אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש"א 12561/05

החלטה בתיק בש"א 12561/05

תאריך פרסום : 15/05/2007 | גרסת הדפסה
בש"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
12561-05
13/08/2006
בפני השופט:
הרשם ש. ברוך

- נגד -
התובע:
סלים סנקרי
עו"ד תומר שקרצי
הנתבע:
בנק לאומי לישראל בע"מ
עו"ד לירון כהנא
החלטה

לפני בקשת רשות להתגונן, שהגיש סלים סנקרי, נתבע מס' 4 בתיק העיקרי (להלן: "המבקש")כנגד תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש התובע, בנק לאומי לישראל (להלן: "המשיב" או "הבנק") כנגד המבקש ונתבעים נוספים (בעניינם הושג הסדר פשרה) לתשלום סך של 10,691,493 ש"ח, המגיע לו, לטענתו, בגין יתרת חובו בחשבון אישי בבנק וכן סך של 4,158,610 ש"ח בגין ערבותו של המבקש לחובם של נתבעים נוספים, חוב אשר לימים התייתר מכוח הסכם הפשרה שנחתם בין הבנק לנתבעות מס' 1 ו-2.

נתבעות מס' 1 ו-2 בתיק העיקרי (להלן: "החברות") הן חברות שהוקמו על ידי אביהם המנוח של המבקש ואחיו, מר סובחי סנקרי (להלן: "סובחי"), מר חליל סנקרי ז"ל (להלן: "חליל") שכיהן כמנהלן של שתי החברות כאשר בניו שימשו כמנהלים נוספים. לאחר פטירתו של חליל עברו מניותו בחברות לידיהם של שני בניו כאשר כל אחד מהם קיבל 50% ממניות כל אחת משתי החברות.

טענות המבקש :

לטענת המבקש במהלך השנים הפקידו הוא והחברות סכומים ניכרים הנאמדים במיליוני שקלים בבנק וכן העמידו לבנק ערבויות של בנקים מחו"ל ושל גורמים אחרים במיליוני שקלים לטובת הבטחת האשראי שהועמד להם. כן טען המבקש כי הוא אינו מתמצא בנוהלי הבנקים ואינו בקיא בחישובי ריבית ולכן סמך ופעל על פי היעוץ, ההמלצות וההבטחות של הבנק כאשר במשך רוב שנות פעילותו אצל הבנק, הובטח למבקש על ידי עובדי הבנק השונים כי הוא והחברות הנם לקוחות מועדפים בבנק וכשכאלה הנם זוכים לתנאים מועדפים, הבטחות שהתגלו בדיעבד, לטענת המבקש, כמופרכות מיסודן כאשר חשבונות המבקש וחשבונות החברות בבנק חויבו בחיובי יתר ניכרים, העולים על סכום התביעה הנתבע על ידי הבנק, דבר שלשיטת המבקש לא מנע את הגשת התביעה על ידי הבנק.

הסכסוך בין הבנק ובין החברות, הסתיים, כאמור, בהסכם פשרה, לו ניתן תוקף של פסק דין ביום 6.6.06. נשארה אם כן, תביעתו של הבנק כנגד המבקש בגין חובו האישי, אשר לפי כתב התביעה עומד על סך של 10,691,493 ש"ח.

לטענתו של המבקש, ביום 24.5.05 פנה לבנק בדרישה לקבלת מסמכים שונים הקשורים לחשבונותיו האישיים ולחשבונות החברות וזאת לצורך הכנת בקשת רשות להתגונן מטעמו ולקראת הדיון אשר היה קבוע. בתגובתו לדרישה טען הבנק כי מאחר ונדרשים מסמכים רבים על ידי המבקש הרי שמדובר ב"מסע דיג אסור" והמבקש נדרש לצמצם את דרישתו להיקף המסמכים המבוקשים על ידו. כמו כן, הבהיר הבנק בתגובתו כי  איתור המסמכים אורך זמן רב, נוכח העובדה שמדובר במסמכים ישנים.

לטענת המבקש, הלכה פסוקה היא כי הבנק מחויב בגילוי מסמכים כגון המסמכים שנדרשו על ידו ואי מתן מסמכים על ידי הבנק, די בו כדי לזכות במתן רשות להתגונן מפני התביעה. לשיטתו של המבקש, הבנק הכיר בזכותו לקבל את המסמכים הנדרשים, אך העלה טענה כנגד ההיקף הרב של המסמכים שנתבקשו. בהמשך הודיע הבנק כי עלה בידו לאתר חלק מהמסמכים, אלא שמדובר בחלק קטן מאוד מהמסמכים שנתבקשו, מסמכים שבעדם, לדברי המבקש, דרש הבנק סכום מופקע של למעלה מ-10 ש"ח לעמוד ובמקרים מסוימים גם למעלה מ-30 ש"ח לעמוד, באופן שעומד בניגוד גמור להלכה הפסוקה אשר קבעה כי אין לגבות מחירים מופקעים בגין עלות צילום מסמכים כאשר מדובר בהליך גילוי של מסמכים בכמויות גדולות.

לטענתו של המבקש מדובר בתביעה של מיליוני שקלים כנגדו ולא יעלה על הדעת שלא יתאפשר לו להתגונן כראוי, רק בשל הטרחה שתגרם לבנק  בשל הצורך לאתר את המסמכים או בשל רצונו של הבנק להתעשר על חשבונו של המבקש תוך דרישה לתמורה מופקעת עבור המסמכים.  בנוסף, העובדה שאיתור המסמכים יארך זמן רב, כפי שנטען על ידי הבנק, אין בה כדי להצדיק את דחיית בקשתו של המבקש לקבלת המסמכים או כדי לגרוע מזכותו היסודית והבסיסית להתגונן כראוי מפני התביעה שהוגשה כנגדו.

בהמשך בקשתו טען המבקש, כי  על סמך המסמכים המצויים בידו ועל סמך חוות דעת המומחה מטעמו אשר לא נסתרה על ידי הבנק במהלך חקירתו ועדותו של המומחה, מר אליעזר לוינגר, הוא אינו חייב בכל חוב שהוא כלפי הבנק.

מבדיקתו של המומחה עולה מסקנה ברורה והיא כי הן חשבונו האישי של המבקש והן החשבונות של החברות חויבו בחיובי יתר ניכרים העולים לכאורה על כל סכום התביעה. המבקש פירט בבקשתו את הרכיבים השונים בהם חויבו החשבונות:

א.    חיוב החשבונות בתוספת סיכון חריגה, ריבית חריגה וריבית פיגורים, מופרזות ואסורות על פי דין וחסרות הצדקה כלכלית, זאת לאור טיב הבטחונות שהיו בידי הבנק - בסכום של 22,725,000 ש"ח.

ב.     חיוב החשבונות בחיובי יתר הנובעים מהתניית שירות (מתן אשראי) בשירות (המשך קיומן של  הפקדת כספי לקוח כבטוחה בידי הבנק) - בסכום העולה על 9,008,000 ש"ח. לעניין זה הפנה המבקש לסעיף 7 לחוק הבנקאות והלכה הפסוקה שקבעו כי לא יותנה שירות על ידי הבנק בקניית שירות אחר אלא אם קיים קשר עיסקי  סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי וטען כי  במקרה הנוכחי הבנק לא איפשר למבקש לפרוע את חובו כלפיו באמצעות הסכומים שמופקדים בתוכניות החסכון אלא התנה את סגירת החוב במתן אשראי נוסף הכרוך בריביות גבוהות יותר מהריביות הנמוכות שצברו הכספים המופקדים.

ג.       חיוב החשבונות החל מראשית שנות ה- 70 ועד חודש אפריל 1991, בריבית יומית שחושבה על בסיס שנה "מקוצרת" בת 360 ימים בלבד. שווי הנזק מהחיוב לפי שנה "מקוצרת" עולה על סך 2,395,000 ש"ח. גם לעניין זה הפנה המבקש לפסיקה שקבעה כי  הנוהל התקין לגביית ריבית הינו לפי חישוב של 365 ימים בשנה וכי על הבנק לגלות מראש ללקוח את בסיס החישוב במיוחד כאשר מדובר בקיצור השנה הקלנדרית הנורמאלית וטען כי בעיניננו, הבנק לא הודיע לו על שינוי שיטת החישוב ולא הסב את תשומת ליבו למשמעות שיש לשיטת החישוב לפי שנה מקוצרת.

לטענת המבקש סך כל סכום חיובי יתר בחשבונות עולה לכאורה על הסכום של 34,128,000 ש"ח.

כמו כן טען המבקש כי על פי ממצאי חוות הדעת, גבה הבנק חיובי ריבית יתר "מוסווית" שכונתה בדפי החשבון "עמלות" אך לצורך הוכחת טענה זאת נדרשים דפי החשבון שנתבקשו.

לשיטתו של המבקש קמה לו הזכות לקזז את כל הסכומים שהבנק חייבו בגין חיובי היתר כפי שפורטו.

עוד טען המבקש כי עצם קיומה של מחלוקת לגבי הסכומים הנתבעים, מחייבת מתן רשות להתגונן מאחר ומקום בירור המחלוקת הינו במסגרת הדיון בתיק העיקרי.

טענה נוספת של המבקש היא כי הבנק הטעה אותו וכן לא עמד בחובת הגילוי החלה עליו. המבקש הפנה לסעיף 5 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הבנקאות") הקובע חובת גילוי נאות החלה על תאגיד בנקאי, לגלות ללקוחות כל פרט מהותי לגבי תוכנו, היקפו, תנאיו ומחירו של שירות הניתן על ידו, חובה אשר נובעת מתוך מערכת היחסים שבין בנק - לקוח המחילה על הבנק חובות נאמנות.

לטענת המבקש במשך השנים בהן נוהלו חשבונותיו וחשבונות החברות בבנק, סמך סלים על דבריו של מנהל סניף הבנק דאז, מר כהן, אשר המבקש ראה בו יועצו הנאמן. ההטעיה ואי הגילוי מצד הבנק כלפי המבקש נגלית לשיטתו של המבקש במספר מישורים, כך למשל לא גילה הבנק למבקש כי נטילת אשראי בשיעורי סיכון עודף מייקרת את האשראי בשיעור ממוצע העולה על 25% מהמחיר המקובל אלא גרם לו להאמין כי הן הוא והן החברות מקבלים את האשראי בריבית הנמוכה מהריבית המקובלת והממוצעת בבנק. כמו כן לא גילה הבנק כי ההלוואות שניתנו למבקש ניתנו בריבית ששיעורה כפול בממוצע משיעור הריבית החריגה בבנק עצמו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ