אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ב"ש 6775/06

החלטה בתיק ב"ש 6775/06

תאריך פרסום : 10/04/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי ירושלים
6775-06
07/09/2006
בפני השופט:
יהונתן עדיאל

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד לימור חלד
הנתבע:
יהודה בן שלמה סבג
עו"ד אשר אוחיון
החלטה
  1. בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
  1. נגד המשיב הוגש כתב אישום הכולל ארבעה אישומים, והמייחס לו עבירות של סחיטה בכוח, החזקת נכסים החשודים כגנובים, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ותקיפה הגורמת חבלה ממשית. לצורך דיון זה, הסכימה המבקשת להתעלם מהאישומים השני והשלישי ולסמוך את בקשתה על אישומים 1 ו-4 בלבד. עניינו של האישום הראשון, בעסקה בה מכר המשיב למתלונן מחשב. על פי המוסכם בין הצדדים, המתלונן היה אמור לשלם למשיב את התמורה, בסך 5,600 ש"ח, בתוך חודש ימים, אך עוד קודם לתום התקופה, דרש המשיב מהמתלונן לשלם לו את התמורה מיידית. משהמתלונן השיב כי לא יוכל לעשות זאת, צעק המשיב כי הוא רוצה את הכסף מיידית, הכה את המתלונן בפניו ושבר את משקפיו. בגין מעשים אלה מיוחסת למשיב עבירה של סחיטה בכוח, עבירה לפי סעיף 477(א) סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי האישום הרביעי, בעת שהמשיב היה עצור בקשר לאישום הראשון בבית המעצר מגרש הרוסים, הוא דחף בחוזקה שוטר שליווה באותה עת עצור אחר ולאחר שהדף את השוטר הכה את אותו עצור בכל חלקי גופו, ניסה לחנוק אותו, הטיח את ראשו בקיר וגרם לו חבלות בפנים ובצוואר. בגין מעשים אלה מייחסת המאשימה למשיב עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק, ותקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיף 381.

3.      בהחלטה מיום 17.8.06 קבע בית משפט זה (מפי כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ), שקיימות ראיות לכאורה להוכחת אישום מס' 4 וכי קיימות ראיות לכאורה גם להוכחתו של אישום מס' 1, אף כי עוצמתן מוחלשת. נפקותן של מסקנות אלה לעניין הבקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, נקבע בהחלטה, תישקל ותוכרע בעת מתן ההחלטה הסופית בבקשה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים בסוגיית חלופת המעצר. בית המשפט הוסיף וקבע: "יצוין כי משנקבע כי קיימות ראיות לכאורה ביחס לאישום מס' 1, קיימת גם עילה למעצרו של המשיב (ור' הסכמת ב"כ המשיב בעמ' 8 לפרוטוקול)" (להלן - ההחלטה הקודמת). בהחלטה נוספת מאותו יום נעתר בית המשפט לבקשת המשיב והורה לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינו.

  1. התרשמותו של קצין המבחן, על פי תסקיר המעצר שהוגש בעניינו, היא כי מדובר בבחור צעיר בעל נטייה לאימפולסיביות וקשיים משמעותיים לשלוט בהתנהגותו, בעל דפוסי חשיבה והתנהגות עבריינים וכוחניים. המשיב מסר לקצין המבחן שהוא חש שיש לו בעיה של שליטה בהתנהגותו, המביאה אותו להתנהגות אלימה, והוא מעוניין בטיפול. יחד עם זאת, מציין קצין המבחן, שהמשיב לא ביצע כל צעד ממשי טרם מעצרו והמצביע על רצון כנה ומוטיבציה לעשות שינוי. קצין המבחן שוחח גם עם אמו של המשיב, אצלה הוצע שהמשיב ישהה בחלופת מעצר בתנאים מגבילים בהשגחתה ובהשגחת בעלה ותוך כדי כך ישתתף בשיחות טיפוליות. התרשמותו היא, שקיימת אצל האם נטייה לגוננות יתר על המשיב, האשמת הסביבה במצבו וקושי לראות את מידת אחריותו למצבו. מסקנתו של שירות המבחן היא כי "על רקע עברו הפלילי, כמתואר, נטייתו להתנהגות אימפולסיבית, ודפוסי החשיבה שלו, ועל רקע העדר ניסיונות לשיקום מצידו המצביעים על מוטיבציה ממשית לשינוי במצבו, אנו מעריכים שאין בחלופת מעצר כדי להפחית את המסוכנות שבשחרורו". לאור האמור, לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחרורו של המשיב מהמעצר.
  1. בעקבות קבלת תסקיר המעצר, חוזרת המדינה על בקשתה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. היא מבססת בקשתה, על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים הראשון והרביעי, על הרשעותיו הקודמות של המשיב אשר חרף גילו הצעיר ריצה כבר מספר עונשי מאסר ועל תסקיר המבחן, שלשיטתה שולל כל חלופת מעצר, ולא רק את זו שהוצעה על ידי המשיב (מעצר בית בבית אמו). לאור שיקולים אלו, סבורה המדינה, שחרף החולשה שנמצא בראיות לכאורה לעניין האישום הראשון יש לעצור את המשיב עד לתום ההליכים.
  1. ב"כ המשיב מדגיש בטיעונו את חולשת הראיות להוכחת האישום הראשון כפי שנקבעה בהחלטה הקודמת. לטענתו, ממצא זה בדבר חולשת הראיות מחייב את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. מה גם שאין ראיה על כך שהאיומים נועדו לשם השגת כספי התמורה. ב"כ המשיב מוסיף, שאין מדובר באירוע מתוכנן ויזום והמעשים המיוחסים למשיב באישום זה, כמו גם באישום הרביעי, אינם מעידים על מסוכנות הטבועה במשיב, אלא על קשייו לשלוט בהתנהגותו ובמעשיו. לצורך כך, מוסיף עו"ד אוחיון, מבקש המשיב לאפשר לו לשהות בתנאי מעצר בית, תוך קבלת טיפול פסיכולוגי מסודר, בפיקוח שירות המבחן, שיגדיל את יכולתו לשלוט בכעסים. לטענתו, המשיב כבר יזם השתתפות בקבוצה טיפולית כזאת בתקופת המאסר האחרונה שבו היה נתון, אך הטיפול הופסק בשל העברתו לאגף אחר בבית הסוהר שבו לא ניתן היה לקבל טיפול כזה. לאחר שחרורו מהמאסר האחרון, טוען המשיב כי החל לעבוד אצל דודו וזה מוכן לפרוש עליו את חסותו ולפקח עליו במסגרת תנאי מעצר בית. הוגשו בפני גם מכתבים של הדוד ושל אמו של המשיב בעניין זה. לחלופין, מבקש ב"כ המשיב לאפשר לו להציע חלופה נוספת במסגרת מוסד סגור (הוסטל), שבו המשיב יהיה נתון להשגחה ופיקוח מתמיד שניתן להגבירה באמצעות אזיקים אלקטרוניים. בשלב זה, לא היה בידי ב"כ המשיב להציע חלופת מעצר קונקרטית כזאת, אך לדבריו הוא מקווה שיעלה בידו להציע הצעה כזו בתוך שבוע שבועיים.
  1. בהחלטה הקודמת נקבע, כאמור, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחתו של אישום   1, אשר מקימות את אותו "פוטנציאל ראייתי הדרוש לשם הוכחת אשמתו", "אף כי עוצמתן מוחלשת". לעניין זה ההלכה היא, "כי גם מקום שיש ראיות לכאורה, יש לתת את הדעת ליחס בין עוצמת הראיות לכאורה לבין מידת ההגבלה על חירותו של הנאשם. ככל שהראיות לכאורה חזקות וחד-משמעיות יותר, כך גדלים הסיכויים, שבהתקיים שאר התנאים המקימים עילת מעצר, לא יורה בית המשפט על חלופת מעצר; וגם ההיפך הוא נכון; - מקום שבחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, הדבר מהווה שיקול לכך שבית המשפט יעדיף חלופת מעצר על פני מעצר, גם בהתקיים כל התנאים למעצר". בש"פ 5837/00 חטואל יצחק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); וראה גם: בש"פ 3138/05 גיא חסיד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) והפסיקה הנזכרת שם). בהחלטה הקודמת, לא נקבע מהי המסקנה הנגזרת מחולשת הראיות לגבי האישום הראשון על הבקשה למעצר עד תום ההליכים. לשון אחר, לא נקבע האם הכרסום בעוצמת הראיות פוגע באופן ממשי בקיומו של סיכוי סביר (שאינו "טכני" בלבד) "שהראיות הקיימות נגדו, לאחר שיעברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי, יש בכוחן להוכיח את אשמתו" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 147). בעניין זה נקבע, כאמור, "כי נפקותן של מסקנות אלה, לעניין הבקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, תישקל ותוכרע בעת מתן ההחלטה הסופית בבקשה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים בסוגיית חלופת המעצר". 
  1. החולשה שנמצאה בראיות התביעה, על פי ההחלטה הקודמת, התבטאה בדבריו של המתלונן בהודעתו השנייה מיום 31.7.06. על פי אותה הודעה, שצוטטה על ידי בית המשפט בהחלטה, הוא קנה את המחשב מהמשיב (באמצעות לוי), וביום המקרה בא המשיב לביתו ושאל אותו איפה הכסף. המתלונן אמר, על פי הודעה זו, שיש לו חודש כדי לשלם, אך המשיב אמר שאין לו כסף והוא רוצה את הכסף עכשיו. לאחר מכן, הוסיף המתלונן ומסר בהודעתו, "יהודה סבג החליט שאני לא דיברתי אליו בצורה יפה ונתן לי שני אגרופים לפנים ואז יוסי לוי קפץ עליו והכניס אותו לאוטו בכוח והם נסעו". גדר הספק העולה מהודעה זו, כפי שהוסבר בהחלטה הקודמת, הוא שהמתלונן מייחס על פי הודעה זו את מעשה התקיפה לסברתו של המשיב, כי המתלונן לא דיבר אליו בצורה יפה, ולא לכוונתו של המשיב להניע את המתלונן בעקבות תקיפתו לשלם לו את הכסף. עם זאת, מכלל הנסיבות מסתבר שאותו דיבור "בצורה לא יפה" בא לידי ביטוי באמירתו של המתלונן, במענה לדרישתו של המשיב לקבל את הכסף, שיש לו חודש לשלם, היינו סירובו לשלם את הכסף מיידית. כך גם עולה מהודעתו הראשונה של המתלונן מיום 9.7.06, בה הוא מספר שהמשיב שאל אותו באותה פגישה איפה הכסף, הוא השיב שיקח לו זמן, ואז אמר המשיב, בלשונו של המתלונן: "או שאני אתן לו את האוטו שלי או שאביא לו כסף. שאלתי מאיפה אני אביא לו ואז יהודה הרביץ לי. נתן לי שני אגרופים לפנים. אני ברחתי המשקפיים נשברו לי. אני ברחתי לבית של חמותי דליה והייתי שם בערך שבוע או עשרה ימים". מסתבר שכך הבין גם המתלונן את התנהגותו של המשיב. שכן, כפי שציין בית המשפט בהחלטה הקודמת, מיד לאחר התקיפה נמלט המתלונן יחד עם משפחתו לבית חמותו בשל חובו למשיב, ובעקבות תקיפתו על ידי המשיב מיהר ושילם את חובו. אכן, בהודעתו השלישית של המתלונן מיום 2.8.06, במענה לשאלה, האם הגעתם של יוסי לוי והמשיב לביתו בתאריך ה 20.9.06 זירז מבחינתו של המתלונן את תשלום החוב, משיב המתלונן: "בוודאי אני פחדתי מהתקיפה ולכן שילמתי את החוב מהר מאוד". אשתו של המשיב מסרה גם היא בהודעתה במשטרה: "הסתכלתי מהחלון וראיתי את יהודה סבג תופס את ניב ואומר לו 'אתה לא זז מפה עד שאתה לא מביא את הכסף, והיו צעקות מהצד של יהודה ואז התחיל לתת מכות לניב והוא נתן לו בוקס והעיף לו את המשקפיים".      
  1. לאור האמור אני סבור שלמרות הפגיעה בעוצמת הראיות העולה מהודעתו השנייה של המתלונן במשטרה, עדיין קיימות נגד המשיב ראיות לכאורה המקיימות (ולא באופן "טכני" בלבד) את הדרישה לקיום ראיות לכאורה. מכאן, שהפגיעה בעוצמת הראיות אינה שוללת את האפשרות לעצור את המשיב עד לתום ההליכים, אך היא מהווה שיקול אשר עשוי לתמוך באפשרות להעדיף חלופת מעצר על פני מעצר. בעניין זה יש לערוך איזון בין עוצמת הראיות המוחלשת לבין הסיכון הצפוי מהמשיב אם ישתחרר, זאת, גם בהתחשב בהרשעותיו הקודמות (בש"פ 8922/04 ח'אלד אבו ראס נ' מדינת ישראל סעיף 5 להחלטה (טרם פורסם)).
  1. עניין זה מביא אותי לשיקולים הנוגעים למסוכנותו של המשיב. זו עולה, מעבר להתנהגות המיוחסת למשיב בכתב האישום, מתסקיר המעצר שהוגש על ידי שירות המבחן, אשר מצביע על "דפוסי חשיבה והתנהגות עבריינים וכוחניים" אצל המשיב, ומציין שבחלופת מעצר "אין ... כדי להפחית את המסוכנות שבשחרורו". מסוכנות זו מתחזקת לנוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב, שלחובתו נזקפות הרשעות בעבירות רבות, בכלל זה: החזקת נכס החשוד כגנוב, קבלת נכסים שהושגו בפשע, היזק לרכוש במזיד, גניבת רכב, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה בתנאים מחמירים, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, חבלה כשהעבריין מזוין, פציעה, חטיפה, איומים, הדחה באיומים ובכוח, הטרדת עד ובריחה ממשמורת חוקית. חלק מהעבירות בוצעו עת היו תלויים ועומדים נגד המשיב עונשי מאסר מותנים ואף כאשר היה אסיר ברישיון. על המשיב נגזרו בעבר, בערכאות שונות גזרי דין (שמונה במספר) בהם נדון לעונשי מאסר ומאסר על תנאי וכל אלו לא הניעו אותו לחזור מסורו. התייחס לכך בית משפט זה בת"פ 1151/01 מיום 19/2/03 (השופט מ' דרורי), כאשר גזר על המשיב עונש של 30 חודשי מאסר (כולל הפעלת עונשי מאסר מתונים), וזאת לאור "ההיסטוריה של הנאשם, אשר הכזיב כל פעם שנתנו בו אמון, אלימותו אינה חד פעמית ויחסו לחוק מזלזל".
  1. בנסיבות אלה, גם אם היה מקום, נוכח הפגיעה בעוצמת הראיות הנזכרת לעיל, להעדיף חלופת מעצר, יש לעמוד על כך שחלופת המעצר המוצעת תהא חלופה הולמת (השווה: בש"פ 8922/04 הנזכר לעיל; בש"פ 11479/03 ביניאשוילי רפאל נ' חנן שוילי גיאורגי, סעיף 11 להחלטה (לא פורסם); בש"פ 8239/99 מדינת ישראל נ' יקיר בן מאיר לוי ושני אחרים (לא פורסם)). כעולה מתסקיר המעצר, חלופה כזו לא הוצעה עד כה על ידי המשיב. אם תוצע, כפי שב"כ המשיב הודיע שבדעתו לעשות, היא תדון לגופה.
  1. לסיום אתייחס לטענתו של המשיב שיש לשחררו לחלופת מעצר כדי שיעברו במסגרת זו טיפולים לשם ריסון ושליטה בכעסים. בהקשר זה נפסק, שבית המשפט אינו משחרר נאשם מן המעצר כדי לאפשר לו להתחיל תהליך של גמילה, וכי העיתוי המתאים לתהליך האמור הוא רק לאחר סיומו של המשפט ובמסגרת העונש שייקבע. זאת, למעט מקרים חריגים ויוצאי דופן, בעיקר כאשר הנאשם התחיל בתהליך הגמילה עוד קודם למעצרו (בש"פ 9276/02 מחאג'נה יאסר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כלל זה יפה גם לטיפול המתבקש כאן. בענייננו, אין ראיה או טענה שהמשיב החל בטיפול מסוג זה קודם למעצרו. העובדה שבעבר, בעת שהיה נתון במאסר, המשיב שולב בקבוצה טיפולית, טיפול שהופסק עוד בתקופת המאסר (כאשר לא ברור היקף הטיפול שניתן למשיב במסגרת זו) ולא חודש לאחר שחרורו של המשיב מהמאסר, אין בה די כדי לשחרר את המשיב מהמעצר על מנת להתחיל בטיפול כזה כעת.
  1. לאור האמור אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, יג' באלול, תשס"ו (6 בספטמבר 2006), במעמד הצדדים.

י' עדיאל, שופט

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ