אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 10058/07

החלטה בתיק בש 10058/07

תאריך פרסום : 06/12/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי ירושלים
10058-07
05/10/2007
בפני השופט:
יהונתן עדיאל

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד המי יניב
הנתבע:
אהוד לוי
עו"ד אריאל הרמן
החלטה

1.      בפני ערר של המדינה על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת מ' אביב) שבה נדחתה בקשת המדינה לעיין מחדש בהחלטה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר ולהורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים.

2.      נגד המשיב הוגש בבית משפט השלום בירושלים ביום 8.7.07 כתב אישום (ת"פ 3420/07) בו הוא מואשם כי בשני מועדים שונים, בימים 27.6.07 ו - 5.7.07, הטריד את המתלוננת, עמה היה לו קשר רומנטי, עשרות פעמים ובמיוחד בין השעות 01:00 עד 04:00, וזאת בתגובה להחלטת המתלוננת להפסיק את הקשר ביניהם.

3.      תיק פללי 2802/07: עוד קודם לכן, ביום 16.5.07 הוגש נגד המשיב כתב אישום אחר (ת"פ 2802/07) שייחס לו סדרת עבירות של הטרדה ושל הפרת הוראה חוקית אשר ביצע נגד אותה מתלוננת. בד בבד עם הגשת כתב האישום בתיק זה (2802/07( הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים. ביום 18.5.07 החליט בית משפט השלום (כב' השופטת מאק-קלמנוביץ) לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו תוך הטלת איסור על יצירת כל קשר עם המתלוננת. 10 ימים אחר כך הוגשה על ידי המדינה בקשה לעיון חוזר בהחלטה לאחר שהמשיב הפר את תנאי השחרור ושב להטריד את המתלוננת. ביום 3.6.07 הוגש בפני בית משפט השלום תסקיר מעצר ממנו עולה ששירות המבחן התרשם מרמת סיכון גבוהה הכרוכה בשחרורו של המשיב ועל כן נמנע מבדיקת חלופת מעצר. ביום 6.7.07 הורה בית משפט השלום להותיר את המשיב במעצר עד למתן החלטה אחרת. בו ביום הודה המשיב בכתב האישום שהוגש נגדו באותו תיק. במסגרת תיק זה הוכנה גם חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של המשיב, בה נקבע כי הוא כשיר לעמוד לדין. עוד נקבע בחוות דעת זו כי למשיב הפרעת אישיות גבולית ואולי גם הפרעה אפקטיבית דו קוטבית, הוא ביצע ניסיונות אובדניים בעבר, אך לא היו בעברו אירועי אלימות מילולית או פיזית כלשהם. ביום 6.6.07 נדון המשיב למאסר בפועל של 18 ימים החופף את ימי מעצרו, למאסר על תנאי של 30 יום וכן הוצא נגדו צו למניעת הטרדה מאיימת האוסר עליו להטריד את המתלוננת בכל דרך, לבלוש אחריה ולהתחקות אחר מעשיה או ליצור איתה כל קשר בכל דרך למשך שנה מיום גזר הדין.

4.      בנוסף על ההליכים בת"פ 2082/07 ובתיק הנוכחי, תלויים ועומדים נגד המשיב 5 כתבי אישום נפרדים, שהוגשו נגדו בבית משפט השלום בטבריה, והמייחסים לו סדרת עבירות של הטרדת תושבת קיבוץ גלבוע, אשר קיימה עמו בעבר קשר רומנטי, וזאת על אף צווים מפורשים שהוצאו מאת בית משפט מוסמך שאסרו עליו ליצור כל קשר עמה. בהחלטה בב"ש 5601/07 צוין שככל הנראה המשיב אינו כופר בעובדות שבבסיס כתבי אישום אלה.

5.      לא חלפו שלושה שבועות מיום מתן גזר הדין והצו למניעת הטרדה ואיומים בת"פ 2082/07 הנ"ל והמשיב שב להטריד את המתלוננת תוך שהוא מפר צו שיפוטי מפורש. בגין כך הוגש נגדו כתב האישום הנוכחי (ת"פ 3420/07) וכן הוגשה נגדו בקשה למעצר עד לתום ההליכים. בית המשפט קמא (מפי כב' השופט וינוגרד) קבע שאין ספק כי התנהגותו של המשיב פגעה באופן קשה ביותר בתחושת הביטחון האישית של המתלוננת ועל כן יש מקום, לכאורה, לעצור אותו עד לתום ההליכים. עם זאת, נקבע בהחלטה כי לנוכח רמת המסוכנות הנמוכה המשתקפת מחוות הדעת הפסיכיאטרית ולנוכח חלופת המעצר שהוצעה על ידי המשיב, כמו גם לנוכח טיב ההתנהגות שיוחסה לו (הגעה לבית המתלוננת ושיחות טלפון חוזרות ונשנות), "ניתן לאפשר, ולו כ'הזדמנות אחרונה', את שחרורו מהמעצר בחלופה שתמנע ככל האפשר כל הטרדה שהיא". בית המשפט הבהיר בהחלטה זו, "כי כל הפרה, ולו הפרה שולית ביותר של תנאי המעצר, תגרור את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו". לפיכך הורה בית משפט השלום שהמשיב ישוחרר מן המעצר בתנאים, ביניהם: מעצר בית מלא בבית הוריו בישוב פסגות, תחת השגחה של אביו או של אמו או של אחיו התאום משך 24 שעות ביממה, כשאלה ישגיחו על המשיב, ימנעו ממנו כל יציאה מהבית וכל גישה למכשיר טלפון או פלאפון וגלישה באינטרנט; חתימה על התחייבות עצמית בסכום של 5,000 ש"ח, של המשיב ושל הערבים.

6.      המדינה הגישה ערר על ההחלטה האחרונה, אך בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' פרקש) דחה את הערר (ביום 10.7.07). בהחלטה נקבע כי המתלוננת אמנם זכאית לשקט ולשלווה מבלי שתמשיך להיות מוטרדת חזור והטרד על ידי המשיב. יחד עם זאת, נקבע כי דומה שעל אף העובדה שבעבר המשיב הפר את תנאי השחרור שנקבעו, לאור שינויים עובדתיים שחלו בינתיים (המתבטאים בכך שקו הטלפון בבית הוריו של המשיב שם הוא אמור לשהות מכוון לקבלת שיחות נכנסות בלבד ואין ברשות המשיב מכשיר טלפון אחר; מקום מגוריה של המתלוננת ומספר הטלפון שלה אינם ידועים בשלב זה למשיב (מפני שזו עברה בשל פחדה מהמשיב למקום מגורים ביישוב אחר) ויש לקוות כי יקשה עליו, להשיג פרטים אלה), יש מקום לאמץ את מסקנתו של בית המשפט קמא וליתן למשיב "הזדמנות אחרונה". בית המשפט המחוזי הדגיש בהחלטתו את שנאמר בהחלטת בית המשפט קמא, "כי כל הפרה מצד המשיב ולו הפרה שולית ביותר של תנאי המעצר תגרור את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו", וציין כי "יש לקוות כי המשיב לא יפר את התנאים שנקבעו. ואולם, אם חלילה יפר אותם, ולו בצורה הקלה ביותר, ידווח על כך לבית המשפט, ובית המשפט ינהג כהבטחתו כאמור לעיל".  

7.      בינתיים המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירה המיוחסת לו בתיק זה (ת"פ 3420/07) והתיק נקבע על ידי בית משפט השלום ליום 13.1.08 לטיעונים לעונש ולמתן גזר דין.

8.      ביום 9.7.07 סמוך לשעה 03:50 לפנות בוקר, אותר המשיב על ידי שוטרים כשהוא משוטט ברח' פייר קניג בירושלים בניגוד לתנאי השחרור אשר הורו על מעצר בית מלא בבית הוריו בפסגות. בחקירתו מסר המשיב כי הוא גם שהה משך כשבוע בנווה אילן לבדו, שם הוא עבד כעוזר טבח. על רקע זה הגישה המדינה בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטה על שחרורו של המשיב וביקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים. המדינה כרכה באותה בקשה גם בקשה לחילוט הערבויות שניתנו על פי ההחלטה הקודמת להבטחת תנאי השחרור של המשיב.

9.      בית משפט השלום (כב' השופטת מ' אביב) דחה גם בקשה אחרונה זו של המדינה. בהחלטה מיום 3.10.07 נקבע, כי דומה שההיסטוריה של ההפרות החוזרות ונשנות של תנאי השחרור על ידי המשיב אכן מחייבות להיעתר לבקשתה של המדינה ולהורות על מעצרו המיידי של המשיב. בית המשפט קמא הזכיר בהחלטתו גם את ההחלטה הקודמת של השופט וינוגרד, אשר ציין כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר כ'הזדמנות אחרונה', ואת החלטת של השופט פרקש בערר, כי ראוי שבמקרה של הפרה ינהג בית המשפט כאמור בהחלטתו של השופט וינוגרד. יחד עם זאת ציין בית המשפט קמא בהחלטתו, כי דעתו "אינה נוחה מכך" ולאור העובדה שבהפרות האחרונות מדובר בהפרות של תנאי השחרור "בלבד" והמשיב לא חזר והטריד את המתלוננת, "ראוי לבחור בדרך המקילה עם המשיב ולא בדרך המכבידה איתו". בית המשפט קמא הוסיף, כי סיפורו של המשיב נגע ללבו ו"כי המשיב זקוק לעזרה יותר מאשר לשוט של הדין". לאור כל אלה, חזר בית המשפט קמא על החלטתו של כב' השופט וינוגרד והורה על שחרור של המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו בישוב פסגות, תוך שהבהיר "כי אם יחזור המשיב ויפר את תנאי השחרור גם אם לא תהיה בכך הטרדה למתלוננת ימצה המשיב את כל חסדיו של בית המשפט". 

10.  הערר הנוכחי של המדינה נסב על ההחלטה האחרונה של בית המשפט קמא (מיום 3.10.07). לטענת המדינה, לאור השתלשלות הדברים עד כה, הפרותיו החוזרות ונשנות של המשיב את החלטות בית המשפט, העובדה שהמשיב חזר והטריד את המתלוננת ימים מספר לאחר שהורשע בדינו בת"פ 2802/07, כמו גם בהתחשב בכך שתלויים ועומדים נגדו 5 תיקים נוספים בעבירות דומות וכן תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה אם יורשע בתיק זה, היה על בית המשפט קמא לקבל את הבקשה לעיון חוזר ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים. ב"כ המדינה מוסיף, שמדובר באדם עם נטיות אובדניות שאין לו מה להפסיד ולפיכך רמת המסוכנות של המשיב גבוהה וכי הוכח שהחלופה שנקבעה על ידי בית המשפט קמא אינה יכולה לאיין מסוכנות זו.

11.  ב"כ המשיב טוען, מנגד, שההלכה היא שהפרת תנאי השחרור כשלעצמה, אין בה כדי להביא באופן אוטומאטי לביטול השחרור בערבות וההחלטה בעניין זה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, שצריך לבחון אם כלל הנסיבות מצדיקות את המעצר. בהקשר זה מדגיש ב"כ המשיב את העובדה שהמשיב לא חזר להטריד את המתלוננת מאז חודש יולי 2007, מה שמצביע לטענתו על כך שפרשה זו היא כיום, מבחינת המשיב, נחלת העבר ואין חשש כי יחזור ויטריד את המתלוננת. הוא מציין, כמו כן, שהמסוכנות הכרוכה בשחרורו של המשיב נמוכה, משום שזה אף פעם לא איים על המתלוננת ולא נקט נגדה במעשי אלימות, וההטרדות נבעו רק מכך שהתקשה לקבל את הפרידה. גם העבירות הקודמות שיוחסו למשיב נסבו כולן על הטרדות שלא היה בהן איום או אלימות. אשר להפרה הנוכחית של תנאי השחרור, טוען ב"כ המשיב, מקורה של זו בכך שהמשיב התקשה לשהות במעצר בית משך 4 חודשים תמימים בלא להיפגש עם ידידתו (הנוכחית), ולא מרצון לשוב ולהטריד את המתלוננת. בהתייחס להפרה הנוספת של תנאי השחרור עקב שהייתו של המשיב משך שבוע בנווה אילן, טוען ב"כ המשיב כי מקורה של זו באי הבנה משום שהמשיב הבין מאביו שיש לו אישור לכך והאב הבין זאת על יסוד דברים ששמע מהמשטרה. ב"כ המשיב מוסיף, שההחלטות הקודמות מהן עולה שאם המשיב יפר את תנאי השחרור פעם נוספת דינו להיעצר, אינן מחייבות את בית המשפט בהליך הנוכחי.  לשאלתי לאפשרות קיומה של חלופת מעצר אחרת, הסביר ב"כ המשיב כי למרשו אין אפשרות להציע חלופה אחרת. לטענתו, מאחר והערבים לא הוזמנו לדיון בפני בית המשפט קמא, למרות שהבקשה כללה גם חילוט הערבויות, ייתכן וחלופת המעצר הנוכחית היא עדיין חלופה ראויה.  

12.  מקובלת עלי טענתו של ב"כ המשיב, שלא כל הפרה של תנאי השחרור מחייבת את ביטול השחרור ואת מעצרו של הנאשם ועל בית המשפט לשקול את כלל נסיבות העבירה, נסיבותיו של העבריין וטיבה של ההפרה (בש"פ 1280/98 ויניצקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עם זאת, הכלל הוא כי "כשמפר נאשם משוחרר בערבות את תנאי שחרורו בערבות בצורה ברורה ובוטה ומועל באמון הניתן בו, יש לעשות שימוש בסמכות המוקנית לבית המשפט בסעיף 48 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 ולהורות על מעצרו, שהרי בהפרת תנאי מתנאים אלה הראה הנאשם על עצמו שאין לבטוח בו שיקיים את תנאי שחרורו בערבות" (בש"פ 666/97 מדינת ישראל נ' דוד גוהרי ואח' (לא פורסם); בש"פ 1280/98 לעיל)). האם במקרה שלפנינו היה מקום, חרף הפרת תנאי השחרור ולמרות שבהחלטות הקודמות של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי ניתנה למשיב 'הזדמנות אחרונה' ונקבע שהפרת תנאי מתנאי השחרור תביא למעצרו, להותיר על כנה את ההחלטה על שחרור של המשיב בתנאים? 

13.  השיקול העיקרי שהביא את בית המשפט קמא לדחות את בקשת המדינה היה שהפעם דובר בהפרות של תנאי השחרור "בלבד" והמשיב לא חזר והטריד את המתלוננת. אולם, לא ניתן לנתק בין החשש להטרדה חוזרת של המתלוננת לבין שהייתו של המשיב במעצר בית מלא. שכן נקודת המוצא לעניין זה היא ששחרורו של המשיב מהמעצר כרוך בסיכון ממשי שיחזור ויטריד את המתלוננת. זו הייתה ההנחה שעמדה ביסוד ההחלטות הקודמות ושעל יסודה נקבע שהמשיב ישוחרר לחלופת של מעצר בית מלא בבית הוריו, שם אין לו אפשרות ליצירת קשר טלפוני. גם ב"כ המשיב אינו מבקש לבטל את ההחלטה לפיה השחרור מותנה בהיותו של המשיב נתון במעצר בית מלא בבית הוריו. ככל שמטיעונו של ב"כ המשיב עולה כי מאחר והמשיב לא שב והטריד את המתלוננת מאז חודש יולי, פגה או פחתה המסוכנות הכרוכה בשחרורו, טענה זו אינה מקובלת עלי. לאור ההיסטוריה של המשיב, בהתחשב בהרשעתו בת"פ 208/07 בעבירה דומה, לאור העובדה שהמשיב שב והטריד את המתלוננת 3 שבועות בלבד לאחר מתן גזר הדין באותו תיק כשתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה אם יורשע בעבירה זו, לאור כתבי האישום הנוספים בעבירות דומות העומדים ותלויים נגד המשיב ובהתחשב בכך שהמשיב הפר את תנאי השחרור למרות שהובהר לו בהחלטות שהורו על שחרורו כי ניתנת לו 'הזדמנות אחרונה' שלא להיעצר וכי אם יפר את תנאי השחרור ייעצר עד תום ההליכים, לא שוכנעתי בשלב זה שמסוכנותו של המשיב בעניין זה פגה או פחתה.    

14.  מכאן, שהשחרור לחלופת מעצר יכול שיעמוד על כנו רק על יסוד ההנחה שהחלופה של מעצר בית בבית הוריו של המשיב היא חלופה יעילה שיש בה כדי לאיין את החשש להטרדות חוזרות ונשנות של המתלוננת. ב"כ המשיב טען, במענה לשאלתי בדבר האפשרות להמיר את חלופת המעצר הקיימת בחלופה אחרת, שהואיל וקיימת שאלה בדבר הבנתו של המשיב את תנאי השחרור ומשהערבים לא הוזמנו לבית המשפט ולא נחקרו, ייתכן שחלופת המעצר שנקבעה היא עדיין חלופה ראויה. אולם, בעקבות ההפרה של תנאי השחרור על ידי המשיב ספק בעיני אם הנחה זו יכולה עוד לעמוד.  עם זאת, משבית המשפט קמא לא בחן עניין זה, אני מוכן לאפשר למשיב להבהיר עניין זה בפני בית המשפט קמא.

15.  לפיכך אני מקבל את ערר המדינה באופן חלקי ומורה על החזרת הדיון בבקשת העיון החוזר של המדינה לבית המשפט קמא, כדי שיבחן את השאלה האם חלופת המעצר בבית הוריו של המשיב הינה, גם כיום וחרף הפרתה על ידי המשיב, חלופה הולמת, וזאת לאחר שהערבים יתייצבו בפני בית המשפט ויסבירו כיצד התאפשרה יציאתו של המשיב את בית הוריו משך תקופה של כשבוע. במסגרת זו הם יוכלו להתייחס גם להסברים שנתן ב"כ המשיב בפני על אי ההבנה שנפלה לדבריו לגבי תוכנו של הצו. בכל מקרה, גם אם בית המשפט קמא יהא סבור שניתן להותיר את חלופת המעצר הנוכחית על כנה, יהא עליו לשקול את האפשרות להכביד בתנאי השחרור ולהדק את הפיקוח עליה, בדרך של חילוט הערבויות הקיימות, הפקדה כספית להבטחת תנאי השחרור, התייצבות בתחנת משטרה קרובה או בכל דרך אחרת. לצורך בחינה חוזרת של בקשת המדינה, על בית המשפט קמא להורות גם על הזמנת תסקיר מעצר מעודכן, בו תבחן הן מסוכנתו של המשיב והן התאמתה של חלופת המעצר. בהחלטות הקודמות אמנם נקבע שאין בכך צורך, אך החלטות אלה ניתנו כחודש ימים בלבד לאחר מתן התסקיר הקודם. בינתיים חלפו מספר חודשים נוספים, והמשיב, מחד, לא חזר ככל הידוע להטריד את המתלוננת, אך מאידך הוא הפר פעם נוספת את תנאי השחרור. בהקשר זה אציין שבתסקיר הקודם צוין שהמסוכנות הנשקפת מהמשיב היא גבוהה, אך לא הובהר אם מדובר במסוכנות הכרוכה בהישנות ההטרדות או במסוכנות גבוהה יותר הנושאת בחובה, כפי שטוענת המדינה, פוטנציאל הסלמה והעלולה לגלוש גם לאלימות מילולית או פיזית.

אני מורה על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה חדשה על ידי בית משפט השלום.

אני רואה להסב את שימת ליבם של המופקדים על בית המעצר למצבו הנפשי המיוחד של המשיב ולהשלכותיו האפשריות על הטיפול הרפואי הנדרש ותנאי החזקתו.

ניתנה היום, כ"ג בתשרי, תשס"ח (5 באוקטובר 2007), במעמד המשיב וב"כ הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ