אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ברע 443/08

החלטה בתיק ברע 443/08

תאריך פרסום : 25/12/2008 | גרסת הדפסה
בר"ע
בית המשפט המחוזי ירושלים
443-08
10/06/2008
בפני השופט:
משה סובל

- נגד -
התובע:
ננה לוי
עו"ד אורן אמיר
הנתבע:
1. גולדן לוי
2. איוב לוי

עו"ד מיכל זלינגר
החלטה

1.         זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת אנה שניידר) מיום 31.3.08 בבש"א 6639/08 (ת"א 10626/08) לפיה נדחתה בקשת המבקשת (התובעת) למתן צו מניעה זמני נגד המשיבים (הנתבעים) והוחלט על העברת התיק העיקרי לדיון בבית המשפט לעניני משפחה בירושלים.

2.         הבקשה אינה מצריכה תשובה ודינה להידחות על אתר כאמור בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

3.         צו המניעה שהתבקש נועד לאסור על המשיבים למנוע את כניסת המבקשת וכל אדם מטעמה לחנות בשוק מחנה יהודה בירושלים שהוחזקה בדיירות מוגנת על ידי בעלן המנוח המשותף של המבקשת ושל המשיבה 1 (להלן - המשיבה) החל מיום 1.10.73 ועד לפטירתו ביום 19.11.07. המבקשת טענה בבקשתה כי יש מקום לאפשר לבנה ולנכדה להפעיל את החנות יחד עם המשיב 2 (להלן - המשיב), בנה של המשיבה, וזאת על מנת למנוע פגיעה במעמד של המבקשת כדיירת מוגנת בחנות בהתאם לסעיפים 23 ו-26 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב- 1972, וכן על מנת למנוע את השתלטות המשיבים על רווחי החנות באופן שאין הם מעבירים למבקשת את חלקה ברווחים.

4.         בדחותו את הבקשה קבע בית משפט השלום כי היא הוגשה בחוסר תום לב ומבלי שגולה בה קיומה של תביעה שהוגשה כחודש וחצי קודם לכן לבית המשפט לעניני משפחה לגבי אותה חנות על ידי המשיבה וילדיה נגד המבקשת וילדיה. בית המשפט לעניני משפחה התבקש באותה תביעה להצהיר כי המשיב זכאי להמשיך לנהל את החנות לבדו, לאחר שבנה של המבקשת, שבשעתו עבד בחנות יחד עם המשיב, נטש אותה כשנה וחצי לפני פטירתו באפריל 2007 ואף נמנע מלשלם את חובותיה. לדעת בית משפט השלום, הבקשה שהובאה בפניו למתן צו מניעה זמני המאפשר את כניסת המבקשת - בפועל: בנה ונכדה - לחנות, נועדה בין היתר למנוע את קבלת התביעה בבית המשפט לעניני משפחה. מאחר שקיומה של אותה תביעה הוסתר בבקשה, ניתן לדחות את הבקשה כבר בשל כך. עוד הוסיף בית המשפט כי הבקשה ראויה להידחות גם לגופה שכן, מצד אחד, כניסת הבן והנכד של המבקשת לשם הפעלת החנות המנוהלת על ידי המשיב עלולה להעצים את העוינות בין שני המחנות, ומצד שני, המבקשת לא תפיק כל תועלת ממהלך כזה במישור השמירה על זכות הדיירות המוגנת לה היא טוענת. ככל שזכות זו אבדה, הפעלת החנות כעת על ידי הבן והנכד לא תהיה מסוגלת "להחיות" אותה. ככל שהזכות שרירה וקיימת, אין נפקות מעשית לכניסת הבן והנכד לחנות לצורך ניהולה בתקופת הביניים שעד להכרעה בתביעה לפירוק השיתוף בזכות הדיירות המוגנת.

5.         המבקשת תוקפת קביעות אלה של בית המשפט. לטענתה, מאחר שתביעתה לפירוק השיתוף הוגשה לבית משפט השלום לפני שהמשיבה וילדיה הגישו את תביעתם לבית המשפט לעניני משפחה, הרי מי שצריכה הייתה לגלות את קיומה של התביעה האחרונה הנה המשיבה, שאכן עשתה כן בתגובתה לבקשה לצו מניעה זמני. עוד טוענת המבקשת כי בית משפט השלום טעה בקובעו כי כניסתם הפיזית של בנה ונכדה לחנות אינה נחוצה לשם שמירת זכות הדיירות המוגנת שלה. בכל מקרה ולכל הפחות, היה לשיטתה על בית המשפט להיעתר לבקשתה החלופית ולחייב את המשיבים להפקיד לטובתה מידי חודש סך של 1,000 דולרים על מנת לאפשר לה להמשיך ולהיחשב כמי שמפעילה את החנות באמצעות אחר. שיתוף המבקשת ברווחי החנות חיוני, לדבריה, גם על מנת לאפשר לה להתקיים, שכן בחיי המנוח היא נתמכה לצרכי מחייתה מרווחי החנות. המבקשת חולקת על הביקורת המופנית בהחלטת בית משפט השלום כלפי התזמון של ניסיון כניסת הבן והנכד לחנות, שנעשה לראשונה בסוף חודש פברואר 2008, בשעה שהמנוח נפטר עוד באמצע חודש נובמבר 2007. לענין זה מפנה המבקשת לסעיף 26 לחוק הגנת הדייר הדורש שבן הזוג של הדייר המוגן יהיה " מי שמוסיף לנהל במושכר, בין בעצמו ובין על ידי אחרים, את העסק שהדייר שלפניו ניהל בו, ולא השכירו, כולו או מקצתו". המשך הניהול, טוענת המבקשת, אינו צריך להתבצע על ידי בן הזוג אלא רק לאחר פטירת בן הזוג האחר ותוך פרק זמן סביר מהפטירה. לדידה, שלושת וחצי החודשים שחלפו מאז פטירת המנוח ועד לניסיון כניסת בנה ונכדה לחנות אינם תקופה בלתי-סבירה.

6.         טענות אלה אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. " הלכה פסוקה היא שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט מקרים חריגים" (רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה (2) 307, 310). המקרה שלפנינו איננו מקרה חריג המצדיק סטייה מכלל זה. הסיבה העיקרית אשר בעטייה דורשת המבקשת לאפשר לבנה ולנכדה ליטול חלק בניהול החנות נעוצה ברצונה שלא לאבד את חלקה בזכות הדיירות המוגנת. המבקשת לא נקטה בהליך משפטי נגד בעל הבית אלא נגד מי שלכל הדעות ממשיך להחזיק בחנות כדייר-מוגן-ממשיך של המנוח. בהעדר חזית מריבה בין המבקשת לבין בעל הבית, השאלה העומדת על הפרק אינה כיצד תמשיך המבקשת לשמור על זכות הדיירות המוגנת שלה כלפי בעל הבית אלא כיצד תבטיח המבקשת שהמשיבים לא יתכחשו בעתיד לשותפותה בזכות הדיירות המוגנת יחד עמם. בשים לב לכך שהמשך ניהול בית העסק על ידי בן זוג לפי סעיף 26 לחוק הגנת הדייר יכול שיתבצע " בין בעצמו ובין על ידי אחרים", ומאחר שהמשיבים ממשיכים לשמור על זכות הדיירות המוגנת ביחסים מול בעל הבית, הרי אם יתברר במהלך המשפט כי במועד הגשת הבקשה לצו מניעה זמני הייתה המבקשת זכאית להחזיק בחנות יחד עם המשיבים, לא תוכל להישמע מצד המשיבים הטענה שזכות זו אבדה למבקשת בשל התרחשות כלשהי לאחר הגשת הבקשה. הלא בתקופה שלאחר הגשת הבקשה המשיבים הם אלה שמנעו את כניסת נציגי המבקשת לחנות על ידי התנגדותם לבקשה לצו מניעה זמני. מאחר שההתרחשות לאחר הגשת הבקשה אינה מעלה ואינה מורידה לגבי מערכת היחסים הפנימית שבין המבקשת לבין המשיבים באשר לחלוקת זכות הדיירות המוגנת, ממילא לא קיים הכרח במתן צו - שלאמיתו של דבר איננו צו מניעה זמני אלא צו עשה זמני - המחייב את המשיבים לנהל בעל כרחם את החנות יחד עם בנה ונכדה של המבקשת. יפים לכאן דבריו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים א' א' לוי, י' גולדברג, א' גרוניס) בע"א 625/95 אקהאוז נ' חפיף (מיום 5.6.97):

" אין ספק בדבר כי אילו הוגשה תביעה נגד המערערות על ידי בעל הבית, או אילו הן היו תובעות את בעל הבית, היתה המחלוקת מוכרעת בהתאם לסעיפים 23 ו-26 לחוק הגנת הדייר. אולם, במקרה דנא מדובר בסכסוך שבעל הבית אינו צד לו. מערכת היחסים הפנימית, שבין הדיירים המוגנים, אינה נשלטת על פי הוראות חוק הגנת הדייר, אלא בהתאם לדין הכללי הנוהג בענין שיתוף בנכסים, או על פי המוסכם בין השותפים: ע"א 128/88 נחמני נ' פרץ, פ"ד מד(1)  475".

מול העדר התועלת המעשית של המבקשת מהצו הזמני המבוקש במישור של הבטחת זכויותיה מול בעל הבית, נזקו של צו כזה מסתבר ומוחשי, שכן לפי קביעת בית משפט קמא קיים חשש ממשי להגברת החיכוכים והעוינות בין הצדדים כתוצאה מכניסה כפויה של נציגי המבקשת לחנות, עד כדי הסלמה המצריכה לערב את המשטרה.

זאת ועוד. גם אם היה מקום לבחינת הבקשה מנקודת המבט של חוק הגנת הדייר, עדיין אין להתערב בהחלטת בית משפט קמא. לצד סעיפים 23 ו-26 לחוק עליהם נסמכת המבקשת, קיים גם סעיף 28(ב) שלפיו: " היו לפי סעיפים 20 עד 27 שני אנשים או יותר לדיירים, ולא רצו או לא יכלו כולם להחזיק במושכר במשותף, רשאי בית המשפט לקבוע שאחד או יותר מביניהם יהיו לדיירים, ורשאי הוא לקבוע פיצוי לנותרים ותנאים אחרים לקביעה זו". עינינו הרואות כי המחוקק היה ער למצב בו מספר בני משפחה של הדייר שנפטר זכאים להמשיך להחזיק במושכר כדיירים-מוגנים-ממשיכים אך אינם יכולים לקיים את ההחזקה ביחד. במקרה כזה רשאי בית המשפט להעדיף חלק מבני המשפחה על פני האחרים ולקבוע שרק הם יהיו לדיירים מוגנים תוך תשלום פיצויים לאחרים. התכלית המקופלת בהוראה זו - הכרה בכך שהמציאות מכתיבה לעתים אילוצים שאינם מאפשרים מימוש מלא של זכויות - יפה מקל וחומר לנסיבות שלפנינו בהן מבוקש צו זמני הכופה החזקה משותפת בזכות דיירות מוגנת עוד לפני שהוכרה עמידת המבקשת בתנאים הקבועים בחוק לרכישת זכות כזו. אם בית המשפט רשאי להעדיף בן משפחה אחד על בן משפחה אחר במסגרת פסק דין סופי, באופן שההעדפה מקבלת תוקף קבוע, לא כל שכן שנתונה לבית המשפט רשות להחליט על העדפה כזאת במסגרת זמנית עד לבירור התביעה. במקרה דנן, עובדת היות המשיבים או מי מהם דייר מוגן בחנות אינה שנויה במחלוקת, שהרי מוסכם כי המשיב ניהל את החנות עוד לפני פטירת המנוח וכי הוא ממשיך לעשות כן עד היום. לעומת זאת, אין הסכמה כי המבקשת או צאצאיה הנם דיירים מוגנים בחנות לנוכח טענת המשיבים על הימנעות המבקשת וצאצאיה מניהול החנות במועד הרלוונטי. בנסיבות אלה, וביודענו כי ספק אינו מוציא מידי ודאי, אין למצוא משגה בהחלטת בית משפט קמא להעדיף בתקופת הביניים שעד ההכרעה בתביעה את המשיבים על פני המבקשת.

7.         טענת המבקשת לפיה היא נזקקת לקבל את חלקה ברווחי החנות על מנת להוסיף ולהתקיים, אינה מצדיקה אף היא מתן רשות ערעור. הטענה אומרת " שהמבקשת נתמכה לצרכי מחייתה בחיי המנוח מרווחי החנות" (סעיף 25 לבקשה). אם אמנם פטירתו של המנוח כרתה את ענף המחייה של המבקשת, כי אז באפשרותה להגיש לבית המשפט לעניני משפחה תביעה למזונות מן העזבון. נכון הוא שזכות דיירות מוגנת העוברת לפי חוק הגנת הדייר לבן משפחה ממשיך אינה נכללת בעזבון. אולם עזבונו של המנוח כולל בתוכו נכסים אחרים, בשווי לא מבוטל, ולפיכך תרופתה של המבקשת לבעיית הנזקקות הכלכלית, ככל שכזו קיימת, איננה בקבלת סעד זמני במסגרת תביעה לפירוק שיתוף - שבמובן הזה של התמיכה הכלכלית אינו אלא סעד עשה זמני לתשלום תמיכה - אלא בהליך של תביעה למזונות מן העזבון שנקבע במיוחד בדין למצבים כאלה.

8.         בשולי הדברים, ומעבר לצורך, יצוין כי מקובלת עלי השקפתו של בית משפט השלום לפיה המבקשת חייבת הייתה לגלות בבקשתה כי המשיבה וילדיה הגישו נגדה ונגד ילדיה תביעה לבית המשפט לעניני משפחה קודם להגשת הבקשה, וכי אותה תביעה כוללת בתוכה גם סעד לגבי זכות הדיירות המוגנת בחנות. העובדה שתביעת המשיבה הוגשה לאחר הגשת תביעתה של המבקשת לבית משפט השלום, אינה מעלה ואינה מורידה. המבקשת בחרה להגיש את בקשתה לסעד זמני למעלה מחודש וחצי לאחר הגשת תביעתה העיקרית. לפיכך חובה הייתה עליה לעדכן במסגרת הבקשה על כל התפתחות רלוונטית שארעה לאחר הגשת התביעה. הגשת תביעה החותרת להביא לשלילת זכותה של המבקשת בחנות הנה ללא ספק נתון רלוונטי לבקשה לסעד זמני המיועד לאפשר את כניסת המבקשת לחנות לשם הפעלתה יחד עם מי שדיירותו המוגנת בה אינה שנויה במחלוקת.

9.         עוד יצוין מעבר לצורך, והפעם לגבי תביעתה העיקרית של המבקשת בבית משפט השלום, כי שאלת היתכנותה של תביעה לפירוק שיתוף בזכות דיירות מוגנת אינה נקייה מספקות, למצער כאשר זכות הדיירות המוגנת חלה על נכס יחיד. ראו לענין זה את פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (מפי כב' סגן הנשיא ראובן שמיע) בת"א (י-ם) 17283/01 סרוג'י נ' סרוג'י (מיום 6.10.05).

10.       המבקשת מבקשת לערער גם על החלטתו של בית משפט השלום להעביר את הדיון בתביעתה לפירוק השיתוף לבית המשפט לעניני משפחה שידון בה יחד עם יתר התביעות בין אותם צדדים התלויות ועומדות בפניו. בית המשפט נימק את החלטתו כך:

" מדובר במקרה יוצא דופן ובסכסוך משפחתי מובהק, המתייחס לכלל נכסיו של המנוח, כאשר זכויות הדיירות המוגנת בחנות של שתי הנשים וחליפיהן הינן רק חלק קטן מנכסי המנוח, הכוללים את הבית במעלה אדומים, דירה ברחביה ורכוש נוסף, ושלגבי כולם הוגשה הבקשה לפירוק השיתוף, עקב הסכסוך שבין הצדדים, לביהמ"ש למשפחה".     

לטענת המבקשת, המשיבה אינה נחשבת ל" בן משפחה" שלה כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995. בנוסף, הסכסוך הנוגע לזכות הדיירות המוגנת בחנות הנו סכסוך קנייני רגיל בקשר לניהול נכס מקרקעין המצוי בבעלות משותפת, וכלל אינו סכסוך בעל אופי משפחתי גם אם הצדדים לסכסוך הנם במקרה בני משפחה. לענין זה מסתמכת המבקשת על החלטתו של בית המשפט העליון ברע"א 8926/06 יונס נ' יונס (מיום 25.4.07). המבקשת טוענת כי בעוד בית המשפט לעניני משפחה דן בסכסוך הנוגע לעזבונו של המנוח, הרי זכות הדיירות המוגנת אינה חלק מהעזבון, והסכסוך הנוגע אליה אינו בין אותם צדדים לתביעות הנידונות בבית המשפט לעניני משפחה. משכך, ניתן וצריך להכריע בסכסוך הנוגע לדיירות המוגנת בנפרד מסכסוך הירושה, וקיום הדיון במאוחד יסב לה נזק בלתי-מוצדק. עוד טוענת המבקשת כי ההחלטה בבקשה להעברת הדיון ניתנה 5 ימים בלבד לאחר הגשת הבקשה, ביום בו הוגשה תגובתה לבקשה, לפני חלוף המועד להגשת התגובה, ומבלי שבית המשפט התייחס בהחלטתו לתגובה.

11.      טענות אלה ראויות אף הן להידחות. אמנם תביעת המבקשת הוגשה נגד המשיבה, אולם בקשת המבקשת לצו מניעה זמני במסגרת אותה תביעה הוגשה גם נגד המשיב, שבפועל הוא זה שמחזיק בחנות והוא זה שתובע בבית המשפט לעניני משפחה להמשיך ולנהל אותה לבדו. בהיות המשיב בעל דין חיוני גם בתביעתה של המבקשת, שהרי פירוק השיתוף מתבקש לגבי נכס המוחזק על ידו, יש לראות את תביעתה כמכוונת נגד " בן משפחה", אם לא מבחינת המשיבה (סוגיה שאין צורך להכריע בה במקרה דנן) לפחות מבחינת המשיב שהנו ילדו של בן זוגה לשעבר של המבקשת (סעיף 1(2)(ב) לחוק בית המשפט לעניני משפחה; וראו בש"א (תל-אביב-יפו) 116078/02 שפרינגר נ' שפרינגר, מיום 29.7.02: " הגדרת 'בן זוגו לשעבר', על אף שהיא מופיעה בס"ק (א), היא תקפה גם לגבי שאר הפריטים שבסעיפים הקטנים האחרים, היינו: כל אימת שנזכר 'בן זוגו', הכוונה גם ל'בן זוגו לשעבר'").

כשם שמדובר בתביעה נגד " בן משפחה" כך מדובר בתביעה " שעילתה סכסוך בתוך המשפחה", כדרישת התנאי הנוסף בסעיף 1(2) לחוק לצורך ראייתה של תביעה כמתייחסת ל" עניני משפחה" המצויים בסמכות הייחודית של בית המשפט לעניני משפחה. תנאי זה פורש בפסק הדין המנחה בפרשת חבס (רע"א 6558/99, פ"ד נד(4) 337, 344) כמציב דרישה לכך " שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה. נמצא, כי מחד גיסא לא די בקשר רחוק וזניח. מאידך גיסא לא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה הוא הסכסוך המשפחתי. די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה". בשים לב לנתוניו העובדתיים הקונקרטיים של המקרה דנן כפי שפורטו בהחלטת בית משפט השלום, ובכלל זה העובדה שהחנות הנה אך אחד מבין הנכסים שהותיר אחריו המנוח ושלגבי כולם נטוש בין הצדדים סכסוך הנדון בבית המשפט לעניני משפחה, אין למצוא משגה בקביעה הרואה בסכסוך המתייחס לזכות הדיירות המוגנת בחנות חלק מהסכסוך המשפחתי הכולל ונובע ממנו. ממילא אין ללמוד גזרה שווה לגבי המקרה שלפנינו מהמקרה שנדון ברע"א 8926/06 יונס (לעיל), בו הסכסוך היחיד עסק בזכות הדיירות המוגנת ולא בנכסים משפחתיים נוספים כמו אצלנו.

לגבי זכות התגובה של המבקשת לבקשת המשיבים להעברת הדיון, הרי לדברי המבקשת (בסעיף 6 לבקשת רשות הערעור) ההחלטה בבקשת ההעברה ניתנה ביום הגשת תגובתה לגביה.  אין ראיה לכך שהתגובה לא עמדה בפני בית המשפט בעת מתן ההחלטה. בנוסף, מאחר שנימוקי ההתנגדות של המבקשת להעברת הדיון אינם יכולים להתקבל לגופם, מהטעמים שפורטו לעיל, ממילא אין מקום למתן רשות ערעור גם אם נפל פגם במתן ההחלטה על יסוד הדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 26.3.08 ובלא להמתין לתגובתה הכתובה של המבקשת לבקשה להעברת הדיון. כידוע, סמכותה של ערכאת הערעור הנה בין היתר " ליתן כל החלטה שצריך היה לתיתה" בערכאה הקודמת (תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). משהוברר כיום כי אין בפי המבקשת טענה טובה נגד העברת הדיון, די בכך לחרוץ לשבט את גורל ערעורה על החלטת ההעברה גם אם יימצא כשל בהליך אשר בגדרו ניתנה ההחלטה. אין גם לשכוח כי בדיון שהתקיים ביום 26.3.08 הציגו הצדדים טענות לא רק בשאלת הצו הזמני אלא גם בשאלת הסמכות העניינית, ובין היתר ב"כ המבקשת הפנה אז להלכת יונס הנ"ל וטען כי החנות אינה קשורה לעזבון. 

12.       מטעמים אלה נדחית הבקשה לרשות ערעור. משלא התבקשה עליה תשובה לא ייעשה צו להוצאות. הערבון יושב למבקשת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ