אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בג"ץ 3587/02

החלטה בתיק בג"ץ 3587/02

תאריך פרסום : 05/08/2013 | גרסת הדפסה
בג"צ
בית המשפט העליון
3587-02
30/07/2013
בפני השופט:
1. כבוד הנשיא א' גרוניס
2. נ' הנדל
3. צ' זילברטל


- נגד -
התובע:
אריאל טל
הנתבע:
1. אגף התנועה משטרת ישראל המטה הארצי י-ם
2. משרד הרישוי מדינת ישראל

עו"ד יצחק ברט
החלטה

הנשיא א' גרוניס:

1.        ביום 29.4.2002 פנה העותר לבית משפט זה, וביקש להורות למשיבים לחדש, ולו באופן זמני, את רישיון הנהיגה שלו. ביום 26.6.2002 ניתן פסק דין בעניינו של העותר (השופטים מ' חשין, א' ריבלין וא' גרוניס). נוכח הרלוונטיות של פסק הדין לבקשה שלפנינו, יובא פסק הדין הקצר במלואו:

"בעלי הדין סברו וקיבלו עליהם את עצתנו ולפיה יינתן בידי העותר רשיון נהיגה (לא ממוחשב) לתקופה של שלושה חודשים, והעותר נטל על עצמו לחסל את נושא הקנסות תוך אותה תקופה. למותר לומר כי לאחר שהעותר ימלא את חובותיו וישלם את הקנסות כולם, יחודש רשיון הנהיגה כמקובל אם לא תהיה מניעה אחרת לחידושו. בכפוף לאמור לעיל ובהסכמת בעלי הדין, אנו מחליטים למחוק את העתירה" (ההדגשה הוספה - א' ג').

           בעקבות פסק הדין, הונפק לעותר רישיון נהיגה ידני זמני עד לסוף השנה הקלנדרית, קרי עד תום שנת 2002 (ולכל המאוחר עד ליום 1.1.2003). לאחר מכן, הונפק לו רישיון נהיגה ממוחשב. תוקפו של הרישיון הממוחשב הוארך מעת לעת, עד ליום 20.12.2008.

2.        ביום 18.6.2013 הגיש העותר בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן - הפקודה או פקודת הבזיון). בבקשה טען העותר כי הוא שילם את הקנסות, כאמור בפסק הדין ביום 26.6.2002 (לשיטת העותר, עצם העובדה שהונפק לו רישיון ממוחשב מלמדת על כך שהסדיר את תשלום הקנסות, שהרי אחרת לא היה מקבל רישיון ממוחשב). אי לכך, היו המשיבים צריכים, לטענתו, לחדש את רישיון הנהיגה שלו "כמקובל". העותר טוען שחידוש הרישיון "כמקובל", משמע חידוש הרישיון למשך 10 שנים. במילים אחרות, סבור העותר שהרישיון הממוחשב שניתן לו היה צריך להיות תקף עד ליום 1.1.2013, ולא זו בלבד, אלא שהעותר טוען שביום 1.1.2013 צריך היה להינתן לו רישיון נהיגה חדש, שאף תוקפו יהא למשך 10 שנים, קרי עד לשנת 2023. העותר פנה למשיבים בבקשה לחידוש הרישיון, אולם נתקל בסירוב, תוך שנמסר לו שרישיונו לא יחודש בשל קנסות שלא שולמו.

           אי לכך, טוען העותר כי המשיבים הפרו את פסק הדין מיום 26.6.2002, וכי הם מבזים את הוראת בית המשפט. נוכח האמור לעיל, טוען העותר כי בלית ברירה נאלץ לפנות לבית משפט זה, ולבקש שבית המשפט יפעיל את הסמכות הנתונה לו בסעיף 6(1) לפקודת הבזיון, הקובע כי "בית המשפט העליון [...], תהא ל[ו] הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על יד[ו]".

3.        ביום 24.7.2013 השיבו המשיבים לבקשה. המשיבים לא הכחישו שלעותר ניתן רשיון נהיגה זמני, אשר תוקפו הוארך מעת לעת. עם זאת, לשיטת המשיבים, משנת 2004 ואילך ביצע העותר עבירות תנועה רבות, בכללן עבירות חמורות המחייבות בנקודות. בגין עבירות אלה חויב העותר בקנסות ובביצוע קורסים בנהיגה נכונה. בתוך כך, טוענים המשיבים כי לחובת העותר עומדות כיום 100 נקודות תקפות. בעקבות העבירות אף נשלל רישיון הנהיגה של העותר. נכון ליום 22.7.2013 עומדות לחובת העותר ארבע שלילות רישיון בנות תוקף. זאת ועוד, כתנאי לחידוש רישיונו על העותר לשלם 21 קנסות שהוטלו עליו וטרם נפרעו, ולעבור מבחן עיוני. העותר לא קיים תנאים אלה.

           על כן, מדגישים המשיבים כי אין כל קשר בין פסק הדין שניתן בשנת 2002, לבין שלילת רישיונו של העותר בעת הזו, ומציינים כי מדובר בעבריין תנועה סדרתי, שלא פסק מהרגליו גם לאחר מתן פסק הדין.

4.        ביום 25.7.2013 השיב העותר לתגובת המשיבים. בתשובתו חזר העותר על הטענה שהמדינה הפרה את ההוראה להעניק לו רישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים, "כמקובל". לגבי טענות המדינה בדבר עבירות התנועה שבוצעו לאחר שנת 2004, טוען העותר כי הן אינן רלוונטיות בהליך זה, העוסק בשאלה יחידה, והיא אם המדינה הפרה את פסק הדין מיום 26.6.2002.

5.        דין בקשת הבזיון להידחות. ראשית, ספק אם פסק-הדין שמחק את העתירה (ולא קיבל אותה) יכול לשמש בסיס להפעלתה של הפקודה, כאשר לא ניתן בגדרו כל צו אופרטיבי. שנית, כבר נפסק כי תכלית הסנקציות הקבועות בפקודת בזיון בית משפט היא אכיפתית ולא עונשית. קרי, צו שניתן בבקשה לפי פקודת הבזיון, מטרתו להביא לציות להחלטה שיפוטית שלא קוימה (ראו, למשל, ע"פ 6/50 לויט נ' אנגל, פ"ד ד 459, 462 (השופט י' אולשן) (1950); ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד לז (2) 187, 192-191 (1983); משה קשת בזיון בית-משפט 15-14 (2002) (להלן - קשת)). במקרה דנא, אף אם צודק העותר בטענה כי הענקת רישיון "כמקובל" משמעה הענקת רישיון התקף למשך 10 שנים - וכלל אין זה מובן שכך הדבר - אין בטענה זו כדי לסייע לעותר. זאת, משום שאף אם העותר שילם את הקנסות בהתאם לפסק הדין מיום 26.6.2002, ואף אם נדרשו המשיבים בשל כך להעניק לו רישיון למשך 10 שנים, הרי שתקופת 10 השנים חלפה ביום 1.1.2013. כלומר, אף לפי שיטת העותר הרישיון אליו הוא מתייחס אמור היה לפקוע ביום 1.1.2013, לכל המאוחר. אי לכך, אף אם נניח שהייתה הפרה בעבר, הרי בנקודת הזמן הנוכחית אין עוד מקום לתיקונה של ההפרה על דרך הפעלתה של הפקודה. בנסיבות אלה, הפעלת סנקציות לפי פקודת הבזיון לא תשרת את המטרה האכיפתית, אלא תהווה סנקציה עונשית.

           אשר לטענה של העותר לפיה בנקודת הזמן הזו יש להעניק לו פעם נוספת רישיון למשך 10 שנים, אשר יפקע בשנת 2023: אין לטענה זו על מה לסמוך. העותר לא טען, וממילא לא הוכיח, שהנוהג ה"מקובל" הוא נוהג של חידוש רישיון אוטומטי גם כאשר מסתיימות 10 השנים הראשונות. בוודאי שאין ללמוד מפסק הדין שניתן ביום 26.6.2002 כי חובה על הרשות לחדש את הרישיון מידי 10 שנים, בלא קשר להתנהלותו של העותר בתחום התחבורה. אי לכך, אין לקבל את הטענה.

6.        שלישית, ולא פחות חשוב מכך, אין זה ברור כלל שהמשיבים לא קיימו את פסק הדין מיום 26.6.2002. בפסק הדין צוין במפורש, כי רישיון הנהיגה יחודש "כמקובל", אלא אם תהיה "מניעה אחרת לחידושו". מתגובת המשיבים אנו למדים כי הקנסות שבגינם לא חודש הרישיון לאחר שנת 2008 היו קנסות בגין עבירות שבוצעו החל משנת 2004, היינו לאחר מתן פסק הדין (ולא הקנסות אותם התחייב העותר לשלם על פי פסק הדין). עוד אנו למדים מתגובת המשיבים, כי ישנן סיבות נוספות שבגללן לא חודש רישיון הנהיגה של העותר, וכי רישיונו של העותר נפסל מספר פעמים. על כן, בהחלט ייתכן כי סיבות אלה מקימות "מניעה אחרת" לחידוש הרישיון, כפי שנקבע בפסק הדין מיום 26.6.2002.

7.        בקשת העותר לפי פקודת בזיון בית משפט נדחית אפוא. העותר יישא בשכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"ג באב התשע"ג (30.7.2013).

ה נ ש י א

     ש ו פ ט

     ש ו פ ט


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    דז

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ