אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 8935/06

החלטה בתיק בשא 8935/06

תאריך פרסום : 23/07/2007 | גרסת הדפסה
בש"א
בית המשפט המחוזי חיפה
8935-06
11/07/2006
בפני השופט:
רון סוקול

- נגד -
התובע:
שפרה כהנוף
עו"ד אלי מויאל
הנתבע:
פקיד שומה חיפה
עו"ד פרקליטות מחוז חיפה
החלטה

1.         בפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על-פי סעיף 153 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), בנוגע לשנת המס 1993.

2.         ביום 16.3.1997 הגישה המבקשת דוח על הכנסותיה לשנת המס של 1993. יצוין כי הדוח הוגש באיחור של כ-3 שנים. באותו מועד הוגשו על ידה גם הדוחות לשנים 1994, 1995 ו-1996.

            בחודש אוקטובר 1993 הוציא המשיב למבקשת שומה בצו על-פי סמכותו בסעיף 152(ב) לפקודה. חשוב לציין כי השומה הוצאה לאחר שלא הושג הסדר עם המבקשת, והואיל והמבקשת לא המציאה ספרי חשבונות שנדרשה להציגם. בפירוט הנימוקים לשומה מתייחס פקיד השומה  גם לשנים 1995 ו-1996.

3.         בחודש דצמבר 1999 הגישה המבקשת ערעור על שומות המס שהוצאו לה לשנים 1995 ו-1996. עוד קודם לכן, בחודש יולי 1999, הגישה ערעור על שומת המס שהוצאה לה לשנת 1994, אך על שומת המס לשנת 1993 לא הגישה המבקשת כל ערעור.

4.         המבקשת טוענת בבקשתה כי במועד קבלת השומה הייתה מיוצגת על-ידי עוה"ד רפי כהן. לטענתה (סעיף 7 לבקשה), סברה כי עוה"ד כהן הגיש ערעור לגבי השומה לשנת 1993, ולא ידעה כי לגבי שנת מס זו לא הוגש הערעור. המבקשת מבהירה כי לראשונה נודע לה שלא הוגש ערעור על השומה לשנת 1993, לפני כשנה, כאשר הגיעה עם בא כוחה הנוכחי לביקור במשרד מס הכנסה בנוגע לענייניה השונים (סעיף 8 לבקשה).

5.         לגופם של דברים טוענת המבקשת כי השומה הוצאה לה בשל הכנסות מעסק ששמו "דלי בגט" או "מזנון האחוזה" שהיה רשום על שמה. לטענתה, היא לא הייתה "הבעלים בפועל" של העסק. למעשה, כך היא טוענת, העסק היה בבעלות הוריה ושני אחיה. ההורים והאחים הם שניהלו את העסק ונהנו מהכנסותיו. העסק נרשם אמנם על שמה, לרבות בשלטונות המס, בהסכמתה, אך כעולה מתצהירה ומתצהירו של אביה, נעשה הדבר כדי לסייע להורים ולאחים להתחמק מנושים (ראה תצהירו של רפאל סלמה מיום 25.3.2004, סעיף 4).

6.         המבקשת מבהירה ומוסיפה כי לאחר נישואיה למר כהנוף דרש בעלה כי תנותק לחלוטין מהעסק, ועל כן משנת 1997 היא אינה רשומה כבעלים של העסק. להוכחת טענותיה כי הבעלים של העסק ומי שניהל אותו ונהנה מהכנסותיו היו בני משפחתה, מפנה המבקשת גם לפרוטוקולים של דיונים שנערכו בעניין הערעורים שהוגשו לגבי שנות המס האחרות, וכן לפרוטוקול בערעור שהגישה אחותה מירב סלמה.

            המבקשת צירפה גם דוחות פיקוח שנערכו במקום העסק, מהם מבקשת היא ללמוד כי תמיד נכחו בעסק אחיה ואביה, והיא מעולם לא נמצאה בו. כאן אעיר כי בדוחות נרשמו העובדים שנמצאו בעסק ותגובתם. כך, למשל, בדוח מיום 28.6.1996 נמצא האח רוני, אשר העיד על עצמו כי הינו רק אחיה של בעלת העסק ועוזר. בביקור מיום 1.8.1999 נמצא האח יוסי, שהציג עצמו כשכיר בעסק.

7.         פקיד השומה מתנגד לארכה המבוקשת, וטוען כי המבקשת לא הצביעה על כל טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה כה ארוכה. פקיד השומה מבהיר כי אפילו לגישת המבקשת נודע לה כי לא הוגשה שומה לגבי שנת 1993, לפני כשנה, ואין כל הסבר לשיהוי בהגשת הבקשה.

8.         לטענת פקיד השומה, אין לקבל את הטענה שנודע למבקשת על השומה רק לפני שנה, שהרי כבר בשנת 2000 ננקטו הליכי גבייה בגין חוב המס. כן נטען כי בא כוחה הנוכחי של המבקשת, המטפל בערעורים לגבי שנות המס האחרות, ערך פגישות עם נציג פקיד השומה כבר בשנת 2004. במהלך הפגישות שנועדו לגבש הסדר, דובר גם על שנת המס 1993 ועל היות השומה חלוטה (סעיף 17 לתגובה). בחודש יוני 2004 הוגשה בשמה של המבקשת בקשה לביטול עיקולים שהוטלו לגביית חוב השומה מ-1993, דהיינו כבר במועד זה ידעה המבקשת על השומה ועל כך שלא הוגש ערעור בנוגע לשומה זו.

9.         לגופם של דברים טוען המשיב כי המבקשת נרשמה כבעלת העסק, וחתמה על הדוחות שהוגשו בגין הכנסות העסק. מכאן, טוען פקיד השומה, חזקה שהמבקשת ידעה והבינה את משמעות הדברים, ולכן אין לקבל את טענותיה שבעל העסק האמיתי היה אחר.

            לבסוף טוען המשיב כי ממכתבו של רואה החשבון דרייפוס משנת 1999 עולה כי אין בידי המבקשת ספרי הנהלת חשבונות לשנת 1993. די בכך, כך נטען, כדי להביא לכך שערעורה, אם יוגש, יידחה.

10.        דין הבקשה להידחות.

            סעיף 153 לפקודה קובע את זכותו של מי שנפגע מהחלטת פקיד שומה שניתנה לפי סעיף 152(ב) לפקודה, לערער. תקנה 2 לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה) התשל"ט-1978, קובעת כי ערעור על שומה יוגש תוך 30 יום מהיום שבו נמסרה השומה למערער. תקנה 9 לתקנות אלו קובעת כי על הערעור יחולו תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובהן גם תקנה 528 לתקנות, הקובעת כי הארכת מועד להגשת ערעור מותנית בהוכחת "טעם מיוחד" לאיחור.

11.        ההלכה המקובלת הינה כי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הינו טעם חיצוני לבעלי הדין. טעם הנעוץ בהתנהגות המבקש עצמו אינו מהווה, בדרך כלל, טעם מיוחד (ראה י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) עמ' 888). טעם מיוחד להארכת המועד צריך למצוא גם עיגון בראיות, ולא די בהעלאת הטענה.

12.        על פי הנטען, הטעם המיוחד להארכת המועד הינו מחדלו של עוה"ד כהן להגיש את הערעור לגבי שנת המס 1993. צפוי היה כי עו"ד כהן יגיש תצהיר שבו הוא מפרט את "הטעות" שעשה באי-הגשת התצהיר. אם לא ניתן לקבל תצהיר מעוה"ד כהן, צפוי היה כי תוצג לפחות פנייה של המבקשת לעו"ד כהן לברר את סיבות אי-הגשת הערעור. היעדר כל אלו מספיק בכך כדי לדחות את הטענה.

13.        יתרה מזו, ייתכן שאי-הגשת הערעור לגבי שנת המס 1993 אינה תוצאה של התרשלות מצדו של עו"ד כהן, אלא פרי של החלטה מושכלת. כפי שראינו, רואה החשבון דרייפוס הודיע כבר ביום 22.8.1999 כי אינו יכול להמציא את המסמכים הנוגעים לשנת 1993. בהיעדר מסמכים, ההחלטה להימנע מהגשת ערעור אינה מעידה בהכרח על התרשלות.

14.        עוד חשוב לציין כי המבקשת ובאי כוחה הנוכחיים ידעו על אי-הגשת הערעור לפני זמן רב ביותר. כך, למשל, בדיון שנערך ביום 6.9.2004 בעמ"ה 530/03, בנוכחות עו"ד מויאל, טענה באת כוח המאשימה - עו"ד גורדון - כי לגבי שנת 1993 "קיים חוב חלוט" העומד על כ-650,000 ש"ח. ברי שבאותו דיון נודע לעו"ד מויאל ולמבקשת כי על שומת המס משנת 1993 לא הוגש ערעור. אין אפילו שמץ של הסבר מדוע לא הוגשה הבקשה לארכה מיד לאחר מכן, ומדוע המתינה המבקשת כשנה ותשעה חודשים לפני שהגישה את הבקשה הנוכחית. שיהוי זה מחזק את ההנחה כי המבקשת ובאי כוחה ידעו כי לא הוגש ערעור על שומת שנת 1993, אך לא סברו שיש מקום להגשתו.

            ניתן להניח כי אף לפני כן ידעו המבקשת ובאי כוחה הנוכחיים שלא הוגש הערעור. מפרוטוקול הדיון עולה כי לגבי שנות המס 1994-1996 נערך דיון קודם בפני כב' השופט ביין. הדיון הוחזר לשלב ההשגה, ורק לאחר מכן הוגש הערעור. ברי שבמהלך דיוני ההשגה ניתן היה להסיק ששנת המס 1993 אינה נדונה ואינה עומדת לערעור. נוסיף על כך את הליכי הגבייה שננקטו, והמסקנה המתחייבת הינה כי הטענה לפיה למבקשת נודע רק לפני כשנה שלא הוגש הערעור, אינה מדויקת, בלשון המעטה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ