אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ב"ש 9324/07

החלטה בתיק ב"ש 9324/07

תאריך פרסום : 22/12/2008 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי ירושלים
9324-07
10/02/2008
בפני השופט:
י' נועם

- נגד -
התובע:
היועץ המשפטי הממשלה
עו"ד ר' תפוחי מהמחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה
הנתבע:
רונן אטיאס (ת.ז. 025223322)
עו"ד מ' ענאבסה מטעם הסנגוריה הציבורית
החלטה

הבקשה והמסגרת המשפטית

1.         לפניי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, לפי סעיף 10 לחוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, התשנ"ז-1996, להורות כי המשיב, רונן אטיאס, ירצה בישראל את יתרת  עונש המאסר של עשר שנים, שהושת עליו בארצות-הברית בגין עבירה של קשירת קשר ליבוא סמים מסוכנים. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה, האם קמה עילה להורות על קיצור תקופת המאסר, לפי סעיף 10(א1) לחוק, המורה כי לבית-המשפט שיקול דעת אם לקצר את משך המאסר, ולהעמידו על העונש המרבי הקבוע בדין הישראלי לעבירה התואמת לזו שבה הורשע המשיב בחו"ל.

2.         החוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, התשנ"ז-1996 (להלן - החוק, או החוק לנשיאת עונש מאסר), נחקק לשם ביצועה של האמנה הבינלאומית בדבר העברת נידונים  (Convention on the Transfer of Sentenced Persons; כתבי אמנה כרך 45, מס' 1324; להלן - האמנה). החוק מתווה הסדר לפיו ניתן להעביר אזרח ישראלי, שהנו אסיר במדינה אחרת, בהסכמתו, לישראל לשם נשיאת עונשו בה.

 סעיף 8 לחוק מורה, כי העברת האסיר לישראל תהא על-פי צו של שר המשפטים. סעיף 10(א) לחוק, המסדיר את אופן אישור נשיאת המאסר, קובע כי לאחר העברת האסיר לישראל "יורה בית-המשפט, על-פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, על נשיאת המאסר או יתרת המאסר בישראל, הכל כפי שיפורט בצו". לכלל זה, בדבר אישור נשיאת המאסר בישראל ככתבו וכלשונו, נקבע חריג בהוראת סעיף 10(א1) לחוק, המקנה לבית-המשפט בישראל שיקול-דעת לקצר את תקופת המאסר שעל האסיר לשאת, זאת לשם התאמתה לעונש המרבי בדין הישראלי לעבירה התואמת שבה הורשע בחו"ל. וכה מורה הסעיף:

"בצו כאמור בסעיף קטן (א) רשאי בית-המשפט לקצר את תקופת המאסר שעל הנידון לשאת בישראל, ולהעמידה על תקופת המאסר המרבית שנקבעה בדיני העונשין של ישראל לעבירה שבשלה הוטל העונש, ובלבד שניתן לעשות כן לפי ההסכם שבין מדינת ישראל לבין המדינה שבה הוטל העונש".

3.         המחלוקת נושא הדיון שלפנינו מתמקדת בשאלת יישומו של חריג זה, של התאמת העונש לפי סעיף 10(א1) לחוק, על עניינו של המשיב. הצדדים חלוקים, ראשית לכל, בשאלה, מהי העבירה התואמת בדין הישראלי לזו שהורשע בה המשיב בארצות-הברית: האם - כגרסת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה -  עבירה של עיסקה בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן - פקודת הסמים המסוכנים), שעונשה המרבי הנו עשרים שנות מאסר; או שמא - כטענת ב"כ המשיב -  עבירת קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), שהמאסר המרבי אשר נקצב בצדה עומד על שבע שנים. כפועל יוצא מפלוגתא זו, חלוקים הצדדים אף בשאלה, האם בנסיבותיו של המקרה דנן קמה עילה לקיצור תקופת המאסר, אם ייקבע שהעבירה התואמת היא לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

סוגיית פרשנותו של סעיף 10(א1) לחוק - בכלל, ועניין איתורה בדין הישראלי של העבירה התואמת לעבירת קשירת קשר לביצוע עבירת סמים בדין האמריקאי - בפרט, נדונה בהרחבה בפסק-הדין בבג"צ 3315/04 שטרית נ' בית-המשפט המחוזי בירושלים (לא פורסם, 15.9.05),  והצדדים חלוקים אף בסוגיית יישומה של ההלכה שנפסקה על המקרה דנן.

הרקע העובדתי וסקירת ההליכים בבקשה דנן

4.        ביום 13.12.05 הורשע המשיב בבית-המשפט המחוזי של מדינת ניו-ג'רסי בארצות-הברית - על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון - בעבירה של קשירת קשר ליבוא סם מסוכן מסוג MDMA  (אקסטזי). על-פי האישום הראשון הורשע המשיב בעבירה של קשירת קשר לייבוא סם לארצות-הברית, בהתאם לחוק הפדרלי (Title 21, United States Code, Sections 952(a) & 960(b)(3) & 963). בפרק העובדות שבאישום הראשון צוין, כי במהלך התקופה שבין חודש אוגוסט 2001 ועד ליום 12.5.02, בשדה התעופה ניו-ארק שבניו-ג'רסי, ובמקומות אחרים, המשיב ורפאל טולדאנו (הנאשם הנוסף יחד עמו באותו תיק), קשרו קשר זה עם זה ועם אחרים לייבא לארצות-הברית מאמסטרדם שבהולנד, כמות ניכרת של סם מסוכן מסוג MDMA (אקסטזי). יצוין, כי באישום השני הואשם המשיב בעבירת יבוא סם מסוכן, בכך שביום 11.5.02 ייבא לארצות-הברית, יחד עם רפאל טולדנו, כמות ניכרת של סם האקסטזי; ואולם, במסגרת הסדר הטיעון בוטל אישום זה, והרשעתו של המשיב התמצתה, אפוא, בעבירת קשירת הקשר בלבד שיוחסה לו באישום הראשון. דינו של המשיב נגזר ביום 27.3.06 למאה ועשרים חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו בארצות-הברית - 25.6.04.

5.         בהיותו אזרח ותושב ישראל, ביקש המשיב לעבור למדינת ישראל לשם נשיאת עונשו, ובקשתו נענתה.  ביום 18.2.07 ציווה שר המשפטים על העברתו של המשיב לישראל, בהתאם לסעיף 8 לחוק; ביום 22.2.07 הגיע האחרון לישראל, בכדי לרצות בה את עונש המאסר; וביום  23.3.07 הוגשה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה הבקשה דנן, לפי סעיף 10 לחוק, להורות כי המשיב ישא בבית-כלא בישראל את יתרת תקופת המאסר שנגזרה עליו בארצות-הברית.

6.       הדיונים בבקשה נדחו מעת לעת, נוכח ניסיונות חוזרים ונשנים מצד ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, לקבלת מסמכים משלימים מרשויות המשפט בארצות-הברית, בעניין נסיבות ביצוע העבירה שבעטייה הורשע המשיב ונגזר דינו.

בדיון שהתקיים ביום 21.5.07 טען בא-כוח המשיב, כי בנסיבות המקרה דנן העבירה התואמת בדין הישראלי לזו שהורשע בה מרשו בחו"ל היא קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, ועל-כן ביקש שבית-המשפט יעשה שימוש בסמכות הנתונה לו בסעיף 10(א1) לחוק לנשיאת עונש מאסר, ויורה על קיצור תקופת המאסר, כך שתעמוד על שבע שנים. נוכח בקשתו האמורה נדחה הדיון, זאת בכדי לאפשר לב"כ היועץ המשפטי לממשלה לערוך הברורים המתאימים עם הרשויות בארצות-הברית בדבר נסיבות ביצוע העבירה.

7.       בדיון מיום 27.6.07 הודיעה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, כי קיבלה מהרשויות בארצות-הברית עותקים מכתב-האישום (מב/1) ומגזר-הדין (מב/2), וציינה  כי כאשר ביקשה מהם את הפרוטוקול בדבר הסדר-הטיעון, נענתה שחל עליו חיסיון לפי הדין האמריקאי. על-פי הסכמת הצדדים נדחה הדיון בכדי לאפשר לב"כ היועץ המשפטי לממשלה לפנות פעם נוספת לרשויות בארצות-הברית לקבלת החומר הרלבנטי ממשפטו של המשיב, ובכללו - זה הנוגע להסדר הטיעון.

8.       בישיבת בית-המשפט מיום 18.7.07 הודיעה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, כי הרשויות בארצות-הברית המציאו לה עותק מתסקיר שירות המבחן, שהוגש במשפטו של המשיב לאחר הכרעת-הדין כבסיס לקביעת העונש (Presentence Investigation Report; להלן - התסקיר). לדבריה, רשויות המשפט האמריקאיות לא השיבו לה אם קיים תיעוד בכתב של הסדר-הטיעון, אך מסרו כי קיבלו אישור מבית-המשפט להציג לבית-המשפט בישראל את התסקיר, הכולל מידע רב שהיה רלבנטי לגזירת-הדין, ובכללו - נסיבות ביצוע העבירה ופרטי הסדר הטיעון. היא הגישה את התסקיר לבית-המשפט, וטענה כי ניתן ללמוד ממנו על נסיבות ביצוע העבירה, ולהגיע למסקנה כי העבירה שבעטייה הורשע המשיב בארצות-הברית, בנסיבות ביצועה, תואמת את העבירה בדין הישראלי של עיסקה בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים. ב"כ המשיב טען, כי לא ניתן ללמוד מהתסקיר על נסיבות ביצוע העבירה, ובפרט כאשר חלק מהפרטים שאוזכרו בו מקורו במידע מרשויות החקירה והתביעה, ולא בדברים שבהם הודה המשיב. הצדדים הסכימו, כי התסקיר יוגש לבית-המשפט, וכי ההכרעה בשאלת קבילותו ומשקלו לצורך ההכרעה בהליך זה תינתן בהחלטה המסכמת.

9.       ביום 20.8.07 הודיעה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה לבית-המשפט, בהודעה בכתב, כי במענה לפניות נוספות מטעמה, נתקבל מהרשויות בארצות-הברית מסמך שכותרתו "פירוט נימוקים" (A Statement of reasons) למתן גזר-הדין, אשר בית-המשפט האמריקאי אישר להעבירו לישראל יחד עם התסקיר (בכפוף לאיסור פרסומם בפומבי). במסמך האמור צוין, כי בית-המשפט בארצות-הברית אימץ בגזר דינו את האמור בתסקיר ללא כל שינוי או הסתייגות.

10.     בתגובה בכתב מיום 9.10.07 שב וציין ב"כ המשיב, כי לצורך מתן החלטה בהליך הנדון אין להסתמך על עובדות המצוינות בתסקיר, שלא אוזכרו בכתב-האישום ושלא הוכח כי עמדו ביסוד הודאתו והרשעתו של המשיב. הוא הוסיף וטען, כי אם מבקשת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה להוכיח את נסיבות ביצוע העבירה, מעבר לאלו שצוינו בכתב-האישום ובפסק-הדין, היה עליה להשיג מהרשויות בארצות-הברית עותקים מהסדר הטיעון בכתב שנערך עם המשיב, אם נערך. בהקשר זה הדגיש, כי בפסק-הדין בעניין שטרית שימשו את בית-המשפט העליון, כמקור להתייחסות לנסיבות ביצוע העבירה, עותקים מהסדר הטיעון (Plea Agreement) ומנספח העובדות המוסכמות שעמדו ביסוד ההסדר  (Agreed Factual Proffer) - אשר הוצגו על-ידו.

11.     בעקבות התגובה האמורה והמצאת המסמכים האחרונים מפרשת שטרית, הושלמו טיעוני הצדדים ביום 22.10.07. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ציינה, כי עסקת הטיעון עם המשיב התמצתה בכך שהתביעה בארצות-הברית הסתפקה בהודאתו באישום הראשון - לגבי קשירת הקשר לייבא סמים לארצות-הברית, ונאותה לבטל את האישום השני שעניינו יבוא הסמים ביום 11.5.02. כן דיווחה, כי הרשויות בארצות-הברית הודיעו לה שאין בעניינו של המשיב כל מסמך עם פרטים נוספים אודות הרשעתו, למעט שני המסמכים שהגישה - תסקיר שירות המבחן ומסמך "פירוט הנימוקים". ב"כ המשיב שב וטען, כי לא ניתן לקבוע ממצאים בדבר נסיבות הקשר הפלילי מעבר לעובדות האישום הראשון שבהן הודה והורשע המשיב, וכי תסקיר שירות המבחן אינו יכול לשמש בהליך הנוכחי ככלי לקבלת פרטים נוספים אודות נסיבות ביצוע העבירה.

          ביום 4.11.07, שלחה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט הודעה בכתב, שבה חזרה על עיקרי טיעוניה.

עיקר טיעוני היועץ משפטי לממשלה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ