אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בר"ע 52209-06-11

החלטה בתיק בר"ע 52209-06-11

תאריך פרסום : 05/10/2011 | גרסת הדפסה
בר"ע
בית דין ארצי לעבודה
52209-06-11
17/07/2011
בפני השופט:
שמואל צור

- נגד -
התובע:
ד"ר תמר טננבוים
הנתבע:
1. היל-עור בע"מ
2. משה ארקין
3. פנחס אורבך
4. רות אלון
5. גיל ביאנקו
6. דליה קליינמן
7. סילבן לנדאו
8. המשיבים

החלטה

1.   בפני בקשה לרשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב מיום 29.5.11 (כב' השופטת אורנית אגסי; תע"א 51826-05-11) בה נדחו בקשות המבקשת למתן סעדים זמניים האוסרים על המשיבים לפטרה מתפקידה כמנכ"ל החברה, למתן צו הצהרתי כי הליך פיטוריה בוצע בניגוד להוראות החוק, ולחילופין בקשותיה למתן צו המונע את פיטוריה, עד שימסרו לה הסיבות שבגינן מבקשים לפטרה ומתן שהות עד הליך שימוע.

2.   דר' טננבוים, רופאה וחוקרת בתחום העור ודרכי הריפוי בפצעים, ייסדה את המשיבה 1 והינה בעלת כ- 5% מהון מניות החברה. המשיבה 1, חברת היל-עור, הינה חברה ביוטכנולוגית המתמחה בפיתוח תרופות ומוצרים לטיפול בבעיות עור שונות. המשיבים האחרים הינם יו"ר וחברי הדירקטוריון החברה. המבקשת שימשה בעבר יועצת החברה בתחום ריפוי העור ובשנת 2007 החלה לעבוד בחברה בתפקיד מנכ"ל. החל מחודש ינואר 2010 ולבקשתה, החלה המבקשת לספק לחברה שירותי ניהול באמצעות חברה שהקימה בשם Bio Ten. הוסכם בין הצדדים כי לא יתקיימו יחסי עובד ומעביד בין המבקשת למשיבה 1 וכי המבקשת תספק שירותים באופן עצמאי בתמורה הגבוהה מזו ששולמה לה כעובדת החברה. כמו כן נערך גמר חשבון בקשר לסיום העסקתה של המבקשת במשיבה 1 במסגרתו, היא קיבלה את כל הסכומים המגיעים לה עבור העסקתה כמנכ"ל החברה. ביום 12.5.11 נערכה ישיבה דירקטוריון החברה בהשתתפות המבקשת בה הועלה עניין חוסר שביעות הרצון של החברה מתפקודה כמנכ"ל ועלתה האפשרות לסיים את ההתקשרות עם החברה שבאמצעותה נתנה המבקשת את שירותי הניהול. בישיבה ניתנה למבקשת אפשרות חלקית להשמיע את טענותיה ועמדתה. המבקשת ביקשה לקבל זמן נוסף על מנת להביא את טענותיה ונקבעה ישיבה נוספת ליום 16.5.11. בשל מו"מ שנוהל בין הצדדים, בוטלה הישיבה ומשלא צלח המו"מ, נערכו ישיבות נוספות בנוכחות המבקשת ובא כוחה עד שביום 23.5.11 התבקשה המבקשת לעזוב את החברה לאלתר ולהחזיר את הציוד שקיבלה ממנה.

3.   בעקבות החלטה זו של החברה, פנתה המבקשת לבית הדין האזורי בבקשה למתן הסעדים הזמניים המפורטים לעיל בטענה כי פוטרה על ידי המשיבה שלא כדין, באופן כוחני וללא כל שימוע ובכך נפגעו זכויותיה ושמה הטוב. לטענת המבקשת, נוטה מאזן הנוחות לטובתה בשל העובדה שפוטרה שלא כדין וכי הנזקים שיגרמו לה באם לא יינתן הצו רבים מהנזקים שיגרמו לחברה. עוד טענה המבקשת לקיום יחסי עובד ומעביד בינה ובין המשיבה. מנגד טענו המשיבים להיעדר יחסי עובד ומעביד בינם ובין המבקשת וכי לא נפל כל פגם בהליך סיום ההתקשרות עימה מאחר וניתנו לה מספר הזדמנויות להשמיע טענותיה. עוד טענה המשיבה כי אין כל מקום להתערבות בית הדין בשיקול דעתו של הדירקטוריון, אין לאכוף על מעסיק פרטי להעסיק מנכ"ל אשר אבד האימון בו ואם יינתן הצו יגרם נזק בלתי הפיך לחברה.  

4.   בית הדין האזורי לא הכריע בשאלת יחסי עובד ומעביד בין המבקשת למשיבה ולשם הכרעה ביתר טענות הצדדים הניח קיומם לכאורה. לאחר שבחן בית הדין את טיעוני הצדדים ואת מכלול המסמכים והראיות שהוצגו, ולאור העקרונות שנקבעו בפסיקה בדבר מתן סעד של אכיפה והחזרת עובד לעבודה, פסק בית הדין האזורי כי אין מקרה זה נופל לגדר המקרים החריגים בהם יאכוף בית הדין יחסי עבודה ויבטל את הליך הפיטורים ודחה את בקשות המבקשת לסעדים זמניים. כמו כן דחה בית הדין את טענותיה כי לא היו בידה כלים להשמיע את טיעוניה בפני הדירקטוריון, בין השאר לאור העובדה שהמבקשת היתה מודעת, כבר מתחילת ינואר, לעמדת הדירקטורים על אופן ניהול החברה וכן לאור העובדה שהתאפשר למבקשת להשמיע את טיעוניה אולם היא נמנעה מכך. בית הדין האזורי מצא כי התנהלות דירקטוריון החברה לא נבעה משיקולים זרים או אישיים. בית הדין האזורי בחן את מאזן הנוחות בין הצדדים - בקשת המבקשת להחזרתה לתפקיד המנכ"ל אל מול טענות המשיבה שסעד של אכיפה הינו סעד קיצוני אשר יעשה בנסיבות חריגות - ומצא שלא להעניק למבקשת את הסעדים הזמניים שביקשה.

5.   על החלטה זו הגישה המבקשת בקשה לרשות ערעור וכן כתב תביעה עיקרי בבית הדין האזורי. בין השאר טענה המבקשת כי שגה בית הדין האזורי כאשר פסק כי לא היו פגמים בשימוע שנערך למבקשת וכן הכחישה כי היתה מודעת כבר בחודש ינואר לטענות שהועלו נגדה. כמו כן טענה המבקשת שבהחלטת בית הדין האזורי נפלו פגמים קיצוניים היורדים לשורש ההליך וכי יש בכוחם של פגמים אלה לבטל את ההחלטה ולשנות אותה. המבקשת שבה וטענה כי בינה ובין המשיבה התקיימו יחסי עובד - מעביד וכי המשיבה לא איפשרה לה להשמיע טענותיה. לבסוף, במסגרת השיקולים למתן צו מניעה, טענה המבקשת כי ייגרם לה ולחברה נזק רב ובלתי הפיך אם יושלם הליך הפיטורין. 

6.   לאחר שנתתי דעתי לבקשה ולנימוקיה, לא מצאתי כי קיימת הצדקה למתן רשות ערעור. הלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין, אפילו סבורה היא כי ראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת ובלבד שההחלטה שהתקבלה אינה מנוגדת לדין, ואינה גורמת עיוות דין לאחד הצדדים (עע 270/99 משגב לדך - לוי, 13.12.1999; דב"ע נד/139-3 עאיק ואח' - חלבי, לא פורסם; רע"א 2444/08 שופרסל נ' אהרון כהן, לא פורסם, 21.12.2008; רע"א 26688 סאן אינטרנשיונאל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד (2) 206 (1990)).

7.   לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בכלל החומר שהובא לפני, נחה דעתי כי במקרה זה לא מתקיימים טעמים ממין אלה המצדיקים חריגה מסדרי הדיון הקבועים בתקנות. בפני בית הדין האזורי הוצגו התכתבויות שנערכו בין המבקשת לדירקטורים בחברה, המהווים תשתית ראייתית לכאורה בדבר חילוקי דעות וחוסר שביעות רצון מאופן ניהול החברה, עוד במהלך שנת 2010. מראיות לכאורה אלה עלה כי המבקשת הייתה מודעת זה מכבר לחוסר שביעות רצון הדירקטוריון מהתנהלותה. בית הדין האזורי לא ראה מקום להיעתר לבקשה למתן הצווים המבוקשים הן משום שלא מצא פגם בהליך הפיטורין עצמו והן משום שלא מצא הצדקה להתערב בהחלטת הדירקטוריון. אף בבחנו את מאזן הנוחות לא מצא בית הדין האזורי נסיבות חריגות המצדיקות החזרת המבקשת לתפקידה כמנכ"ל החברה. החלטת בית הדין האזורי ניתנה בהליך ביניים על בסיס ראיות לכאורה שהיו בפניו ונראה על פני הדברים שהחלטתו נכונה ומאוזנת. סעד של אכיפה - במיוחד כסעד זמני - אינו ניתן כדבר שבשגרה ולא מצאתי כי בית הדין האזורי שגה בבחינת העניין ובבחינת השיקולים הנוגעים לעניין ומתן משקל יחסי לכל אחד מהם.

בשל אופי ההליך ישקול בית הדין הקדמת הדיון בתביעה העקרית. אין צורך לאמר כי במסגרת הדיון בתביעה גופה ייזקק בית הדין למכלול הראיות המלאות שיהיו בפניו ולא יהיה מוגבל במתן סעד כלשהו בשל החלטת הביניים מושא בקשה זו לרשות ערעור.

8.   לאור זאת הגעתי למסקנה שדין הבקשה לרשות ערעור להדחות, בלא לבקש תגובת הצד שכנגד, זאת בהתאם לתקנה 85(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991. הואיל ולא התבקשה תגובת הצד שכנגד, לא יעשה צו להוצאות והתיק מוחזר לבית הדין האזורי להמשך שמיעת התביעה לגופה.

ניתנה היום ‏טו' תמוז, תשע"א ‏‏ (‏17 ביולי, 2011) בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ