אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בר"ש 7631/13

החלטה בתיק בר"ש 7631/13

תאריך פרסום : 18/11/2013 | גרסת הדפסה
בר"ש
בית המשפט העליון
7631-13
17/11/2013
בפני השופט:
א' רובינשטיין

- נגד -
התובע:
י.י
הנתבע:
ועדת האתיקה המחוזית במחוז ת''א והמרכז
החלטה

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא דרורי) מיום 10.10.13 בעמל"ע 48031-04-13, בגדרו התקבל חלקית ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (עו"ד דסאו - אב"ד, ועוה"ד ארבל כיטוב ורומנוב - חברים) מיום 14.3.13 בבד"א 98/12. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחה ערעורו של המבקש באשר להרשעתו בעבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע והתנהגות בלתי הולמת, והתקבל חלקית הערעור באשר לעונש שהוטל עליו.

רקע

ב.        ביום 10.7.03 הורשע המבקש בבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב בעבירות שונות (בד"מ 117/99), וביום 5.9.03 הוטלו עליו חמש שנות השעיה מן המועד בו ייחלט פסק הדין. נקבע, כי עד הפיכת פסק הדין לחלוט יושעה המבקש חלקית, באופן שיהא רשאי לייצג בהליכים פליליים. ערעור שהגיש המבקש על פסק דין זה בבית הדין המשמעתי הארצי (בד"א 126/03) - נדחה, ככל שהדברים אמורים בעונש ההשעיה שהוטל עליו. בדעת הרוב בבית הדין הארצי נקבע, כי תקופת ההשעיה הזמנית החלקית שהוטלה על המבקש לא תבוא במניין ריצוי העונש שהוטל עליו. ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית הדין הארצי בבית משפט זה נדחה ביום 31.8.06 (על"ע 9417/05 יהודה נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין (2006; הנשיא ברק, והשופטים ריבלין ורובינשטיין)).

ג.        בשוך ההליכים המפורטים מעלה, הגיש העותר עתירה מינהלית בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב (עת"מ 2392/06 יהודה נ' לשכת עורכי הדין בישראל), ומשאלתו בה להורות, כי השעייתו מן הלשכה מסתיימת ביום 4.9.08, קרי, בחלוף חמש שנים מגזר דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי בבד"מ 117/99. המבקש טען כי יש להחיל על עניינו את הוראת סעיף 78(ז) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, לפיה תקופת השעיה זמנית תבוא במניין ריצוי העונש. בפסק דין מיום 12.10.08 נדחתה העתירה; נאמר, כי נוכח פסק דינו של בית משפט זה בעל"ע 9417/05 הנזכר - בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית הדין הארצי בבד"א 126/03, לרבות לעניין העונש - אין מקום להידרש לטענותיו.  

ד.        שאלת היחס בין ההשעיה הזמנית החלקית וההשעיה הקבועה שהוטלו על המבקש הגיעה לפתחו של בית משפט זה פעם נוספת בגדר בר"ש 7082/11 יהודה נ' ועדת האתיקה המחוזית תל אביב והמרכז(17.11.11). באותו עניין השיג המבקש על הרשעתו בעבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע והתנהגות שאינה הולמת, בגינה הושתו עליו 10 חודשי השעיה בפועל אשר - כך נקבע - ירוצו החל מיום 30.8.11, קרי, בחלוף חמש שנים ממועד פסק הדין בעל"ע 9417/05. בין היתר השיג המבקש על הקביעה בדבר מועד תחילתו של ריצוי העונש, שכן לפי הנטען באותה בקשה תקופת השעייתו הסתיימה - לאחר ניכוי תקופת ההשעיה הזמנית - ביום 4.9.08.

           בהחלטה בבר"ש 7802/11 נאמר (פסקה ט'), כי המקום הבלעדי לבירור שאלת אופן חישובה של תקופת השעיתו של המבקש היה במסגרת הדיון בעל"ע 9417/05 וההליכים המשמעתיים שקדמו לו, וכי "אין לאפשר את פתיחת השאלה לדיון מחודש בתקיפה עקיפה לאחר שמוצו הליכי הערעור, קל וחומר שאין לאפשר זאת אגב תקיפת פסק הדין בתיק הנוכחי. עקרונית נאמר (פסקה י"א), כי אין "לראות את הוראת סעיף 78(ז) לחוק הלשכה כמחייבת ניכוי תקופה בה רשאי היה המבקש לעסוק במשפט פלילי, מתקופת השעיה מלאה בה אין הוא רשאי לעסוק בעריכת דין מכל סוג שהוא", וכי "אין הוראת הניכוי הקטגורית שבסעיף 78(ז) חלה על ניכוי תקופת השעיה זמנית חלקית" (פסקה י"ט).

ההליכים נשוא הבקשה דנא

ה.        בכתב קובלנה שהוגש כנגד המבקש ביום 27.12.10 בבית הדין המשמעתי המחוזי (בד"מ 265/10) נטען, כי בחודש אוקטובר 2008 ייצג המבקש אחד, משה אביזהר, בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, ובתוך כך חתם בעבורו לאישור תצהיר וטען בשמו בדיון בבית המשפט. זאת, כך נטען, הגם שבאותה העת היה המבקש מושעה מחברותו בלשכת עורכי הדין מכוח פסקי הדין שניתנו במסגרת ההליכים המשמעתיים בעניינו (בד"מ 117/99, בד"א 126/03 ועל"ע 9417/05).

ו.        בהכרעת דינו מיום 27.2.12 ציין בית הדין המחוזי (עו"ד קליין - אב"ד, עוה"ד שניאורסון ומיליס - חברים), כי אין לו הסמכות לשבת כערכאת ערעור על בית המשפט העליון, אשר דחה "את טענתו של הנאשם [המבקש - א"ר], כי את ההשעיה הזמנית יש לחשב בחפיפה להשעיה הקבועה". כן נדחתה טענתו של המבקש, לפיה מדובר בטעות במצב משפטי אשר היתה בלתי נמנעת באופן סביר. נאמר, כי טענותיו של המבקש בערעורו בעל"ע 9417/05 וכן העתירה המינהלית שהגיש מלמדות שהבין היטב כי השעייתו לא הסתיימה ביום 4.9.08. על כן הורשע המבקש בעבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. בגזר דין מיום 18.10.12 הוטלו על המבקש 36 חודשי השעיה בפועל - 30 חודשים במצטבר לעונשי השעיה אחרים, ושישה חודשים בחופף; 18 חודשי השעיה על תנאי למשך 3 שנים; והוצאות בסך 12,000 ש"ח.

ז.        ערעור שהגיש המבקש לבית הדין המשמעתי הארצי (בד"א 98/12) נדחה ביום 14.3.13. נאמר (פסקה 20), כי "ניתן היה לפרש, ואולי בלתי נמנע היה לפרש, בשלהי שנת 2008, את הוראת סעיף 78(ז) כהוראה קטגורית המחייבת לנכות את תקופת ההשעיה הזמנית מתקופת ההשעיה הסופית"; חרף זאת נאמר, כי אין ניתן לקבל את טענתו של המבקש בדבר טעות במצב המשפטי, שכן מפסקי דינם של בית הדין הארצי בבד"א  126/03 ובית משפט זה בעל"ע 9417/05 יכול היה המבקש לדעת כי תקופת ההשעיה הזמנית החלקית אינה באה במניין תקופת ההשעיה הקבועה, והוא אף הגיש עתירה מינהלית בעניין זה. נאמר, כי המבקש "ידע בודאות שקיימת מחלוקת ביחס לסוגיה משפטית זו, פעל לצורך יישובה בהגישו העתירה המינהלית, אך לא המתין לפסק דין ועשה דין לעצמו בהחליטו להופיע בבית המשפט ולהציג עצמו כעורך דין" (פסקה 26).

ח.       על פסק דינו של בית הדין הארצי עירער המבקש לבית המשפט המחוזי (עמל"ע 48031-04-13). בפסק דין מיום 10.10.13 נדחה ערעורו כנגד הרשעתו; נאמר (פסקה 11), כי "כאשר בוחר אדם לפנות לבית משפט מוסמך, כדי להצהיר האם מעשה מסוים, הוא מותר או אסור, ובזמן שהתיק תלוי ועומד, הוא מבצע את אותו מעשה, שעליו הוא מבקש שבית משפט יכריע בדבר חוקיותו, לא יוכל לחסות הוא תחת הגנת טעות שבדין". באשר לערעור על העונש נאמר, כי יש ליתן משקל לעובדה שמדובר באירוע בודד, שבבסיסו - להשקפתו של המבקש - "מניע נאצל", וכן לנסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות אירועים שהתרחשו לאחר שניתן פסק הדין בבית הדין הארצי. בית המשפט כיון לפגיעה פיסית קשה במבקש על ידי גרושה של חברתו לחיים, אירוע שבעטיו הוגש כתב אישום כנגד התוקף. סופו של דבר, בית המשפט המחוזי העמיד את ההשעיה בפועל על 18 חודשים - שנים עשר במצטבר לעונשי השעיה אחרים, ושישה בחופף, ואת עונש התנאי על 36 חודשים. בית המשפט לא התערב בשיעור ההוצאות שהוטלו על המבקש.

הבקשה

ט.       מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען כי בשנת 2008 ניתן היה לפרש את הוראת סעיף 78(ז) לחוק לשכת עורכי הדין באופן שתקופת ההשעיה הזמנית החלקית תנוכה מתקופת ההשעיה הקבועה, ולפיכך באוקטובר 2008 לא היה המבקש מושעה מחברותו בלשכה ועל כן יש לזכותו. נטען לתחולתה של ההגנה שבסעיף 34יט לחוק העונשין, תשל"ז-1977 שעניינה טעות במצב משפטי, וכן להגנה מן הצדק. באשר לעונש שהוטל על המבקש נטען, כי זה מופלג וחורג מרמת הענישה המקובלת, בודאי נוכח נסיבותיו האישיות, בראש וראשונה - הפגיעה הקשה בו.

הכרעה

י.        לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. עסקינן בהליך שיפוטי רביעי במספר, לאחר שלמבקש ניתנו שני ימים ערעוריים, בזכות. על מנת לבוא בקהלם של המקרים החריגים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול רביעי היה על המבקש להראות כי בקשתו מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו האישי (ראו, מני רבים, בר"ש 9092/10 איטח נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין(2011)); כזאת לא נעשה. חרף נסיונו של המבקש להעטות על בקשתו מחלצות משפטיות כלליות, לאמיתו של דבר תחומה היא לנסיבות הקונקרטיות. די בכך שלא להיעתר לבקשה. אוסיף, כי גם לגוף הדברים לא נמצא מקום להתערבות, כפי שיבואר.

יא.      אדרש תחילה לטענתו של המבקש - שהיא לוז הבקשה - בדבר טעות במצב משפטי. ראשית יש להבהיר, כי טענותיו של המבקש בנוגע לבר"ש 7082/11 (שחלקן נטענו בשפה שאינה הולמת כתבי בי דין - ראו, למשל, סעיפים 25.12, 25.17 ו-27 לבקשה), פסיקה בה נקבעה פרשנותו של סעיף 78(ז) לחוק לשכת עורכי הדין, אינן ממין העניין באשר הבקשה דנא אינה הליך ערעורי על אותה החלטה. נותרנו איפוא עם טענתו של המבקש, לפיה בשנת 2008 - בטרם ניתנה ההחלטה בבר"ש 7082/11 לעניין פרשנותו של סעיף 78(ז) - ניתן היה לפרש סעיף זה, באופן שתקופת ההשעיה הזמנית החלקית שהוטלה עליו תנוכה מתקופת ההשעיה הקבועה. לאחר העיון, חוששני כי קיים קושי לקבל טענה זו.

יב.       טעות במצב משפטי היא סייג לאחריות פלילית, המוסדר בסעיף 34יט לחוק העונשין, תשל"ז-1977:

"לענין האחריות הפלילית אין נפקה מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו של האיסור, זולת אם הטעות היתה בלתי נמנעת באורח סביר".

סייג זה דורש איפוא התקיימותם של שני יסודות: האחד - קיומה של טעות, והשני - היותה של הטעות בלתי נמנעת באופן בלתי סביר. באשר ליסוד הראשון נאמר כי:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ