך של ניסיון ההימלטות והסתתרות מאיומיה של משפחת גליקרוב או נבעה ממעורבותו ברצח המשולש בחוף שלדג נשוא כתב אישום זה.

            4.  בהחלטת בית המשפט העליון לא נקבע במדויק   מדוע  החומר הנוגע לעצם ניסיון הרצח רלוונטי למשפט הרצח המשולש. נזכיר כי בית המשפט העליון בחן את השאלה בטרם הוצאה תעודת החיסיון כך שאין לראות את החלטתו כמיועדת להשפיע על שיקולינו בעתירה להסרת חיסיון. מכל מקום, לדעתנו, העובדות הנוגעות למעשה עצמו אינן נוגעות ליריעת המחלוקת בפרשת הרצח בפנינו, וחשיפתן לא תסייע כהוא זה בהגנתו של העותר, אלא  אדרבא עלולה אך לסכן את האינטרס הציבורי שלא לצורך. השאלה מי מהצדדים עורר לראשונה את הקשר בין פרשת גליקרוב לבין שלושת מעשי הרצח המיוחסים לעותר אינה מכריעה, אולם יש בה כדי לסייע לבית המשפט לגבש את דעתו בשאלה האם החומר המבוקש נחוץ להגנת העותר.  אך אנו רואים לנכון להעיר כי טענת המשיבה כי מלכתחילה לא היתה חייבת לגלות את החומר שבידיה מתוך פרשת גליקרוב משום שהוא בבחינת עדות הזמה, נדונה בבית משפט העליון ונדחתה, למעשה.  השופט רובינשטיין קבע כי העותר איננו דורש כי בחומר שמבקשת התביעה לחוקרו לגביו לא ייעשה שימוש בנימוק שהיה זה חומר חקירה מלכתחילה   ולא נמסר,  אלא מבוקשו הוא כי אם רוצים לעשות בו שימוש מן הדין שיימסר לידיו מראש. לדעתנו, בין אם אלה ראיות הזמה ובין אם לאו, אין זה ראוי שבידי המשיבה יהיה חומר שלא הועמד לרשות הסניגור [בהיותו תיק חקירה שטרם הוגש בגינה כתב אישום], אך היא תעשה בו שימוש בעת חקירתו הנגדית של העותר, ובד בבד תתנגד שהסניגור יעיין ביתר החומר שבאותו תיק חקירה בנימוק שתיק החקירה כולו אינו בשל עדיין להיחשף. השארת שיקול הדעת הבלעדי בידי המשיבה מה ייחשף לסניגור ומה לא, בה בשעה שהיא עצמה עושה שימוש בלתי מוגבל בחומר החקירה אינו מצב ראוי. לדעתנו, טוב היה לו העמידה המשיבה מלכתחילה את כל התיק לעיון הסניגור בטרם עשתה במידע שבו שימוש כלשהו. אך זה לא מה שארע, ועתה יש בפנינו תעודת חיסיון האוסרת עיון בחומר.

            5.  הבסיס להחסיית ראיות הוא סעיף 45 לפקודת הראיות הקובע כי:

"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בעניין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה."

               בעתירה לגילוי ראיה נלחמים שני אינטרסים על הבכורה: האינטרס הציבורי מול קיום משפט הוגן. על מלאכת ההכרעה בדבר חיוניותה של העדות החסויה להגנת הנאשם אומר בית המשפט העליון בע"פ 621/01  מדינת ישראל נגד חמדאן דרוויש   פ"ד נה(2), 823 בעמ' 827-828:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ