אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ב"ש 93532/07

החלטה בתיק ב"ש 93532/07

תאריך פרסום : 31/03/2009 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
93532-07
14/11/2007
בפני השופט:
שוחט שאול

- נגד -
התובע:
מוטי מורן
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד משטרת ישראל - יחידת אתגר
החלטה

1.         בפני ערר על החלטת כב' השופטת ז. בוסתן מבית-משפט השלום ברמלה מיום 14.8.07 בב"ש 3408/07 בה דחתה בקשתו של העורר לקבל לידיו חלקי חילוף לרכבים (להלן: " התפוסים") שנתפסו בעסק שבבעלותו.

העובדות הצריכות עניין

2.         העורר מנהל עסק בשם "רימון פנסים". עסק זה נמצא בקומה התחתונה של בית עסק הנמצא ברח' התע"ש 18 בכפר סבא. בקומה העליונה של אותו בית עסק מצוי העסק "רימון חלפים" המנוהל על-ידי מר ייציק וייס, ממנו שכר המבקש את עסקו.

3.         ביום 8.5.07 נערך חיפוש בבית העסק בבעלות העורר, הוא "רימון פנסים", למרות שצו החיפוש היה מופנה רק לבית העסק "רימון חלפים" ולמרות שכלפי העורר לא היה למשטרה כל חשד.

בחיפוש בעסקו של ייציק וייס, "רימון חלפים",נתפסו חלקי רכב רבים החשודים כגנובים. בחיפוש בעסקו של העורר, "רימון פנסים", נתפסה גם כן סחורה (בעיקר פנסים ומראות), החשודה כגנובה - וזאת מן הטעם העיקרי, כי נרכשה מהעסק "רימון חלפים".

4.         המבקש הגיש לבית-משפט קמא בקשה להחזרת התפוסים (ב"ש 3408/07). דיון בבקשה התקיים ביום 17.6.07 והחלטה בבקשה ניתנה ביום 14.8.07. כב' השופטת בוסתן בהחלטתה  התייחסה לחוקיות החיפוש שנעשה בעסקו של המערער, קבעה כי התפיסה נעשתה כדין בהתאם לסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי מעצר וחיפוש (נוסח חדש) התשכ"ט - 1969 (להלן: "פסד"פ") משהתקיים חשד סביר בדבר היות התפוסים גנובים ודחתה את בקשת העורר. מכאן הערר שבפניי.

דיון

5.         בפתח ישיבת יום 13.11.07 שהתקיימה בדיון בערעור טען ב"כ העורר טענה מקדמית והצביע על העובדה, כי חלפו למעלה מ 6 חודשים ממועד תפיסת התפוסים. אין מחלוקת, כי כתב-אישום טרם הוגש וכי לא הוגשה בקשה להאריך החזקת התפוס. בנסיבות אלה, טוען ב"כ העורר,  חובה על המשטרה להחזיר התפוס לאור הוראות סעיף 35 לפסד"פ.

6.         ב"כ המשיבה טען מנגד, כי בית-משפט קמא בהחלטתו נשוא הערעור, קבע כי המשטרה רשאית להחזיק בתפוסים כל עוד החקירה נמשכת - ומכאן שלא היה כל מקום או צורך להגיש בקשה להארכת תקופת התפיסה. ב"כ המשיבה בסס טיעונו זה על אחת מהפסקאות האחרונות של החלטת בית-משפט קמא, שם נאמר כהאי לישנא:

"בנסיבות אלה, בהתחשב בעובדה כי התפוסים מצויים בידי המשטרה שלושה חודשים בלבד, וכי החשד בדבר היות התפוסים גנובים הוא חשד סביר, אני סבורה כי המשטרה רשאית להמשיך ולהחזיק בחפצים כל עוד החקירה נמשכת."

7.         א.         טענת ב"כ המשיבה, כי בסיפת הפיסקה האמורה נתן בית-משפט קמא היתר מכללא למשטרה להחזיק בתפוסים ככל העולה על רוחה וכל עוד החקירה נמשכת , מבלי שיוגש כתב-אישום ומבלי שתצטרך להגיש בקשה להארכת התקופה להחזקת התפוס לפי סעיף 35 לפסד"פ אינה מקובלת עליי. פרשנות שכזו לדברי בית-משפט קמא בהחלטתו הינה מוטעית ביסודה, לא נתמכת בהקשר הדברים באותה החלטה והינה ללא כל עיגון שבדין ועל כן אין לי אלא לדחות אותה.


את סיפת הדברים שצוטטו לעיל, כי "המשטרה רשאית להמשיך ולהחזיק בחפצים כל עוד החקירה נמשכת", יש לראות כמתייחסים למצב דברים בו החקירה נמשכת בתוך אותם ששת חודשים בהם רשאית המשטרה להחזיק את התפוסים ללא הגשת כתב-אישום או בקשה להארכת החזקת התפוס. פרשנות זו עולה מהקשר הדברים בו נאמר הציטוט הנ"ל. עיון בפיסקה לעיל מגלה כי בית-משפט קמא כבר בפתח דבריו ייחס משמעות לכך ש "התפוסים מצויים בידי המשטרה שלושה חודשים בלבד" ומכאן שחשיבות פרק הזמן בהם מוחזקים התפוסים, וההגבלה הקבועה בס' 35 לפסד"פ, עמדה לנגד עיני בית-משפט קמא.

ב.         פרשנות לפיה התכוון בית-משפט קמא בהחלטתו ליתן מכללא הארכת מועד להחזקת התפוסים אף מעבר לאותם 6 החודשים הקבועים בפקודה, ככל שהחקירה נמשכת, כשזו מוגבלת אך למועד בו תועיל המשטרה להגיש כתב-אישום וכל זאת מבלי שהוגשה בקשה להארכת תקופת התפיסה אינה הגיונית וגם אם זו היתה הכוונה - היא אינה חוקית היות ויש בה פגיעה בזכות הקניין ללא כל מידתיות.

ההלכה בסוגיה זו ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. היטיבה לבטא אותה כב' השופטת ט. שטרסברג כהן ב בבש"פ 6686/99 אליהו עובדיה נ. מדינת ישראל , פד"י נד(2)  464 :

"סעיף 35 תוחם זמן של שישה חודשים להחזקת המשטרה בנכס התפוס וקובע כי בתום שישה חודשים יוחזר החפץ לאדם התובע זכות בו, אם לא הוגש משפט נגדו בו צריך החפץ לשמש ראיה, או אם לא ניתן צו לפי סעיף 34. בהעדר אחד משני אלה 'תחזיר המשטרה את החפץ לאדם אשר מידיו נלקח'. לבית המשפט סמכות - מכח סעיף 35 - 'על פי בקשת שוטר מוסמך או אדם מעוניין', להאריך את תקופת ששת החודשים בתנאים שיקבע. נראה, כי הארכה כזו איננה יכולה להיות לצמיתות ועליה להינתן לזמן מסויים, לתכלית מסויימת ומטעמים ראויים. למשל, כאשר החקירה לא נסתיימה או שטרם הוחלט אם יוגש כתב-אישום נגד מי שהחפץ נתפס בידו, או שקיימת מחלוקת באשר לזהות בעל הזכות בחפץ וכיוצ"ב. ככלל, יש להגיש בקשת הארכה בתוך התקופה שהארכתה מבוקשת, בענייננו, תוך שישה חודשים. עם זאת ניתן להאריך תקופה זו גם אם זו הוגשה לאחר חלוף תקופת ששת החודשים. כך נקבע בבג"ץ 2393/91, בבג"ץ 2957/91 פרידנברג נ. שופטת השלום בתל-אביב ואח', פ"ד מה (490) 4 (להלן:בג"ץ פרידנברג). מטבע הדברים המשטרה היא זו שצריכה להגיש בקשת הארכה משום שהיא זו המבקשת להימנע מלהחזיר את התפוסים למרות שחלפו שישה חודשים מיום התפיסה, ולא ניתן צו לפי סעיף 34."

(סעיף 10 להחלטה. הדגשות שלי ש.ש.).

ובהמשך, בסעיף 12 לפסק הדין:

"סעיף 35 מורה לנו, כי המחוקק קצב פרק זמן של שישה חודשים שאחריו אין המשטרה רשאית להמשיך ולהחזיק בתפוסים. אם המשטרה מבקשת להמשיך ולהחזיק בהם או לחלטם או להשמידם, עליה להזדרז ולפנות לבית המשפט במהלך ששת החודשים מאז התפיסה ולבקש את המשך החזקת התפוסים ולהראות כי הדבר דרוש למטרה ראויה המצדיקה שלילתם זמנית או לצמיתות מבעליהם. לא עשתה כן במהלך ששת החודשים, רשאית המשטרה על פי סעיף 35 לבקש אורכה ובית המשפט יתננה אם ישתכנע שאכן קיימים נימוקים המצדיקים זאת. במהלך ששת החודשים ובתקופת ההארכה אם ניתנה, אין מניעה לפנות לבית המשפט בבקשה לפי סעיף 34. המשטרה לא עשתה דבר מכל אלה. היא לא ביקשה צו לפי סעיף 34 במהלך ששת החודשים, היא לא ביקשה אורכה לאחר תום ששת החודשים וממילא לא ניתנה כזו. היא "ישבה על הגדר" החזיקה בחפצים ומשהגיש המבקש בקשה להחזירם, התנגדה לכך בטענה שיש להשמידם. קיצור דרך זה אינו ראוי ולא נראה כי ניתן ל עקוף בו את הוראות החוק ולהפעיל את סעיף 34 לאחר חלוף שישה חודשים ומבלי שהתקופה הוארכה ובמסגרת בקשה שהגיש המבקש להחזרת החפצים."

(הדגשות שלי ש.ש.).

8.         העולה מן המקובץ - סעיף 32 לפסד"פ, מכוחו נתפסו התפוסים בענייננו, אינו נותן למשטרה הזכות להחזיק בתפוסים ללא הגבלת זמן.  בענייננו המשיבה לא בקשה צו לפי סעיף 34 לפסד"פ ולא בקשה ארכה להחזקת התפוסים בהתאם לסעיף 35 לפקודה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ