אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בר"ע 468/04

החלטה בתיק בר"ע 468/04

תאריך פרסום : 06/08/2007 | גרסת הדפסה
בר"ע
בית המשפט המחוזי ירושלים
468-04
20/02/2005
בפני השופט:
צבי זילברטל

- נגד -
התובע:
כלל חב' לביטוח בע"מ
עו"ד אורן ספיר
הנתבע:
יאיר כהן
עו"ד א' אבראהים
החלטה

1.         המשיב הגיש תביעה לבית משפט השלום בירושלים לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים מיום 25.5.01. במסגרת הדיון בתביעה זו ביקש המשיב מינוי שני מומחים רפואיים, האחד בתחום האורטופדיה והשני בתחום אף-אוזן-גרון. בית משפט השלום (כב' השופט וינוגרד) החליט ביום 20.9.04 למנות את ד"ר א' פרנקל כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי וביקש מהמומחה להתייחס לאפשרות כי התלונות בתחום הא.א.ג. קשורות לתאונה ולצורך במינוי מומחה בתחום זה. בית המשפט הטיל על המבקשת לשאת בשכר טרחת המומחה.

מכאן בקשת רשות הערעור, שבגדרה טוענת המבקשת הן בנושא עצם מינוי המומחה והן בנושא חיובה בשכר טרחתו.

2.         לאחר עיון בבקשה ובתשובת המשיב, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

3.         כאמור, המשיב נפגע בתאונת דרכים ביום 25.5.01. ביום 30.5.01 פנה המשיב לרופא המשפחה, ד"ר מרק זרקה, והתלונן על כאבים בגב התחתון ובצוואר. בגיליון הרפואי מהתאריך הנ"ל נרשם כי המשיב עבר תאונת דרכים ביום 25.5.01. בעקבות ביקור זה אצל רופא המשפחה קיבל המשיב אישור מחלה מיום 27.5.01 ועד ליום 31.5.01.

המשיב, אשר הגיש את תביעתו עוד ביום 22.10.01, פנה ביום 21.7.03 בבקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומים הנ"ל. המבקשת התנגדה לבקשה מהטעם כי לא עלה בידי המשיב להציג ראשית ראיה שתצדיק מינוי מומחה רפואי, לא בתחום האורטופדי ולא בתחום השמיעה.

בבקשה דנן חוזרת המבקשת על האמור בתגובה לבקשה למינוי מומחה שהוגשה לבית המשפט קמא. לשיטת המבקשת, תלונה בודדת שהושמעה לפני רופא משפחה חמישה ימים לאחר מועד התאונה, אינה בגדר ראשית ראיה לקיומה של נכות, במיוחד שלא מדובר בממצאים אובייקטיביים, אלא בתלונה סובייקטיבית. אכן, גם לאחר מכן פנה המשיב מספר פעמים לרופא המשפחה, אך בפניותיו אלה לא היתה התייחסות מפורשת לתאונה, מה גם שלשיטת המבקשת, התלונות בדבר כאבי גב הושמעו ע"י המשיב גם קודם לתאונה וללא קשר אליה.

המבקשת טוענת עוד, כי שגה בית המשפט קמא שהטיל עליה לשאת בשכר טרחת המומחה, גם אם תידחנה טענותיה בדבר עצם מינויו, שכן הטלת שכר הטרחה על המשיב, במקרה גבולי זה, תחייב אותו להפגין רצינות על אף דלות החומר הרפואי שביסוד בקשתו.

4.         המשיב טוען, כי עלה בידו להציג לבית המשפט ראשית ראיה לאפשרות שנפגע בתאונת הדרכים. לדבריו, אין מדובר בתלונה בודדת, אלא ברצף תלונות בדבר כאבי גב תחתון, שנמשכו על פני תקופה של כשנה וחצי מאז התאונה. המשיב מוסיף וטוען, כי קודם לתאונה לא התלונן על כאבי גב תחתון והרישום היחיד הנוגע לכאבי גב, רישום מיום 3.1.01, מתייחס לכאבי הגב האמצעי שנבעו ממאמץ, ולא לכאבי גב תחתון, שהופיעו לראשונה לאחר התאונה.

לענין חיוב המבקשת במימון שכר טרחת המומחה, המשיב טוען כי אין כל הצדקה ליתן רשות ערעור בנושא זה וכי מצבו הכלכלי לא יאפשר לו לשאת בהוצאות לנוכח משכורתו הנמוכה כמכונאי רכב.

5.         כידוע, יש להישמר פן תחסם דרכו של תובע, המגיש תביעה על יסוד חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, להוכיח ענין שברפואה, שהרי הוכחת ענין שכזה יכולה להיעשות רק באמצעות מומחה מטעם בית המשפט. לפיכך, גם כאשר מצב הדברים אינו חד משמעי "יזהר בית המשפט לבל תקופחנה זכויותיו של המבקש על ידי מניעת מינוי מומחה רפואי כבקשתו" (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון ואח', פ"ד מד(2), 216, בעמ' 220).

עוד נפסק, תוך פירוש הוראת תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986, כי ראשית הראיה הנדרשת כתנאי למינוי מומחה מטעם בית המשפט צריכה להתייחס "לאפשרות קיומה של אותה פגיעה או נכות לה טוען תובע" (רע"א 863/93 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז(4), 815, בעמ' 818, תוך הפניה לרע"א 1338/90 הנ"ל).

במילים אחרות - אין צורך שראשית הראיה תתייחס לקיומה של נכות בפועל, אלא די שתצביע על אפשרות לקיומה של אותה נכות.

בהקשר זה לא למותר יהיה להזכיר גם את שנפסק על ידי כב' השופט ש' לוין ברע"א 219/91 הראל נ' סהר חב' לביטוח בע"מ, דינים-עליון, כרך יט, 361, לענין חובת הנפגע לשכנע כי קיים קשר סיבתי בין מצבו הרפואי לבין הפגיעה בה נפגע בתאונת הדרכים, כדלהלן: "... די באפשרות של קיום קשר סיבתי ( בדרגת הסתברות נמוכה) כדי להצדיק את המינוי ... העובדה שתלונותיו של המבקש בענין זה התחילו רק חודשים ספורים לאחר התאונה עדיין אינה שוללת אפשרות של קיום קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזק ודינו של הענין להתברר בראיות בגדר המשפט. נוכח גישתו הליבראלית של בית המשפט בכגון דא: רע"א 1338/90, דינו של הערעור להתקבל בענין זה" (ההדגשה אינה במקור).

העולה מהאמור הוא, כי הנטל הרובץ על שכמו של המשיב במקרה דנן אינו כבד, ודי כי יצביע על "אפשרות" שפגיעתו בתאונת הדרכים גרמה לו נכות ועל כך שתלונותיו קשורות לתאונה. כל זאת כדי שלא ייווצר מצב שדרכו של המשיב תחסם והוא לא יוכל להוכיח את מצבו הרפואי.

6.         עיון במסמכים הרפואיים מצביע על כך כי המשיב עמד בנטל האמור. אכן, המשיב לא פנה אלא לרופא המשפחה, ולא לרופא מומחה, אך אין כל חובה שהפנייה תהיה דווקא לרופא מומחה (שהרי ניתן למנות מומחה אפילו על סמך מסמך שכלל לא נערך על ידי רופא:  רע"א 5638/95 מגדל חב' לביטוח בע"מ נ' שמור, פ"ד מט(4), 865, בעמ' 871).

בפנייתו הראשונה של המשיב לרופא המשפחה נרשם במפורש כי כאבי הגב והצוואר עליהם התלונן נובעים מהתאונה. בביקורים הבאים אצל הרופא לא נרשם כי התלונות קשורות לתאונה, אך אינני סבור שלעובדה זו יש משקל כלשהו, בשל סמיכות הזמנים והדמיון בתלונות.  על פי החומר שהוגש לבית המשפט קמא, המשיב פנה לרופא המשפחה  גם בתאריכים הבאים: 21.10.01, 19.11.01, 25.8.02, 3.12.02 ו-3.1.03. בכל הפעמים האלה נרשם כי המשיב מתלונן על כאבי גב תחתון.

מהאמור לעיל עולה כי המשיב הציג "ראשית ראיה" לענין "האפשרות" שהפגיעה בה נפגע בתאונת הדרכים גרמה לו לנכות, גם אם מדובר בנכות זמנית, וענין זה צריך להתברר באמצעות מומחה מטעם בית המשפט.

7.         עד כאן באשר לעצם מינויו של המומחה הרפואי. לנוכח המסקנה כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא בנושא הנ"ל, אינני רואה להיזקק לטענתה החלופית של המבקשת בענין הטלת מימון הביניים של שכרת טרחת המומחה עליה.

ראשית, אין זה ראוי שערכאת הערעור תתערב בעניינים אלה המסורים במידה רבה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, במיוחד לא כשמדובר בהחלטות הנוגעות להוצאות משפט ובוודאי שלא כשמדובר אך במימון ביניים. שנית, אין כל פסול בהחלטה להטיל על המבקשת לממן את שכר טרחת המומחה כמימון ביניים, כמפורט בבר"ע (מחוזי-י-ם) 2398/00 דרור ואח' נ' דרור, תקדין-מחוזי 2001(1), 615.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ