אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 8563/01

החלטה בתיק א 8563/01

תאריך פרסום : 31/08/2009 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום באר שבע
8563-01
02/08/2007
בפני השופט:
גדליה טהר-לב

- נגד -
התובע:
פלדמן אללה
עו"ד מ. רסיוק ואח'
הנתבע:
1. נחמיאס אברהם
2. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
3. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

עו"ד ג. האוזנר ואח'
עו"ד עוה"ד א. ירון ואח'
החלטה

מבוא

1.        

א.         זאת הכרעתנו בשאלת החבות ביחס לתאונת הדרכים, אשר לקיומה טוענת הגב' פלדמן אללה (להלן, "התובעת" או "הגב' פלדמן"). לטענת התובעת, ביום 30.01.00 בשעה 12:30 לערך בצומת הרחובות שדרות הנשיא - רחוב ויצמן בדימונה היא נפגעה לכל הפחות מכבל הגרירה באמצעותו גרר מר אברהם נחמיאס (להלן, "הנתבע" או "מר נחמיאס") ברכבו מסוג ווולבו מ.ר. 17-345-46(להלן, "הוולבו") רכב אחר, שמספר רישויו אינו ידוע. לטענת מר נחמיאס, ביום 30.01.00 בשעה הנ"ל ובמקום הנ"ל הוא אכן עצר לגרור רכב, שהרי בוולבו שלו מותקן וו גרירה. ואולם, לגירסתו, וו הגרירה שלו מורכב משני חלקים, חלק יחסית נסתר, שהוא קבוע, וחלק אחר, שהוא נשלף (ראה: השרטוט ת/11). לדידי מר נחמיאס, כשראה רכב תקוע, לפניו עמד הנהג אוחז בכבל גרירה, עצר לפניו מר נחמיאס בוולבו שלו וסימן לו, שיחבר את כבל הגרירה לוולבו. או אז הוברר, לטענתו, שהחלק הנשלף לוו הגרירה לא היה מחובר, ולכן, עזב מר נחמיאס את המקום.

ב.         אמנם, בסיכומים העלו הנתבעים 2 ו - 3 שתי גירסאות שונות, האחת - שתאונת גרירה לא התרחשה משלא גרר הנתבע רכב אחר, והשניה - שהתובעת נחבלה שעה, שהיא חצתה את הכביש במעבר החציה בנושאה תיק אישי ושתי שקיות פירות וירקות ונפלה, כשלא הסתדרה עם משאה. גירסה שניה זו היא ספקולטיבית מאוד ואינה נשענת על שום עדות, בייחוד לאור גירסתו של הנתבע, שהוא כלל לא ראה את נפילתה של התובעת. במצב זה עלינו להכריע בין שתי גירסאות פוזיטיביות, שהגב' פלדמן נפגעה לפחות מכבל הגרירה עת גרר מר נחמיאס רכב אחר, או שמר נחמיאס כלל לא גרר רכב אחר בזמן ובמקום הנידונים.

ג.          שמעתי שני עדים בתיק זה, התובעת עצמה והנתבע 1 עצמו. על אף, ששניהם גוללו בפני גירסאות מנוגדות שניהם העידו באופן, המעורר אמון בדבריהם. ואולם, התרשמותנו מן העדים אינה אך התוצאה של תהליך שיפוטי, שאינו ניתן לכימות ומדידה. התרשמותנו זו נשענת לא רק על האמון, שעורר אופן מסירת העדות, אלא גם על ניתוח העדות, בין היתר, ברמה האינטלקטואלית. בסוף התהליך הזה על אף התמיהות, שעלו מתוך עדותם של התובעת ושל הנתבע גם יחד, על פי מאזן ההסתברות בית משפט זה העדיף גירסה אחת על פני רעותה.

ד.         דברינו האחרונים בהקדמה זו לפסק דין זה מתייחסים לקשיים בהערכת העדויות. העדים העידו לפנינו למעלה מחמש שנים לאחר התאונה הנטענת. לפי גירסתה של התובעת, התאונה התרחשה תוך שניות (עמ' 16 שורה 3 לפרטיכל). כשתאונה מתרחשת חיש מהר כל אשר ביכולתו של הנפגע להעיד עליו הוא תחושתו. סביר להניח, שרישום האירוע התאונתי בזכרונו של אדם אינו רישום מדעי תוך מדידה טובה של פרקי זמן ושל מרחקים. סביר, שזהו המצב בסמוך  לאחר התאונה. קל וחומר, שסביר להניח, שזהו המצב בחלוף למעלה מחמש שנים מאז התאונה. גם אם לפי תחושתה של התובעת, הוולבו נסעה במהירות של 60 קמ"ש (עמ' 17 שורות 13-15 לפרטיכל) ואורך כבל הגרירה ("מוט הגרירה" כלשון התובעת) היה 5-6 מטרים (עמ' 15 שורות 18-19 לפרטיכל), ברי מלכתחילה, כי נתונים אלו אינם מדוייקים. הרי, במהירות 60 קמ"ש הרכב מתקדם 16.66 מטרים בשניה ובמהירות זו תוך שליש שניה הרכב הנגרר, שנמצא 5-6 מטרים אחרי הרכב הגורר, מגיע למקום בכביש, בו נפגעה התובעת. נשאלת השאלה, אם אי-הדיוק בנתוני הזמן והמרחק בעדותה של התובעת מלמד על מסירתה גירסת שווא. לפי עניות דעתי והתרשמותי, אין בעצם הקליטה הבלתי מדויקת של נתוני זמן ומרחק בזירת התאונה בזמן אמת, כדי לשלול את אמיתות עצם הגירסה, שהתובעת נפגעה כתוצאה מן הגרירה של הוולבו, בה נהג התובע, את הרכב הנוסף.

לבסוף, אעיר, כי התרשמתי ממגבלה בכושר הביטוי של התובעת בעברית. אמנם, היא מצויה בארץ מזה 28 שנים (עמ' 15 שורה 24 לפרטיכל) ועבדה כ - 8 שנים כרופאה בדימונה עובר לתאונה. ברם, ניכר היה בעת עדותה, שרמת שליטתה של הגב' פלדמן בשפה העברית אינה תמיד מאפשרת לה לדייק בדבריה (ולא אמרנו בזאת, שיש לייחס כל אי דיוק בדבריה לכושר ביטוי ירוד). לדוגמא, התובעת העידה רבות על "מוט הגרירה", שהיה מחובר לרכבים. בשלב מסוים התובעת הדגימה את התאונה באמצעות צעצועי רכבים, כשהכבל המחבר בין הרכבים הזדקר לעין וגם אז השתמשה התובעת במונח "מוט גרירה" (עמ' 8 שורות 2-3 לפרטיכל). גם הנתבע תאר אדם, אשר ביקש במעין שפת סימנים לחבר את כבל הגרירה מרכבו התקוע לרכב הוולבו (עמ' 33 שורות 1-3 ועמ' 36 שורה 15 ואילך לפרטיכל). מסקנתי היא, שתאורה של התובעת את "מוט הגרירה" נובע משיבוש לשוני, כשכוונתה היתה ל"כבל גרירה". ודוק: התובעת אף השתמשה במשפט אחד במונחים "מוט גרירה", "חבל ברזל" ו"כבל ברזל" כמילים נרדפות, כדי לתאר אותו כבל הגרירה האחד והיחיד בין הרכבים (עמ' 11 שורות 17-20 לפרטיכל).

התמיהות, העולות מעדותה של התובעת

2.         בהערכתי את עדותה של התובעת עלו שתי תמיהות עקריות מתוך עדותה: ראשית, עדותה של הגב' פלדמן בשאלה, כיצד קרתה התאונה וממה היא קיבלה מכה, לא היתה חפה מסתירות. שנית, יש לכאורה סתירה בין גירסת התובעת, שמסרה במשטרה, לגירסתה לפנינו, אם היא נעזרה באחרים, כדי לקום לאחר נפילתה.

א.         באשר לסוגיה, כיצד קרתה התאונה וממה היא קיבלה מכה, השיבה התובעת לשאלה מספר 30 לשאלון, שרכב נכנס בה במעבר החציה (נ/3). כך גם בהודעתה על פגיעה בעבודה (נ/4) התובעת כתבה, שרכב פגע בה. לעומת זאת, בסעיף 3 לתצהירה בעדות ראשית תארה התובעת, שכאשר רכב הוולבו חלף על פניה "עם חלקו האחורי" היא קיבלה "מכה ממוט גרירה". חקירתה הנגדית של הגב' פלדמן התמקדה, בין היתר, בשאלה, אם התובעת קיבלה מכה מחלקה האחורי של הוולבו או ממוט הגרירה. היו פעמים, שהיא העידה, שקיבלה מכה ממוט הגרירה (ראה, לדוגמא: עמ' 7 שורה 7 ועמ' 8 שורה 14 לפרטיכל). היו פעמים, שהתובעת העידה, שהיא קיבלה מכה מן החלק האחורי של הוולבו (ראה, לדוגמא: עמ' 4 שורות 19-20 לפרטיכל). גם היו פעמים, שהתובעת העידה על פגיעתה הן באמצעות חלקה האחורי של הוולבו והן באמצעות מוט הגרירה (ראה, לדוגמא: עמ' 7 שורות 27-28 ועמ' 9 שורות 9-10 לפרטיכל) . בסוף בחינתי את הסוגיה הזאת לא יכולתי לשלול את האפשרות, שבתום התאונה, שהתרחשה תוך שניות (עמ' 17 שורות 10-13 לפרטיכל), לא ידעה התובעת, אם בנוסף לפגיעתה באמצעות כבל הגרירה היא נפגעה מ"חלקה האחורי" של הוולבו. לצורך הענין, לפי מינוחה של הגב' פלדמן "חלקה האחורי" של הוולבו, משמעו ה"אינסטלציה" לצרכי הגרירה (כלשונה), שהיתה מחוברת לוולבו (עמ' 7 שורות 27-28 לפרטיכל).

ב.         באשר לשאלה, אם לאחר התאונה ניצבה התובעת על אי התנועה (המצולם

בת/10) לבדה או שמא נעזרה באחרים שם, כדי לקום, בגירסתה במשטרה מסרה התובעת, שאנשים עזרו לה לקום ונתנו לה לשטוף את פניה (ת/1, הודעתה של התובעת במשטרה מיום 30.01.00 עמ' 1 שורות 14-15). לעומת זאת, בחקירתה הנגדית העידה התובעת, שלאחר נפילתה היא קמה לבד, כי לא היו אנשים במקום, כדי לעזור לה (עמ' 12 שורות 19-20 לפרטיכל). כשעומתה עם העובדה, שגירסה זו מנוגדת לגירסתה במשטרה העידה התובעת על שלבים שונים באירוע, כאשר, לפי הסברה, האנשים, שסייעו לה, הגיעו בשלב מאוחר יותר (עמ' 12 שורות 23-28 לפרטיכל). וכשנדרשה להסביר, כיצד הנהג הפוגע לא ראה אנשים עמה על אי התנועה לאחר התאונה הנטענת השיבה התובעת, שהאנשים כבר עזבו (עמ' 14 שורות 5-8 לפרטיכל). אכן, יש בגירסאות אלו ביחס לשאלה, אם לאחר התאונה נעזרה התובעת באנשים אחרים, כדי לקום, שוני וסתירה.

ג.          הנתבעים 2 ו - 3 הביעו תמיהה מעדותה של הגב' פלדמן בעוד ארבעה נושאים

עקריים. ראשית, תמהים הנתבעים 1 ו - 2, הכיצד יכלה התובעת ליפול (כטענתה, עקב פגיעת מוט הגרירה -ג'ט"ל), להתגלגל מעל מוט הגרירה (עמ' 9 שורות 12-14 לפרטיכל), לגירסתה, להיפגע תוך שבירת עצם החזה והכתף ועוד להתאושש כה מהר ולהתרומם כך, שהיא יכלה לקלוט את מספר לוחית הזיהוי של הוולבו בטרם הסתלקה מן הזירה. אודה ולא אבוש, כי שאלה זו לא הטרידתני במידה, שהיא הטרידה את הנתבעים 1 ו - 2. הרי, התובעת לא חשה תחילה את חומרת הפגיעה (עמ' 5 שורות 2 ועמ' 18  שורה 29 לפרטיכל). יתרה מכך, מיד לאחר נפילתה רצתה התובעת להכיל את החוויה, אשר חוותה, לדעת מה קרה לה ולמה (עמ' 16 שורות 20-26 לפרטיכל). זאת, כשהרכב הפוגע, לטענתה, נמלט מן המקום. לפי עניות דעתי, רצון זה בצרוף אי-מודעותה המיידית של התובעת למידת פגיעתה יכלו להשפיע על מהירות תגובתה בנסיון לקלוט את מספר הרכב הפוגע.

התמיהה השניה של הנתבעים 1 ו - 2 היא לעצם ענין קליטת מספר לוחית הזיהוי של הוולבו על ידי התובעת. לשיטת הנתבעים הנ"ל, אם הוולבו גררה רכב אחר, הכיצד לא הסתיר הרכב הנגרר את לוחית הזיהוי של הרכב הגורר (הוולבו)? הגב' פלדמן הסבירה בחקירתה הנגדית, שבמקום התאונה הרכב הגורר פנה לרחוב לימינו (כפי שרואים בתמונת הצומת ת/8), ואילו הרכב הנגרר טרם סיים את הפניה הזאת. בשל כך, מזווית ראייתה של התובעת נפתח שדה ראייתה באופן, שאיפשר לה לקרוא את מספר לוחית הזיהוי של הרכב הגורר (עמ' 16 שורות 12-14 לפרטיכל). הסבר זה הניח את דעתי.

התמיהה השלישית של הנתבעים 1 ו - 2 מגירסתה של התובעת נוגעת לטענתה, שנפגעה על ידי מוט הגרירה בין שני הרכבים. לשיטת הנתבעים, אילו טענת התובעת לענין גרירת הרכב היתה אמת, הרי המציאות היתה מחייבת, שבמצב הנתון תוך נפילתה בין הרכבים היתה הגב' פלדמן נדרסת על ידי הרכב הנגרר. אציין, כי על אף תוכן תצהירה של התובעת, שנפלה על מוט הגרירה, ולאור דברי לענין כושר התבטאותה של התובעת בעברית, קיבלתי את הסברה בחקירה הנגדית, שלאחר קבלתה מכה ממוט הגרירה היא התגלגלה מעליו (עמ' 8 שורות 17-18 ועמ' 9 שורות 12-14 לפרטיכל). ייאמר, כי הגב' פלדמן הסכימה, שאילו נפלה בין הרכבים, היא היתה נדרסת. ואולם, לפי עדותה בחקירתה הנגדית, התובעת עפה מעבר למוט הגרירה ונפלה על האספלט מעט בצד (עמ' 11 שורות 22-24 לפרטיכל). לפי עניות דעתי, בזכות הנחיתה מעט בצד ותוואי הגרירה של הרכב ימינה לתוך רחוב הרצל יכלה התובעת להינצל מן הדריסה (ראה: התצלום ת/10). כך לפחות, לפי הבחינה על פי מאזן ההסתברות, שעוד נחזור אליה.

התמיהה העקרית האחרונה של הנתבעים 1 ו - 2 מגירסת התובעת היא בנוגע להתנהלותה לאחר התאונה. לשיטתם, על אף שהתובעת שברה את עצמותיה בתאונה, לגירסתה, הרי לא חזרה למרפאת קופת החולים, בה עבדה בדימונה, לצורך קבלת טיפול רפואי ללא תור. לא זאת אף זאת. לפי הטענה, התובעת פנתה לטיפול רפואי אצל רופאת המשפחה שלה בבאר-שבע וכשהופנתה על ידיה לחדר המיון עוד פנתה למשטרת התנועה בבאר-שבע, כדי להגיש את תלונתה על התאונה, בטרם ניגשה לחדר המיון. התרשמתי, שהתנהלות זו  היתה התוצאה המצטברת של שני גורמים: אי הבנת התובעת את מידת פגיעתה בטרם נתקבלו תוצאות בדיקות העזר בחדר המיון (השווה: עמ' 18 שורות 12-18  וגם שורות 25-29 לפרטיכל) בצרוף רצונה להבין מה קרה לה ומדוע וגם רצונה לגייס את המשטרה בתקוה, שתצליח לשים את ידה על נהג הרכב הגורר בסוברה, שאחרי שיחלפו הימים לא ניתן יהיה לאתרו (השווה: עמ' 16 שורות 20-26 ועמ' 18 שורות 18-22 לפרטיכל). אמנם, היה זה הגיוני יותר, אילו התובעת היתה ניגשת ישר לתחנת המשטרה הקרובה כל כך לזירת התאונה בדימונה (ראה: עמ' 18 שורות 24-25 לפרטיכל). אולם, אין בהכרח ללמוד מן ההתנהלות הבלתי-הגיונית אחרי אירוע חבלתי, כי הנוהג בחוסר הגיון גם המציא את גירסתו לתאונה יש מאין.

התמיהות, העולות מגירסת הנתבע

3. א.     נפנה עתה לגירסתו של הנתבע 1. לדידו, בהגיעו בוולבו, בה נהג, לצומת הרחובות שדרות הנשיא - הרצל בדימונה בשעה 12:30 ביום 30.01.00, שהם המקום והזמן, בהם התרחשה התאונה, לפי גירסת התובעת, הוא עמד אחרי רכב אחר, אשר נעמד לפני מעבר החציה. לגירסתו, כשהבין, שהרכב האחר תקוע, עקפו וראה, שלפני הרכב התקוע עמד נהגו וכבל גרירה בידו. לגירסת הנתבע, הוא סימן לנהג הרכב התקוע לחבר את כבל הגרירה לרכבו (של התובע), אך משהתברר, כי החלק הנשלף בוו הגרירה ברכבו (של התובע) חסר, בסופו של דבר נסע התובע מן המקום בלא לבצע את הגרירה. תוך כדי נסיעתו מן המקום הבחין התובע במראה הפנימית לרכבו, שהתובעת צועקת על נהג הרכב התקוע (סעיפים 3 עד 6 ו - 8 עד 9 לתצהירו של הנתבע 1 בעדות ראשית).

ב.         חקירתו הנגדית של מר נחמיאס העלתה סתירות מתמיהות לענין העדר החלק הנשלף לוו הגרירה ברכב הוולבו שלו ביום האירוע. בחקירתו הנגדית העיד מר נחמיאס בתחילה, כי וו הגרירה הנשלף (חלק ב' בת/11 - ג'ט"ל) היה חדש וביום האירוע מעולם לא הורכב בוולבו שלו (עמ' 27 שורות 8-10 לפרטיכל). עוד העיד הנתבע, שהוא הרכיב את החלק הנשלף לוו הגרירה לראשונה שנה לאחר מועד האירוע הנידון (עמ' 27 שורה 15 לפרטיכל). התובע ניסה לחזק את גירסתו זו בהעידו שהוא השתמש בוו הגרירה, כדי לגרור עגלה ושהוא רכש את העגלה שנה לאחר האירוע הנידון (עמ' 27 שורות 21-23 לפרטיכל). יתרה מכך, העיד מר נחמיאס, שהוא הציע לבוחן התנועה לראות את הוו הנשלף, שהיה חדש לחלוטין ומעולם לא הורכב עד למועד האירוע. יצוין, כי הצעתו זו הנטענת של מר נחמיאס אינה מוצאת שום ביטוי בחקירתו המשטרתית (ת/1). אדרבא, בחקירתו המשטרתית מסר הנתבע לחוקרו, שהוא סימן לנהג הרכב התקוע לחבר את כבל הגרירה לוו הגרירה בוולבו (אך משהוברר, שהוו הנשלף לא הורכב, לא יכול היה הנתבע לגרור את הרכב התקוע, ולכן, נסע הנתבע מן המקום בוולבו שלו לבדו) (ת/1 עמ' 1 שורות 15-8). בסוף חקירתו הנגדית, כששוב נשאל מר נחמיאס, אם אי פעם חיבר את הוו הנשלף לוולבו שלו לפני מועד האירוע הנידון הוא השיב, שאינו זוכר (עמ' 28 שורה 22 עד עמ' 29 שורה 1 לפרטיכל). ייאמר, כי סתירות אלו נוגעות לעצם טענתו של התובע, כי בניגוד לרצונו לעזור לנהג הרכב התקוע, לא היתה לו כל אפשרות לסייע לו משלא הורכב הוו הנשלף ברכבו, ולבסוף, לא גרר את הרכב הנוסף.

ג.          עוד תמיהה עולה מתאורו של מר נחמיאס את המפגש עם הנהג, שרכבו נתקע לפני מעבר החציה, לטענתו. בדרך  מפתיעה מאוד, לגירסת  הנתבע, הוא התבקש לגרור את הרכב התקוע והסכים לבצע  משימה זו, כשמלוא התקשורת בין הנהגים התבצעה בלא שהוחלפה ביניהם מילה. הרי, לדידי הנתבע, הנהג השני ביקש לחבר את כבל הגרירה לוולבו על ידי כך, שבהחזיקו בכבל נענע אותו ובתשובה סימן הנתבע באצבעו, שיחבר את הכבל לרכבו (עמ' 36 שורות 15-23 ועמ' 42 שורה 21 עד עמ' 43 שורה 5 לפרטיכל). לפי עדות הנתבע, הוא אף לא הוריד את חלון הוולבו, בה נהג, כדי לשוחח כלל עם נהג הרכב התקוע. פעם מר נחמיאס הסביר זאת בכך, שלא התאמץ לפתוח את חלונו (עמ' 43 שורות 15-17 לפרטיכל) ופעם הוא הסביר זאת בכך, שהיה קר בחוץ (עמ' 60 שורות 23-24 לפרטיכל). מכל מקום, לא רק שהבקשה האלמת לסיוע וההיענות האלמת לבקשה זו מאד נדירות, לפי נסיון החיים, אלא שמטבע הדברים אינן מועילות. הרי, ללא שיחה, כיצד יידע הנתבע לאן לגרור את הרכב התקוע? התמיהה רבתי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ