1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפיה ייעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
2. ביום 2.6.05 הוגש כנגד העורר כתב אישום בגין חבלה בכוונה מחמירה, איומים ותקיפה בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום, נכנס העורר בערב יום 17.5.05 אל מועדון "בינגו" בעיר אשדוד, בסמוך לאחר ששתה עם חברים משקאות משכרים בקיוסק בקרבת מקום. במועדון לקח העורר מעובד בשם איגור זוסמנוביץ (להלן: המתלונן), עימו היתה לו הכרות מוקדמת, סכום של 150 ש"ח, ושב לקיוסק כדי להמשיך בשתיית משקאות משכרים. לאחר מכן נכנס העורר למועדון בפעם השניה, ומשסרב המתלונן להביא לו כספים נוספים, החל העורר לצעוק עליו להכותו, תוך שהוא משליך את משקפיו ושובר חפצים נוספים במקום. המתלונן, אשר נסיונותיו להרגיע את העורר עלו בתוהו, הכה את העורר בפניו, והאחרון קרע את חולצת המתלונן, ויצא לקרוא לעזרת חבריו. העורר, חברו משה נניקשוילי ואחרים שבו אל המועדון והחלו להכות את המתלונן: נניקשוילי איים על המתלונן בסכין ודקרו במצחו ומתחת לסנטרו, וכן היכה אותו בראשו; העורר הכה את המתלונן ובתוך כך שבר חפצים נוספים במועדון. המתלונן, אשר סבל משתי דקירות בראשו ונחבל בכל גופו, פונה לבית החולים לצורך ניתוח ואישפוז.
3. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים. בהליך זה העלה העורר טענות לעניין קיום ראיות לכאורה, וכן לשאלת חלופת המעצר. בית המשפט (כב' השופטת ר. יפה-כ"ץ) דחה טענות אלה והורה בהחלטתו על מעצרו של העורר. בהחלטתו נקבע, כי מתקיימות בעניינו של העורר ראיות לכאורה נוכח תוכן אמרתו בכתב של המתלונן, ולאור תמליל שיחתו עם השוטרים. כן צויין בהחלטה, כי המתלונן נמנע מעימות עם העורר ועם נניקשוילי וכן סירב להיחקר שוב במשטרה, ככל הנראה בשל חשש לשלומו ולמקום עבודתו. מטעמים אלו סרבו גם עדים פוטנציאלים אחרים להעיד במשפט עצמו, והסתפקו בשיחות בעל פה עם השוטרים, אשר תמלילן מאמת את עובדות האישום. מחומר הראיות האמור הסיק בית המשפט כי ניתן לדחות את גרסאות העורר ונניקשוילי, הסותרות לעיתים האחת את השנייה, לפיהן המתלונן - אשר על פי הטענה חב חובות לעורר - אחז באלת בייסבול והשתמש בה באלימות לניפוץ מחשבים ולהכאת החבורה, עת נכנסה זו אל המועדון. בית המשפט ציין עם זאת, כי לעת זו אין ראיות חד משמעיות למודעות העורר בדבר קיום סכין בידי נניקשוילי, אולם די בחומר הקיים כדי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה לעניין ביצוע מעשי של איומים ותקיפה בנסיבות מחמירות על ידיו.
עוד קבע בית המשפט, כי מתקיימת עילת מעצר, נוכח המסוכנות הרבה אשר במעשיו האלימים של העורר, ולאור הסכנה העולה מהם לבטחון הציבור. כן מתקיימת עילת מעצר בגין חשש הימלטות נוכח הקשיים שבאיתור העורר במשך שבועיים ימים לאחר מועד ביצוע העבירות. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר שירות מבחן לצורך בחינת חלופות מעצר. הוא שקל את המלצות התסקיר עם הגשתן ומצא כי במכלול הנתונים אין חלופה אשר יש בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר ולכן אין מנוס מהשארתו במעצר עד תום ההליכים.
4. תסקיר שירות המבחן מיום 16.6.05 - נסמך על מספר שיחות שערכה קצינת המבחן עם העורר, עם גרושתו ואחותה, ועם אחותו. בתסקיר נמסר, כי המדובר באדם המתקשה לשתף אחרים בקשייו ונוטה להציג עצמו כקורבן. קצינת המבחן מעריכה כי קיימת בעורר מסוכנות רבה, וכי לא ניתן להצביע על חלופת מעצר הולמת, ומשכך אין לשחררו ממעצר. על פי התסקיר, גרושתו - אשר אצלה התגורר העורר עובר לאירועים נשואי כתב האישום - מגוננת עליו ומעוניינת במעצרו בביתה, אולם היא אוחזת בעמדה מאשימה כלפיו. באשר לאחות גרושתו, מצויין בתסקיר כי היא איננה יכולה לפקח עליו בשל מחלת הלב של בעלה ובשל היקף עבודתה הנרחב.
5. העורר ערר על החלטת בית המשפט קמא לעוצרו עד תום ההליכים. לדבריו, אין חולק כי לא הוא דקר את המתלונן. הוא חסר עבר פלילי ונקלע לארוע האלים כאשר היה שיכור וגם המתלונן לא טמן ידו בצלחת ותקף אותו באלימות. לטענתו, לא נשקף ממנו סיכון לציבור, ומעצרו גוזר כלייה כלכלית על המשפחה, והציע שתי חלופות למעצר בית - בביתו בפיקוח אשתו ובנו, ולחלופין, אצל אחות אשתו בפיקוח בעלה.
6. העורר היה מעורב בתגרה אלימה בחבורה אשר בסופה נדקר המתלונן בידי אחר, ופונה לבית החולים לצורך ניתוח ואשפוז. הארוע ארע במסגרת בילוי במועדון, שהיה כרוך גם בשתיית משקאות אלכוהוליים תוך שהעורר כופה על המתלונן לתת לו כספים. משסרב המתלונן בשלב מסוים לדרישת העורר, התנפל עליו זה בברוטליות וקרא לחבריו לסייע לו ובעימות ביניהם מצא עצמו המתלונן בבית החולים לאחר שנדקר בסכין על ידי אחד המשתתפים בתגרה.
מעורבותו של העורר בתגרה האלימה מצביעה על מסוכנותו לשלום הציבור. כן מקיימת התנהגותו עילת מעצר בגין חשש הימלטות נוכח הקשיים באיתורו במשך שבועיים לאחר הארוע העברייני. כן צויין בהחלטת בית המשפט קמא כי עדים שהעידו בתיק זה הביעו פחד רב מפני העורר, והדבר מעלה חשש כי אם ישוחרר ינסה להדיח עדים ולשבש הליכי משפט. משכך, קמות מספר עילות מעצר בעניינו של העורר. כנגד כל אלה, לעורר אין עבר פלילי קודם.
תסקיר מבחן אשר הוגש אינו שולל חלופת מעצר במישור העקרוני, אך לא נתן אישור לחלופות קונקרטיות שהוצעו על ידי העורר, משמצא אותן בלתי מתאימות.
בתמונת הענין הכוללת, מצטייר, מצד אחד, ארוע עברייני רציני שבעקבותיו נפגע אדם פגיעות גוף רציניות ביותר המקים מספר עילות מעצר כנגד העורר. מצד שני, מדובר באדם ללא עבר פלילי, אשר זו לו היתקלות רצינית ראשונה עם החוק. בנסיבות אלה, אפשר שאילו נמצאה חלופה קונקרטית מתאימה, ניתן היה לשקול את שחרור העורר בחלופת מעצר, מתוך מחשבה שמא מדובר במעידה חד-פעמית שלא תישנה. דא עקא, כי העורר דבק בחלופות מסוימות אשר לא נתקבלו כמתאימות על דעת שירות המבחן אשר בדק אותן לגופן ודחה אותן. בד בבד עם כך הוא מצא כי קימת בעורר מסוכנות גבוהה במידה וישוחרר ללא חלופה הולמת, ובהעדר חלופה כזו נמנע מהמלצה על שחרורו.
בנסיבות אלה לא אוכל לשחרר את העורר בחלופת מעצר אשר לא נמצאה מתאימה. אסתפק אך באמירה כי ייטיב העורר לעשות אם יתמיד במאמציו למצוא חלופה מתאימה והולמת, ואם תימצא כזו תוכל הערכאה הדיונית לשוקלה פעם נוספת על רקע בקשת העורר לשחררו מן המעצר ולאור נתונים העשויים לאפשר זאת בכפוף לתנאי שחרור שישיגו את תכלית המעצר.
הערר נדחה.
ניתנה היום, ד' באב תשס"ה (9.8.05).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.