אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בג"ץ 9701/04

החלטה בתיק בג"ץ 9701/04

תאריך פרסום : 14/07/2005 | גרסת הדפסה
בג"צ
בית המשפט העליון
9701-04-ה'
30/12/2004
בפני השופט:
יגאל מרזל

- נגד -
התובע:
1. למה אספה
2. אלמזאוד טפרי נגוסה

הנתבע:
1. שר הפנים
2. מנהל מינהל האוכלוסין
3. מנהלת ההגירה
4. עו"ד רות גרינברג - בית דין למשמורת במתקן

החלטה

1.        בפני בקשה להחזר אגרה ולחילופין בקשה לפטור מאגרה ובקשה לפסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ כדין, לאחר שהעותר ביקש למחוק את העתירה שבכותרת ובקשתו נעתרה. עניינה של העתירה היה בהסדרת מעמדה של העותרת בישראל. העותר טען כי עת ניגש עם העותרת להסדיר מעמד זה, נעצרה היא על אתר והועברה למתקן משמורת מתוך כוונה לגרשה מישראל בו ביום. אולם, היא חשה ברע וגירושה עוכב ועיכוב זה הוא שאפשר את הגשת העתירה. עם הגשת העתירה שולמה בגינה אגרה. שופט בית משפט זה (י' עדיאל) הוציא צו זמני בו עוכבה ההרחקה. המשיבים הודיעו ביום 3.11.2004 כי העתירה התייתרה למעשה שכן קיימת נכונות לשחרר את העותרת על אתר מטעמים הומניטריים ולאפשר לה לפתוח בהליך מסודר להסדרת מעמדה. לאחר קבלת עמדת העותרים לעניין זה, נמחקה העתירה. הבקשה שבפני עניינה, כאמור, לפטור את העותרים בדיעבד מתשלום האגרה (או להחזירה) וכן לחייב את המשיבים בהוצאות.

2.        לטענת העותר, אין חולק כי החלטת המשיבים היא תוצאה ישירה בעקבות הגשת העתירה, שכן רק לאחריה הסכימו המשיבים לשחרר את העותרת ממשמורת ולאפשר לה לפתוח בהליך לשם הסדרת מעמדה. עוד מוסיף העותר כי לולא הדחיפות בהגשת העתירה היה מגיש בקשה לפטור מאגרה. לדבריו, הוא עובד בשכר מינימום אצל קבלן בתעשייה האווירית, והוא שנושא בהוצאות המחייה שלו ושל אשתו, בתשלום המשכנתא, ארנונה, חשמל, מים ונסיעות.

3.        המשיבים משאירים את ההחלטה בבקשת למתן פטור מתשלום אגרה לשיקול דעת בית המשפט ואולם מתנגדים לבקשה לפסיקת הוצאות. לדבריהם, העותרת הינה אזרחית אתיופית אשר הסתננה לישראל דרך מצרים לפני כשנתיים ומאז היא שוהה בישראל שלא כחוק ובלא מסמכי נסיעה. בנסיבות אלו לא היתה בידי המשיבים אפשרות לאמת את דבריה בדבר נסיבות ומועדי כניסתה לישראל והשהות בה וביום 17.10.04 הושמה במשמורת בעת שהגיעה למשרד הפנים. ביום 18.10.04 הובאה בפני בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין אשר אישר את צו המשמורת ללא שינויים. כאמור, לאור הנסיבות ההומניטאריות בעניינה של העותרת, הסכימו המשיבים לשחררה מן המשמורת, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית, לצורך הגשת בקשה להסדרת מעמדה בישראל מכוח נישואיה הנטענים למבקש. כן הסכימו המשיבים להימנע מהרחקתה של העותרת למשך שלושים יום והתחייבו להודיע על כך מראש. משיב מס' 1 פעל לשחרורה המיידי של העותרת מן המשמורת. לאור נסיבות העניין סבורים המשיבים כי אין מקום לפסיקת הוצאות כנגדם.

4.        לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבים, נחה דעתי כי דין הבקשה על כל חלקיה - להדחות. המשיבים השאירו לשיקול דעתי את סוגיית החזר האגרה. אציין, כי מכוח תקנה 15 לתקנות בתי משפט (אגרות), התשמ"ז - 1987 (להלן התקנות), לא הייתי רואה מקום להחזר האגרה, נוכח ההחלטה המפורטת של כב' השופט י' עדיאל בבקשה לצו הביניים העולה לדעתי כדי "דיון" בעתירה. נותרת הטענה לפיה יש מקום - וניתן - לבקש פטור מאגרה בדיעבד. כלום בידי סמכות להיענות לבקשה זו? תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. תקנה 13(א) לתקנות קובעת ספציפית את המועד בו ניתן לבקש פטור מטעמי חוסר יכולת כלכלית - ובלשון התקנה: "בעל דין שבעת שמוטל עליו לשלם אגרה, טוען שאין ביכולתו לשלם  אגרה, יצרף לכתב העיקרי בקשה לפטור מתשלום האגרה, ותצהיר שבו יפרט  את רכושו, רכוש בן זוגו והוריו אם המבקש סמוך על שולחנם, ומקורות  הכנסתו בששת החדשים שקדמו לתאריך הבקשה". המועד שנקבע בתקנה 13(א) הוא על כן המועד בו הוטל על המבקש תשלום האגרה. מועד זה קבוע אף הוא בתקנות, והוא המועד בו הוגש ההליך בענייננו. תקנה 4 לתקנות קובעת בעניין זה, כי "המביא הליך לפני בית משפט בכתב או הדורש אותו בעל פה, ישלם  את האגרה שיש לשלמה בעד אותו הליך עם הבאתו או דרישתו לראשונה,  והוא כשאין הוראה אחרת בתקנות אלה". בנסיבות אלו, לא מצאתי מקור סמכות להיעתר לבקשה שבפני שכן אין חולק כי המועד לחיוב באגרה קם במקרה זה עם הגשת העתירה ומועד זה חלף זה מכבר. אמת, העותר עצמו ציין בעתירתו (בסעיף 24) כי הוא משלם את האגרה כעת על מנת למצות את ההליך ויבקש החזרה לאחר מכן, אולם מנוסח התקנות עולה כי החזר בדיעבד כפי הנטען אינו אפשרי. נוכח מסקנתי זו ממילא איני מכריע בשאלה אם היה העותר זכאי מלכתחילה לקבל את הפטור מאגרה לו היה מגיש הבקשה במועד. ודוק: יכול ויטען כי פרשנות תכליתית של התקנות מצריכה הכרה במצבים מסויימים בהם בעל דין לא יכול היה לבסס את בקשת הפטור במועדה ולכן מבקש הוא פטור בדיעבד, כגון מצב כמו המקרה דנן בו מטעמי מצוקת זמן והנסיבות שפורטו בעתירה, שילם העותר את האגרה במלואה הגם שהיה לשיטתו יכול להיות מופטר ממנה בשל מצבו הכלכלי. אולם, פרשנות מעין זו - אפילו מוצדקת היא כדין ראוי - חייבת עיגון לשוני בתקנות. משעה שנקבע מועד ספציפי להגשת הבקשה בתקנות, קשה בעיני לראות כיצד ניתן לפרש דרישה זו כמאפשרת הלכה למעשה לבעל דין לבקש פטור מאגרה בכל מועד שהוא.

5.        מכאן לבקשה לפסיקת הוצאות. כעולה מעמדת המשיבים, העותרת נכנסה לישראל שלא כדין ומטעם זה היתה עילה להרחקתה ולהחזקתה במשמורת. השמתה במשמורת בנסיבות שהיו נבעו מהיעדר היכולת לברר על אתר את הטענות בדבר מעמד העותרת בישראל. השחרור ממשמורת והנכונות לאפשר הליך מסודר להסדרת מעמד העותרת באו רק מסיבות הומניטריות. עיון בעתירה עצמה מגלה כי עיקרה כוון כנגד הבסיס המשפטי להרחקת העותרת ואי הבירור של מעמדה. המשיבים, הלכה למעשה, לא שינו את עמדתם באשר למעמדה המשפטי של העותרת בישראל אלא החליטו להימנע מהרחקה בשל נסיבות הומניטריות גרידא. במצב דברים זה, לא ניתן לדעתי לקבוע כי השינוי בעמדת המשיבים בא בעקבות הגשת העתירה שכן החלטת המשיבים נסובה כאמור סביב טעם אחר.

6.        אכן, עיון בבקשת העותר לפסיקת הוצאות מראה שעיקרה נסוב סביב נסיבות השמתה של העותרת במשמורת והכוונה להטיסה מישראל במהרה, והכל שעה שהיא מצויה בחודש השלישי להריון בסיכון. לעותר גם טענות על דרך ניהול ההליך בפני בית הדין למשמורת (היעדר מתורגמן מוסמך) וכן טענות באשר לדרך בה בוצע - או שמא לא בוצע - צו השחרור של העותרת, שעה שהעותר נדרש לפנות למקומות מספר ללא הצדקה מבלי שהרשות עשתה את שהיה עליה לעשות על מנת להבטיח שחרור מיידי של העותרת . המשיבים אינם חולקים, בתגובתם, כי אירעו תקלות בשחרורה של העותרת ממשמורת. כלום יש בכך כדי להביא לפסיקת הוצאות במקרה זה? תשובתי היא בשלילה.  אכן, טענות מעין אלו, אין מקומן במסגרת ההליך שבפני. הליך פסיקת ההוצאות עניינו ליתן סעד לעותר במקרה בו לא הוכרעה העתירה על ידי בית המשפט ובכל זאת נכון הוא לחייב את המשיב בהוצאות - הלכה למעשה - כאילו נתקבלה העתירה על ידי בית המשפט. אירועים שלאחר פסק הדין - כמו גם אירועים שאינם רלבנטיים ישירות לטענה שהתבררה בעתירה או לסיבה כי נתייתרה - אין מקומן להתברר בהליך זה. בנסיבות אלו, לא מצאתי לפסוק הוצאות בגין פעולת הרשות לפני הגשת העתירה ולאחריה וזאת מבלי להביע בהן כל עמדה לגופן.

ניתנה היום, י"ז בטבת התשס"ה (30.12.04).

                                                                       יגאל  מרזל

                                                                           ר ש ם  


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עס

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ