אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בר"ע 2109/06

החלטה בתיק בר"ע 2109/06

תאריך פרסום : 29/03/2007 | גרסת הדפסה
בר"ע
בית המשפט המחוזי ירושלים
2109-06
23/05/2006
בפני השופט:
בעז אוקון

- נגד -
התובע:
קבוצת רוכשים בע"מ
הנתבע:
1. עו"ד משה שליט משקם
2. עו"ד יעקב קופנהגן כונס הנכסים
3. עו"ד יצחק אבידני כונס הנכסים
4. המנהלה להסדרים במגזר החקלאי בע"מ

החלטה

1.         השאלה המרכזית העומדת להכרעה בהליך זה, היא האם הבשילו המגעים בין המבקשת, קבוצת רוכשים בע"מ ("המבקשת"), לבין המשיב 2, כונס נכסים שמונה למושב בקוע ("המושב"), לכדי חוזה מחייב, אשר אמור היה להקנות למבקשת זכות לשווק את המגרשים בקרקעות ההרחבה של המושב ליחידים המיוצגים על-ידה. 

2.         המושב מצוי בהליך הסדר חובות לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב - 1992. הליך זה מתנהל בפני המשקם, עו"ד משה שליט ("המשקם"). המקור העיקרי לפירעון חובות המושב הוא מימוש קרקעות ההרחבה של המושב. לשם מימוש קרקעות ההרחבה, בין היתר, מינה המשקם למושב כונסי נכסים, הם משיבים 2 ו-3.

מימוש קרקעות ההרחבה התאפשר בעקבות סדרה של החלטות שהתקבלה במועצת מקרקעי ישראל מאז תחילת שנות התשעים, המאפשרת הפשרת קרקעות חקלאיות מתוך משבצת המושב ושינוי ייעודן למגורים ("קרקעות ההרחבה"). בדרך זו, ניתן להרחיב את שטחי המגורים ביישובים חקלאיים. במרכז החלטות אלה עומדת החלטה 737,שקובעת כי מגרשי המגורים יוחכרו על-ידי מינהל מקרקעי ישראל ("המינהל") למועמדים שיומלצו על-ידי המושב, תוך מתן הנחה גדולה בשיעור דמי החכירה שיהא עליהם לשלם למינהל. החלטה 737 בוטלה בבג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו(6) 25. עם זאת, הוראות המעבר שגובשו במינהל, איפשרו למושבים החקלאיים להמשיך לגבות כספים בתמורה להעברת הזכויות בקרקעות ההרחבה בעסקאות שביסודן עומד פסק משקם על-פי חוק ההסדרים, שניתן לפני יום 31.3.99 ("הוראות המעבר"). הרציונל הניצב בבסיס הוראות אלה היה הרצון להגן על נושי המושב. ההנחה הייתה כי הם סמכו על החלטה 737 ועל הכספים שצפוי היה הישוב החקלאי לקבל בעקבות יישומה, ועל כן נאותו למחוק את חובות המושבים. תוקפן של הוראות המעבר הוארך מספר פעמים, ונכון ליום זה הן חלות לגבי עסקאות בקרקעות ההרחבה שיושלמו עד יום 31.12.06.

3.         המבקשת הינה חברה המייצגת יוצאי יחידות קרביות בצה"ל לצורך הקמה של מתחמי מגורים משותפים. לצורך כך התעניינה המבקשת בקרקעות ההרחבה במושב. ביום 6.11.05 נפגשו נציגי המבקשת עם המשיב 2. בפגישה זו סוכמו פרטי עסקה, לפיה היחידים המיוצגים על-ידי המבקשת ירכשו מידי המושב את כל המגרשים שבקרקעות ההרחבה, למעט מגרשים שישווקו לבני המושב. המשיב 2 הבהיר למבקשת שאם יוצעו על-ידי חברי המושב הצעות נגדיות, הצעות אלה יזכו לעדיפות. תנאי נוסף שהוצג היה כי הכרח הוא שהמכירה תושלם עד יום 30.11.05, שכן בעת ניהול המשא ומתן בין הצדדים, זה היה המועד בו צפויות היו לפקוע הוראות המעבר ולא ברור היה האם תוקפן יוארך. הסכמות אלה לא עוגנו בהסכם כתוב בין הצדדים, אך הן מקבלות ביטוי במכתב ששלח משיב 2 למנכ"להמנהלה להסדרים במגזר החקלאי בע"מ, היא משיבה 4, ביום 7.11.05 (בקשת רשות ערעור, נספח ג'). 

ביום 8.11.05 קבע המשקם כי על מנת שיוכל לדון בהצעת המבקשת לרכישת קרקעות ההרחבה, על המבקשת להגיש בתוך 7 ימים רשימה של לפחות 60 חברים המעוניינים לרכוש מגרשים בקרקעות ההרחבה, על בסיס פרטי העסקה שסוכמו, כאשר כל אחד מהם יפקיד סך של 10,000 ש"ח שיוחזק בנאמנות אצל הכונסים. המשקם ציין שרק לאחר מכן הוא יבדוק את הצעת המבקשת, ואם יחליט שלא לאשרה, יוחזרו הסכומים ששולמו בתוך 48 שעות לידי מי ששילמם. בעקבות זאת ארגנה המבקשת כעבור ימים ספורים כנס לכל המתעניינים, וביום 14.11.05 הפקידה המבקשת אצל המשיב 2 רשימה של 64 משפחות שהחליטו לרכוש מגרשים בקרקעות ההרחבה ושילמו את הסכום שננקב בהחלטת המשקם. המשיב 2 הגיש למשקם בקשה למתן הוראות באשר להמשך הטיפול בהצעת המבקשת. המשיב 2 ציין, כי חרף הקשיים הצפויים מכיוון וועד המושב, המלצתו היא להמשיך לקדם את ההצעה וליישמה.  

בין לבין, חיווה היועץ המשפטי לממשלה את דעתו, כי בקשת מועצת מקרקעי ישראל להאריך את תוקפן של הוראות המעבר בשנה נוספת, הינה סבירה. עמדה זו היתה האות לכך שתוקפן של הוראות המעבר לא יסתיים ביום 30.11.05, כפי שסברו הצדדים תחילה, אלא יוארך בשנה נוספת. בהמשך לכך החליט המשקם ביום 20.11.05, כי בשלב זה לא ניתן לקבל את הצעת המבקשת וכי יש לתאם בין הצעה זו לבין הצעות אחרות, "וזאת במסגרת הזמן הנוסף שאושר על-ידי היועץ המשפטי לממשלה". ביום 4.12.05 הורה המשקם לכונסי הנכסים לפנות לכל חבר במושב ולהודיע לו כי ניתנת לו אפשרות לרכישת מגרש בקרקעות ההרחבה, וכי עליו להשיב באם רצונו לממשה בתוך 30 ימים, בצירוף סך של 10% משווי המגרש. הכונסים התבקשו לציין בפנייתם, כי אם החברים לא ינצלו אפשרות זו, יימכר המגרש בהרחבה לצד שלישי. כן נקבע, כי הסכומים ששולמו על ידי המשפחות המיוצגות על-ידי המבקשת יושבו למי ששילמם, תוך שהכונסים ישובו ויפנו למבקשת במקרה שחברי המושב לא יגלו עניין ברכישה.

ביום 19.2.06 ניתנה החלטת המשקם בבקשה שהגישה המבקשת להורות לכונסים "לאשר סופית ופורמלית את הצעת...המבקשת". המשקם קבע, כי בין הכונסים למבקשת לא נכרת כל הסכם, וכי ההסכמות שהושגו בין הצדדים הינן בגדר הצעה בלבד, שהייתה הכפופה לאישורו. מכיוון שאישור זה לא ניתן, לא השתכללו הדברים כדי הסכם. המשקם ציין, כי תכלית החלטה 737 הייתה לאפשר לבניהם של חברי המושב לרכוש מגרשים, וכי לאחר פניית הכונסים התברר כי 13 בני חברים הביעו רצונם לרכוש את המגרש והפקידו את הסכומים שנקבעו. מהחלטת המשקם עולה, כי ועד המושב התקשר בעבר בהסכם עם חברה בשם נופי יער בע"מ, והעניק לה זכויות בקרקעות ההרחבה. הסכם זה כפוף היה לאישורו של המשקם, אך אישור זה לא ניתן. לאור ריבוי המתעניינים ברכישת מגרשים בקרקעות ההרחבה החליט המשקם, כי יש לשווק את המגרשים באמצעות העיתונות. המשקם גם ציין, כי מובן שכל אחד מהיחידים שיוצגו על-ידי המבקשת יוכל לפנות בהצעה לרכוש מגרש.  

4.         מכאן בקשת רשות הערעור. לטענת המבקשת, ההסכמות אליהן הגיעה עם המשיב 2 התגבשו כדי הסכם מחייב. המבקשת טענה כי המשיב 2 הציג מצג חד משמעי, לפיו ההסכם הוא על דעתו של המשקם, וכי אם המבקשת תעמוד בסד הזמנים הדחוק שנקבע - העסקה תצא לפועל. המבקשת סברה גם כי החלטתו של המשקם מיום 8.11.05, המורה לה להגיש רשימת מועמדים ששילמו מקדמה בסך 10,000 ש"ח מהווה אישור דה-פקטו להסכם, שכן משמעה הוא הוראה להתחיל ביישום העסקה. משעה שהשתכלל הסכם בין המבקשת למשיב 2, שומה היה על המשקם לאשרו, שכן לא נפל בהסכם פגם מהותי, כגון העלמת מידע, קנוניה וכד'. בנוסף טענה המבקשת, כי העדיפות שניתנה לבני המושב לרכוש מגרשים בקרקעות ההרחבה היא לא חוקית ועומדת בניגוד להלכה המשפטית כי מוטביה של החלטה 737 הם נושי המושב ולא חבריו. מכיוון שהסכום הצפוי להשתלם על ידי בני המושב בתמורה למגרש בקרקעות ההרחבה פחות מהסכום שנדרש מהמשפחות המיוצגות על-ידי המבקשת, מרעה העדיפות שניתנה לבני המושב עם מצבם של נושי המושב. 

5.         הליך זה נפתח תחילה כערעור, ואולם בעקבות הסכמת הצדדים בדיון שנערך בפני כב' השופט מ' גל, הומר ההליך לבקשת רשות ערעור והמשיבים הגישו את תשובותיהם.

משיבים 2 ו-3 טענו כי פרטי העסקה בה מדובר היו בגדר הצעה בלבד שלא השתכללה כדי הסכם עם המבקשת, כי לא הייתה התחייבות כי ייכרת הסכם כאמור, וכי בכל מקרה בשום שלב לא דובר על כך שיכרת הסכם עם המבקשת או עם תאגיד אחר, אלא אך ורק עם אותם יחידים שיוצגו על-ידי המבקשת. המשיב 3 גם טען, כי העובדה כי הוא לא נטל חלק פעיל במשא ומתן עם המבקשת וכי הוא לא גמר בדעתו כי יש להתקשר עמה, מלמדת על ראשוניותם של ההליכים, הנושאים אופי של משא ומתן. המשיב 2 ציין, כי הוא הבהיר למשתתפי הכנס שארגנה המבקשת לשיווק המגרשים שבהרחבה, כי הסך של 10,000 ש"ח שהם נדרשים להעביר לידיו מהווה "דמי רצינות" ואינו מוגדר כמקדמה על חשבון רכישת מגרש בקרקעות ההרחבה, וכי בכל מקרה כפופה העסקה כולה לאישורו של המשקם. בנוסף טענו המשיבים, כי מכיוון שלא צורפו לבקשה צדדים שלישיים העשויים להיפגע מתוצאות ההליך, כדוגמת המושב עצמו, נושיו, או חברת נופי יער, יש לדחות את הבקשה. 

6.         בטרם הכרעה בטענות הצדדים יש לתחום את המחלוקת ביניהם: מוסכם על הכל כי בין המבקשת למשיב 2 לא נחתם הסכם. המבקשת גם אינה טוענת כי היא יכולה הייתה לרכוש את הזכויות בקרקע בעצמה וברור כי על פי החלטה 737 והוראות המעבר רכישת הזכויות בקרקעות ההרחבה יכולה הייתה להיעשות רק על-ידי היחידים המיוצגים על-ידה. עיקר חיצי המבקשת מכוונים אפוא לטענה, כי נכרת עמה הסכם מסגרת לשיווק המגרשים בקרקעות ההרחבה לחברים המיוצגים על-ידה.

7.         לשם הכרעה בשאלת אופיין המשפטי של ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, נקבעו בפסיקה שני מבחנים מצטברים: בחינת כוונתם של הצדדים ליצור קשר חוזי ביניהם וקיומה של הסכמה על הפרטים המהותיים החיוניים לעסקה (ראו: ע"א 1049/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חמדאן, פ"ד נ(5) 820, בע' 831-832 וכן פסקי הדין המאוזכרים שם). בהקדמת העגלה לסוסים יאמר כבר עתה, כי יישומם של המבחנים על נסיבותיו של מקרה זה מוביל למסקנה, כי ההסכמות בין הצדדים אינן עולות כדי חוזה. להלן יפורטו הדברים.

8.         המבקשת מבססת את טענתה כי נכרת הסכם בין הצדדים, על מכתבו של משיב 2 למנכ"ל המשיבה 4 מיום 7.11.05. מכתב זה נושא את הכותרת "הצעה לרכישת הזכויות בהרחבת מושב בקוע" והוא נפתח במילים אלה: "הנני מתכבד להעלות על הכתב את עיקרי ההצעה לרכישת הזכויות במגרשי פרויקט ההרחבה במושב בקוע". בהמשך מתוארות ההסכמות שהושגו במסגרת הפגישה שהתקיימה בין המבקשת למשיב 2. המכתב מסתיים בבקשת המשיב 2 לקדם קבלת "החלטה מיידית בדבר התקשרות עם הקבוצה הנ"ל". הטענה כי במכתב זה גלום הסכם בין המבקשת למשיב 2 אינה עולה בקנה אחד עם לשונו המפורשת של המכתב, המנוסח כסיכום של ההבנות שהושגו בפגישה בין הצדדים.

גם החלטתו של המשקם מיום 8.11.05 מלמדת על היעדרה של כוונה ליצור קשר חוזי מחייב, בשלב הזה, עם המבקשת. המשקם לא כינה את הסכום שהתבקשו החברים במבקשת להפקיד "מקדמה", ולא נקבע כי סכום זה משתלם על חשבון רכישת זכויות במגרש. המשקם גם ציין מפורשות כי הדרישה להעברה רשימה שמית ולהפקדת סכומים בנאמנות היא שלב מקדמי, "כדי שאוכל לדון בהצעה", וכי "אם ההצעה לא תאושר על ידי, יחזיר הכונס עו"ד קופנהגן תוך 48 שעות את הסכום שהופקד במלואו למי ששילמו". דברים אלה מצביעים ברורות על העדרה של גמירת דעת מצד המפרק באשר להתקשרות עם המבקשת. 

סקירת המשך ההתכתבות שנוהלה בין הצדדים מובילה למסקנה דומה: המשיב 2 חזר ופנה למשקם בבקשה כי יותר לו להמשיך לפעול לקידום המו"מ עם המבקשת. המשקם מצידו קבע כבר ביום 20.11.05, כי בשלב הזה אין באפשרותו לקבל את הצעת המבקשת, ולכן רשאי כל מי שהפקיד את הסך של 10,000 ש"ח לקבל בחזרה את כספו. התמונה המצטיירת היא, אפוא, כי לא נתקיים יסוד גמירת הדעת אצל המשיבים. גם המבקשת מצידה לא ייחסה בתחילה להסכמות שהושגו אופי של הסכם, אלא של הצעה בלבד. כך למשל, במכתב מיום 21.11.05 מתבקש המשקם לאשר "בהקדם האפשרי את הצעתמרשתנו לרכישת מלוא מגרשי ההרחבה", ובמכתב מיום 12.12.05 מציין דרור הלוי, נציג המבקשת, כי הצעתהשל המבקשת לרכישת זכויות במגרשי ההרחבה נדחתה "בנסיבות תמוהות". טענת המבקשת כי בין הצדדים נכרת הסכם לא עלתה "בזמן אמת", וזהו סממן המעיד על היעדר גמירת דעת אף מצידה של המבקשת.  

מסקנתי היא אפוא כי לא נתקיים יסוד גמירת הדעת אצל המשיבים, וספק אם הוא התקיים אצל המבקשת. מסקנה זו עולה באופן ברור מהתכתובות שהוחלפו בין הצדדים, והמבקשת אינה יכולה לסתור את האמור במסמכים הכתובים באמצעות טענות בדבר מצגים מצד משיב 2, שאינם עולים בקנה אחד עם תוכנם של אותם מסמכים (לעניין זה ראו: סעיף 80 סיפא בחוק הפרוצדורה האזרחית העותמנית). די בכך כדי לשמוט את טענת המבקשת בדבר התגבשותו של חוזה מחייב.

9.         למעלה מן הצורך יוער, כי גם אילו הייתה מתקבלת הטענה כי ההסכמות התגבשו כדי חוזה, הרי שחוזה זה היה בגדר חוזה על תנאי, שלא נכנס לתוקף כל עוד לא קיבל את אישור המשקם. ההלכה מורה כי כל רכוש שבא לידי כונסי נכסים מוחזק על ידם בשם בית המשפט, ובנסיבותיו של מקרה זה בשם המשקם, ולכן ההחלטה הסופית מה ייעשה בו היא בידי המשקם (ראו והשוו: רע"א 2077/92 שלדון ג. אדלסון נ' רייף, פ"ד מז(3) 485, ע' 502-503). הסכם המתייחס למימוש נכסי המושב יכול היה לקבל אפוא תוקף משפטי רק לאחר שהתקבל אישורו של המשקם לגביו. הצורך בקבלת אישור המשקם היה ידוע למבקשת, והיא לא העלתה טענות כנגד זאת. טענתה הייתה כי המשיב 2 הציג תמונה ממנה עולה כי ההתקשרות נעשית על דעתו של המשקם וכי האישור הדרוש הוא פורמלי בלבד. טענה זו עומדת בניגוד לתוכן המסמכים הכתובים, ועל כן, כאמור, לא ניתן לקבלה. לפיכך, גם אילו כונסי הנכסים עצמם היו צד להסכם חתום עם המבקשת לא היה זה הסכם בר תוקף כל עוד לא קיבל את אישור המשקם. קל וחומר כאשר במקרה הנוכחי כלל לא נחתם הסכם בין המבקשת לכונסים.

10.       לא ניתן גם לקבל את הטענה כי בהיעדר פגם מהותי, כגון העלמת מידע או קנוניה, חייב היה המשקם לאשר את ההסכם. המשקם סבר כי נוכח ריבוי ההצעות שהתקבלו ביחס למגרשים שבקרקעות ההרחבה, שיווקם באמצעות פרסום בעיתונות עשוי למקסם את התמורה שתתקבל בעבורם. נוכח הרציונל הניצב בבסיסן של הוראות המעבר - הרצון להגן על נושי המושב - המשקם חייב היה לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותו לשם השאת התמורה, וברי שבכך אין כל פסול.

11.       הפרקטיקה של מתן זכות קדימה לבניהם של חברי המושב ברכישת זכויות בקרקעות ההרחבה איננה פסולה כשלעצמה. בה"פ (י-ם) 3394/04 תבורי נ' בקוע, תק-מח 2005(3) 8297קבעתי, כי ביסוד החלטה 737 עומדת ההכרה בזכותו של המושב לקבוע את דרכי ניצול הזכויות בקרקעות ההרחבה, שכן ייעודה של החלטה זו היה לאפשר מגורים לילדיהם של חברי המושב בקרקעות המושב. במצב דברים בו התשלום הצפוי להיות משולם על-ידי ילדיהם של חברי המושב שווה לתשלום שצפוי היה להשתלם על-ידי המשפחות המיוצגות על-ידי המבקשת (תשובת משיב 3, סעיף 67), אין במתן זכות קדימה לבני המושב משום פגיעה בנושיו, ועל כן היא מותרת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ