אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 95650/98

החלטה בתיק א 95650/98

תאריך פרסום : 09/03/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
95650-98
22/05/2006
בפני השופט:
צבי כספי

- נגד -
התובע:
קר שירותי רפואה בע"מ
הנתבע:
1. משרד הבריאות
2. אריה פז
3. רשות השידור
4. רפיק חלבי
5. רבקה נוימן

התובעת היא חברה העוסקת, בין היתר ובפרוט הנדרש לצורך החלטה זו, במתן שירותי רפואה גרעינית כפי המפורש בסעיף 5 לתצהירו של מי שמשמש כמנכ"ל התובעת מר גור מינצר (להלן: "מינצר"; ראה סעיף 2 לתצהירו); התובעת מפעילה מספר מכונים שבהם היא נותנת את שירותיה במספר מקומות בארץ (ראה, לדוגמה, פרוט במוצג במ/3).

התביעה נשוא החלטה זו עוסקת בפעילותו של מכון רפואה גרעינית המנוהל על ידי התובעת בירושלים (להלן: "המכון" או "מכון התובעת" בהתאם להקשר הדברים).

הנתבע מס'  2 (להלן: "פז") שימש במועדים הרלבנטיים לתביעה ומשמש נכון למועד מתן עדותו בתפקיד מבקר פנים של משרד הבריאות (סעיף 2 לתצהירו וסעיף 6 לתצהיר מינצר); משרד הבריאות, כאורגן של מדינת ישראל, הוא הנתבע מס'  1 בתובענה זו (להלן: "המשרד"); פז והמשרד יקראו ביחד "הנתבעים".

פז הוסמך על ידי מי שהיה באותה עת מנכ"ל המשרד, ד"ר מאיר אורן (להלן: "ד"ר אורן") לבצע ביקורות על  יומנים ורישומים של בתי חולים כפי שניתן להסמיכו לפי סעיף 29א.(2) לפקודת בריאות העם - 1940 (להלן: "הפקודה"); לא הוברר מעמדו של  ד"ר אורן כ"הרופא הממשלתי" הנזכר בסעיף הנ"ל לפקודה כגורם המסמיך, ומיהו "הרופא הממשלתי" לפי הפקודה, שהגדרותיה אינן כוללות נושא תפקיד כזה ב"הא הידיעה" להבדיל מ"רופא ממשלתי" המוגדר על ידיה, אך שאלות אלה אינן צריכות פתרון גם מכך שלא הוטל ספק בהסמכתו של פז מבחינת הגורם המסמיך וראה כתב ההסמכה נספח א' לתצהיר פז.

עמדת התובעת ומינצר לפיה לא היה פז מוסמך לבצע ביקורת כלשהי במכון על פי הסעיף הנ"ל לפקודה (בעניין זה מקדים אני את המאוחר) מקובלת על המשרד ופז והדיון נוהל מתוך נקודת מוצא זו (ראה לדוגמה, סעיף 7 לתצהיר מינצר, סעיפים 4, 5 לתצהיר פז, סעיף 4 לסיכומי טענות הנתבעים ועוד); בסיכומי טענות הנתבעים 3 עד 5 (שהם גורמי רשות השידור וייקראו ביחד - "הרשות") עלתה טענה  לפיה עשוי שהנחת היסוד הנ"ל שגויה וכי לפז הייתה סמכות לערוך ביקורות גם במכונים מסוג המכון, שאינם בבעלות ציבורית,  וזאת בהתייחס להגדרת הביטוי "בית חולים" בסעיף 24(ב) לפקודה (סעיף 27 לסיכומי טענות הרשות); מקובלת עלי עמדת ב"כ הרשות שהשאלה אכן אינה פשוטה  בהתחשב בהגדרות הפקודה (שם פיסקה ג') אולם איני רואה צורך לקבוע דבר בנושא מכך שהצדדים הנוגעים בדבר ישירות ניהלו את הדיון בהנחה משפטית  שפז לא היה מוסמך לבצע ביקורת במכון במסגרת הסמכתו הנ"ל והן מכך שלפי גישתי ותוצאות החלטה זו, חריגתו של פז מגבולות סמכותו אין לה השפעה על תוצאות ההחלטה בהתחשב במערכת שיקוליו באשר לביצוע הביקורת כהגדרתה להלן [ לעניין הסתמכות בית המשפט על ניהול הדיון בידי הצדדים ראה: רע"א 674/85 מדינת ישראל נ. נאות סיני, כפר שיתופי מיסודם של גרעיני חרות בית"ר בע"מ, פד"י מב2 עמ' 527; ע"א 8201/03 משה אלישע ואח' נ. יוסף אלישע, פד"י נט3 עמ' 337 ].

עניינה של התביעה הוא בלשון הרע שהוצאה כלפי התובעת בנוגע לפעילות המכון, על ידי הנתבעים והרשות, כפי שיובהר בהמשך דברי הנמקת  החלטה זו ובפרוט השתלשלות הדברים.

כנקודת המוצא לתיאור השתלשלות הדברים נבחר על ידי יום 8.7.96 מועד בו הגיע פז יחד עם עוזרתו הגב' רות קרן (להלן: "קרן") למקום פעילותו של המכון לצורך ביצוע ביקורת פתע במקום (סעיף 7 לתצהיר מינצר, סעיפים 7, 8 לתצהיר פז; להלן: "הביקורת").

אין חולק על כך שהביקורת הנ"ל הופסקה בתחילתה עקב כך שבאי כח התובעת יצרו קשר עם פז והבהירו לו שאין לו סמכות לבצע את הביקורת ופז וקרן עזבו את משרדי התובעת [ סעיף 7 לתצהיר מינצר ופיסקה שלישית לסעיף 8 בתצהיר פז; הדברים נכתבו גם בדו"ח  הביקורת שנרשם על ידי קרן (פיסקה שלישית בעמוד הראשון) אשר צורף לתצהירו של מינצר  יחד עם מכתב לוואי של פז כנספח ת/2; להלן יקרא הדו"ח הנ"ל "דו"ח קרן", מכתב הלוואי יקרא "מכתב פז" ושני המסמכים יחדיו יקראו "דו"ח הביקורת" והם נספח ד' לתצהיר פז ].

דו"ח הביקורת נערך ונכתב על ידי פז וקרן בעקבות הביקורת ועומד בבסיס טענות התובעת כנגד הנתבעים והרשות בתובענה זו.

לתובעת טענות רבות באשר למניעי פז והמשרד לעריכת הביקורת, צורתה, הפצת דו"ח הביקורת והכל תוך ייחוס מניעים זרים, רשלנות והוצאת לשון הרע, טענות שבחלקן מוצדקות, כפי שלהלן.

מאידך, ועניין זה יועלה על ידי כבר בשלב זה של הנמקת החלטה זו, הדבר המרכזי והחשוב ביותר שעולה מהביקורת, יהיו מניעיה אשר יהיו, והוא בעל משמעות הן לעניין פעולותיה של התובעת והן לעניין מחדליו של המשרד (שאינם בהכרח נשוא הדיון בתובענה זו) הוא עובדת העדר נוכחות רופא במכון בעת ביצוע בדיקות הדמיה גרעינית במסגרת פעילות המכון.

בשל מרכזיותו של עניין זה אתייחס אליו בהרחבת מה, כפי שלהלן.

אין מחלוקת על כך שבמהלך הבדיקות שנערכות במכון וכחלק מתהליך בדיקה, יש צורך בהזרקת חומרים רדיואקטיביים לורידי הנבדק (להלן: "הבדיקות"; הדברים לא נאמרו במפורש אולם הם עומדים בבסיס התביעה וראה, בין היתר, תצהירו של מינצר  ובעיקר סעיף 9 לו, המתייחס לעניין זה בכל הנוגע לידיעה ששודרה על ידי הרשות, עדותו בעמ'  16 לפרוטוקול וסעיפים 54 עד 60 לסיכומי טענות התובעת; יצוין שרוב פרוטוקול הדיונים ממוספר באופן עוקב, למעט פרוטוקול הדיון ביום 9.5.2004 ופרוטוקול אחרון זה יכונה "פרוטוקול ב'" ומוספר על ידי באופן ידני ונפרד).

לפי סעיפים 2, 3 לפקודת הרופאים (נוסח חדש), תשל"ז - 1976 (להלן: "פקודת הרופאים") רק רופא מוסמך, כמוגדר שם, ראשי לעסוק ברפואה והצדדים לא חלקו על כך שהזרקת חומרים רדיואקטיביים לנבדק הוא עיסוק ברפואה (ראה גם ההגדרה לעניין זה הכוללת "אבחונם" של "חולים ופצועים" במסגרת העיסוק); סעיף 59 לפקודת הרופאים מתיר למנכ"ל משרד הבריאות להאציל סמכויות ביצוע רפואיות מסוימות לגורמים שאינם רופאים ואלה מוגדרים באותו הסעיף כ"המועסקים כאחים אחיות או עוזרים...".

על פי הוראות סעיף 59 הנ"ל הסמיך מנכ"ל משרד הבריאות טכנאיי רנטגן לבצע הזרקת חומר רדיואקטיבי לורידי נבדקים במכוני רפואה גרעינית, כפי העולה ממכתב ההרשאות שהוצא למכוני התובעת, נספח  ב'2 לתצהיר פז ועמ' 67 בקובץ ההנחיות לביצוע המצורף לו, נספח ג' לתצהיר פז (להלן: "קובץ ההנחיות").

מי שהוסמך על ידי המנהל לבצע את ההזרקות במסגרת המכון (כהגדרתו כאן) הם מינצר  שאינו רופא ומר אהוד גרא, שאין חולק על כך שהוא טכנאי רנטגן במקצועו וביצע בפועל את ההזרקות במכון התובעת (להלן: "גרא"; ראה דו"ח הביקורת, סעיף 8 לתצהיר פז, סעיף 8 לתצהיר קרן וכן סעיף 27 לסיכומי טענות התובעת).

איני יכול להימנע מלהביע עמדתי, שבמובן מסוים היא כמובן עמדתו של אזרח שאין עיסוקו ברפואה, על כך שמתן הסמכה לטכנאי רנטגן להזריק חומר רדיואקטיבי לנבדק, או לבצע כל פעולה פולשנית אחרת בגופו של נבדק נראית בעיני כמעשה בלתי נסבל בלשון המעטה.

לטעמי, ככל שיש לייחס למשרד מחדלים בביצוע תפקידיו לפי הנתונים שהובאו בפני במשפט זה,  מתן הסמכות כאלה (ולו גם בתנאים שיובהרו להלן) הוא בעיני מחדל  העולה כשלעצמו (ואין הוא עומד לבדו כפי שיוראה להלן) על כל המחדלים שמייחסת לו התובעת.

נראה לי, ושוב כמי שאינו גורם רפואי, שהמעט שניתן היה לצפות הוא שבעל הסמכות להזריק חומר לורידים יהיה לפחות אח או אחות מוסמכים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ